כשמירי רגב דחפה לנו את קמפיין "יש במה להתגאות" בערבית

יו"ר הרשימה המשותפת התרעם בפייסבוק נגד שלטי החוצות שנתלו ביישובים הערבים לציון חגיגות ה-70 למדינה והבטיח לדאוג להסרתם. התגובות להן זכה מהגולשים הפלסטינים לא היו בדיוק מה שציפה

א א א

בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, נערכו ביתר שאת חגיגות וטקסי העצמאות של המדינה בישובים ערבים רבים בתוך הקו הירוק. דגלים ודגלונים קישטו את בתי הספר ואת מבני המועצות המקומיות אם היו בנמצא, אירועים שמחים ותצוגות של להקות מקומיות נערכו בנוכחות של פוליטיקאים שמייצגים את הממשל או את המפלגות. פעילי המערך או הליכוד הערבים הובילו טקסים אלה בהתאם לזיהוי של מובילי הדעה במקום. אז הכל עבר בשתיקה יחסית של המתנגדים מקרב אנשי התנועה הלאומית או הקומוניסטית, והזרמים האסלאמיים אז עוד לא היו בעלי השפעה או לא היו קיימים כלל, ייתכן שהייתה התנגדות אך היא כנראה לא הייתה בעלת השפעה.

במסגרת חגיגות 70 שנה לקום המדינה, מובילה שרת התרבות והספורט מירי רגב מהלך פרסומי רחב היקף לקראת השיא שיגיע ביום העצמאות עצמו. במסגרת המסע הזה, בנוסף לקמפיינים טלוויזיוניים ואינטרנטיים, נתלו שלטי חוצות ברחבי הארץ בעברית ובערבית עם המסר "יש במה להתגאות". לי, אגב, לא ידוע על טקסים וחגיגות עצמאות שיתקיימו בישובים ערבים. השלטים בערבית קוממו חלק מהאזרחים הערבים, והחדשות הגיעו עד מהרה לפתח דלתם של פוליטיקאים ערבים בכנסת, ביניהם יו"ר חד"ש ויו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה.

בחזרה לשנות החמישים. "יש במה להתגאות" בערבית

עודה כתב בפייסבוק בחריפות נגד השלטים ואף התחייב לדאוג להסירם, בתגובה לאחד הגולשים שטען שמעודה לא מצופה שיביע מחאה בפייסבוק אלא שיפעל. באופן מעניין, עם זאת, הדיון ברשת על רקע דבריו של עודה שיקף פילוג ניכר בעמדות כלפי מה שמנהיג הערבים בישראל (לכאורה) אמר. אם ציפיתם לקבל אחדות דעים סביב נושא כביכול מאחד, קרי התנגדות לשלטים בערבית בשבח עצמאות המדינה, די להעיף מבט בתגובות לפוסט שהעלה עודה כדי להתבדות.

אחד הגולשים כתב "הם (הכוונה ליהודים, י.א.ע) מבקשים בסך-הכל שנכיר בהם כעם עם זכויות, ישות וזכויות לאום ואזרח, ואנו ממשיכים בשלנו, לחיות על חשבון האחרים. הם מבקשים את מה שאתם מבקשים, די לסכסך". גולש אחר כתב "למה מי שעוקב אחריך רואה רק את השלילי והגזעני והמפלג? רצונך להיבחר שוב הרבה יותר גדול מכך שתגיד את האמת, אנחנו רוצים קיום משותף במדינה בטוחה ומשגשגת". גולש נוסף העיר: "השלט הזה הזיז את רגשותיך וילדי סוריה לא?", ואחרון כתב "אתה ומפלגתך לא מייצגים אותי".

בין פוליטיקה לאומית לציבור נייטרלי

משלל התגובות עולה תמונה מעניינת שקשה להתעלם ממנה. גם בקרב אלה שהתנגדו לעצם תליית השלטים, חלק לא היו מרוצים שמי שמנסה להגן על כבוד הערבים שנרמס תחת שלטי העצמאות הוא דוקא אימן עודה. למה? מעיון קצר בתגובות הגולשות והגולשים, בין אם תומכים, מתנגדים או מבולבלים, בולט הנושא הסורי, שבו עמדות היו"ר שמגיע מחד"ש לא בהכרח מתיישבות עם העמדות של קהל רחב שהצביע למשותפת; עודה, הקומוניסט האנטי-אימפריאליסט, הביע תמיכה באסד והתנגדות לפגיעה ישירה מצד כוחות המערב במשטרו, בעוד שמבחינת רבים מאזרחי המדינה הערבים, הם ישמחו לראות את גופתו של הרודן הסורי תלויה באחת מכיכרות העיר דומא בפרברי דמשק, שם נעשה שימוש בנשק כימי שגבה מחיר כבד של מאות קורבנות.

אבל יותר מהנושא הסורי, המעניין בדיון שהתנהל בדף הפייסבוק של עודה הוא הפילוג הפוליטי בתוך החברה הערבית בארץ. במובן מסויים הדיון הזה שיקף את הקיטוב בין העמדה הערבית "הנייטרלית" שלא ממש מעניין אותה מה יהיה ביום העצמאות או בציון יום הנכבה, לבין אלה שממשיכים להאמין שפעילות פוליטית עשויה לייצר מצב חדש ושונה מבחינת האזרחים הערבים. העמדה הזו מחזיקה בין היתר באמונה שהפוליטיקה המסורתית והפרלמנטארית עשויה להיות הכלי העיקרי במאבק על הזכויות של המיעוט הפלסטיני במדינה.

מאז שהסתיים הממשל הצבאי בסוף שנות השישים של המאה הקודמת, קיים פער בין תפיסת הזהות הלאומית של הפלסטינים החיים בישראל, לבין קצב הצמיחה של התנועות הפוליטיות. בעוד התנועות הפוליטיות נעשות יותר ויותר מובהקות בעמדותיהן נגד הממסד תוך חיזוק הזהות הלאומית הפלסטינית, הציבור עצמו, שממנו אמורה התנועה הפוליטית לשאוב את כוחה, נותר בחלקו הגדול מאחור. הציבור הזה על פי רוב אדיש כלפי המתרחש, או משתתף פסיבי, או שמפקפק בפוליטיקת המקשה האחת שמגדירה את הערבים כיחידה הומוגנית שנוהרת לקלפיות ביום הבחירות כדי להפיל את ביבי.

טרוריסטית תרבותית. מירי רגב (אקטיבסטילס)

גאווה פלסטינית? מירי רגב (אקטיבסטילס)

כן, זה מורכב

זה אולי טריוויאלי לומר, ובכל זאת הציבור היהודי מתקשה לא פעם להבין שהערבים הם לא באמת מקשה אחת שאפשר לדחוק אותה לפינה של בית הנבחרים עם 13 מנדטים שייצגו את "הערבים", רק כדי שהדמוקרטיה הישראלית תיראה כנאורה ומוצלחת.

יש אזרחים ערבים שיראו בשלטים שנתלו כהתרסה והפגנת שריר של בעל הבית הממסדי, ויש שיגידו שביבי ומירי יעשו מה בא להם ושהיום הזה יעבור כמו כל יום. לאזרחים הערבים יש מגוון נרחב של דעות ותפיסות. בסופו של יום, כקבוצה הפלסטינים בישראל בהחלט מרגישים פחות חלק מהשיח הכלל-ישראלי ומאמינים שהשוויון האזרחי המלא עדיין לא הגיע. במציאות כזו, יש ששותקים וממשיכים, ויש שנאבקים ללא הפסקה מתוך עקרונות ערכיים.

הארץ הזו יכולה להיות מקום הרבה יותר טוב לכולנו, ויש פערים היום שקשה להתעלם מהם" בחינוך, בתשתיות, בתקציבים ובזכויות. מעל כל זה ישנו סכסוך ארוך שנים שטרם נפתר ולצערי ככל שהזמן עובר נראה כי זה רחוק מלהיפתר. במצב כזה, אין מנוס משיח פוליטי מכבד ועמוק בין כל הצדדים המעורבים, שיח שאליו נגיע בכפיים נקיות, שבו אנחנו מסתכלים על העבר ומפיקים לקחים לקראת עתיד משותף שיהיה טוב לכולם, ללא הבדל גזע, דת, לאום או מגדר.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
כוחות משטרה רבים בזמן הריסות בתים באום אל חיראן, ינואר 2017 (פאיז אבו רמילה/ אקטיבסטילס)

כוחות משטרה רבים בזמן הריסות בתים באום אל חיראן, ינואר 2017 (פאיז אבו רמילה/ אקטיבסטילס)

אנשי אום אל חיראן חתמו על הסכם הפשרה בכפייה, לא בהסכמה

בשבוע שעבר, תושבי הכפר הבלתי מוכר חתמו על הסכם עזיבה מרצון, לכאורה, כדי שהמדינה תוכל לישב על אדמתם יהודים. ועכשיו נשאלת השאלה, כיצד הסכם שמגיע אחרי חמש עשרה שנות התשה והתעמרות של המדינה, יכול באמת להיקרא "הסכם מרצון"?

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf