כשאהרן ברק אישר לגרש את גנדי הפלסטיני

בשנות השמונים גורש מוברק עווד, שקידם מאבק בלתי אלים בכיבוש. בין השופטים שהכשירו את המהלך היה אהרן ברק, שקבע כי למרות מאבקו הלא אלים של עווד וחתירתו לשלום, בשל פעולתו נגד השליטה הישראלית בשטחים דינו גירוש

מאת:
השאירו תגובה
א א א

על רקע המספר העצום של מפגינים לא חמושים שצעדו לעבר הגבול ונורו בשבועות האחרונים, פנה השבוע המשפטן ד"ר אורי וייס, במכתב לפרופסור אהרן ברק, מי שהיה נשיא בית המשפט העליון, וקרא לו להתנצל בפני ד"ר מוברק עווד על חלקו בגירושו מהארץ. עווד הוא פעיל זכויות אדם פלסטיני שקידם את ההתנגדות הבלתי אלימה לכיבוש עוד בשנות השמונים, ועמד בראש המכון הפלסטיני לחקר אי-האלימות.

אנו מביאים כאן את הפניה של וייס במלואה, ובכללה ציטוטים של השופט ברק מהחלטתו בעתירתו של עווד נגד גירושו מהארץ. ברק הכיר בכך שעווד מנהל מחאה באמצעים בלתי אלימים בלבד. לא היתה על כך מחלוקת. גם לא על כך שעווד מכיר בריבונות הישראלית וקורא למדינה פלסטינית לצדה. אולם זה לא שינה דבר, שכן עווד פעל נגד השליטה הישראלית בגדה ובעזה וזה הספיק כדי לקבוע שהוא מפר את הסדר הציבורי ולכן בר גירוש.

פרופ' אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר. (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

פרופ' אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר. (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

שלום פרופ׳ אהרן ברק,

הרשה לי לפנות אלייך בעניין הבא: בימים האלו הפלסטינים מובילים מחאה דמוקרטית נגד המצור הישראלי. חיילי צה״ל רוצחים מפגינים. שר הביטחון מתיר את דמם. אני תמה, מדוע אינך יוצא להגנת המפגינים. הלוא אין חכם כבעל ניסיון, ואתה כבר בעל ניסיון עשיר. בשנות השמונים נתת ידך לגירושו של ד״ר עווד שהוביל מרד מסים בשלטונות הכיבוש, משל הנכבש חייב לשלם לכובש. הלוא אין מיסוי בלי ייצוג.

החלטתך האנטי-דמוקרטית הסבה נזק רב לבטחון ישראל. במקום ד״ר עווד שוחר השלום באו מפוצצי אוטובוסים. הרי לא ייתכן כיבוש בלי התנגדות, ומי שכמותך מוחק את אופציית ההתנגדות הבלתי אלימה, גורם לעליית ההתנגדות האלימה. (באותן שנים ישראל ניהלה במודע מדיניות של עידוד החמאס).

לפיכך, כיום, כשאנו מצוידים בחכמה שלאחר מעשה, והזמן מקנה לנו היכולת להשקיף על הדברים ברטרוספקטיבה, אני קורא לך במעמד המכותבים הנכבדים להתנצל בפני ד״ר עווד ובפני החברות בפלשתין ובישראל על גירושו ולקרוא לציבור שלא לחזור על טעותך, אלא לכבד את חופש ההפגנה של הפלשתינים ולקבל את דרישתם הצודקת להסרת המצור הנפשע.

בברכה,

אורי וייס

נ.ב. כמרענן זיכרון אצרף שתי פסקאות מהחלטתך.

כה קבעת:

העותר טוען, כי הוא מתנגד לשליטת ישראל ב"שטחים" המוחזקים אך קורא לפעולה נגדה אך ורק באמצעים בלתי אלימים. בין היתר הצביע העותר על שיטות מאבק בלתי אלים, כגון החרמת מוצרים, סירוב לעבוד במסגרות ישראליות, סירוב לשלם מסים או למלא טפסים, ואולם כל צעדי ההתנגדות הללו אמורים להיעשות, על-פי השקפת העותר, בתנאי אחד: לא תיעשה כל פעולה של אלימות פיסית. העותר דוגל בקיומה הריבוני של מדינת ישראל יחד עם קיומה הריבוני של ישות מדינית לפלשתינאים, ושתי המדינות, על-פי משנתו ודעותיו, עתידות ואמורות לחיות בשלום ובהשלמה. העותר אף הרחיק לכת וציין בטלוויזיה הישראלית (בתחילת חודש אפריל), כי "יש להגיע להשלמה מלאה לרבות מו"מ עם הפליטים לגבי מתן פיצויים על רכושם הנטוש ופתיחת דף חדש ביחסים בין העם היהודי והעם הפלשתיני".

וכה יספת:

כפי שראינו, ביסוד שיקול-דעתו של המשיב עומדת ההכרה, כי פעילותו של העותר פוגעת בביטחון ובסדר הציבורי, שכן הוא פועל בגלוי ובאופן אינטנסיבי כנגד שליטתה של ישראל ביהודה, שומרון וחבל עזה. אין לנו צורך להכריע במחלוקת העובדתית שנפלה בין הצדדים בעניין זה, שכן גם על-פי גרסת המערער עצמו, הוא פועל נגד שליטתה של ישראל ביהודה, שומרון וחבל עזה. איננו רואים כל אי-חוקיות בעמדה של שר הפנים, הגורסת, כי מי שאינו אזרח ישראל והוא מצוי בה שלא כדין והפועל כנגד האינטרסים של המדינה – מן הראוי הוא לגרשו מישראל.

כאן ניתן למצוא את ההחלטה במלואה.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

כיצד ניתן לאהוב עיר שבה חבריי הם אסירים, שמתקשרים אלי בפייסטיים רק כדי שאצא למרפסת ואראה להם את חיפה? רמאללה בלילה (פליקר, קרן היינריך בל C BY 2.0)

למה אני שונא אותך כל כך, רמאללה?

בילדותי, הערצתי את הצעירים רעולי הפנים שיידו באומץ אבנים בכובשים בכיכר מנארה. 30 שנה אחרי, רעולי הפנים הובסו, והובסה גם רמאללה. איך אפשר לאהוב עיר שבה הכיבוש מונע ממך להתאהב?

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf