למה אני מדברת עם התקשורת הישראלית על מה שקורה בעזה

מאת |

אולי זה קצת מסוכן, אבל החיים במקום שכוח-אל כמו עזה מחייבים אותך לצעוק את דבריך בקול רם וברור, ולהגיע למקומות שמהם מגרשים אותך. יש לי אחריות לספר על הסבל של 1.8 מליון תושבי הרצועה

כותבת אורחת: עביר איוב, עזה

מאז תחילת מבצע צוק איתן בשבוע שעבר, אני לא מפסיקה לקבל פניות מערוצי טלוויזיה ורדיו ישראליים המבקשים ממני לעלות לאוויר ולדבר על המצב בעזה. אף פעם לא חשבתי פעמיים אם להיענות להצעות אלה או לא, כי אני סבורה שיש לי אחריות לדבר ולהגיע לאזני הקהל הישראלי.

עם זאת, בכל פעם שהתראיינתי השאלה הראשונה הייתה: זה לא מסוכן בשבילך לדבר בכלי תקשורת ישראלי ולהזדהות בשמך המלא? ובכן, אף אחד לא אמר שלא. בעזה קיום מגע עם ישראלים הוא תמיד נושא רגיש ואף לא מקובל, גם כשמדובר בממשלה. החמאס אסר על עיתונאים מקומיים בעזה להיות בקשר עם התקשורת הישראלית מסיבות שנוגעות לביטחון ואחרות.

תמיד הבנתי גישה זו אך לא אימצתי אותה. למה שאפחד לדבר עם הצד השני של הסכסוך על הצד הראשון של הסכסוך שאליו אני שייכת? למה שלא אזדהה בשמי כשאני מפיצה את המידע על הסבל איתו מתמודדים 1.8 מליון פלסטינים תושבי עזה? ובכלל, איך שקט וחרם על התקשורת הישראלית יכולים בכלל להועיל לפלסטינים?

אני מבינה שזה קצת מסוכן ומאוד מאתגר. לאנשים בעזה יש קושי בכלל להתמודד עם כל מי שחי מעבר למחסום ארז. אולי לפני שנת 2000, כשפרצה האינתיפאדה השנייה ושני האזורים נותקו לגמרי זה מזה, אנשים יכלו להבין את הצד השני טוב יותר. אך מאז תאריך זה החלו תושבי שני השטחים לחשוב אלו על אלו כחייזרים.

> אני היא מתרגמת שמות המתים

מבנים הרוסים בעזה, צוק איתן (באסל יאזורי / אקטיבסטילס)

מבנים הרוסים בעזה, צוק איתן (באסל יאזורי / אקטיבסטילס)

אנשים מצביעים עלי כעל מישהי שקשורה יותר לתקשורת הישראלית, אבל אני לעולם לא מתעייפת מלהגן על הדברים בהם אני מאמינה. לעבודה שלי עם התקשורת הישראלית אין שום קשר לעמדותי הפוליטיות; אני רק חושבת שאי אפשר להדיר את הקול הפלסטיני מהנרטיב הישראלי, אחרת ילך לאיבוד חלק גדול מהאמת, ואני לא רוצה שהאמת הזאת תלך לאיבוד.

בסיקור שלי אני תמיד משתדלת להיות עצמאית ככל האפשר. תמיד אני מדווחת שאני חושבת על האנשים בשני הצדדים. אני מנסה להתחבר למנטליות הישראלית כדי שהם יוכלו לשמוע אותי. למרבה הצער, האנשים בישראל מולכים שולל על ידי התקשורת הימנית. במקום לקדם את הנראטיב הישראלי הזה על ידי כך שנישאר בשקט, אני חושבת שאנחנו צריכים להשתתף בשיחה, שזכותנו להשתתף בה.

אני שמחה שלמדתי את השפה האנגלית, ועכשיו אני לומדת גם עברית, בגלל שהחיים במקום שכוח-אל כמו עזה מחייבים אותך לצעוק את דבריך בקול רם וברור, ולהגיע למקומות שמהם מגרשים אותך. ההימנעות מלדבר עם הצד שאתה לא אוהב לא תעזור לך לנצח אותו.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+. תרגום: שושנה לונדון-ספיר

* עביר איוב, 26, למדה ספרות אנגלית באוניברסיטה האיסלאמית של עזה. היא עיתונאית שכיסתה את המלחמה האחרונה בעזה וכן נושאים פנימיים שונים. היא כתבה מאמרים לאתרי האינטרנט של "אל ג'זירה", "הארץ", "אל-מוניטור" ואחרים.

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

זהו הערוץ הכללי של "שיחה מקומית", מקומם של מאמרי האורחות והאורחים שלנו, של יוזמות קבוצתיות באתר, לייב בלוגינג בארועים מיוחדים, הודעות מערכת ועוד.

נשמח לקבל הצעות לכתבות ומאמרים, תמונות וסרטונים. אפשר לקרוא את מדיניות הפרסום שלנו בעמוד האודות, ולשלוח לנו מיילים לכאן: info@mekomit.co.il

כתבות ומאמרים המתפרסמים בערוץ מייצגים את כותביהם בלבד, ולא את דעות חברות וחברי "שיחה מקומית" או את דעות העורכים.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf