לא רוצים משטרה נחמדה, רוצים מדינה אחת דמוקרטית

תם עידן שתי המדינות, הדו-קיום וההסתפקות בזכויות מיעוט במדינה אתנוקרטית יהודית. עכשיו מתחילה תקופת ההתנגדות המשותפת של ערבים ויהודים. עד לייסודה של מדינה אחת דמוקרטית כחלופה לאפרטהייד של היום

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בערב שישי השארנו את הילדים אצל ההורים של אשתי בכפר ויצאנו להפגין. הפעם לא היה מקום לסידור הקבוע –  אחד יוצא להפגנה והשני שומר עם הילדים. כמונו, מאות זוגות צעירים חיפאים, הייטיקסטים, אמנים, אנשי תרבות, עובדי כפיים, עיתונאים, בעלי עסקים, סטודנטים וסטודנטיות. יצאנו כתף אל כתף לא כדי לממש את זכותנו "בדמוקרטיה הישראלית". יצאנו להפגין על אפה וחמתה של האתנוקרטיה הישראלית.

לכל המופתעים מהברוטליות של המשטרה, לכל אלו המפנים את אור הזרקורים אל האלימות המשטרתית כאילו היא הבעיה ולכל הח“כים והח“כיות, היהודים והערבים, שקוראים לחקור את אירועי יום שישי בחיפה, אנחנו אומרים לכם: לא תודה. אנחנו קוראים למשטרה להמשיך לנהוג באלימות, להמשיך לשבור רגליים, להמשיך להראות את פרצופה האמיתי של ישראל. הם חמושים באלות, אנחנו חמושים בציוצים; הם מוגנים בקסדות, אנחנו מוגנים בלייב-סטריים לעיני העולם; הם מונעים מגזענות, ואנחנו נושאים את דגל המוסר והחירות.

הקריאה הנאיבית לריסון המשטרה, כאילו היתה כח שמירת שלום של האו“ם, מורידה מסדר היום הציבורי את הדיון על רצח החפים מפשע בעזה. היא משחקת לטובת מכונת הפרופוגנדה הישראלית שתשמח שהדיון יסוב סביב זכותם הדמוקרטית של "ערביי ישראל" להפגין וסביב השאלה מהי אלימות משטרתית מידתית, ויתפקד כעלה התאנה "לדמוקרטיה הישראלית" במקום העיסוק ברצח החפים מפשע בעזה והקריאה להבאתם מי שידיהם מגואלות בדם לדין.

כ-300 מפגינים קוראים נגד הטבח בעזה. חיפה 18. במאי 2018. (צילום: נדין נאשף)

כ-300 מפגינים קוראים נגד הטבח בעזה. חיפה 18. במאי 2018. (צילום: נדין נאשף)

מיקוד הדיון באלימות השוטרים מקדם את האג‘נדה הישראלית. מדינה שממשיכה להחדיר סם הרדמה לעורק הראשי של מצפון החברה הישראלית ומזינה אותה במנות גדושות של פחד ואימה מפני הערבי, מפני הפלסטיני.

התקשורת הישראלית תאוות הרייטינג מנגנת על אותו המיתר. "אני חושב שרוב רובו של הציבור הישראלי מבין שלא היתה ברירה אחרת", קבע דני קושמרו בראיון עם שר הביטחון ליברמן וזאת בהקשר של מספר ההרוגים "הגדול" (להגדרתו) בעזה. המסר ברור ולא מפתיע, בעיני ליברמן, שהנהן למשמע קביעתו של קושמרו, ובעיני משטרת/צבא/ממשלת ישראל: ישראל אינה מדינה כשאר המדינות, היא ישות אתנוקרטית יהודית. הציבור אינו מורכב מאזרחי המדינה, הציבור מורכב מיהודים מפוחדים, הפועלים בכל החזיתות למונע מהערבים להשמידם מזה 70 שנה. בעיניהם אין כל הגיון בקול שונה, אין מקום אפילו להרהר במותם של לא יהודים. בעיניהם תחת שלטון הישות האתנית הזו אין מקום לכל זהות לאומית אחרת, לבטח לא זהות לאומית פלסטינית. לקביעה האחרונה הזו גם אנחנו מסכימים.

אנחנו צעירי הארץ הפלסטינים מסג‘עייה עד חיפה, מיפו עד רמאללה, הצעירים שמכרתם לנו חלומות על דו-קיום, חלומות אוסלו ושתי מדינות לשני העמים. במקום זה קיבלנו אלפי הרוגים ועשרות אלפי פצועים בענבי זעם, באוקטובר 2000, בחומת מגן, במלחמת לבנון השניה, בעופרת יצוקה, בעמוד ענן, בצוק איתן. קיבלנו את חומת הפרדה הגזענית, את מדיניות הריסת הבתים והיד הקלה על ההדק ועכשיו טבח נוסף בעזה. אנחנו לא רוצים משטרה מרוסנת, אנחנו מבקשים את סיום שלטון האפרטהייד והבאת כל מי שידם מגואלת בדם לדין.

ההפגנה של יום שישי בחיפה היא תוצר של תנועה טקטונית בנפשנו. תנועה המחוללת או מעוררת תפישת עולם חדשה-ישנה, שבמסגרתה הדרישה לשתי המדינות לשני העמים איננה קיימת עוד. מאסנו גם במאבק לשוויון זכויות "המיעוט הערבי" תחת חסות השלטון הישראלי בדרך למימוש פתרון שתי המדינות. שינוי זה מצביע על סוף עידן ה"דו-קיום" ותחילת תקופת התנגדות-משותפת וצעידה יחד של ערבים ויהודים. עד לייסודה של מדינה אחת דמוקרטית על כל שטח אדמת פלסטין ההיסטורית כחלופה לאפרטהייד של היום ולרעיונות שפג תוקפם.

ג'וזף אטרש הוא יזם ואקטיביסט. יו"ר תיאטרון אלמידאן, ויו"ר humanitycrew.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
אוסלו לא היתה טעות, אוסלו היה כישלון, יש הבדל בין השניים. פרופ' סרי נוסייבה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

אוסלו לא היתה טעות, אוסלו היה כישלון, יש הבדל בין השניים. פרופ' סרי נוסייבה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

סרי נוסייבה: טעיתי, אולי הציונות לא מסוגלת לעשות שלום

עשרות שנים היה סרי נוסייבה מעורב בשיחות עם ישראלים. עכשיו הוא עושה חשבון נפש. ערפאת, וגם אני - אומר נוסייבה - האמנו שדו קיום בין הציונות לתנועה הלאומית הפלסטינית אפשרי. אני כבר לא בטוח

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf