מילא שנותנים לליברמן לרוץ, אבל למה המחנה הציוני רואה בו שותף?

ליברמן רק נחת כאן, ועדיין הוא חושב שיש לו יותר זכויות מפלסטינים כמוני שנולדו כאן. הוא מבסס את עצמו על הדרה, אלימות וגזענות שבאירופה לא היו יכולות להחשב לגיטימיות. אז איך כאן המרכז-שמאל מקבל אותו בחום?

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בכל פעם שליברמן פותח את הפה נודף ממנו ריח של שנאה והפחדה. בנאום הפתיחה של קמפיין הבחירות הבטיח ליברמן עליית מדרגה בהתבטאויות גזעניות והסתה לאלימות נגד אזרחים ערבים.

בזמן שצמרת מפלגת ישראל ביתנו שוקלת להחליף את שם המפלגה ל"ישראל בית מעצרינו בעקבות חקירתנו על רקע שחיתותנו", שולף ליברמן את הנשק הכי חזק שתמיד עובד ומצליח למשוך תשומת לב ותגובות על ימין ועל שמאל (בהנחה שיש כזה בישראל): לתקוף את הערבים ולאיים בצורה הכי בוטה בפגיעה בביטחונם ובזכותם על אדמתם ועל החיים שלהם.

שוב הוא מוציא את הארנב מהכובע: ״החלפת שטחים״. שוב? כן שוב ושוב. והפעם, כמו כל פעם, הרעיון שנחשב פעם הזוי ובלתי נתפס מתחיל לחלחל פנימה למחוזות ״מרכז״ המפה הפוליטית. השיטה מאד פשוטה: ליברמן יורק לחלל המדינה המזוהם רעיון מופרך, חוזר עליו בכל הזדמנות, מחייב את המוח האנושי והתקשורתי בעיקר להשתעשע ברעיון, ובשלב מסוים מתחילים לדון ברצינות באפשרות מאוד רחוקה מהמציאות ובהיתכנות שלה. "העברת עיר כמו אום אל-פאחם והעברתה לפלסטין". לאט לאט הרעיון הופך להשמע ישים, יותר מקובל ואף אפשרי. זו הדרך של כל תוכנית גזענית שמטרתה למחוק את האחר, לעשות לו דמוניזציה ולנגוס במעט שנשאר לו מזכויותיו כמיעוט נרדף. פעם אחר פעם משגרים את אותו המסר של טרנספר, חילופי שטחים, גירוש אוכלוסייה, הצהרת נאמנות ועוד.

ליברמן מציב את עצמו כמומחה להדרה, לאלימות ולדחיקת כל מי שמתנגד לפינה. הוא מבקש לגרש ערבים מוואדי עארה ומכל מקום אחר, בזמן שהוא ממשיך ללבות את להבות המלחמות והמבצעים הצבאיים בשטחים. הוא לא מוכן לראות את הפלסטינים שנולדו כאן והיו כאן מאז ומעולם כבעלי זכויות על האדמה. אדמתם נכבשה, רובם גורשו לכל עבר, ובמקומם הגיעו יהודים מרחבי תבל. הוא בעצמו נחת כאן רק ב-1978, אבל בעיניו פלסטינים כמוני, שנולדו כאן והפכו לתושבים סוג ב' במדינת הדמוקרטית והמוסרית של העם היהודי, צריכים להמשיך לבד לחפש את הדרך לחיות בשלום. בלעדיו.

> ליברמן לא לגיטימי

ליברמן מציג את הקמפיין שלו "אריאל לישראל, אום אל פאחם לפלסטין" (יותם רונן/אקטיבסטילס)

ליברמן מציג את הקמפיין שלו "אריאל לישראל, אום אל פאחם לפלסטין" (יותם רונן/אקטיבסטילס)

ליברמן מתנגד בעקביות לכל התקדמות לקראת הסכם עם הפלסטינים. לזכותו ייאמר שהוא גם התפטר כמעט מכל ממשלה שכיהן בה בגלל אחת משתי סיבות: התקדמות מדינית כלשהי או חקירה שמתנהלת נגדו. בשנת 1997 התפטר על רקע חקירה נגדו, ב-2001 התפטר עם רחבעם זאבי בשל החזרת שכונת אבו סנינה בחברון לפלסטינים, ב-2002 עזב את ממשלת שרון, ב-2004 פוטר עקב ההתנקות, ב-2008 התפטר בגלל ניהול משא ומתן עם הפלסטינים בסוגיות הליבה וב-2012 התפטר בגלל פרשת השגריר בבלארוס.

מבחינת ליברמן אין פתרון לסכסוך הערבי ישראלי, מלחמה וכוח זה שם המשחק, וזה הגורל היחיד שמצפה ליהודים בחלק הזה של העולם. לליברמן קשה להודות בכישלון של 48', אז לא הושלמה המלאכה ונשארו פה "ערבים", ומאחר וזה כבר המצב כל מה שנותר לעשות מבחינתו הוא להמשיך את הכיבוש בגדה המערבית, לחנוק את עזה לעד, להזין את מפעל ההתנחלויות המסרטן, ולבלוע את הפלסטינים בתוך ישראל עד שייעלמו כלאום או כקבוצה פוליטית או תרבותית. תכל'ס ליברמן.

עושה מעשה בנט

ועכשיו לקראת הבחירות הוא משיק קמפיין שנראה כפרסומת לחומרי ניקוי של ג' יפית. הוא מציע מבצע ניקיון יסודי מכל ערבי שלא נכנס לתלם, מדינה ״נקייה״ מערבים, מיהודים לא נאמנים, שמאלנים ועוד. תכל'ס ליברמן.

בואו נעזוב לרגע את העובדה שמדאיג במיוחד קיום של מפלגה כמו "ישראל ביתנו" בפוליטיקה הישראלית. הרי מפלגה בצרפת או גרמניה שעל סדר יומה להעיף את כל היהודים לישראל ולהחליף אוכלוסיות, או בכלל לשים את היהודים בעיר אחת כמו הגטו למשל, לא הייתה עוברת את מבול הגינויים וההוקעה היהודית והבינלאומית.

אבל אם נניח לזה לרגע, כי הערבים אזרחי ישראל פיתחו חסינות מסוימת לתופעות כאלו במהלך שישים וחמש שנים, מה שבאמת מדיר שינה מעיניי זה העובדה שמפלגה כזאת התחילה לזחול שמאלה במפה הפוליטית. פתאום "המחנה הציוני" מניף לצד הדגל ענף זית, וליברמן הזה הופך לשותף אופציונאלי לממשלה הבאה, ממשלת "רק לא ביבי". בנט מדגדג את התל אביבים-חילוניים ומצטרף לטרנד גם ליברמן.

זה שלבני מקבלת את ישראל ביתנו לא ממש מפתיע. היא עוד לא ממש התאימה את הגזרה השמאלנית החדשה לבגדים מהארון הימין הישן. אבל מה קרה להרצוג? עיוורון אידיאולוגי? תאווה לתואר ראש הממשלה? או שבאמת לא כל כך משנה אם בדרך לבחירות הבאות נדלג על כמה אלפי ערבים בוואדי עארה? הרי אף אחד לא ממש ישים לב. זה לא שאנחנו גזענים ומפלצתיים. זה תכל'ס ליברמן.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> בדרך לממשלת ביבי-הרצוג?

ציפי ליבני ויצחק הרצוג, "המחנה הציוני" (אורן זיו/אקטיבסטילס)

ציפי ליבני ויצחק הרצוג, "המחנה הציוני" (אורן זיו/אקטיבסטילס)

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
נשיא ברזיל לשעבר, לולה דה סילבה, ב-2006 (צילום: Marcello Casal Jr/ABr)

נשיא ברזיל לשעבר, לולה דה סילבה, ב-2006 (צילום: Marcello Casal Jr/ABr)

ברזיל: הימין הקיצוני משתולל, אך השמאל מקבל תקווה חדשה

שחרורו של הנשיא לשעבר לולה דה סילבה מהכלא עד למיצוי הליכי הערעור בעניינו נותן זריקת מרץ לשמאל הברזילאי המשותק. האם זה מה שיציל את המדינה הגדולה והמשפיעה באמריקה הלטינית מאימת הניאו-פאשיזם?

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf