לילה בצור באהר, בבית שבבוקר הפך לערימת אבק

שכונת ואדי אל-חומוס שבכפר צור באהר בירושלים המזרחית יושבת על שטחי A ו-B, ובתיה נבנו באישור הרשות הפלסטינית. זה לא מנע ממאות שוטרים וחיילים להרוס שם עשרות דירות, בעוד דייריהן נגררים החוצה באישון ליל. הפעילה הירושלמית סהר ורדי עשתה איתם את הלילה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

3:00 בבוקר

מתעוררים. הצבא הגיע. יוצאים, מגיעים למבנה ממנו כבר פינו את הפעילים שהיו בתוכו ובעל הבית, פצוע, עוד נמצא בפנים מחכה לאמבולנס. זה מבנה שעוד לא אוכלס. 9 קומות של דירות שתוכננו להיות העתיד של אנשים.

3:30 בבוקר

מתיישבים בסלון המשפחה בקומה השנייה של מבנה שמשקיף על רב הקומות בו מהנדסים עובדים ללא הרף לחבר חומר נפץ במקומות הנכונים כדי לפורר את המבנה. אנחנו שואלים את המשפחה מה הם רוצים לעשות אם יגיעו החיילים. "אנחנו נשארים", הם אומרים. יש שם ארבע ילדות וילד יחד עם ההורים והסבא והסבתא. הם נשארים בחדרים שלהם אחרי שהם מגישים לנו קפה. אחרי הקפה אנחנו קמות למטבח לשטוף את הכוסות ופתאום עוצרות באמצע. יש טעם לשטוף את הכוסות אם כל המטבח שסביבן יהרס עוד כמה שעות? אני עוד אופטימית. אולי, לפחות לעת עתה, לפחות להיום, הם יהרסו רק את המבנים הלא מאוכלסים. אולי, לפחות להיום, הם יהרסו עתיד של אנשים אבל לא יפנו אותם מההווה שלהם.

שטחי A ו-B. שכונת ואדי אל-חומוס, צור באהר (באדיבות פרי ג'רוזלם)

3:42 בבוקר

הצבא מסיים להוריד חתיכה מהגדר. כן. מה ששמעתם, הצבא חתך חתיכה מכובדת מהגדר שאמורה לשמור על גדר ההפרדה (שאמורה לשמור עלינו או איזה שקר שכזה), כדי לאפשר לכוחות להתאסף, לפנות ולהרוס את הבתים יותר בקלות. והם אכן מתאספים. אוטובוס אחרי אוטובוס אחרי אוטובוס מלאים בשוטרים חמושים. אנחנו סופרים תשעה אוטובוסים. בהערכה שמרנית 300 שוטרים, עם כל הג'יפים של מג"ב אפשר לעגל לפחות ל-400, אולי יותר. לפנות ולהרוס 11 מבנים.

המבנים עצמם קיבלו אישור בנייה מהרשויות הרלוונטיות – הרשות הפלסטינית (המבנים נמצאים בשטחי A ו-B) – אבל לצה"ל זה לא מספיק טוב. זה קרוב להם מדי לגדר ששומרת על הגדר. זאת שהם הרגע חתכו כדי לאפשר את ההריסה כדי לשמור על הגדר שהם הרגע חתכו כדי לאפשר את ההריסה כדי לשמור על הגדר כדי…

כמה כוחות חמושים צריך כדי להרוס 11 מבנים? שכונת ואדי אל-חומוס, צור באהר (באדיבות פרי ג'רוזלם)

5:15 בבוקר

השוטרים כבר מתקבצים בכוחות עצומים מחוץ לבית. אחת הילדות, אולי בת 5, משמיעה את How far I’ll go מהסרט מואנה. אולי איזה ניסיון להעצמה ברגע שאין לה בו שום כח. אולי סתם תזכורת שהיא ילדה בת 5.

5:21 בבוקר

דפיקות בדלת. בעל הדירה יודע מי זה, והולך ופותח את הדלת. עשרות שוטרים רעולי פנים, חמושים, באפודים וקסדות נכנסים לבית ומודיעים למשפחה שהם צריכים לצאת. "לך תמצא לי מישהו שיכול להגיד להם את זה ב… נו… ערבית", אומר מי שכנראה אחראי על הכח. אבל הוא לא מחכה. קודם כל הם גוררים החוצה את שני דיירי הבית הגברים על רקע צעקות הילדים. ואז את הנשים והילדים. ואז את הפעילים שעוד נותרו בבית. כוסות הקפה הלא שטופות נשארות מאחור.

5:40 בבוקר

בעל הבית, הסבא, יושב על מדרגות של בית סמוך אליו לקחו אותו אחרי שקרס ביציאה מביתו שלו. הוא פשוט יושב שם, על כסא פלסטיק לבן ובוהה קדימה. הוא לא יכול לראות את הבית שלו מהחצר של הבית השכן, אלא רק מסתכל קדימה ובוהה בחלל בדממה. הדמעות עומדות לו בעיניים אבל יש שם משהו עמוק הרבה יותר. חוסר אונים. עצב עמוק. איום שהפך למציאות.

תמיד בשם שקר הביטחון. בני משפחה נגררים מחוץ לביתם לקראת הריסה, שכונת ואדי אל-חומוס, צור באהר (באדיבות פרי ג'רוזלם)

6:40 בבוקר

כל הרהיטים והחפצים של המשפחה מונחים בערימה מרושלת מחוץ לבית. מזרונים הפוכים, רגלי עץ של רהיטים מבצבצות להן, ואפשר רק להניח שכמה שברים של כוסות קפה לא שטופות.

7:35 בבוקר

הזרוע הארוכה של הבולדוזר מטפסת עד מעל הקומה השנייה ויורדת על הבטון היצוק. מכרסמת בו לאט לאט עד שהוא נכנע וחתיכות בית מתחילות לנשור אחת אחת. לפני כמה שעות עוד ישבתי שם בפנים ושתיתי קפה בסלון של משפחה.

סהר ורדי, פעילה ב-פרי ג'רוזלם.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

במקום פנטזיות על פשעים נגד האנושות, מוטב לדאוג לתושבים. ירי על מפגינים בעזה (צילום: עבד רחים חטיב/פלאש90)

נתניהו אינו הראשון שמפנטז לרוקן את עזה מתושביה

במקום קידום תכניות ל"הגירה" של תושבי רצועת עזה, צעד שמהווה פשע נגד האנושות, מוטב שישראל תשקיע את הכסף בשיפור המציאות הטראגית שהיא עצמה יצרה שם, או שתשנה את המדיניות שמחוללת אותה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf