מלחמת הדת בירושלים היא הפיתרון של נתניהו לקיפאון המדיני

בהיעדר יכולת או רצון להתמודד עם הסוגיות הפוליטיות והמדיניות, לנתניהו יש אינטרס להמשיך ולמצב את סוגיית ירושלים כמלחמה מול איסלאמיסטים קיצוניים. השאלה היא מי ישלם את מחיר המשחק שלו בחבית הנפץ הירושלמית

מאת:
השאירו תגובה
א א א

העימותים האלימים האחרונים סביב מסגד אל אקצא ומותו של אלכסנדר לבלוביץ' כתוצאה מזריקת אבנים על רכבו בירושלים העירו את התקשורת ואת ראש הממשלה. אלו מספרים סיפור מאוד ברור, לפיו הפלסטינים התארגנו במיוחד כדי להרוס לנו היהודים את ראש השנה. במיוחד את ראש השנה. למה? אולי כי יש להם משהו נגד תפוח בדבש.

אבל כפי שהסביר אבי יששכרוף מוואלה! האירועים האחרונים בירושלים המזרחית הם לא תוצאה של הסלמה מכוונת מצד ארגונים פלסטינים קיצוניים כפי שטוענים בממשלה ובמשטרה. את העימותים של הימים האחרונים מתדלקים שינוי לרעה בנהלי הכניסה למתפללים מוסלמים באל-אקצא (הגבלת שעות, גיל ומגבלות על כניסת נשים), ובעיקר עלייתו הפומבית והמתריסה של השר אורי אריאל להר בערב ראש השנה, שהובילה לסגירתו האלימה בפני מתפללים מוסלמים ולנפגעים רבים. אריאל, אגב פרובוקציה, אף התפלל במקום בניגוד לאיסור על תפילת יהודים בהר.

ישראל אמנם מצליחה לאורך השנים, ובהתמדה, לכרסם שוב ושוב בסטטוס קוו סביב אל אקצא והר הבית, אבל לעתים, כמו הפעם, הנגיסות שלה גדולות מידי, פרובוקטיביות מידי.

> רבין הורה לשבור ידיים ורגליים וזה לא עצר את זורקי האבנים, אז חוק יעזור?

הפגנה בעקבות מותו של מוחמד אבו ח'דיר, שועפאט, ירושלים המזרחית (צילום: אקטיבסטילס)

הפגנה בעקבות מותו של מוחמד אבו ח'דיר, שועפאט, ירושלים המזרחית (צילום: אקטיבסטילס)

ההתעוררות של נתניהו ושל כלבי השמירה של הדמוקרטיה אמנם פתאומית, אבל האירועים בירושלים קצת פחות פתאומיים. מאז הקיץ הקודם ירושלים נגועה באירועי אלימות יומיומיים, שנעדרים לרוב מדיווחי התקשורת. כפי שהזכיר ניר חסון ב"הארץ", בחודשים האחרונים לא היה יום אחד ללא יידויי אבנים על הרכבת הקלה או על כלי רכב, עימותים עם שוטרים או עם יהודים בהר הבית ובעיר העתיקה, יידוי בקבוקי תבערה או ירי זיקוקים.

גם האלימות כלפי הפלסטינים בעיר המזרחית היא יומיומית ועוברת בדרך כלל בלי כינוסי חירום של ראש הממשלה: חסימת שכונות שלמות כעונש קולקטיבי, שוטרי מג"ב שיוצרים חיכוכים עם תלמידי בתי הספר בכוונה, מעצרים תכופים, גם של קטינים וילדים, ירי כדורי גומי וספוג שהובילו כבר לפגיעות קשות, ירי מי בואש מצחינים וגז מדמיע על בתי מגורים ובתי ספר ללא סיבה, ועוד. בחסות ובעידוד המדינה נמשכים גם ההשתלטות והגירוש של תושבים פלסטינים מבתיהם על ידי עמותות מתנחלים אלימות, וכל זה על רקע הפעילות הגזענית של ארגונים ופעילים דוגמת להב"ה.

נתניהו משחק במלחמת דת

בהיעדר יכולת או רצון להתמודד עם הסוגיות הפוליטיות והמדיניות, לנתניהו יש אינטרס להמשיך ולמצב את סוגיית ירושלים כבעיה דתית מול איסלאמיסטים קנאים ואלימים, ואת ישראל כחלק ממדינות המערב המוסריות שנאבקות באיסלאם הקיצוני ובאימה שמטילים דאע"ש וארגונים דומים. במקום קיפאון מדיני נתניהו רוצה לשמור על להבות מלחמת הדת בוערות תמידית, מתוך מחשבה שיוכל לשלוט בגובה שלהן ולנצלן לטובתו. אבל כאשר כל פעולה – משטרתית, צבאית או פוליטית או ארכאולוגית – באזור אל-אקצא מהווה בעיניי הפלסטינים איום של ממש, נשאלת השאלה מי ישלמו בסוף את המחיר של המשחק של נתניהו בחבית הנפץ הירושלמית.

בראיון לאורלי נוי בשיחה מקומית אמר לאחרונה ד"ר מחמוד אל-הבאש, הקאדי הראשי של פלסטין, איש חמאס בעברו שזנח באופן פומבי את המאבק האלים ותומך בפתרון שתי המדינות, בהתייחסו לאלימות סביב אל-אקצא: "אני מחשיב את עצמי לאדם מתון, אבל למען מסגד אל-אקצא אני מוכן למות. בלי כל בעיה". אל-הבאש התייחס לתחושה שהממשלה הישראלית מסרבת להבין עד כמה מסוכן הניסיון שלה לשנות את הסטטוס קוו בצורה חד צדדית ולאיים על הנוכחות הפלסטינית באל-אקצא.

על הרקע הזה יש להבין, למשל, את האיום החד משמעי הנובע מדבריו של השר לבטחון פנים גלעד ארדן: "האירועים מחייבים את כולנו לעשות חושבים לגבי ההסדרים הנהוגים בהר", שהופך את החשש הפלסטיני משינוי הסטטוס קוו לריאלי ביותר.

> "במלחמת דת תעמדו מול שני מיליארד מוסלמים. אתם ערוכים לזה?"

פלסטינים מתפללים מחוץ למסגד אל אקסה באזור ראס אל-עמוד בשל הגבלות הכניסה למתחם, מזרח ירושלים, 24 אוקטובר, 2014. (אקטיבסטילס)

פלסטינים מתפללים מחוץ למסגד אל אקסה באזור ראס אל-עמוד בשל הגבלות הכניסה למתחם, מזרח ירושלים, 24 אוקטובר, 2014. (אקטיבסטילס)

עכשיו לאחר ששוב לא הצליח להשתלט על להבות הפרובוקציה של שר החקלאות, ולאחר מותו של אלכסנדר ליבוביץ', נתניהו מרגיש שהוא חייב להציג מראית עין של עשייה מול בוחריו. אז הוא שוב עושה יותר מאותו דבר שלא עבד בעשורים האחרונים. הוא נותן לצבא ולמשטרה היתר לירות יותר, לעצור יותר, להשתמש ביותר מעצרים מנהליים ואלימות ולהגביר את הענישה הקולקטיבית. כעת עומדת על הפרק בקשתו להשוות את רישיון ההרג שנותנת המדינה לשוטרים לאלו של חיילים בשטחים, ולאשר שימוש באש חיה מרובה רוגר ובירי צלפים על מיידי אבנים גם בירושלים המזרחית ובתוך ישראל.

בפעם הקודמת, בנובמבר לפני שנה, היה זה השר לשעבר לבטחון פנים אהרונוביץ' שנתן לשוטרים רשיון להרוג פלסטינים, בעקבות פיגוע דריסה בירושלים בו נהרגו שניים (כולל התוקף) ונפצעו 13. יומיים אחר כך ירו שוטרים למוות בצעיר ח'יר חמדאן בכפר כנא, בזמן שזה ניסה לברוח מהם. ההנחיה של אהרונוביץ' כמובן לא הובילה להפסקת האלימות.

הפגנת נוכחות כמדינות

אבנים יכולות להרוג. בתור מי שחטפה לא פעם ולא פעמיים במהלך השנים בהזדמנויות שונות בשטחים הכבושים אבנים על רכבה – אני יכולה להעיד שגם אם הן לא הורגות או פוצעות זה מאוד מאוד מפחיד.

אבל אבנים, מכות, ביצים קשות על הראש (כואב כמו אבנים) חטפתי וחטפו חברי מכל הלב גם בתל אביב, מיהודים שונאי שמאלנים אחרי ובמהלך הפגנות, וגם בתום משחק כדורגל או שניים אחרי שהאדומים של הפועל הצליחו לעצבן צהובים מערים שונות במדינה. ככל הידוע לי, בכל המקרים אף שוטר לא חשב לירות על מיידי האבנים והחפצים, ונתניהו לא כינס פגישת חירום והודיע על הרעיון הגאוני והחדשני – לירות בכולם.

כל עוד לא נראה באופק שום שינוי או פתרון – לא מדינה אחת, לא שתיים, לא סיפוח בכל מיני תנאים או רעיון חדשני או מיושן אחר – הדבר היחיד שנותר לממשלת ישראל לעשות הוא להמשיך לכרסם לאט לאט, ומתחת לרדאר עד כמה שניתן, בסטטוס קוו, ולנסות לשבור כל סוג של מחאה או מאבק נגד הכיבוש.

וזאת המטרה של הצעדים האחרונים של הממשלה והמשטרה: לשבור את רוחם של הפלסטינים. לשבור את רוחם של מארגני הפגנות ומפגינים על ידי מעצרים שרירותיים והתשה שלהם במערכת האי-צדק הצבאית בשטחים הכבושים. לשבור את רוחן של משפחות שילדיהן נעצרים באישון לילה. לשבור את שובתי הרעב נגד מעצרם המנהלי. לפורר קהילות שלמות על ידי ענישה קולקטיבית.

למעשה, ישראל מתייחסת לפלסטינים כאל כלבי תקיפה או סוסי פרא שיש לאלף – מחלקת להם פירורים של חיזוקים בדמות ממתקי אישורים לעבודה, לכניסה לישראל, ליציאה מעזה, לקבלת טיפולים רפואיים, ללימודים, וזאת לצד ענישה אלימה ובלתי פוסקת. הנוהל הצבאי הבזוי "הפגנת נוכחות" שמטרתו להוכיח לתושבים המקומיים מי הגבר ששולט בהם, הוא בדיוק המדיניות של הממשלה. וכשכל הטסטוסטרון הגברי הזה נמהל בניחוחות של מלחמת דת, ברור שהפיצוצים וההתנגשויות לא ייעלמו מעצמם, אלא רק יתעצמו.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> מתי בפעם האחרונה שאלתם אנשים מעזה מה דעתם על עזה?

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

"הלכנו לשותפות עם ברק, מחרב השמאל הישראלי בפעם השלישית והפננו עורף לציבור הערבי״. ראשי המחנה הדמוקרטי סתיו שפיר, אהוד ברק וניצן הורוביץ במטה המפלגה בערב הבחירות (רועי אלימה / פלאש90)

אחרי הבחירות, ביקורת חריפה במרצ על החיבור לברק ועל הקמפיין

מתנגדי החיבור מזכירים שהמצביעים הערבים ברחו והמסר נגד הכיבוש עומעם. התומכים מתנחמים בעבודה שמרצ עברה את אחוז החסימה. ח"כ עיסאווי פריג' שנשאר בחוץ לא מתחרט: "זה היה כורח השעה"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf