לפעול למניעת המירוץ לחימוש גרעיני במזרח התיכון עכשיו

בזמן שכולם עסוקים בהסכם המתגבש עם איראן, מתרחשים לידינו תהליכים חשובים ודרמטיים יותר, המעמידים את המזרח התיכון בפני סכנה מוחשית של מירוץ לחימוש גרעיני. בניגוד להסכם עם איראן, כאן אנחנו דוקא בהחלט יכולים להשפיע

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבת אורחת: שרון דולב

כולם מדברים על ההסכם עם איראן. כמי שעוסקת בתחום הגרעין בפרט ונשק להשמדה המונית בכלל, נראה אך טבעי שאכתוב גם אני על ההסכם. אבל אין כזה הסכם. הדיונים בתקשורת כולם מתבססים על מסמך אמריקאי שמתאר מסמך הבנות, עליו אמר הנשיא רוחאני שהוא נוגד את ההבנות שהושגו בהסכם המסגרת. ועל המסמך הזה עוד ישבו וידונו בחודשים הקרובים, כמו גם על כל אותם פרטים עליהם אין עדיין הסכמה, ועל דרך היישום של הפרטים עליהם יש הסכמה. מכיוון שהשטן הוא בפרטים, עדיין אין שום דרך לדעת מה יקרה ביוני – החודש שבו אמורים הצדדים להציג את הסכם הקבע (לחמש עשרה שנים).

בזמן שכולנו מסתכלים על ההסכם עם איראן כאירוע היסטורי מבודד שיציל את ישראל או יעמיד אותה תחת איום קיומי, בזמן שאנחנו מדברים ומנתחים לפיסות קטנות תהליך עליו אין לנו כל השפעה, עוברים לידינו תהליכים חשובים ודרמטיים יותר, עליהם אנחנו לא חושבים, לא מדברים, לא מהרהרים ולא מערערים. זאת למרות שהם נוגעים לכולנו, ולמרות שיש לנו הרבה מה להגיד או לעשות בקשר אליהם. מדובר בסכנה של מירוץ לחימוש גרעיני במזרח התיכון, ובאפשרות לפרישתן של המדינות הערביות ומדינות נוספות מהאמנה לאי הפצת נשק גרעיני.

> לקראת הסכם גרעין היסטורי בין איראן למעצמות

שר החוץ האיראני זריף, לצד שר החוץ האמריקאי קרי, סגן הנשיא האיראני וראש הסוכנות האיראנית לאנרגיה אטומית, עלי סאלחי ומזכיר האנרגיה האמריקאי מוניץ במהלך שיחות הגרעין בלוזאן.

שר החוץ האיראני זריף, לצד שר החוץ האמריקאי קרי, סגן הנשיא האיראני וראש הסוכנות האיראנית לאנרגיה אטומית, עלי סאלחי ומזכיר האנרגיה האמריקאי מוניץ במהלך שיחות הגרעין בלוזאן.

לקראת פיצוץ אפשרי של ישיבת ועידת הסקר

עוד נחזור להסכם המסגרת עם איראן, אבל קודם, כמה מילים על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני (NPT – Non Proliferation Treaty). האמנה נחתמה בשנת 1968, נכנסה לתוקף בשנת 1970 ונשענת על שלושה יסודות עיקריים: אי הפצה של נשק גרעיני, פירוק נשק גרעיני, והזכות לאנרגיה גרעינית. באמנה חברות רוב מדינות העולם למעט פקיסטן, הודו וישראל שמעולם לא הצטרפו, וקוריאה הצפונית, שפרשה.

למרות שלאמנה שלוש רגליים, היא צועדת על שתיים בלבד, מכיוון שהמדינות לא הצליחו להגיע להסכמה על צמד המילים 'לוח זמנים' בהקשר של פירוק מנשק גרעיני. על כן החיסרון העיקרי של האמנה הוא שהיא מתמקדת באי-הפצה, בניגוד לאמנות נשק להשמדה המונית אחרות, המתמקדות באיסור מוחלט על נשק כזה.

חשיבות האמנה נעוצה בעיקר באיסור על הפצת נשק גרעיני. אם בסוף שנות השישים ציפו למירוץ חימוש גרעיני כלל עולמי, כיום תשע מדינות בכל העולם מחזיקות בנשק זה: ארצות הברית, רוסיה, סין, בריטניה וצרפת (מדינות הרשאיות להחזיק בנשק זה על פי האמנה וחברות קבועות במועצת הביטחון), ובנוסף אליהן, הודו, פקיסטן, סין, קוריאה הצפונית וישראל, שאינן חברות באמנה ואינן כפופות לה.

ולמה דווקא עכשיו לדבר על האמנה? מכיוון שוועידת הסקר של האמנה, המשמשת מעין ועדת מעקב ומתכנסת אחת לחמש שנים, תתקיים בסוף חודש אפריל השנה, ומכיוון שיש סיכוי שהמדינות הערביות יפרשו או יפוצצו את הישיבה. הסיכוי גדול מספיק כדי להדאיג את מזכ"ל האו"ם באן קי מון. הסיבה לפיצוץ האפשרי היא חוסר התקדמות בשיחות שהיו אמורות להתקיים כבר בשנת 2012 בהלסינקי במסגרת ועידה בינלאומית ליצירת אזור חופשי מנשק להשמדה המונית במזרח התיכון. עד כה, המדינות הערביות, כמו גם איראן, מחויבות לשיחות. ישראל – עדיין לא. למען ההגינות יש לציין שישראל השתתפה בשיחות חשאיות בשוויץ, כחמש פגישות עד כה, אבל כדי להבהיר שאין כאן שום הצהרה רשמית – הנציג הישראלי סירב להיכנס לחדר עד שסמלי האו"ם הוסרו ממנו.

> דרוש הסכם לוזאן ישראלי-פלסטיני

הכור הגרעיני בנתנז. (ויקיפדיה, CC BY 2.0)

הכור הגרעיני בנתנז. (ויקיפדיה, CC BY 2.0)

ההחלטה על יצירת איזור חופשי מנשק להשמדה המונית במזרח התיכון התקבלה כבר בשנת 1995 והתקבלה מחדש בועידת הסקר של האמנה בשנת ,2010 עם שינויים קלים. כשלא התכנסה הועידה במועדה, נתנו המדינות מועד חדש – הארכה של כמעט שנה, וכשעדיין לא התכנסה הועידה – פרשה מצרים באופן זמני מהאמנה לאי הפצת נשק גרעיני בישיבת ההכנה לועידת הסקר במאי 2013. בישיבת ההכנה לועידת הסקר שנערכה במאי 2014, הודיעו המדינות הערביות ומצרים בראשן, שאם לא תהיה התקדמות משמעותית לקראת ועידת הסקר שתערך בסוף החודש הזה – יהיו "השלכות". המדינות הערביות לא הודיעו מה הן ההשלכות ויתכן שאף לא החליטו בעצמן מה יהיו אותן ההשלכות. משיחות סגורות אפשר להבין שצפויה אי השתתפות או אפילו פרישה מהאמנה.

המזרח התיכון: בדרך למירוץ חימוש גרעיני?

פרישה כזו לא היתה מדאיגה לכשעצמה, אבל מבט בתמונה האזורית מעלה חששות לאפשרות של מירוץ חימוש גרעיני, או לפחות תחילה של מירוץ כזה, לראשונה מאז נחתמה האמנה.

סעודיה, המודאגת מההגמוניה האפשרית של איראן במפרץ, השקיעה כספים רבים בתכנית הנשק הפקיסטנית ופיתחה מערכות שיגור טילים מתקדמות. השמועות העיקשות מספרות על עסקה בין הסעודים והפקיסטנים לקנייה של נשק גרעיני מוכן. השמועות על העסקה מרחפות כבר כשלוש שנים ואינן מגיעות מלשכתו של מי שאמון על הפחדה באזור – נתניהו, אלא דווקא מכיוונן של מדינות ערביות שונות. מצרים הודיעה כבר על רצונה לחדש את תכנית הגרעין שלה, ירדן מפתחת כורים גרעיניים יחד עם רוסיה, וגם מדינות המפרץ לא נותרות מאחור. נכון, כרגע, למעט סעודיה, מדובר במתקנים לאנרגיה גרעינית. אבל הטכנולוגיה היא אותה הטכנולוגיה וכור גרעיני פעיל, גם אם למטרות שלום, מהווה כבר שבעה צעדים מתוך העשרה הנדרשים להשגת נשק גרעיני.

בזמן שאנחנו מדברים על איראן, האמנה לאי הפצת נשק גרעיני ניצבת בפני סכנת פירוק, או, אם תסלחו לי על משחק המילים, בפני פיצוץ גרעיני. יש לנו מה לעשות בקשר לזה. ישראל לא תצטרף לאמנה כבר השנה, אבל לשיחות היא יכולה להצטרף. מדובר בסך הכל בתהליך שישראל כבר הביעה הסכמה עקרונית לגביו בפורומים שונים, אך התנתה אותו בתנאים מוקדמים כגון שלום והוספה של רכיבים שונים לשיחות. גם המדינות הערביות מודות שהתהליך יהיה מורכב וייקח שנים רבות. אבל גם אם אין לישראל כל רצון להיכנס לשיחות כבר עכשיו – ישנם צעדים אחרים שישראל יכולה לקחת, העשויים בתורם לתרום לתחושה שישראל מוכנה, לשם שינוי, להצטרף למשחק העולמי ולשיח האזורי, כגון אישרור שתי האמנות עליהן כבר חתמה: האמנה הכימית, והאמנה נגד ניסויים גרעיניים.

מדובר בשני צעדים שאפשר לפחות להצהיר עליהם כבר עכשיו, לבצע בשנה הקרובה, ובכך לוודא שהאמנה לאי הפצת נשק גרעיני תשרוד עוד שנה, כדי להבטיח שעד שנגיע לעולם חופשי מנשק גרעיני, לא נפציץ את עצמנו לכיליון.

ומה אנחנו יכולות או יכולים לעשות? קודם כל להפסיק לשתוק. ואז – אפשר לדרוש מראש הממשלה לאשרר את האמנה הכימית. צעד קטן אבל חשוב. לשליחת מכתב מוכן לראש הממשלה כל מה שצריך זה ללחוץ כאן.

ובכל זאת, כמה מילים על ההסכם המתגבש עם איראן. מספר הצנטריפוגות המדויק באמת לא חשוב. המסמך האמריקאי מתאר הסכמות שאינן רעות ואינן טובות. חשיבותן בעצם ההסכמה על הליך דיפלומטי, שלפני שלוש וארבע שנים לא היה על השולחן. בזמנו, כשדיברו על האופציות שעל השולחן, המבחר המוגש היה איומים בסנקציות נוספות ואיומים בתקיפות. כשאמרנו אז שעל השולחן צריכות להיות אופציות נוספות כגון שיחות, זה נראה כמו משימה בלתי אפשרית. אז הנה.

שרון דולב, מייסדת ומנכ"ל התנועה הישראלית נגד נשק גרעיני ונשק להשמדה המונית.

לפרטים נוספים על התנועה מוזמנות/ים לעמוד הפייסבוק או לאתר התנועה.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

"רוצים להצית? תציתו לבד". ארי שמאי מחלק עצות באולפן ערוץ 20, כשלידו יושב המצית (צילום מסך)

לא, הריאיון עם מצית הדו לשוני לא זעזע אותי

למה מזדעזעים מאייטמים מטורללים בערוץ 20? הרי ידוע מי ומה הם. הכעס האמיתי צריך להיות מופנה למערכת המשפט שלא באמת לוקחת ברצינות פשעי שנאה של יהודים, ולערוץ הראשון שהסית והביא להצתת בית הספר

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf