לערבים בישראל יש יותר נשק מיהודים. וזה הורג אותם

כך לפי הערכת קואליציית "האקדח על שולחן המטבח", שם אומרות כי העלייה הבלתי נתפסת במספר כלי הנשק בחברה הפלסטינית בישראל היא הגורם המרכזי למקרי האלימות הרבים לאחרונה. "צריך לייבש את המקורות", אומרת עו"ד מייסא ארשיד מהקואליצייה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

החברה הערבית חווה גל אלימות הנמשך מזה שנים. אך מעשי הרצח האחרונים – שבעה נרצחים ונרצחות תוך שבוע בכפר קאסם, עכו, יפו ולוד – ובנוסף לכך אופי הרציחות, הביאו הרבה פלסטינים לאובדן תחושת ביטחון אישי. ההרגשה היא כי כלי נשק נמצאים פשוט בכל מקום, וכי כל אחד עלול להיות הקורבן הבא.

רק אמש (ב׳) פרצה קטטה המונית ברהט בה נעשה שימוש בנשק חי. בנס לא היו נפגעים. בלוד שוב היה ירי – הפעם אל עבר בית עסק מקומי. גם שם, באורח נס, איש לא נפגע.

המקרה של לוד מטריד במיוחד. שלושה מתוך שבעת מעשי הרצח האחרונים היו בעיר ובאותו ערב. לאחר רצח בני הזוג אזברגה בשבת (האישה הייתה בהיריון בחודש תשיעי), פרצה בעיר מהומת אלוהים עם ירי אקראי לכל עבר, מה שהביא למותו של עובר אורח מרמלה.

מה שאומרים על החברה הפלסטינית, שהיא חברה אלימה, פשוט לא נכון היסטורית. זירת הרצח ביפו, יום שבת (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

מה שאומרים על החברה הפלסטינית, שהיא חברה אלימה, פשוט לא נכון היסטורית. זירת הרצח ביפו, יום שבת (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

חברה אלימה? לא ממש

״זה פשוט מדכא. כשאתה רואה שבממוצע 70 ערבים נרצחים בשנה, מתוכם 10-15 נשים, אי אפשר לחוש משהו אחר״, אומרת עורכת הדין מייסא ארשיד מיוזמת ״האקדח על שולחן המטבח״- קואליציה של ארגוני נשים מהחברה  הפועלים לצמצום תפוצת נשק והאלימות הנובעת מהשימוש בו. הפרויקט חקר בין היתר גם את תפוצת הנשק בחברה הערבית.

״זה לא רק ההרוגים, אף אחד בתקשורת לא מדבר על הפצועים״, ארשיד ממשיכה. ״וזו הבעיה הגדולה באמת. אלפי פצועים, חלקם הגדול נשארים נכים לכל החיים. ומה עם אלה שמאוימים כרגע ונשקפת סכנה לחייהם? גם פה מדובר כנראה באלפים. כשאתה לוקח בחשבון שיש רק שני מליון פלסטינים אזרחי ישראל, זה מבהיל ממש. המספרים האלה הרבה יותר גבוהים מחלקנו היחסי באוכלוסיה וגבוהים מהמספרים בחברה היהודית״.

״אם תהיה מלחמה פה בין יהודים לערבים, הרי לפי המספרים, אנחנו אמורים לנצח״

מה גרם לעלייה במקרי הרצח בשנים האחרונות?

״זה לא היה המצב לפני עשרים שנה. הגל הנוכחי הוא בן פחות מעשר שנים. זה מוכיח שמה שאומרים על החברה הפלסטינית, שהיא חברה אלימה, פשוט לא נכון היסטורית. אז מה יכול להיות הגורם? אחד המרכזיים בהם הוא העלייה המטאורית במספר כלי הנשק בחברה הערבית. הרי שום דבר אחר לא באמת השתנה בצורה דרסטית, חוץ מהעניין הזה״.

ארשיד משתפת בעובדה מזעזעת: ״האקדח על שולחן המטבח״ התחילו לבדוק כמה כלי נשק נמצאים במרחבים ציבוריים והאם יש עליהם פיקוח. תחילה הם בדקו כמה נשק חוקי נמצא. הבעיה היא שהרשויות לא סיפקו מספרים מדויקים, אלא רק הערכות.

״אתה מבין? האגף לכלי ירייה במשרד לביטחון פנים, האחראי על הרישום, לא סיפק שום מידע מדויק. אז התחלנו לעשות עבודת נמלים. מצאנו הרבה סתירות ופערים במספרים אצל הרשויות השונות. אז אם רשויות החוק לא יודעות כמה נשק יש להן, תאר לעצמך מה מתרחש בחוץ, באופן לא חוקי״.

ארשיד מספרת כי לפי הערכת משטרה משנת 2013, קיימים כ-400,000 כלי נשק לא מורשים בישראל, כשלפי ההערכות רוב כלי הנשק האלה נמצאים בחברה הערבית. ניתן לשער שהמספרים היום הרבה יותר גבוהים. נתון מבהיל לכל הדעות, וזה עוד לפני שדיברנו על כמה נשק חוקי קיים בישראל, שברובו המוחלט כמעט נמצא אצל הרשויות או החברה היהודית.

״כמות הנשק החוקי בישראל היא פלוס מינוס 300,000״, אומרת ארשיד. ״אם תהיה מלחמת אזרחים פה בין יהודים לערבים, הרי לפי המספרים, אנחנו אמורים לנצח״.

לא נראה לי. בטח נירה אחד בשני. יש לי תחושה שהמדינה יודעת אצל מי נמצא הנשק.

״הבעיה עם המדינה שהיא מתייחסת לבעיית האלימות אצלנו כעניין ׳פנים מגזרי׳. מספיק ירייה אחת בשכונה יהודית בתל אביב, והם יעשו הכל כדי למצוא את מי שעשה את זה. המדינה היא האחראית הישירה לבעיה הזו. הרי כדי לטפל בתופעה מסוימת, עושים תחילה מיפוי. העובדה שהם לא באמת יודעים כמה נשק יש מעידה על כך ששום צעד משמעותי למאבק בתופעה לא נעשה״.

לפי המחקר של "האקדח על שולחן המטבח", מקור הנשק הלא חוקי הוא דווקא נשק חוקי. גלעד ארדן הצהיר פעם ש- 90% מהנשק בצפון מגיע מהצבא. ״אז צריך לייבש את המקורות״, אומרת ארשיד.

לי זה נשמע שהצבא והמשטרה פשוט מחמשים את מי שהם רוצים בחברה הערבית.

״המשטרה טוענת שאין לה שליטה על מחסני הצבא, אז היא אומרת שהיא נאבקת בסימפטום של המחלה ולא בגורם שלה. למען האמת, אין תיאום בין הצבא לבין המשטרה. אבל אתה צודק: לדוגמא אנחנו יודעים על מקרה ביפו בו נמצא אקדח בזירה פשע, המשטרה החרימה אותו וכעבור זמן קצר אותו אקדח התגלה בזירת פשע אחרת. מה זה אומר לנו?״

חוץ מהצבא, מקורות אחרים לנשק בחברה הערבית הם ייצור בשטחים, הברחה מירדן והנשק המורשה. בשנת 2013 היו כ- 14,000 כלי יריה שרשיונם פג ובעליהם נפטרו או שעזבו את הארץ. הנשק שלהם לא נאסף. ארשיד מציינת כי טבעי שאותו נשק יימכר או ייגנב על ידי גורמים לא חוקיים. ובכל זאת, לפי המחקר של "האקדח על שולחן המטבח", הספק העיקרי לנשק הלא חוקי בחברה הערבית הוא הצבא.

ממוצע של 70 נרצחים ערבים בשנה, כש -15 עד 20 מתוכם נשים. הלוויה סמלית לנשים שנרצחו על רקע אלימות מגדרית בהפגנה ברמלה (יותם רונן / אקטיבסטילס)

ממוצע של 70 נרצחים ערבים בשנה, כש -15 עד 20 מתוכם נשים. הלוויה סמלית לנשים שנרצחו על רקע אלימות מגדרית בהפגנה ברמלה (יותם רונן / אקטיבסטילס)

איזה פתרונות אתן מציעות?

״הממשלה מקדמת הצעת חוק בת שמונים עמודים להסדרת הנשק החוקי בארץ. ומה עם הנשק הלא חוקי? מה שאנחנו מציעים הוא פיקוח על נשק חוקי ומורשה, כולל נשק צבאי, משטרתי, ופרטי. יש קשר מאוד חזק בין חברות האבטחה למשל לעולם הפשע בחברה הפלסטינית. למה לא לעשות מעקב אחרי חברות האבטחה הערביות שאנחנו יודעים שהן רוכשות נשק ומוכרות אותו לעולם התחתון?

״ברמה השנייה של לפחות 400,000 כלי נשק קיימים, אנחנו מציעים מבצע החזרה כולל חיסיון. בעולם עושים מבצעים כאלה הנמשכים שישה חודשים. בארץ עשו את זה לשבוע והם קיבלו אקדח אחד בלבד. צריך ליצור מוטיבציה לשיתוף פעולה עם המשטרה.

״פיתרון שלישי הוא Buy back: המדינה תרכוש בחזרה את הנשק. אם יציעו את זה, תראה כמה נשק אנשים יחזירו״.

אז למה המדינה לא עושה את זה?

״לפני כמה שבועות ובעקבות לחץ חברתי בגלל מחאת הנשים, נתניהו ביקש מהשרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, להגיש תוכנית למאבק ברצח נשים ערביות. אתה מבין? הוא נתן לה כמה שבועות להגיש תוכנית לטיפול בבעיה מאוד גדולה שמצריכה הרבה יותר זמן מזה. מה זה אומר לנו בעצם? שיש זלזול בחייהם של ערבים ובחייהן של נשים ערביות באופן ספציפי. ומה עשתה השרה? לא פרסמה שום קול קורא ולא פנתה לגורמים הנכונים כדי לנסות לגבש בכלל תוכנית. המדינה משיכה להתייחס לעניין הזה כעניין פנים מגזרי״.

מחר (ד') תתקיים ישיבת ועדת השרים בראשות ראש הממשלה בה תציג השרה גמליאל את ממצאיה. ארשיד מספרת כי קואליציית האקדח על שולחן המטבח פנתה לשרה לפני כמה ימים, כי רק אז נודע להם על התוכנית שהיא אמורה לגבש. מפאת קוצר זמן, הקואליציה הגישה לשרה תקציר של הדו״ח שלהם שהתפרסם ב-2017 עם המלצות לטיפול בבעיה.

הדת גורמת לאלימות? תחשבו שנית

אלא שלא כל הפלסטינים מסכימים לגמרי עם ארשיד. פרופסור מונא ח׳ורי כסאברי, מרצה וחוקרת אלימות המשמשת כדיקן בית הספר לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית באוניברסיטה העברית, טוענת אחרת.

״הרבה אנשים באים בטענות למשטרה״, היא אומרת. ״אני מסכימה שהם חייבים לשנות את המדיניות שלהם ושהם ממש לא עושים מספיק, אבל אני לא חושבת שהימצאות כל כך הרבה נשק היא הגורם המרכזי. זה זרז ולא גורם. הרי גם אם תישן עם אקדח מתחת למיטה, אם אתה אדם לא אלים, אתה לא תשתמש בו. יש פה התפתחות מסוכנת של חברה אלימה שהפנימה שהפיתרון הוא אלימות״.

״אלימות מתחילה במאפיינים אישיים. יש אנשים שהם בעלי נטייה לאלימות. אחר כך נכנסים לתמונה גורמים אחרים כמו משפחה, חינוך של ההורים ומה שנקרא מאפייני קונטקסט: אנחנו רואים את זה אצל בני נוער ערבים. הם מאוד חשופים למקרי אלימות. כשאתה חי עם אלימות סביבך, אתה מפנים את הערכים האלה והדרכים האלה לפתרון בעיות. תוסיף לזה גורמים אחרים שמשפיעים. אין מערכות מתאימות להכלת בעיית האלימות, והפערים בין הדורות אצלנו״.

מה זאת אומרת? הרי גם בחברה היהודית יש פערי דורות.

״תהליך המודרניזציה והליברליות אותו עוברים בני הנוער. הפערים בין ההורה לילדו, גם עלולים להוליד אלימות״.

אני מרגיש שיש שינוי באופי מעשי האלימות החמורים. פעם הירי היה יותר אקראי, בשנים האחרונות הוא הפך ליותר מדויק ועכשיו ההרגשה היא שיש מחסלים מקצועיים שעובדים באופן מדויק ואחרים שפשוט יורים באופן אקראי.

״פה אני מסכימה שבעיית הנשק משחקת תפקיד. אבל שוב, הבעיה המרכזית בעיניי היא העובדה שאנחנו פותרים בעיות באמצעים אלימים. למה אנחנו עושים את זה? כי בין היתר איבדנו אמון במערכות וברשויות״.

ח׳ורי מבקרת את החברה הפלסטינית לפני שהיא מבקרת את המשטרה. ואולי עצם הביקורת המרכזית עלינו היא גם סוג של אובדן אמון במערכות האכיפה המגיעה מחוסר ציפייה שאלה יעשו את עבודתן. ״אם לא נפתור את הבעיה שלנו כחברה המסגלת לעצמה דרכי פעולה אלימות, מעגל האלימות יימשך״. ולמרות הכל, ח׳ורי מציינת שלא מורגשת עלייה משמעותית לאחרונה במעשי אלימות בקרב בני נוער ערבים, הלא הם הדור הבא.

אז מה אנחנו צריכים לעשות?

״לצאת נגד אלימות כל הזמן, לא רק ללכת להפגנות נגד אלימות. אנחנו צריכים לשנות תפיסות חברתיות ולשנות ערכים שוביניסטיים וגבריים – הם גורם מרכזי מאוד בעליית האלימות. אגב, בניגוד למה שחושבים, הדת היא לא גורם המגביר מקרי אלימות״.

בניגוד למה שחושבים בחברה הישראלית ולמה שמספרים לנו בתקשורת לפעמים, הדת בחברה הפלסטינית היא לא גורם לאלימות. ח׳ורי חקרה את הנושא ומצאה שההיפך הוא הנכון: בני נוער בחברות מוסלמיות ונוצריות דתיות, מעורבים בפחות מעשי אלימות ממקביליהם בחברות החילוניות.

״ערכי הדת משפיעים פה לטובה עליהם״, היא אומרת. ״אני לא אומרת שאנחנו כחילונים צריכים עכשיו להפוך לדתיים, אבל כדאי לנו להבין מה מלמדים ילדים בחברות האלה. וזה נכון לא רק לחברות מוסלמיות ונוצריות, אלא לכל העולם ובכלל זה גם חברות יהודיות דתיות״.

 

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
נשיא ברזיל לשעבר, לולה דה סילבה, ב-2006 (צילום: Marcello Casal Jr/ABr)

נשיא ברזיל לשעבר, לולה דה סילבה, ב-2006 (צילום: Marcello Casal Jr/ABr)

ברזיל: הימין הקיצוני משתולל, אך השמאל מקבל תקווה חדשה

שחרורו של הנשיא לשעבר לולה דה סילבה מהכלא עד למיצוי הליכי הערעור בעניינו נותן זריקת מרץ לשמאל הברזילאי המשותק. האם זה מה שיציל את המדינה הגדולה והמשפיעה באמריקה הלטינית מאימת הניאו-פאשיזם?

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf