newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הנוּבּים, מבקשי המקלט השקופים בישראל

על פי ההערכות, ישנם בישראל כמה מאות נובים – מבקשי מקלט מחבל ארץ בצפון סודן שם מתרחשת כבר שש שנים מלחמה עקובה מדם ורצח אזרחים על ידי השלטון. למרות הסכנה הנשקפת לחייהם בארץ מוצאם, עדויותיהם של הנובים לא זוכות להתייחסות והמידע על המתרחש באזור זה מועט וכמעט לא נשמע

מאת:

כותבת אורחת: דרור שדות

לאורך השנים התדפקו עשרות אלפי פליטים מאפריקה בשעריה של ישראל. כשקוראים להם "מבקשי מקלט אפריקאים" (בוודאי כשהממשלה מגדירה אותם כקבוצת "מסתננים" ללא זהות) – קשה להבחין בהבדלים בין הקהילות; אבל בקרב מבקשי המקלט שהגיעו לישראל יש פסיפס של זהויות שונות. על פי ההערכות, ישנם בישראל כמה מאות נובים – מבקשי מקלט מאזור דרום קורדופן והנילוס הכחול. מדובר באזור שנמצא בדרום הרפובליקה של סודן (צפון סודן) – שם מתרחשת כבר שש שנים מלחמה עקובה מדם ורצח אזרחים על ידי השלטון.  נייר עמדה חדש של המוקד לפליטים ולמהגרים מספק הצצה לאזור בסודן שסובל מטיהור אתני מזה עשרות שנים.

אחי הבכור שימש כראש הקהילה הנוצרית במקום שבו גדלתי. הוא נעצר כשהתגלתה זהותם הדתית בחשד למעורבות בתנועת ההתנגדות למשטר ולהפצת רעיונות פוליטיים ונוצריים. הוא ברח מסודן ואני, באותו יום, כשאני רק בן 12, נלקחתי לתשאול על־ידי גברים חמושים מכוחות הביטחון, ישירות מבית־הספר. סולקתי מבית־הספר והחברים שלי התרחקו ממני, אסרו עליהם לדבר איתי. חיינו תחת מעקב ונאסר עלינו להתנהג כנוצרים. כשהייתי בן 15 עצרו אותי באלימות והכו את אמי עד שהיא מתה".

(תומאס עבדאללה סודן עזאק, מבקש מקלט מהרי הנובה).

> הצצה למתקן חולות: אוכל מזוהם, טיפול רפואי לקוי והפקרת מבקשי המקלט

הסיפור הטרגי של אזור דרום קורדופן – הרי הנובה והנילוס הכחול – ראשיתו לפני עשרות שנים, אך המשבר החריף מאז הקמת מדינת דרום סודן לפני 6 שנים. כבר לפני יותר מעשרים שנים החל המשטר הערבי של עומר אל באשיר לאסלם את השבטים האפריקאים – שפתחו במרד בתגובה. אנשים שסירבו להתאסלם עונו ונרצחו והמשטר הפציץ כפרים שלמים. בשנת 1993 המשטר בח'רטום פתח במדיניות השמדה המונית וגם מנע את הגעתו של סיוע הומניטרי במשך שנים.

ראיתי את אנשי עומר אל־באשיר עוצרים נובים ויורים בהם, מותירים את גופותיהם ברחוב. ראיתי גופות רבות של נובים, שהרקיבו משום שלא הייתה אפשרות לקברן כיאות. […] עם חזרתי לח'רטום, דיווחתי לחברי האגודה הנובית על הנעשה בהרי הנובה, דיווח שסימן אותי כמתנגד למשטר. במשך תקופה ארוכה אנשי הבטחון הסודני עקבו אחריי ואחרי חברי אגודה נוספים. יש בין חברי האגודה שנעצרו, שוחררו ושוב נעצרו. יש ביניהם שנעלמו ובסבירות גבוהה נרצחו על־ידי המשטר ויש שהצליחו להימלט מסודן ולמצוא מקלט במדינות אחרות".

(נאסר שאדד אחמד אבוסדור, מבקש מקלט מהרי הנובה)

בשנת 2011 התחדשה הלחימה בעקבות הקמתה של מדינת דרום סודן. הנובים, על אף שלחמו לצד אזרחי דרום סודן, הושארו בטריטוריה הצפונית ופתחו חזית כנגד המשטר. הם דיווחו על מעשי טבח נגד אזרחים אשר בוצעו על ידי מיליציות מטעם המשטר שטיהרו אתנית אזורים שלמים. מעל 4,000 פצצות הונחתו על שטחים אזרחיים בידי המשטר של אל-באשיר – שהרסו בתים, בתי חולים ובתי ספר. אלפים נהרגו.

כשני מיליון איש נפגעו מהלחימה בדרום קורדופן עד שנת 2014. כמעט מיליון איש נזקקו לסיוע הומניטרי, ומחציתם נעקרו מבתיהם. כ־250,000 פליטים ברחו לדרום סודן מאז פרצה המלחמה בשנת 2011 ועד יוני 2016.

"ביום ראשון השבוע מלאו עשר שנים להמתנה שלי לתשובה ממדינת ישראל. אני ממתין מדצמבר 2005, אז הגעתי לישראל לראשונה. המסע שלי אל הלא נודע ממשיך". חסן רחימה, מבקש מקלט מהרי הנובה, טרם קיבל תשובה לבקשת המקלט שלו. (צילום: מיכאל טויפול)

לראות בני אדם, לא "בעיה"

בתקופה האחרונה, בעקבות הליכים משפטיים רבים ולחץ מצד בתי המשפט המחייבים את רשות האוכלוסין וההגירה לתת תשובות, מסתמן שינוי ביחסה של מדינת ישראל כלפי מבקשי המקלט מדארפור (מערב סודן). קשה לומר שהיא "משפרת את עמדתה", שכן באופן עקבי ממשיכה המדינה להתכחש לרצח העם המתרחש בגבולות חבל ארץ זה, ומזניחה את אלפי בקשות המקלט שהוגשו על ידי פליטים דארפורים. אבל באופן לא רשמי אפשר לראות כיצד ישראל מגמגמת. כך למשל חוות הדעת שנגנזה ובה המלצה להעניק מעמד פליט לכל מבקשי המקלט מדארפור, שאינם מן השבטים הערביים, ההחלטה לתת 200 אשרות – הומניטריות, לא "מעמד הפליט" – לדארפורים, וכן הנוהל שלא לזמן אותם למתקן ה"פתוח" חולות. אבל רק מעטים יודעים מה מתרחש באזורים אחרים של סודן. סיפורם של הנובים לא נשמע, לא בישראל, וגם לא בעולם. מצד הרשויות הם זוכים להתעלמות מוחלטת.

בחינת ההבדלים בין האנשים שהגיעו לכאן מאפריקה אינה דרישה קטנונית, אלא עניין עקרוני. להבחין בין מתנגדי משטר לתומכיו, בין אלו שמבקשים מקלט כיוון שברחו מעבודות כפייה, לבין הפעילים הפוליטיים; בין אלו שנרדפים בשל זהותם האתנית ובין אלו שמרדו והצליחו לברוח – זו הדרך להתייחס אליהם כבני אדם, ולא כ"בעיה".

דרור שדות, דוברת המוקד לפליטים ולמהגרים.

> מה שלמדתי מאמי: מול גזענים כמאי גולן מתייצבות בלי להתנצל

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf