לוסי אהריש, את עדיין יכולה להדליק משואה לתפארת מדינת ישראל?

הערבים אומרים על לוסי אהריש שהיא בוכה דמעות תנין. היהודים תוקפים אותה בגלל שהיא ערביה, או מחבקים אותה כי היא "משלנו". לי בעיקר כואב עליה, כי היא עוברת את תהליך ההתפכחות שכל ערבי במדינה הזו עובר

מאת:
השאירו תגובה
א א א

יש דברים טובים שיצאו ממערכת הבחירות לכנסת ה-20. בנוסף להזדמנות הרביעית ששרה תקבל לתקן את הבית המתפורר, סופסוף אנחנו יודעים מה חושב בנימין נתניהו באמת על נושאים כבירים כמו הערבים, הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית. הוא בעצם אמר בגלוי ובלי גמגום: "אני לא ממש אוהב את הערבים אזרחי המדינה. הם האויב שלי, אויבי השלטון שלי. אין לי איך להילחם באיראנים חוץ מנאומים מרשימים בחו״ל. אני לא הצלחתי לדכא את הפלסטינים ברשות הפלסטינית. ייבשתי את הכסף שלהם ונתתי להתנחלויות להתפשט שם והם עוד רוצים מדינה? בעזה עשיתי הכל, בקיץ האחרון, הרסתי אלפי בתים ורצחתי אלפיים בני אדם, מה עוד אני יכול לעשות מולם?

"לכן הערבים שקל לי לבעוט בהם אלה הערבים תחת שלטוני. אני אחבוט בהם כמו ליברמן ובנט ועוד יותר. חלאס, אני מוריד את הכפפות, ושוב אין כמו הפתגמים של הערבים לתאר את המצב: 'מי שלא הצליח להכניע את החמור, עושה אבו עלי על האוכף'".

שאלתי את עצמי איך תראה עכשיו עבודתו של איימן סייף, העוזר של נתניהו לענייני ה״מגזר״. איך הוא יעבוד איתו אחרי הבחירות? איזה הצגה חדשה הם יציגו עכשיו? של סליחה וחרטה? ואולי שניהם יעמידו פנים שלא היה ולא נברא, שהכל בסדר?

הרשת החברתית געשה בסוף השבוע מהמראה של לוסי אהריש על סף דמעות, אומרת ״גם אני אזרחית״. הערבים יורדים עליה שהיא התעוררה מאוחר, שהיא מתחסדת, שחקנית, שפחת האדונים הלבנים, בוכה דמעות של תנין.

מהצד היהודי יש כאלה שאומרים לה: מגיע לך יא ערבייה, זה לא המקום שלך. אחרים מחבקים אותה ומתביישים במה שעשה ראש הממשלה לערבייה הטובה ביותר ברשת, ומזדהים עם הטראומה שעברה הילדה העדינה שגידלו להם בחצר הבית האחורית של התקשורת הישראלית. לי רק נשאר לדמיין את טקס הדלקת המשואות של יום העצמאות, שבו לוסי תעמוד על הבמה מול ראש הממשלה ונשיא המדינה, ההורים שלה והקהל הרחב ותדליק את האש ״לתפארת מדינת ישראל״!

צפו: לוסי אהריש ב"פגוש את העיתונות":

האמת שאני לא נמנית על אלה השמחים לאידה של אהריש. אני חושבת שכל ערבי פלסטיני במדינה עובר תהליך כלשהו של עיצוב זהות, לפעמים קשה ופתאומי ולפעמים איטי ומייגע. יש כאלה שעובדים עשרים שנה במפעל או במשרד החינוך ותקרית גזענית אחת מעירה אותם וחושפת בפניהם שהם אזרחים סוג ב׳ במדינה. אחרים שומעים דברים פה ושם, נתקלים בחסמים קטנים, בקידום שמתעכב, או במשלחת לחו"ל שפתאום לא מוזמנים להצטרף אליה.

כך או כך התהליך הזה עובר על כולם. ערבים בכלל, והמשכילים בפרט, למדו שצריך להיות סופר מקצועי, נאמן ומבריק כדי לבנות ליהודים שמסביבם גשר חזק מספיק כדי שאלה יוכלו לדלג מעל הערביות שבהם. אם זה באקדמיה או במערכת המשפט, ברפואה או במדעים. תמיד תמצא ערבי "מדהייים" בכל חברה גדולה. בדרך כלל מספיק אחד כזה. הוא עושה גם עבודה מקצועית וגם מביא רב תרבותיות ופלורליזם שברירי למערכת. זה מישהו שישמחו לדבר עליו בפני אורחים, תורמים או משקיעים. מעטות החברות העסקיות שעשו עבודה יותר מעמיקה בכוון הנכון של ״שילוב ערבים בשוק העבודה״, מתוך אמונה אמתית שזה מה שצריך לעשות. מספר חברות היי טק או סופר פארם הן בין הבודדות שהלכו בדרך הזאת, שראו בעובדים הערבים מאגר חיובי של מוחות וכוחות.

כל ערבי שעובר את התהליך הזה מקבל בסופו תמהיל שכולל אלמנט של אזרחות, של לאומיות, של דת, שפה, מגדר ומרכיבים נוספים. הממשל בישראל בוחר להסית נגד כל התמהיל הזה, תוקף את המרכיב האנושי והדמוקרטי, ומנסה לחזק את המרכיבים הלאומיים והשבטיים.

במקרה של לוסי אהריש את סטירת הלחי הגזענית היא קיבלה בשידור חי. אחרי ששרדה את ההתקפה של הימין הקיצוני לפני כמה חודשים, עכשיו בא ראש הממשלה שלה ואומר לה שהיא "ערבייה אויבת". כשלוסי בוכה באולפן "פגוש את העיתונות", יותר משהיא בוכה מנתניהו, אני מאמינה שהיא בוכה על עצמה, על משהו בה שנשבר.

אני ממש מאחלת לה תהליך החלמה מהיר ונחיתה קלה במציאות מחוץ לאולפן. אולי היא תצליח ללמד את ראש הממשלה שיעור במאבק בגזענות ותחזור בה מהכוונה להשתתף בטקס המשפיל לה ולבני עמה.

> לאף אחד לא אכפת כשילד ערבי נעצר בשדרות רוטשילד

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

"הלכנו לשותפות עם ברק, מחרב השמאל הישראלי בפעם השלישית והפננו עורף לציבור הערבי״. ראשי המחנה הדמוקרטי סתיו שפיר, אהוד ברק וניצן הורוביץ במטה המפלגה בערב הבחירות (רועי אלימה / פלאש90)

אחרי הבחירות, ביקורת חריפה במרצ על החיבור לברק ועל הקמפיין

מתנגדי החיבור מזכירים שהמצביעים הערבים ברחו והמסר נגד הכיבוש עומעם. התומכים מתנחמים בעבודה שמרצ עברה את אחוז החסימה. ח"כ עיסאווי פריג' שנשאר בחוץ לא מתחרט: "זה היה כורח השעה"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf