newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לפסילת בל"ד יש נימוק אחד: שמירה על האתנוקרטיה היהודית

סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת מאפשר לפסול מפלגה השוללת את קיומה של ישראל "כמדינה יהודית ודמוקרטית". אבל זו אחיזת עיניים. "מדינה יהודית" היא עוד עמדה במשחק הדמוקרטי. דמוקרטיה היא המשחק עצמו  

מאת:

סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת הוא הבסיס החוקי להחלטת ועדת הבחירות לפסול את רשימת בל"ד-רע"מ מהשתתפות בבחירות הקרובות. הסעיף תוקן בשנת 1985 כדי למנוע משתי מפלגות להתמודד בבחירות – כך מימין ו"הרשימה המתקדמת לשלום" משמאל. הסעיף קובע למעשה ארבע עילות לפסילת רשימה: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית (שני אלה כתובים כמשפט אחד, ועל כך בהמשך), הסתה לגזענות, או תמיכה בטרור או במאבק מזוין של מדינת אויב נגד מדינת ישראל.

הניסוח החשוב כאן הוא הניסוח של סעיף קטן (א)(1): “שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". בלב הסעיף הזה, נמצאת אחיזת עיניים קריטית. לישראלי הממוצע, שהורגל מאז ומעולם לנוסחת ה"יהודית ודמוקרטית", ניסוח הסעיף נראה טריוויאלי. אבל הוא רחוק מכך. בכל העולם, הרציונל של שלילת השתתפותן של מפלגות אנטי-דמוקרטיות בבחירות (ולא אכנס כאן קשיים ברציונל עצמו), הוא שדמוקרטיה היא לא עוד עמדה במשחק הפוליטי המודרני. דמוקרטיה היא המגרש שהמשחק הזה מתרחש בו. אם מישהו רוצה שיתנו לו להשתתף במשחק כדי שיוכל להרוס את המגרש, זכותה של הדמוקרטיה להתגונן ולמנוע ממנו להשתתף.

אולם האתנוקרטיה היהודית היא לא מגרש המשחקים. היא רק עמדה אחת בתוך המשחק הדמוקרטי. אמנם עמדה שנמצאת בקונצנזוס בקרב כל המפלגות הציוניות, ממרצ ועד לכהניסטים, אבל לא הכרחית לקיומו של המשחק. הבעת עמדה שישראל לא צריכה להיות אתנוקרטיה איננה מסכנת את קיומו של המשחק הפוליטי עצמו.

הפסילה של בל"ד-רע"ם עשויה לשמש שחקן חיזוק לתנועת החרם. מטאנס שחאדה מבל"ד (מימין) ומנצור עבאס מרע"ם, המובילים את הרשימה (צילומים: יח"צ)

הפסילה של בל"ד-רע"ם עשויה לשמש שחקן חיזוק לתנועת החרם. מטאנס שחאדה מבל"ד (מימין) ומנצור עבאס מרע"ם, המובילים את הרשימה (צילומים: יח"צ)

ניסוח הסעיף המדבר בנשימה אחת על "יהודית ודמוקרטית", נועד להסתיר מאיתנו את העובדה שפסילת מפלגות שמתנגדות לאתנוקרטיה היהודית בישראל היא שימוש לרעה בכוחן הפוליטי של המפלגות הציוניות כדי לייצר עריצות רוב נגד מי שנמצאות מחוץ לקונצנזוס – המפלגות הערביות. עצם קיומו של קונצנזוס בקרב מפלגות הרוב איננו סיבה הגיונית לפסול מפלגות הנמצאות מחוץ לו מהשתתפות במשחק הדמוקרטי. למעשה, היתרון המרכזי של הדמוקרטיה הוא בכך שהיא נותנת הזדמנות לחברה ללבן מחלוקות כאלה בדרכים לא אלימות.

משה סנה כתב בהערת שוליים בעט אדום ליד פסקה באחד הנאומים שלו: “נימוק חלש, להרים את הקול". בדומה, הפוליטיקאים הגזענים (כולל יאיר לפיד) שיודעים שפסילת בל"ד נשענת על טיעון חלש מאוד מבחינה דמוקרטית ולכן מגבירים את הקול. הם נמנעים בכוונה מלדבר על העילה החוקית לפסילת המפלגה, כלומר התנגדותה לאתנוקרטיה היהודית, ובמקום זה צווחים ש"תומכי טרור לא יהיו בכנסת!” הם נמנעים מלציין שעד היום לא פסלו את בל"ד בגלל "תמיכה בטרור", וששום דבר לא השתנה הפעם חוץ מזהות היושבים בוועדה, שכן איש לא הצליח להביא בדל ראייה לכך שבל"ד תומכת בטרור. וזאת מהסיבה הפשוטה שבל"ד לא תומכת ומעולם לא תמכה בטרור, אלא אם כן “טרור” מוגדר במונחים תוצרת הארץ, כלומר כל מה שערבי עושה ויהודים לא אוהבים. אבל כשמסיתים בתקשורת נגד ערבים, מי צריך הוכחות? ההוכחה היחידה הנדרשת היא שהם ערבים לא נחמדים.

למעשה, בל"ד היא המפלגה הדמוקרטית ביותר בכנסת כיום. היא מפלגה המבוססת על עקרונות ליברליים ודמוקרטיים בסיסיים, תומכת בדמוקרטיה (שבה המדינה שייכת לכל אזרחיה) ומתנגדת לאתנוקרטיה, כלומר מתנגדת למודל הלאומיות שהועדף ברואנדה וביוגוסלביה של שנות התשעים, ומועדף היום על הימין הקיצוני מהסוג הרצחני בעולם כולו.

עם השינויים בהרכב בית המשפט העליון בשנים האחרונות ומינוי שופטים פאסיביסטים (כלומר לא אקטיביסטים) ושמרנים, ייתכן בהחלט שהפעם ההרכב שידון בפסילת הרשימה יסרב להתערב. בעבר, שופטי העליון התערבו פעם אחר פעם בפסילות מהסוג הזה. היו להם נימוקים שונים, אבל הסיבה האמיתית להתערבות היתה שבתור אנשים משכילים, גם הם הבינו את חולשת הטיעון בעד פסילת מפלגות שאינן תומכות באתנוקרטיה יהודית.

אם זו אכן תהיה התוצאה ופסילת בל"ד תאושר, זו תהיה לא רק מכה קשה לייצוג הערבי בכנסת, אלא גם מכת מחץ לתדמית ההסברתית של ישראל בעולם, כ"מדינה דמוקרטית מערבית", במיוחד לאור העובדה שהכהניסטים לא רק שלא נפסלו, אלא עשויים להוות מרכיב מרכזי בממשלת ימין. הברית בין נתניהו לכהניסטים כבר גרמה לתרעומת בקרב יהודי ארה"ב (שאמנם עדיין מאוהבים בישראל, אבל אידיאולוגיות של רצח עם גזעני עדיין לא יורדות להם טוב בגרון משום מה), וכשהיא תוצב ליד פסילת בל"ד-רע"מ, היא תהווה שחקן חיזוק משמעותי לתנועת החרם ולכל מי שמעוניינים לשבור את הברית בין ממשלת ישראל ליהודי ארה"ב.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf