כשעזתי, חרדית ופרופסור לקולנוע נפגשים בשדרות

פחות משבוע אחרי מטח הקסאמים האחרון על שדרות, נערך בעיר כנס של תנועת "ארץ לכולם" שדיבר על הקשר שלה עם עזה. המרחב הזה היה פתוח בעבר, אין סיבה שלא יהיה פתוח בעתיד. צריך רק אומץ לדמיין

מאת:
השאירו תגובה
א א א

"צהלולים" הוא אולם שדרותי עירוני. מדובר באולם הוותיק בעיר, שהוקם בשנות השבעים, לא רחוק מהעירייה. הוא מיושן ומיועד להריסה. חלק מהמרכז המסחרי הישן, שמתחדש לאיטו.

שלשום (ג') לבש האולם איזו חגיגיות. כשעתיים לפני ההרקדות של יום שלישי, התייצבו שם קרוב למאה א.נשים, לטובת כנס של "ארץ לכולם", על שדרות ועזה. למי שמשפשפות עיניים בתימהון קל: כן, בלב שדרות, בעיצומה של תקופת מלחמה, התכנסנו בלב העיר הנפלאה שלי, כדי לדבר על שדרות ועזה, ועם שדרות ועזה.

ל"ארץ לכולם", שאני ממייסדיה, יש מודל שהיא מקדמת. אני מצביע תמיד על הרוח של התנועה כבשורה האמיתית לחברה הישראלית: רוח של אומץ, של ראייה קדימה, בניגוד למודל המנהיגות שאנחנו בוחרים בשנים האחרונות, הצופה נכוחה למהדורת החדשות הבאה. כפי שאמר באירוע פרופסור סמי שלום שטרית – "אומץ לדמיין". "ארץ לכולם" מקדמת את הרעיון ששתי מדינות מהים עד לנהר צריכות לקום במודל של שיתוף פעולה ומינימום הפרדה. הדבר יאפשר, מחד, חיים של יהודים-ישראלים ביהודה ושומרון. וגם, עם כל המגבלות, תושבות של אזרחים פלסטינים בישראל, בלי קשר לפלסטינים אזרחי ישראל היום שיישארו אזרחים עם זכויות מלאות.

דווקא בשדרות, דווקא בזמן מלחמה. פרופ' סמי שלום שטרית, ד"ר מוטי גיגי, אור סיונוב ודינה דיין בכנס "ארץ לכולם". (אבי דבוש)

עם כל הבעיות הידועות, ויחסי הכח דאז, יש בהצעה הזו משהו משדרות ועזה של שנות השבעים, מהמרחב הפתוח שהתקיים כאן עד אז. כשעשיתי עם ד"ר עז אדין אבו-אלעייש, הדובר המרכזי באירוע, את עשרים המטרים מהחנייה לאולם, הוא הספיק לשמוע חמישה שדרותים, ימנים כולם, שסיפרו על הקשרים ההדוקים שלהם עם עזה והעזתים, בעבר ובהווה. כשהגענו, פגשנו את אבא שלי. הוא סיפר לאבו-עלאייש שלמעלה מ-25 שנים הוא שירת בעזה. הודות לכך גם לי יש הרבה מאוד זיכרונות עזתיים.

ד"ר אבו-אלעייש, רופא ששכל שלוש מבנותיו בביתו בג'בלייה במהלך "עופרת יצוקה", הוא דובר עקשן בעד פיוס וקורא לשכניו בשדרות ולישראלים בכלל לראות את העזתים. "גם לכלב הרעב נותנים לאכול. למה אתם לא רואים מה שנמצא כאן, כל כך קרוב?" הוא שואל בהתרגשות.

במסגרת הדמיונות התקשורתיים שלנו, יש עדיין ישראלים שמכירים את שדרות בתור עיר פיתוח של מקררים ריקים וצעקות "מוות לערבים", לאחר שעוד קסאם הרג תושב בעיר. האמת רחוקה כל כך. שדרות היא עיר פיתוח מופקרת. בביטחון, בחינוך, בבריאות ובתרבות. ועדיין, יש בה סובלנות מופלאה. כשעה לתוך הכנס, קיבלתי וואטסאפים מחברים שדרותים. הם בישרו שיש התארגנות של שדרותים ברשתות, שיגיעו לפוצץ את הכנס. זה נגמר בשני שדרותים חביבים ומבולבלים, שקיבלו ממני חיבוק ושיחה קצרה מחוץ לאולם. זה הספיק. וזה דבר מופלא. בעיצומה של מלחמה, טרור ואימה.

זה היה הנס האחד של הערב המופלא שלשום. הנס השני היה במה עמוסה בדוברים מזרחים ודוברות מזרחיות, רובם מהאזור, שניסו לחלום שלום וחיבורים אזוריים, עם מבט מעבר לגבול ולדה-הומניזציה, עם שתי רגליים על הקרקע וחיבור עמוק לסבל בשדרות ובעוטף עזה, ב-17 השנים האחרונות.

עז אדין אבו אלעיש באירוע בשדרות. התושבים בשדרות נזכרו במרחב המשותף עם עזה (צילום: אביב שניר)

ד"ר עז אדין אבו אלעייש ומירון רפופורט באירוע בשדרות. התושבים בשדרות נזכרו במרחב המשותף עם עזה (צילום: אביב שניר)

הרבה זכרונות עזתיים. אבי דבוש מדבר בכנס "ארץ לכולם" בשדרות (צילום: אופיר כלפה)

במושב על מזרחיות, שוחחו פרופסור סמי שלום שטרית, ראש בית הספר לאמנויות המסך במכללת ספיר, עם דינה דיין, אקטיביסטית חרדית ממצפה רמון, ד"ר מוטי גיגי, שדרותי במקור וראש בית הספר לתקשורת במכללת ספיר, ואור סיונוב, משכונת התקווה. המהלך שלה היה מהדהד. היא סיפרה שבבית "האח הגדול" הניפה דגל פוליטי של "אני לא ימין ולא שמאל. אני מזרחית", אבל בעקבות המתקפות והדה-לגיטימציה השיטתית מימין החליטה להזדהות כשמאלית, גם אם מתוך ביקורת וחריקת שן.

ובכלל, נדמה שתקופת ה"אנחנו או הם" שמה את השמאל המזרחי בדילמה. הפתרון, כך מציע פרופסור שטרית, הוא בלכונן שמאל. "אין שמאל בארץ. אין מדיניות שמאלית. שואלים אותי מה היית עושה. זה מאוד פשוט. למשל, מה היית עושה כשר חינוך? בדקה אחת מבטל את מורי הקבלן. כולם מדברים, אבל לא רוצים או מפחדים לשנות. איזה שמאל יעשה את זה?"

שלשום היה נדמה שהמקום הטוב ביותר לברר את השאלות הללו זה שדרות. ודווקא בזמן מלחמה. שמגלה את ההפקרה של שדרות, ביטחונית וחברתית, באופן מחודד הרבה יותר. שלשום פתחתנו חלון ורוח פרצים מהפכנית נשבה. וזו רק ההתחלה, אינשאללה…

אבי דבוש, תושב שדרות, הוא ראש מטה הפריפריות במרצ וחבר בהנהגת תנועת "ארץ לכולם".

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מצעד הנשים בפלורידה. ינואר 2018 (צילום: Rob Kall/CC BY 2.0)

מצעד הנשים בפלורידה. ינואר 2018 (צילום: Rob Kall/CC BY 2.0)

גם בעידן טראמפ ונתניהו, עבודת שטח מביאה ניצחונות לשמאל

ההישגים של מועמדי שמאל בבחירות האמצע בארה"ב ובבחירות המקומיות בישראל הוכיחו שאפשר לשנות את המציאות הפוליטית ולנצח את הימין

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf