שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו

רצח ליאן נאסר חשף את המאבק היומיומי של האשה הערביה בישראל

מאת |

מותה המזעזע של ליאן נאסר בת ה-19 מטירה בפיגוע דאעש במועדון באיסטנבול העיר את השדים מרבצם, ונתקל בתגובות נגד מעוררות תקווה. להלווייתה היום הגיעו אלפים, האם אנחנו עדים לתחילתו של שינוי?

השנה התחילה עם הידיעה המחרידה על רצח ליאן נאסר מטירה בפיגוע דאעש באיסטנבול. הנערה הזו, המדהימה ביופייה, נראית כמו מלאך זך ועדין המרחף על ראשנו בימים חורפיים אלו. הידיעה על הפצועים בפיגוע ועל האזרחים הערבים שנמצאים שם הגיעה מהר מאד. אנשים שיתפו תפילות לשלומם של התיירים שם, ואז נודע שיש פצועים מכאן, ובהמשך שליאן מתה, בלילה השחור של ראש השנה. כך החלו החגיגות האמתיות של ראש השנה בחברה הערבית, כשפעילי הרשתות החברתיות משתפים את תמונותיה ומפרסמים פוסטים הכואבים את מותה.

זה היה עניין של זמן. פחדתי וחיכיתי לפוסט הראשון שיגיד "מה עושה נערה ערבייה במועדון באיסטנבול?" אך הרמה ירדה נמוך עוד יותר – "מגיע להן, נשים מוסלמיות במועדוני לילה", וגם "הן חגגו סילבסטר, זה חג נוצרי, לא מנהגינו ולא התרבות שלנו". הערות הנושכות בבשר החי ובבשר המת, בזמן שאביה של ליאן מבכה בטלוויזיה על רקע צרחות כואבות של נשות המשפחה. האבא דיבר על התמונות שהיא שלחה מבית המלון למשפחה, הוא סיפר כמה עדינה היא הייתה ושהחברות ממש התעקשו לחגוג יחד, וכמה היא התרגשה מהנסיעה הראשונה שלה לחו"ל.

> עוברת ברחוב וסופרת: אחת, שתים, השלישית עברה תקיפה מינית

הגברים סביב גופתה של ליאן נאסר היום בטירה

הגברים סביב גופתה של ליאן נאסר היום בטירה

התשובה לרמיזות על כך שהמעשה של ליאן הוא זה שהביא את האסון – הייתה מידית. הפייסבוק געש ורעש בזכות כותבים רבים שסתמו למתריסים ולמטיפים את הפה, הגנו עליה וביקרו את אלו ששופכים מלח על הפצע. חלק מהמגנים דיברו על הטרור שלא מבחין בין דם לדם, ומימין ומשמאל תקפו את "כוחות הרשע בחברה הערבית". היה אף מי שכתב כי את "ניצני דאעש בקרב הפלסטינים צריך לעקור מהשורש".

בנוסף, אף לטענה הנוגעת לעניין המגדרי – "מה עושה צעירה בחצות לבד באיסטנבול במועדון בבית בושת?" התגובה הגיעה מיד. המועדון הגדול והמפורסם הזה אינו בית בושת כמובן, ומי שכתב את זה יודע את הרגישות של החברה הערבית לנושא "הכבוד". צעירה ערבייה, יפה, בחצות ליל ראש השנה בחו״ל – זו לא תרכובת טובה, וישר המוח הגברי המלוכלך, החשדן והשמרן יוצא לפעולה.

כתבתי על זכותן של נשים לחיות לחגוג, לרקוד, לטייל וכן גם לנסוע ולשמוח. הודעתי בהפגנתיות שזהו, אתם שם בעולם צריכים לקבל את העובדה שיש לנשים חיים ואנחנו מתעקשות לחיות אותם, ובדרך שאנחנו בוחרות. כתבתי פוסט על גברים ערבים המבלים במועדוני לילה בתל אביב בסילבסטר, ואין שום איש דת או מטיף שעושה משהו בנדון. דמיינתי פיגוע במועדון בראשון לציון (חס וחלילה) שבו חצי מהקרבנות הם ערבים, מה יעשו אז הצבועים שבין בני עמי? הרי אם חלילה יצאו לוויות מאום אל פחם, טירה ורהט הייתם מהללים את מעשה הגבורה של השאהידים שהלכו לעולמם בטרם עת בידי טרוריסט נתעב, נכון?

פעילה אחרת כתבה על העבודה שלה עם מבקשי מקלט מסודאן. הליווי שהיא עושה יחד עם סוהרים והנסיעות המסוכנות עם גברים בלילה, ותהתה מה יגידו בחברה הערבית אם היא תיהרג בתאונת דרכים יחד עם גברים במדבר. אחרת כתבה צוואה עתידית, בה היא מתארת את התחביב שלה לדהור ברחובות ריקים ברכב מהיר – "לבד בדרכים בלילה עד הבוקר… כך אני נרגעת וכך אני שמחה. תדעו לכם בני עמי, זו אני, כך אני רוצה לחיות וכך כנראה אני אמות. רק אל תדברו עלי אחרי מותי, הרי הוזהרתם".

אב אחד הקדיש לבתו מכתב מרגש: "בתי היקרה, הגעת לעולם להאיר את החושך, וגדלת להיות אישה חופשיה. אני רוצה שתחיי את החיים ותעשי בהם מה שיעשה אותך מאושרת, תרקדי, תיסעי, תבלי. נולדת חופשיה ותחיי חופשיה. אבא אוהב אותך מאד".

כמו בסעודיה: תאונת הדרכים שחשפה את העובדה שנשים נוהגות למרות האיסור

צעיר מוכשר כתב פוסט סאטירי שנכתב ברוח "מדריכי החיים" שאף אני כותבת לפעמים – "מדריך לצעירה הערבייה לקראת המוות: בחורה ערבייה יקרה, את צריכה לחשוב טוב מאד איך לסיים את החיים שלך, איפה, עם מי תהיי, ובאיזו שעה. אסור לך להירצח, אסור לך לעבור תאונה מפוקפקת ואסור לך להתאבד, כי אז נגיד שעברת משהו מסוכן ואת צריכה להסתיר את הבושה. תחשבי על כל צעד שאת עושה, ועדיף שלא תעשי כלום ואז נגיד שאת פוסטמה".

זה הזכיר לי את האישה הראשונה שנהרגה בתאונת דרכים כאשר נהגה ברכב בסעודיה. בסעודיה אסור לנשים לנהוג, אז כיצד האישה נהרגה? מצד אחד כולם יודעים שנשים עוברות על החוק הזה כל הזמן, ויש מקומות בהן נשות סעודיה נוהגות ואף עושות "חרקות ודריפטים", ומאידך כולם העלימו עין מכך שיש לנשים חיים מקבילים. התאונה הזו חשפה את הנסתר ובלבלה את כולם: עכשיו צריך להתמודד עם זה שנשים נוהגות, עוברות על החוק, ואף נהרגות בתאונות כמו גברים. הפתרון הסעודי, לצערי, היה להדק את הפיקוח יותר במקום להתיר, ורק לאחר שנתיים אושר החוק המאפשר את הנהיגה לנשים במרחבים מסוימים.

המצב פה לא כך כך שונה תאורטית, זאת למרות שאנחנו רחוקים מסעודיה, ושהחברה הערבית יודעת ומקבלת לרוב שיש לנו הנשים חיים משלנו, ושאנחנו עושות כל מיני דברים עליהם אנו לא תמיד מצהירות בפומבי כמו הגברים. אולי קצת יותר מאופקות, אבל בהחלט עושות שטויות כמו חפלות, טיולים, קולנוע, קונצרטים, ריקודי בטן. יש נשים שמעשנות בסתר, ויש כאלה שצובעות את השער בוורוד עם פסי סגול מתחת לחיג׳אב.

אמרה לי מישהי שהיא לומדת לתופף מבלי שאף אחד ידע או ישמע. "איך לא ישמעו?" שאלתי, "הן ישמעו כאשר אני מוכנה לזה…" היא ענתה, תשובה טובה ומשכנעת. עניתי לה "תמשיכי, ואני אחפש את הרקדנית המתאימה למופע".

> כשהמדינה בוחרת בצד של עברייני המין, הגיע הזמן לחדול מהפגנות מנומסות

נשים ערביות בהלווייתה של ליאן נאסר בטירה היום

נשים ערביות בהלווייתה של ליאן נאסר בטירה היום

לאחר שאני והרבה הרבה אחרים התעקשנו לשים מראה מול הצד המכוער של החברה הערבית, שמתי לב שנוצר גל עצום של קריאות, תגובות, שיתופים ותמיכה במה שנכתב, ברצון לחופש ובהתנערות מהניסיון להאשים ילדה שנרצחה במותה. הייתי מאד מרוצה מכמות האנשים החשובים, בעלי הדעה, פוליטיקאים, מרצים, אנשי ציבור, כותבים ופמיניסטיות "מצבא כוחות האור" כפי שקראתי לו, שכתבו על רקע התמונה של ליאן נגד ההקצנה, ההבגדה והפרימיטיביות, ונגד הטרור הדאעשי, הדיכוי המחשבתי הגברי ועוד. יממה שלמה ביליתי בקריאה של התגובות למקרה הקשה הזה, והעצב הרגיש שהוא חשף על הזרמים בחברה הערבית.

עוצמות האכזריות של האירוע יחד עם היופי המדהים של ליאן בת ה-19 הכו בנו חזק מאד, משהו מתעורר בנו ומפחד מהידרדרות הבסיס הערכי שמחזיק אותנו כחברה, ואני מרוצה שהתחלנו לדבר על זה. במערכה הנוכחית נראה לי שניצחנו, אבל כפי שכתבה לי חברה – המלחמה האמתית בשורשי הרוע, שמחזירים אותנו לימי החושך, עוד לפנינו. בחיים האמתיים, לא הווירטואליים, יש לנו עבודה קשה מאד.

היום התקיימה ההלוויה של ליאן בעיר טירה. אחרי הסערה התודעתית שעברנו, הגיעו אלפי אנשים ללוות אותה בדרכה האחרונה. אללא ירחמה. שאלוהים ירחם על נשמתה וישחרר את הנשמות שלנו.

> הנרצחת הסודית מהנגב שקברה את עצמה

אני אישה שאוהבת אנשים וסיפורי חיים של פשוטי העם כמוני. הם יהיו גיבורי הסיפורים שאכתוב. תשמעו ממני כאן הרבה ביקורת על התנהלות המדינה וגם פתרונות יצירתיים לבעיות של כולנו.

למדתי בחיים ולא לפי סדר כרונולוגי: תפירה, קרימינולוגיה, בישול, עבודה סוציאלית, מגדר, עיצוב אופנה, חינוך וניהול, רקמה וקצת משפטים עד שנרדמתי בכיתה יותר מדי פעמים. על החיבורים בין הדברים תקראו בעתיד.

אני מודה שהתגייסתי לצבא הכי עדין וגדול בעולם, שמנסה להוביל את המהפכה הכי ארוכה והשקטה ביותר בתולדות האנושות: המהפכה הנשית. וכצעד ראשון הקמתי את עמותת נע״ם – נשים ערביות במרכז בלוד, אותה אני מנהלת כמעט בהתנדבות.

לפני ארבעים שנה נולדתי למשפחת פליטים מסג׳רה בצפון (אילנייה היום), ורוב קרוביי במחנות פליטים בכל פינה בעולם. אני חולמת על יום שיהיה בו שלום, חלקם יחזרו, נבנה בית ויהיו לנו שכנים יהודים רגועים ונריב רק על השאלה של מי הכלב (הערבי או היהודי) שעשה את צרכיו ברחוב המשותף.

עד אז אני גרה בנווה שלום – וואחת אל סלאם ומגדלת שלושה בנים יחד עם זוגי (جوزي) עומר, ואין לנו כלב.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

הניוזלטר השבועי של שיחה מקומית מביא את מיטב הכתבות והטורים שלנו עד המייל שלך. להרשמה לחצו כאן
silencej89sjf