איך הפך הסופר-טנקר של ההסברה לשגריר ישראל בבריטניה?

מאת |

לקראת כניסתה של שנת היובל לכיבוש שולח נתניהו לחזית המערכה הדיפלומטית קלף מנצח. האם מארק רגב, נער הזהב של ההסברה הישראלית שהחל לשרת כשגריר בבריטניה, יצליח לנטרל את הביקורת הבינלאומית?

לא בטוח שהשם מארק רגב מוכר כל כך בארץ. אבל בעולם, נדמה שהוא אחד השמות המזוהים ביותר עם המדינה, ובטח עם ממשלותיה האחרונות. במבחן החדשות של גוגל, עולה שהשם "מארק רגב" מופיע בחיפוש בעברית כ-170 פעמים, ואילו בחיפוש בחדשות באנגלית מופיע השם הזה למעלה מ-12,500 פעם. די מוזר לאדם שעבד צמוד כל כך לממשלות ישראל בעשור האחרון, אבל לא כל כך מפתיע בהתחשב במוקד עבודתו.

רגב שירת כיועץ ראש הממשלה לתקשורת בינלאומית החל מ-2007, אז שימש אהוד אולמרט בתפקיד. שנה לאחר מכן, הוא כבר הופיע בכל תחנת טלוויזיה אפשרית בעולם. זה היה במהלך מבצע עופרת יצוקה, במהלכו נהרגו 1,417 פלסטינים ו-13 ישראלים. רגב נתן אז ראיון אחר ראיון לכל אמצעי התקשורת העולמיים, והצליח להסביר גם את נתוני ההרג הנוראיים שצוינו כאן תוך שהוא חוזר ומדגיש כי ישראל לא עשתה שימוש מוגזם בכוח.

רגב היה למעשה ה"מסבירן" הראשי שדיברר את ישראל לעולם. ובכל מה שנוגע להסברה, פרופגנדה, ספינים, דיפלומטיה-ציבורית, העברת מסרים ומה שביניהם – נדמה שלא היה בן אדם שיודע טוב ממנו את המלאכה, בטח לא באנגלית. באינספור הראיונות שנתן לתקשורת הבינלאומית, שמר רגב על קור רוח, ועשה – לפחות מבחינתו – את עבודתו נאמנה.

> משרד התיירות מודה: תפקיד הקהילה הגאה הוא להיות יפה ולרקוד

מארק רגב הופך לשגריר ישראל בבריטניה באופן רשמי

פעם אחר פעם אחר פעם, וישראל בעשור האחרון נתנה המון חומרים לביקורת עליה – הימשכות הסגר על עזה, המתקפות על הרצועה והשימוש המופרז בכוח, התקיפה של המרמרה במים בינלאומיים והריגת אזרחים טורקים, ירי בפלסטינים בשטחים הכבושים ובכלל, הריסת בתים, המשך הבניה בהתנחלות, עידוד תפילת יהודים בהר הבית ושינוי הסטטוס קוו במתחם, ועוד ועוד – בכל האירועים הללו ניצב רגב אל מול המצלמות, ובארשת פנים רגועה הצליח בדרך כלל לצאת מהריאיון כשהמסר שלו מועבר בבטחה. לא בטוח שרגב הצליח לשכנע את הכתבים הזרים שראיינו אותו, אבל הוא סיפר את מה שישראל רצתה להשמיע, ופעם אחר פעם הצליח לסובב את הביקורת בחזרה אל הפלסטינים.

עבור רגב – שלא ברור אם יש לראות אותו כמעצב קו ההסברה הישראלי בעשור האחרון או רק כשופרו הטוב ביותר – ישראל תמיד רק "מגיבה" לאלימות הפלסטינית, ישראל היא כמובן הקורבן, הפלסטינים לא רוצים בשלום, אין סגר על עזה וכיבוש יש רק במלפפונים. כאמור, לא משהו שאנחנו לא מכירים – אחרי הכל המצב הוא כה עגום שבינינו כל המפלגות בכנסת, מלבד מרצ והרשימה המשותפת, היו חותמות בשתי ידיים על כל הטשטוש ההסברתי הזה ועוד מוסיפות לו חיבוק והצדעה – אבל בכל זאת, רגב עשה זאת כנראה בצורה הטובה ביותר, ועוד באנגלית.

המסבירן הלאומי קפץ כיתה

לא הייתי נדרש לכל ההקדמה הארוכה הזו, אילולא שמעתי שלאחרונה החל רגב לשרת בתפקיד שהוא אולי השני בחשיבותו בשגרירויות ישראל בעולם: שגריר ישראל בבריטניה. הוא מונה לתפקיד אחרי שעשה שירות נאמן כיועץ לענייני תקשורת בינלאומית של ראש הממשלה נתניהו – פוליטיקאי שכזכור יודע גם הוא דבר וחצי דבר על פרופגנדה בכלל ופרופגנדה באנגלית בפרט. נתניהו כנראה היה הראשון לזהות שמי שעשה תפקיד הסברתי כל כך טוב, שנדמה שהצליח להעביר בכחש מאות ואלפי עיתונאים בעולם כולו, אין מתאים ממנו מלקבל את המשרה הנכספת.

המינוי של רגב נובע כנראה מהביקורת הגוברת בבריטניה נגד המשך הכיבוש הישראלי, ביקורת שנתניהו יודע היטב שרק תגבר בשנה הקרובה – בה יציינו בכל מדינות העולם, מלבד ישראל, 50 שנים לכיבוש. ניתן להעריך שבגלל הביקורת הגוברת, ובגלל המשימה ההסברתית המאתגרת המצפה לכל נציגי ישראל בעולם בשנת 2017, הוקפץ רגב כמה כיתות והפך מיועץ תקשורת לשגריר.

המהלך הזה, מבחינת נתניהו כנראה, הוא גאוני, שכן הוא שם את "מר הסברה" בתפקיד הדיפלומטי החשוב ואולי הקשה ביותר בזירת הביקורת הגוברת נגד ישראל. מצד שני, מבחינת החיים עצמם, העובדה שישראל משפרת את הסיפור שהיא מספרת לעצמה, או שהיא מחדדת את דף המסרים שלה לעולם, לא ישנה במשהו את התמונה על פני הקרקע. במילים אחרות, המילים לא יצליחו לשנות את מה שעושה ישראל במציאות.

> למה המדינה הפרידה בין אשה שעברה הפלה לבין בעלה?

דני דיין (אורן זיו / אקטיבסטילס)

קונסול ומתנחל של כבוד. דני דיין (אורן זיו / אקטיבסטילס)

שליחותם של הממונים על האשליות

נדמה ששירות החוץ הישראלי הפך לזירת הסברה משוכללת, שפועלת על פי החליל, והפוביות, של ראש הממשלה. קחו לדוגמה ארבעה מוקדים חשובים בעולם: וושינגטון, ניו יורק, רומא ולונדון. בניו יורק התמנה לאחרונה דני דיין ממועצת יש"ע לקונסול ישראל, אחרי שבברזיל סירבו לקבלו כשגריר בשל התנגדות ברזיליה להמשך השליטה הישראלית בשטחים שהיא מעולם לא סיפחה אליה, ובהמשך השליטה בעם אחר; לא הרחק משם, באותה העיר, מייצג דני דנון את ישראל כשגריר המדינה באו"ם, וזאת אחרי שכיהן בישראל בתפקיד שר החלל ופוטר מתפקיד סגן שר הביטחון כשהתבטא נגד חוסר המחץ של ישראל במתקפותיה ברצועת עזה.

בוושינגטון הבירה משמש חברו הטוב של נתניהו ויועצו המדיני לשעבר, רון דרמר, כשגריר ישראל בארצות הברית, וזאת כפי שניתן לנחש – על אפו ועל חמתו של הממשל האמריקאי; ובאותו הזמן, בארץ המגף, מנסים עדיין האיטלקים להתמודד עם גודל המצוקה שתהא כרוכה בהחלטת ישראל לשגר לרומא דווקא שגרירה שעד לפני פחות מעשור היתה חברת פרלמנט במפלגתו של ברלוסקוני.

מצעד האיוולת לא החל כאן. ישראל מנסה למצוא תרופות לבעיות ממנה היא סובלת במיני מיקיאג'ים ודברי איפור שיחפו על פגעיה ויגרמו להם שלא להיראות הכל חוץ מלהתמודד ולפתור באמת את הסוגיות הפוליטיות.

כך, לדוגמה, כשבנורבגיה התגברה ביקורת נגד ישראל, בין היתר על אפליה נגד ערבים, מיהר שר החוץ ליברמן לשלוף שפן: הוא שיגר לשם שגריר בן העדה הדרוזית. וכך, דוגמה אחרת, כשבאו"ם גברה הביקורת נגד המשך הסגר על עזה, נשלפו שפנים מהכובע, הוצאו קריקטורות של פצצות והקלטות של סירנות ואפילו 40 שניות של שתיקה במבט נוזף. וכעת, גזירה שווה בלונדון – שם מיהר נתניהו לשלוף שפן נוסף: את מארק רגב, הסופר-טנקר של ההסברה הישראלית.

אבל הדיבורים החלקלקים, גלגולי העיניים, והעברת האשמה לא רק שלא יסייעו לישראל, אלא רק יגדילו את עומק האשליה שמוכרים לנו מסבירניה בואכה שגריריה. מערכת ההסברה המשומנת, הטריקים והשטיקים, עושים רק דבר אחד: הם מרחיקים את ישראל מהתמודדות עם המציאות, והם מגדילים את המרחק בין המציאות החיה לבין המציאות המדומה שמוכרים לנו קברניטי ומסבירני המדינה.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> הקרב על האסתטיקה של הירי

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

אני בדרך כלל מספר את סיפור חיי דרך השפה הערבית. למדתי ערבית בכל המסגרות הישראליות הרשמיות וה"רגילות": בית ספר, חטיבה, תיכון, בגרות ואז בין היתר בצבא. וכך, בגיל 22 הייתי אמנם אחרי 10 שנות "ערבית", אבל לא יכולתי להגיד מילה, ולא הכרתי בעצם אף פלסטיני באמת.

נפתחתי לעולם והשתניתי מכל הבחינות בזכות הערבית האחרת, החיה והנושמת, שנחשפתי אליה מאז: בבית הספר הדו-לשוני בירושלים, בבית ספר חסן עראפה ביפו, ברופאים לזכויות אדם, בלימודי תואר שני במחלקה למזרח תיכון בלונדון, ובדוקטורט בקיימברידג' עם מנחה פלסטיני.

הערבית הזו לקחה אותי למסע שעודנו נמשך: אל עבר ההיסטוריה של לימודי הערבית בארץ, אל קשר אחר שהתקיים בין יהודים לבין ערבית, ובין יהודים לבין ערבים, אל עבר המציאות הפלסטינית והחיים של אלו החיים בצל אפליה מכאן ותחת כיבוש משם, וגם אל הפוטנציאל הטמון בערבית. במילים אחרות, התחלתי להבין איך אפשר – דרך השפה הערבית –  לחשוב כאן על מציאות אחרת.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf