למה התכוונה המשוררת? מומחים לשירה וערבית העידו במשפטה של טאטור

מאת |

בדיון השווה מומחה לשירה עברית בין השיר של דארין טאטור לשירי אורי צבי גרינברג נגד המנדט הבריטי. אצ"ג מעולם לא נעצר בשל שיריו. חוקר השפה הערבית העיד, תחת ניסיונות לקעקע פוליטית את אמינותו, כי בניגוד לעמדה הישראלית הרואה בכל פלסטיני תוקפן, טאטור כותבת מעמדת הקורבן

מאת: יואב חיפאווי

מיהו משורר? כיצד נהג שלטון הצאר הרוסי במשוררים ביאליק וטשרניחובסקי? האם פרשנות סובייקטיבית של שיר יכולה להיות מעבר לכל ספק סביר? פרופסור ניסים קלדרון, מומחה לשירה עברית, וד"ר יוני מנדל, חוקר השפה ערבית, שניהם אקדמאים מומחים בתחומם, הגיעו ביום ראשון לבית המשפט בנצרת כדי להעיד מטעם ההגנה במשפטה של המשוררת דארין טאטור, שמואשמת בשל פרסום שיר ושני סטטוסים בפייסבוק. בדיון יוצא דופן, שספק אם נראו רבים כמותו בבתי המשפט בישראל, נלחמה ההגנה על זכותם של הפלסטינים להציג עצמם כקורבן של הסכסוך בניגוד לנרטיב הישראלי לפיו כל פלסטיני הוא אלים מעצם היותו.

מאז נעצרה טאטור חלפו כמעט שנה וחצי, שבראשיתן הוחזקה שלושה חודשים בכלא וחצי שנה במעצר בית והגליה בקרית אונו. גם כעת היא נתונה במעצר בית בביתה תחת הגבלות קשות. בנובמבר האחרון העידה המשוררת עצמה והודתה בפרסום השיר והסטטוסים המיוחסים לה בערבית. היא הסבירה שהתרגום שהגישה המשטרה מסלף ומעוות, ועמדה על כך כי כל מה שכתבה מהווה ביטוי לגיטימי להתנגדות פוליטית לכיבוש ולפשעי הצבא והמתנחלים נגד העם הפלסטיני. התובעת עו"ד חרדאק חקרה את טאטור חקירה נגדית במשך שלוש ישיבות ארוכות, האחרונה ב-26 בינואר, והטיחה בה שוב ושוב שהיא תומכת בטרור. טאטור הכחישה ועמדה על דעתה.

ישיבה נוספת לשמיעת עדי ההגנה נקבעה ליום ראשון ה-19.3 בשעה 11:30 בבוקר. בשעה היעודה התכנסנו בקומה ג' של בית המשפט בנצרת, דארין טאטור, אביה תאופיק, עורכי הדין גבי לסקי ונרי רמתי וכעשרה מתומכיה אולם הדיון החל רק בסביבות השעה 14:30. גם את הדיון הזה אני מסקר כמו את הדיונים הקודמים.

האם מקובל לעצור משוררים?

עד ההגנה הראשון היה פרופסור קלדרון, המתמחה בחקר השירה העברית. בחוות הדעת שהגיש לבית המשפט הוא הציג דוגמאות מתקופות שונות של שירים המכילים קריאה להתנגדות אלימה לשלטונות וציין כי בכל אותם מקרים לא ננקטו כל צעדים משפטיים נגד אותם משוררים. קלדרון אף הדגיש במיוחד שירים שפרסמו ביאליק וטשרניחובסקי ברוסיה הצארית ואת שיריו של אורי צבי גרינברג בתקופת שלטון המנדט הבריטי.

את עיקר חוות הדעת ניתן לסכם בציטוט הבא מתוכה: "אותה מסורת הבחינה היטב בין תגובתו של משורר לבין תגובתו של אדם מן השורה. הקיצוניות, הסירוב לפשרה, והאלימות נתפסו על ידי קוראים, מבקרים, וגם על ידי השלטונות, כחסינים בפני תביעה  משפטית. שכן ביטוי קיצוני של משורר נתפס כזכותו, וחובתו, של המשורר להבעה רגשית מאוד, אינטנסיבית מאוד, וגם נענית לצרכים אסתטיים של ביטוי אמנותי. איש לא טעה בשירי אהבה ארוטיים מאוד שהם גם מעשה מגונה של התערטלות בציבור, ואיש לא טעה בשירי נקמה קיצוניים מאוד שהם גם קריאה אסורה לאלימות בפועל".

> פשרת תאגיד השידור הציבורי גרועה יותר מסגירתו

דארין טאטור, אביה ותומכים ממתינים לדיון בבית המשפט בנצרת, 19 במרץ 2017. (יואב חיפאווי)

דארין טאטור, אביה ופרופ' קלדרון ממתינים לדיון בבית המשפט בנצרת, 19 במרץ 2017. (יואב חיפאווי)

בחקירה הנגדית ניסתה התובעת לתקוף את חוות הדעת מכל כיוון אפשרי. האם הפריבילגיה של חופש הביטוי בשירה מותרת לכל משורר, גם למשורר מתחיל? גם למי שכתב רק שיר אחד? ומה פתאום הוא בכלל קובע כי טאטור הינה משוררת וכי מה שכתבה הינו שיר? פרופ' קלדרון לא התבלבל והבהיר שוב ושוב את עמדתו העקרונית בדבר חופש הביטוי הנרחב שצריך להינתן למשוררים. הוא החל להקריא קטעים משירה של טאטור כפי שהוא מופיע בכתב האישום כדי להוכיח לפי הקצב והסגנון שזהו אכן שיר ולבסוף הזכיר כי אף בכתב האישום עצמו מוגדרת האשמה כפרסום שיר.

בניסיונה לערער על הגדרתה של טאטור כמשוררת "שכחה" התובעת טענות שהשמיעה היא עצמה בישיבות קודמות כי הסכנה בטאטור נובעת מעצם היותה משוררת ובכך בעלת השפעה על הציבור.

נראה לי כי הנקודה החזקה בעדותו של קלדרון הייתה ההשוואה למשטר האפל של הצאר ברוסיה ולמשטר המנדט הבריטי שלא התיימר להיות משטר דמוקרטי. למרות זאת משטרים אלו לא מצאו לנכון לעצור משוררים שהתבטאו בצורה חריפה יותר מהביטויים של טאטור בהם עוסק כתב האישום. קלדרון אף הזכיר כי אורי צבי גרינברג לא נעצר בעוון שיריו גם כשקרא להתנגדות אלימה למשטר המנדט הבריטי בעוד זה נתון במלחמה נגד הנאצים.

בסוף חוות הדעת, כדי להדגיש שאין מדובר רק בשירה המיועדת לחוגים הספרותיים האליטיסטיים, ציטט פרופ' קלדרון מתוך השיר "מעוז צור ישועתי" את הקטע "לעת תכין מטבח / מצר המנבח". הוא הסביר כי "בכל שנה שרים יהודים יחד עם ילדיהם על אויביהם שמן הדין לכנות אותם כלבים מנבחים, ומן הראוי להכין להם מטבח, שהוא בלשון פשוטה טבח. ובצדק הם שרים. יש להם חשבון מר עם מדכאיהם. והם יודעים ששיר על מטבח איננו מטבח". אני, כמי שפוצץ בעבר סדר פסח משפחתי מתוך התנגדות לשיר 'שפוך חמתך על הגויים', מתקשה להזדהות עם הצדקת 'מעוז צור', אך בוודאי שאין זה מקובל להעמיד לדין כל מי שמפיץ קריאה בוטה כזו לאלימות.

פרופסור קלדרון הופיע כמומחה לשירה עברית, אך כאשר נשאל על שירה של טאטור הצליח ליפול בפח התגובה הישראלית הכול-כך צפויה. הוא העריך – על סמך התרגום המעוות של השיר המופיע בכתב האישום והדעה הקדומה הישראלית המקובלת לפיה המונח "שוהדא" (המתורגם קולוניאליסטית ל"שהידים") מתייחס למי שמבצעים פעולות טרור – שהשיר שנכתב בערבית קורא להתנגדות אלימה.

הוא אף נשאל האם לדעתו השיר יכול להוביל לאלימות בפועל. הסנגורים התנגדו: מקובל בבתי המשפט הישראלים כי המומחיות לקבוע מסוכנות של אמירה מסוימת ומה מידת הסבירות שהיא תוביל לאלימות בפועל שמורה ל"מקצוענים" של השב"כ. מאחר שהתביעה לא טרחה להביא עד מומחה שינמק את מסוכנות השיר היא אינה יכולה לסתום את הפער על ידי מומחה לשירה עברית. אבל השופטת החליטה לאשר את השאלה ופרופ' קלדרון השיב בביטחון כי השיר יכול להוביל לאלימות, אך זה אינו צריך לשנות את העיקרון כי אין להעמיד את המשוררת לדין על כתיבת שירה. דין טאטור כדין ביאליק וישראל אינה צריכה להיות פחות דמוקרטית ממשטר הצאר, אמר קלדרון.

מי הקורבן?

ד"ר יוני מנדל בבית המשפט (יואב חיפאווי)

ד"ר יוני מנדל בבית המשפט (יואב חיפאווי)

העד השני והעיקרי בישיבה היה דר' מנדל, חוקר השפה הערבית בהקשריה החברתיים, העוסק בתרגום ספרות ערבית לעברית ומתמחה במקום השפה הערבית ביחסים בין יהודים וערבים בארץ, ובין היתר מתחזק גם בלוג באתר שיחה מקומית. חוות הדעת שהגיש מנדל לבית המשפט, לבקשת ההגנה, כללה תרגום של השיר נשוא כתב האישום לעברית, ביקורת על התרגום המשטרתי המופיע בכתב האישום והערות רבות להסברת עולם התוכן הפלסטיני העומד מאחורי השורות הקצרות של השיר.

אחד ההבדלים הבולטים בין התרגום המשטרתי לבין הנוסח שהגיש מנדל היה כמובן בשורה העוסקת בשוהדא: השוטר תרגם "ותלך בעקבות שיירת השהידים" ואילו מנדל תרגם "לך בעקבות שיירת החללים". בהסבר הוא מתייחס בפירוט לנוהג הישראלי שלא לתרגם את המילה הערבית "שהיד" למונח המדויק בעברית, "חלל", תוך יצירת עיוות שסביבו נבנו בקונטקסט העברי הקשרים שליליים שאינם מאפיינים את המושג במובנו הערבי. השארת מילים בערבית בתרגום וההימנעות משימוש במילה עברית מתאימה מסייעים גם ליצור ניכור ולמנוע קבלת הטכסט בהקשר האנושי הכללי שלו, טען מנדל.

קטע אחר שהציג מנדל, בו התרגום המדויק הפוך ממש מהתרגום המשטרתי הוא בשורות: "אל תפחד מלשונות טנק המרכבה / שכן האמת שבליבך חזקה יותר / היא חזקה כל עוד אתה מתקומם במולדת / מולדת שידעה התקפות אך שכוחה לא תש". בתרגום המשטרתי מופיע במקום שתי השורות האחרונות התרגום הבא: "כל עוד אתה מתנגד במולדת / יחיו הרזוואת ולא יתעייפו". ההיפוך בשעשה המתרגם המשטרתי במשפט הזה מסכם את ההיפוך שבהבנת הטקסט כולו: בעוד שהטקסט כתוב מנקודת המבט של פלסטינית שהיא הקורבן להתקפות הישראליות ומתנגדת להן מתוך הדבקות באמת ובצדק, התרגום המשטרתי המעוות מיחס לכותבת קריאה לתוקפנות – "יחיו הרזוואת" – מה שהשוטר המתרגם הסביר בעדותו כמתקשר עם פלישות השבטים הערבים לצרכי שוד בימי הג'אהליה שקדמו לאסלאם.

אפשר להתווכח אם יש בכלל תרגום מדויק של שיר. נראה לי כי הטיעון החזק ביותר של ההגנה במשפט שבמרכזו עומדת שיר יכול להיות כי כל תרגום של שיר, ואפילו כל קריאה של שיר בשפת המקור, היא בהכרח פרשנות סובייקטיבית. קשה לראות איך הבנה של שיר יכולה להיות "מעבר לכל ספק סביר" כפי שנדרש בחוק הפלילי.

העד לא הזדעזע מספיק

בתחילת החקירה הנגדית נהננו מאתנחתא קומית כאשר התובעת שאלה את ד"ר מנדל, כדרך אגב: "אני מניחה שאתה רגיל לתת חוות דעת מקצועיות ושקיבלת תשלום עבור חוות הדעת?" והוא ענה: "לא קיבלתי שום תשלום, הייתי צריך לבקש?". הוא הבהיר כי הוא אינו מכיר את הנאשמת ומעולם לא נפגש איתה, וכי נענה לבקשה לתת חוות דעת אובייקטיבית ללא תשלום. זו הפעם הראשונה שהוא מעיד כמומחה בבית המשפט.

התובעת עשתה הכול כדי לערער את אמינותו. היא הציגה מאמרי דעה שפרסם מנדל בעיתון הארץ ב-2012 תחת הכותרת "מומחים גדולים לערבים" וב-2014 תחת הכותרת "חמאס – באמת אין עם מי לדבר?", ציטטה קטעים שהוצאו מהקשרם ותקפה את דעותיו הפוליטיות של העד. הסנגורים ביקשו מהשופטת להגביל את החקירה הנגדית לשאלות המתייחסות לנושא המשפט ולמומחיותו של העד כמתרגם, אך השופטת דחתה בזו אחר זו כל התנגדות של ההגנה ואפשרה לחקירה הנגדית להימשך כמעט חמש שעות.

> צדק נוסח ישראל: באסל גטאס ייענש יותר מאלאור אזריה

דארין טאטור בבית המשפט בנצרת (אורן זיו / אקטיבסטילס)

דארין טאטור בדיון בית המשפט בנצרת (אורן זיו / אקטיבסטילס)

חלק גדול מהחקירה הנגדית נסב סביב אותה שורה יחידה בשיר, זו המתייחסת לחללים, ה"שוהדא". מנדל הסביר שוב ושוב כי ההקשר הערבי הפלסטיני של המילה "שהיד" שונה מהתדמית הישראלית שנוצרה לה. בעוד הישראלים רואים בערבי קודם כל את התוקפן שנוקט באלימות מנותקת מכל הקשר הרי הפלסטינים רואים עצמם כקורבנות של נישול וכיבוש וגם אם ישנה התקוממות עממית זוהי בעיקרה תגובה לאלימות הכיבוש. אם תגיד את המילה שהיד הישראלי יחשוב קודם כול על מי שפוצץ עצמו באוטובוס בעוד הפלסטיני יחשוב קודם כל על חולת הסרטן שמתה לאחר שנמנע ממנה לעבור במחסום.

מנדל אף הדגיש כי בהקשר המלא של השיר המילה "חללים" מתייחסת לקורבנות הכיבוש המוזכרים בשיר עצמו: הילד הירושלמי שנשרף מחמד אבו ח'דיר, התינוק עלי דוואבשה שנשרף בביתו בדומא והאדיל השלמון שנורתה במחסום בחברון. התובעת ניסתה להוכיח "מתמטית" שלא לאלו התכוונה המשוררת כשהיא אומרת "תלך בעקבותיהם" שכן אף אחד אינו רוצה להירצח כמוהם. מנדל פתר את הפרדוקס בצורה הפוכה: הקריאה ללכת בעקבותיהם אין כוונתה הרצון למות אלא לא לשכוח ולא לזנוח את הקרבנות, לחבק את משפחת השכול הפלסטינית ולא להסכים להסדר שלא יכלול את הבטחת זכויות העם הפלסטיני.

לקראת סוף הדיון, לאחר שעות של התשה, הציגה התובעת בפני דר' מנדל שלושה סרטוני יוטיוב שמציגים אלימות או קריאות לפגיעה אלימה מצד פלסטינים (אנחנו כקהל לא ראינו מה באמת מופיע בהם) ודרשה ממנו לתרגם אותם בפני בית המשפט. העד תרגם קטעים מהסרטונים תוך שהתובעת גוערת בו "אתה אומר שאתה מומחה לתרגום?". כיוון שלא התובעת ולא השופטת הבינו את תוכן הדברים בערבית, הרי שקשה לראות כיצד מבחן זה אכן נועד לבדוק את מומחיותו של העד בתרגום. לאחר מכן הציגה התובעת למנדל קטע מסרט וביקשה ממנו לתאר לבית המשפט מה ראה. הוא השיב בעייפות שראה עוד קטע מהאלימות הבלתי פוסקת משני הצדדים. נראה כי מבחינת התובעת הוא נכשל בבחינה כיוון שלא מיהר להזדעזע מהאלימות הפלסטינית.

לבסוף נראה שנחשפה כוונתה האמיתית של התובעת בהצגת הסרטים בפני מנדל: היא ביקשה להוסיף את הסרטונים כחלק מחומר הראיות לתיק בית המשפט. בסרטונים אלו מנסה התובעת לקבע את הנרטיב הישראלי, בדיוק כפי שהסביר אותו העד, המציג את הפלסטינים כתוקפנים אלימים מחוץ לכל הקשר, ולמכר את בית המשפט ל"סנאף של פיגועים". הסנגורים התנגדו מכל וכול לצירוף הסרטונים וטענו כי העובדה שהסרטונים הוצגו לעד אינה הופכת אותם בשום צורה לחלק מחומר הראיות. הויכוח המשפטי הפך לדו-קרב של צעקות ועלבונות ולבסוף הודיעה השופטת שהדיון בקבילות הסרטונים יערך בישיבה הבאה.

מה הלאה?

הישיבה הבאה נקבעה ליום שלישי ה-28 במרץ בשעה 14:00 ובה אמורים להישמע אחרוני עדי ההגנה. תהיה זו ככל הנראה הישיבה האחרונה לפני מתן פסק הדין, שצפוי להינתן בעוד מספר חדשים. בינתיים ממשיכה המשוררת לשהות במעצר בית.

יואב חיפאווי הוא פעיל פוליטי וחברתי, חבר בתנועת אבנאא אלבלד ובחראק חיפה. הוא כותב את הבלוג חיפה החופשית

> פרס ישראל למתנחל מעיר דוד שפיצח את השיטה

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

זהו הערוץ הכללי של "שיחה מקומית", מקומם של מאמרי האורחות והאורחים שלנו, של יוזמות קבוצתיות באתר, לייב בלוגינג בארועים מיוחדים, הודעות מערכת ועוד.

נשמח לקבל הצעות לכתבות ומאמרים, תמונות וסרטונים. אפשר לקרוא את מדיניות הפרסום שלנו בעמוד האודות, ולשלוח לנו מיילים לכאן: info@mekomit.co.il

כתבות ומאמרים המתפרסמים בערוץ מייצגים את כותביהם בלבד, ולא את דעות חברות וחברי "שיחה מקומית" או את דעות העורכים.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf