לאיזה צדק יכלו יונתן היילו ועהד תמימי לצפות?

ההחלטות שלא לקצר את עונשו של יונתן היילו, צעיר אתיופי שהרג את האנס הסדרתי שלו, ולהאריך את מעצרה של עהד תמימי, הנערה שסטרה לחייל שפלש לביתה, חושפות את פרצופה האמיתי של מערכת החוק והמשפט בישראל

מאת:
השאירו תגובה
א א א

שתי החלטות שונות של מערכת החוק והמשפט שהתקבלו היום, רביעי, מגלמות במידה רבה את עומק העוול המוסרי שבתוכו מתנהלת המציאות הישראלית: ההחלטה שלא לקצר את עונשו של יונתן היילו, וההחלטה להשאיר במעצר עד תום ההליכים את עהד תמימי, הנערה שסטרה לחייל שפלש לביתה, וגם את אמה נרימאן.

יונתן היילו, צעיר אתיופי, אז בן 23, הגן על עצמו מפני ירון איילין, עבריין מורשע שאנס אותו פעמיים, סחט אותו ואיים עליו. היילו הרג את ירון בערב ל"ג בעומר 2010 באקט של הגנה עצמית, רגע לפני שעמד להיאנס בשלישית. בית המשפט הכיר בו כקורבן לתקיפה מינית אך גזר עליו 20 שנות מאסר בגין רצח.

> עו"ד גבי לסקי: "עהד תמימי נעצרה מפני שפגעה בכבוד הלאומי"

עהד תמימי מוקפת שומרים בבית המשפט הצבאי בעופר. 15 בינואר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

עהד תמימי מוקפת שומרים בבית המשפט הצבאי בעופר. 15 בינואר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

עהד תמימי, בת 17, נעצרה אחרי שסרטון שבו תועדה סוטרת לחייל שפלש לביתה בכפר נבי סאלח עורר ביקורת רבה על "היד הרכה" נגד מי שפגעה בכבוד הלאומי שלנו ושל החיילים. אמה נרימאן, שהגיעה לדרוש בשלומה של בתה, נעצרה גם היא והושמה במאסר. בדיון על הארכת מעצרה אמר היום השופט הצבאי כי היא "עבריינית אידיאולוגית סדרתית", וכי "רמת המסוכנות שלה לא מאפשרת שחרור למעצר בית". נערה בת 17 שסטרה לחייל חמוש וממוגן, בחצר ביתה.

תחשבו על הקו המחבר בין היילו לבין נשות משפחת תמימי. על השייכות שלהם לקבוצות האוכלוסיה הדפוקות ביותר במרחב, אלה שההתעמרות בהם החלה הרבה לפני שהגיעו בכלל לפתחה של מערכת המשפט. אלה שהמושג 'צדק' פסח עליהם מיום היוולדם, שהחברה הישראלית על כל המנגנונים שלה הפנתה להם עורף במקרה הטוב, והיתה שותפה פעילה בדיכוי שלהם במקרה השכיח יותר. עם איזה ציפיות הם הגיעו היום לעמוד בפני האנשים שאמורים לעשות איתם צדק? איזה סיכוי היה להם לקבל אותו מידיהם?

המדינה ומערכת אכיפת החוק שלה לא היו שם בשביל יונתן כשזה הפך לטרף קל בידי תוקפו, לא הגנו עליו מפניו גם אחרי תקיפות נשנות, גם אחרי שאיילין המשיך להטיל אימה על סביבתו. למעשה, אחריותה של המדינה מתחילה עוד הרבה קודם. כפי שכותבת ספיר סלוצקר-עמראן, "שכונת קרית נורדאו בנתניה, בה גרו יונתן היילו וירון איילין ובה מתגוררות המשפחות של השניים גם היום, היא אחת מהשכונות הקשות והמוזנחות בנתניה. שכונה של עולים מאתיופיה שעלו לישראל מתוך רצון להשתלב בחברה בישראל ובמקום זה המדינה הפקירה אותם ויישבה אותם בשיכונים מתפוררים בפריפריה ובמרכזי קליטה. כמו שיונתן מספר בראיון איתו, הרבה ילדים בשכונה היו אלימים כדי להוכיח את הכוח שלהם ולשרוד ואילו הוא היה בחור שקט עם חבר אחד".

> ההקלה בעונשו של יונתן היילו לא מכפרת על העוול שעשתה לו מערכת המשפט

יונתן היילו בבית המשפט העליון בירושלים לפני הדיון בערעור על עונשו, 1 בדצמבר, 2014. (אורן זיו/אקטיבסטילס)

במקרה של עהד תמימי, המדינה היא כבר לא רק המשקיפה מהצד, אלא השוט המלקה בעצמו. יעל מרום כתבה על הנסיבות בהן חיה תמימי את 17 שנותיה: "כשהייתה בת תשע החלו ההפגנות הקבועות בנבי סאלח במחאה על השתלטות מתנחלים על המעיין הסמוך ועל אדמות של התושבים. הצבא מיד החל להגן על זכותם של המתנחלים לגזול את המעיין של הכפר לעצמם, והחל להציב כוחות כדי למנוע מהמפגינים הפלסטינים להגיע למעין או לכביש העובר לצידו המשמש גם מתנחלים. הכוחות לא בוחלים בשימוש באמצעים נגד המפגינים ובמרבית המקרים מנסים למנוע את ההפגנה עוד בתוך הכפר.

כשהייתה בת 12 נהרג בן הדוד של אמה, מוסטפא תמימי, במהלך הפגנה בכפר, לנגד עיניה, מפגיעת רימון גז בראשו. שנה אחר כך היא ראתה גם במו עיניה כיצד נורה ונהרג גם דודה ראשדי על ידי הצבא הישראלי. ביום בו צולמה התקרית בן דודה מוחמד, צעיר ממנה בכשנתיים, נורה בפניו על ידי כדור מתכת מצופה בגומי שחדר לגלגלתו".

אלה שני הצעירים שהגיעו היום לקושש מעט צדק ממערכת החוק והמשפט הישראלית. אותה מערכת שהיא חלק ממנגנון שלם הרואה בהם אבק אדם ומתייחס אליהם בהתאם לאורך כל חייהם. לאיזה צדק הם היו יכולים לצפות?

באותו הזמן, קבוצה של מבקשי מקלט אריתראים המחיזו הבוקר "שוק עבדים" מול הכנסת כדי להמחיש לאנשים שרוצים לשלוח אותם אל מותם מה הגורל שמחכה להם. גם אותם איש לא שמע, לא שומע.

יש איזו תפיסה מצמררת בבסיס כל הקיום שלנו כאן, לפיה ישנם אנשים שגורלם להימחץ תחת המגף. ויש מערכת משומנת היטב שדואגת שכך יהיה. אין מילים בכלל להסביר כמה חולנית המציאות שבה אנחנו חיים כאן.

> בשעת דיון בכנסת על מבקשי המקלט, פליטים קיימו "שוק עבדים" מחוץ למשכן

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מטה הרשימה המשותפת בנצרת, 17 בספטמבר 2019 (צילום: סמאח סלאימה)

מטה הרשימה המשותפת בנצרת, 17 בספטמבר 2019 (צילום: סמאח סלאימה)

"המצב יותר טוב מאפריל, אבל זה לא מספיק"

בקלפיות בחברה הערבית המצב מעורב. בכפר טורעאן, הצביע מדד קיוסק הפלאפל על שיפור בשיעור ההצבעה. בכפר כנא המצב היה הפוך. בנצרת שיעורי ההצבעה היו טובים לעומת אפריל, אך לא לעומת 2015. ובמטה הרשימה המשותפת חוששים כי היהודים מצביעים בשיעור של 2:1 לעומת הערבים, והמצב מסוכן

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf