כדי לעצור את הפיגועים חייבים לראות אותם בהקשר הרחב

אי אפשר להבין את המציאות הישראלית-פלסטינית דרך בחינת מקרי קיצון כמו פיגועי דקירה כאירועים נטולי הקשר. כל עוד תמשיך ישראל להתנהל כשחקן יחיד בזירה ולהתעלם מהקיום הפלסטיני, הלהבות ימשיכו לבעור

מאת:
השאירו תגובה
א א א

יום קשה מתקרב לסיומו: שני פיגועי דקירה בוצעו בהפרש זמנים קצר, האחד גבה את חייה של צעירה בטרמפיאדה בגוש עציון, והשני שלח חייל צעיר במצב אנוש אל חדר הניתוחים. בעת כתיבת הדברים האלה ממש מזדחלת החרדה שמא עוד לא נאמרה המילה המדממת האחרונה לערב זה.

בתוך המציאות הכאוטית הזו יש דבר אחד שאפשר לומר כבר עכשיו בוודאות: עוד בטרם ייצא היום יתחרו ביניהם שרים וחברי כנסת מי יצליח להנפיק את האמירות הזועמות, המזועזעות, המתלהמות ביותר, מי ישלוף את המקל הארוך יותר להכות בו את הטרור, מי יתמלל את החרדות של הציבור הישראלי ויעצים אותן בצורה המניבה ביותר פוליטית. אז רגע לפני שמנהיגינו מגיעים אל המקלדת או אל המיקרופון הפתוח הראשון, כדאי אולי להספיק לומר כמה דברים:

פיגועי הטרור הנתעבים שהתרחשו היום הם חלק ממערכה שממשלת ישראל יכולה אך לא רוצה לרסן, מערכה שהיא אף מעצימה ביודעין. אפשר כבר עכשיו לנחש כמה פוליטיקאים ואנשי ביטחון יופיעו על המסך במהדורות החדשות הקרובות כדי להפציר בנו לצמצם את העדשות ולבחון את המציאות רק דרך האירועים הקשים הללו, באופן נטול הקשר: "הם" לא רוצים אותנו פה, "הם" צמאים לדם יהודי, "הם" איום שיש לטפל בו ביד קשה. ומי שלא מבין זאת ומפגין, שילך "לשם".

> הרצחת וגם שקרת? בפרשת כפר כנא המשטרה מתעלה על עצמה בהונאה

זירת פיגוע הדקירה בסמוך לתחנת הרכבת ההגנה, תל אביב. (צילום: יותם רונן/אקטיבסטילס)

זירת פיגוע הדקירה בסמוך לתחנת הרכבת ההגנה, תל אביב. (צילום: יותם רונן/אקטיבסטילס)

על (חוסר) האפקטיביות של מדיניות היד הקשה עמדו כבר כוחותינו בירושלים, אבל האמת היא ששום פתרון לא יצלח כל עוד מסרבים לראות את המציאות באופן פנוראמי, על שלל מרכיביה. ומרכיבי המציאות הזו כוללים גם את החרדה הפלסטינית העמוקה והאותנטית מפני המהלכים הישראליים האחרונים לשנות את הסטטוס-קוו בהר הבית; הם כוללים את התובנה הפלסטינית הברורה שחיי הפלסטינים, הן בתוך ישראל והן בגדה וברצועה, אינם שווים בעיני ישראל אפילו כקליפת השום; הם כוללים גם את ההכרה בכך שישראל מצמצמת בעקביות ובמשך שנים את אפשרויות המאבק הפלסטיני הלא אלים, בעוד היא הולכת ומעמיקה את אחיזתה בשטחים הכבושים מדי יום ביומו.

כדי להבין מה קורה פה חייבים להכיר בעובדה שמעשי האלימות הקיצוניים הללו אינם בלתי קשורים, למשל, גם להחלטת ועדת השרים לחקיקה להחיל את החוקים הישראליים אוטומטית על ההתנחלויות בגדה. הם לא בלתי קשורים להחלטה לאסור על הפלסטינים בגדה להשתמש באוטובוסים. הם לא בלתי קשורים לתוכניות מגירה למיניהן להפקיע עשרות אלפי דונמים של אדמה בגדה כדי לסלול עוד כבישי אפרטהייד, לכניסות מתוקשרות של מתנחלים לבתי פלסטינים ולענישה הקולקטיבית של תושבים בירושלים המזרחית, ועוד ועוד.

יצירת ההקשרים הללו לא נועדה בשום פנים ואופן לתרץ או חלילה להצדיק את פיגועי הדקירה היום, או כל הפעלת אלימות אחרת. היא באה לומר דבר פשוט: ישראל לא יכולה להמשיך ולהתנהל כשחקן יחיד בזירה תוך התעלמות מוחלטת מהצד שמנגד במקרה הטוב, או דיכויו ונישולו במקרה היותר שכיח, ולצפות שהעסקים יתנהלו כרגיל. אם העקרונות של כללי המשחק שמכתיבה ישראל, בהיותה הצד החזק, הם בניסוח הפשטני ביותר "חטוף ככל יכולתך" – על ידי הפקעות, חקיקות, בניה וכו', אזי הגירסה הפלסטינית תהיה "החטף ככל יכולתך". זוהי, כמובן, עסקה אסונית לשני הצדדים.

זה לא חייב להיות משחק סכום אפס, והישגיו של האחד לא חייבים – הם לא יכולים – להיות כרוכים בתבוסתו של האחר.

פירוש המילה "שכן" בפרסית היא "זה שחולק איתך את אותו הצל". ולא לחינם העברית מקשרת אטימולוגית בין "צל" ל"הצלה", חיבור מובן בחלק הזה של העולם בו השמש יכולה להיות מצמיתה כל כך. שכנינו הם אלה שחולקים איתנו את הצל. בפני ישראל עומדת ההחלטה: או שנינצל ביחד עם שכנינו, או שניצלה ביחד איתם בלהבות.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

זה הזמן להעמיד בראש משרד החינוך מנהיג שמאמין בחינוך כוללני, איכותי ושוויוני. לא הוא. שר החינוך רפי פרץ (צילום: פלאש90)

ישראל בהבטחה לאו"ם: חינוך כוללני, שוויוני ואיכותי עד 2030

ישראל התחייבה בפני האו"ם לעמוד ב 17 היעדים של התכנית לפיתוח בר קיימא 2030. זה הזמן להעמיד בראש משרד החינוך מנהיג שמאמין בחינוך כוללני, איכותי ושוויוני, ולא מישהו כמו שר החינוך הנוכחי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf