"להחליף את הימין הישראלי": אולי די עם זה?

סיסמת הבחירות בה רבים מהפוליטיקאים הפלסטינים משתמשים כדי לשכנע את הציבור הערבי לבחור בהם היא פסולה כי היא פוגעת בעיקר בתודעה הפוליטית של הפלסטינים אזרחי ישראל. לא הימין הוא הבעיה, אלא המשטר

מאת:
השאירו תגובה
א א א

"להחליף את הימין הישראלי", סיסמת בחירות בה רבים משתמשים, כבר הפכה לפאתטית. חלק מנציגי המפלגות הערביות המשתמשים בסלוגן הזה יודעים שהחברה הישראלית הפכה אכן ליותר ימינית ויותר תוקפנית. אך בסופו של דבר, פני העם כפני המפלגות הישראליות: בהן אפשר למצוא מפלגות ימין מוצהרות ואילו אחרות הן מפלגות ימין בתחפושת "שמאל".

מפלגות השמאל הציוני כבר לא יכולות לעמוד אל מול צונאמי התוקפנות וההקצנה נגד הפלסטינים אזרחי ישראל. זה הביא אותן לנסות להתחרות במפלגות הימין. בסופו של דבר, התוצאות הרי ידועות מראש – כך שהמשך השימוש בסיסמת ה"להפיל את הימין" לא באמת מועיל. להיפך, זה רק מזיק.

מה ההבדל בינו לבין הגנרלים, מבחינתנו הפלסטינים? בנימין נתניהו (תומר נויברג/ פלאש90)

הרס החדשנות הפוליטית

הרצון להחליף את הימין יכול לתת מוטיבציה ולשכנע פלסטינים רבים המתלבטים אם להשתתף בבחירות הבאות, אך הוא גם עלול להעמיק את חוסר המודעות הפוליטית הקיימת בקרב רבים (חוסר מודעות הגורר רבים להצביע ל"כוכבים" ריקים מתוכן). הסיסמה "להחליף את הימין" לא תעלה את אחוז ההצבעה יותר מדי בקרב פלסטינים, ומבחינה אידיאולוגית היא מסייעת לבניית תודעה כוזבת כלפי משטר שכבר חשף את פניה האמיתיות של הישות הציונית: ישות אפרטהייד קולוניאלית העוינת מאוד את ילידי הארץ ומתכחשת לזכותם להגדרה עצמית.

הזנת וחיזוק תודעה כוזבת שכזו מסוכנת מאוד, כאילו אם נפיל את הימין אז האפרטהייד ייעלם. היא מכניסה את הציבור הערבי למצב של קיפאון והמתנה לגאולה והורגת את רוח היזמות והמקוריות – אבני יסוד בהתנגדות לכיבוש. מה שאף מסוכן יותר מכך, הוא העובדה שתודעה זו מעוותת אף יותר את יחסינו עם משטר האפרטהייד.

גם מי שמשתתף בבחירות הישראליות וגם מי שמחרים אותן אידיאולוגית – כולם משתמשים בטיעונים וסיסמאות ישנות, גם אם חלקן עדיין מחזיקות מים. במקביל, השינויים בזירת המאבק מחייבים אותנו כפלסטינים לחשוב מחדש כיצד עלינו לבנות אסטרטגית התנגדות שונה לחלוטין ממה שהיה עד כה.

מאחר והמפלגות המשתתפות בבחירות החליטו להמשיך ולרוץ ויהיה מה, והן עדיין לא השתכנעו בהחרמת הכנסת (כל מפלגה מסיבותיה שלה), ההיגיון אומר שעליהן לעשות מאמצים עילאיים כדי להצליח. לשם כך, הן חייבות להציע לציבור הערבי תוכניות עבודה וחזון חדשים המתאימים ומותאמים להתמודדות עם האתגרים המסוכנים שהישות הישראלית מעמידה מולנו.

הפלסטינים אזרחי ישראל השיגו הישגים רבים מאז פשע המלחמה הגדול, הלוא היא הנכבה של 1948. בניית המפלגות והתנועות הלאומיות מחדש לאחר החורבן היא בהחלט חלק מההישגים החשובים ביותר. שלושה דורות בנו קבוצות שונות המאמינות באידיאולוגיות שונות כדי להתנגד לאפרטהייד. אלא שכעת, ההרגשה היא שאין חדשנות ואין יצירתיות אל מול התחזקות האפרטהייד. כמובן שאסור להכליל ולא כולם נושאים באחריות שווה למחדל. כולם יודעים מי היה אחראי על פירוק הרשימה המשותפת.

בנוגע לבל"ד, הרי העמדה שלה תמיד הייתה בעד רעיון הרשימה המשותפת והוא מעולם לא נבע מהרצון להעלות את מספר המושבים שלה בכנסת או "להפיל את הימין". בל"ד תמכה עד הסוף המר במשותפת כי היא ראתה בה חדשנות פוליטית העשויה להרגיל את כל פלגי הציבור הפלסטיני לעבודה משותפת בדרך לאחדות אמיתית גם ברחובות. חשבנו אז, שאולי זה יוביל בסופו של דבר לבחירות ישירות לוועדת המעקב, כאלטרנטיבה לבחירות לכנסת או לצידן.

אולי הפחד מההתפתחות הזו של הכנת הציבור שלנו לבחירות לאומיות בעתיד הוא שהוביל להרס המשותפת. הרי גורמים במשותפת תמיד התנגדו באופן שיטתי לרעיון הבחירה הישירה לוועדת המעקב מאחר והן פוגעות ברצון שלהם להשתלב במדינה הישראלית.

חרם אידיאולוגי נגד הבחירות הוא נשק שצריך לדעת להשתמש בו. מוטב היה לו השימוש בנשק הזה היה נעשה תוך הסכם ושותפות רחבה בין פלגים ומפלגות ערביות, או לאחר שמשטר האפרטהייד החליט לפסול מועמדים ומפלגות מסוימות. הנסיונות של תומכי החרמת הבחירות לפגוע במפלגות הערביות בבחירות הבאות על ידי יצירת אי אמון ביניהן לבין הציבור הוא לא נכון. באם המפלגות הערביות לא יעברו את אחוז החסימה, הדבר ישחק לטובת משטר האפרטהייד מאחר והעניין יתפרש כחוסר אמון במפלגות הערביות ולא במשטר עצמו.

לפי איך שעניינים מתפתחים ברחוב הפלסטיני במדינה, יכול להיות שאנו עומדים בפני הבחירות האחרונות בהן אנו משתתפים. החרם נגד הבחירות, מסיבות אידיאולוגיות או מחאתיות, עשוי לגדול ולסחוף יותר בבחירות הבאות.

לכן, מי שהחליט להמשיך ולהיאבק מתוך הכנסת, במיוחד בל"ד והאיסלאמית – אלה שאמרו שהכנסת היא רק כלי במאבק ולא מטרה – צריך לקחת צעד אחורה ולחשוב שוב על קמפיין הבחירות שלו. על אותן מפלגות לבנות אסטרטגיה חדשה שתשים את החברה הפלסטינית במרכז הקמפיינים לגיוס תמיכת המונים למפלגות מהרחוב הפלסטיני.

כדי לעשות כך, על המפלגות לבסס את עבודתן על חמשת הנקודות הבאות: בניית ועדת המעקב מחדש ושיווקה לקהל הרחב (בנייתה המוסדית ככוח כלכלי ופוליטי); התנגדות לשיח הקורא לתמיכה בגנרלים עם דם על הידיים כי הוא מעוות את המודעות הפוליטית של הציבור; הקמות ועדות עממיות שיפעלו נגד הריסות הבתים, האלימות בחברה, למען אחדות בקהילה ונגד העוני; מסגור המאבק מחדש ככזה הנאבק בקולוניאליזם; חיזוק השיח הנוגע לפיתרון המדינה האחת לעומת רעיון שתי המדינות המפלה.

עוואד עבד אלפתאח הוא מזכ"ל מפלגת בל"ד לשעבר וממובילי יוזמת מדינה דמוקרטית אחת. גרסה של המאמר פורסמה לראשונה בערבית באתר ערב48

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

"אין ילד בשכונה בלי טראומה מהחודשיים האחרונים". ילד בעיסאוויה (יובל אברהם)

ביום משחקים ביהודים נגד ערבים, בלילה באים החיילים. קיץ בעיסאוויה

ילדי עיסאוויה מבלים את חופשת הקיץ שלהם בתוך שכונה שהפכה לזירת מלחמה. בין רימוני ההלם והגז הם רואים את האבות והאחים שלהם נעצרים ומושפלים יום יום. "אין ילד בשכונה בלי טראומה"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf