עדות מפ"ת: לא משכירים לנו דירות, מדברים אלינו לא יפה, קוראים לנו גנבים

מאת |

העיריה ניתקה עשרות דירות בהן חיים מבקשי מקלט ממים וחשמל והותירה משפחות ללא חימום ומקרר. ראש העיר טען שלא נעים לו לראות "שחורים ששותים בירה". וגם ברחוב מרגישים גזענות. פייסל, מבקש מקלט מדארפור שגר בפתח תקווה, מספר על החיים בעיר שלא רוצה בו

את העדות הבאה שלח לנו פייסל, מבקש מקלט מדרפור שהגיע לישראל ב-2008, וחי בפתח תקווה לאחר שהשתחרר משהות בת שנתיים במתקן הכליאה "חולות". הוא כתב אותה בעקבות מבצע רדיפה חדש שהשיקה עיריית פתח תקווה נגד הזרים מהצבע הלא נכון המתגוררים בעיר.

הגל הנוכחי נגד מבקשי מקלט התעורר בעקבות הודעת העירייה כי כדי לצמצם את מספר ה"מסתננים" שמתגוררים בעיר, עשרות דירות מפוצלות שמושכרות למבקשי המקלט ינותקו מחשמל ומים. בהודעה שפרסם ראש העיר איציק ברוורמן בעמוד הפייסבוק שלו הוא איים כי "התרעתי כי אם הרשויות לא תפעלנה בנושא בכל כוחן תאלץ העירייה לפעול כפי ראות עיניה.רף הסובלנות של תושבי העיר הולך וקטן לנוכח האדישות של רשויות האכיפה. אינני מתכוון לתת יד לאדישות זו ובמידת הצורך אמנע בכוח את כניסתם של עובדים זרים לעיר".

ההודעות האלו באו לאחר שבתחילת דצמבר האחרון הותקף מבקש מקלט מדארפור, באביקר אדהם עבדו, במרכז פתח תקווה על ידי שני נערים צעירים, יהודים, בני 16 ו-19. העילה למתקפה הרצחנית: הדארפורי העז לפנות ולדבר עם בנות יהודיות. שני הנערים בעטו בראשו במשך שעה וחצי, ממש תפוז מכני, ונטשו אותו למות כשהוא מחוסר הכרה. לאחר שנמצא ברחוב פצוע אנושות הועבר לבית חולים שם נקבע מותו לאחר ארבעה ימים. נגד השניים הוגש כתב אישום באשמת הריגה, הריגה ולא רצח, מכיוון שלטענת הפרקליטות לא ניתן להוכיח כי כוונת הנערים התוקפים היתה להרוג וכי לא נמצא מרכיב גזעני בהתנהגות שלהם.

כעת, בשבוע האחרון מומשו איומי ראש העיר וכ-30 דירות בהן מתגוררים פליטים נותקו מחשמל ומים מה שהופך אותן ללא ראויות למגורי אדם. עשרות בני אדם מצאו את עצמם בעיצומו של החורף כשהם עתידים להיזרק לרחוב. בינתיים, כך דווח בווינט, התקלחו בים.

> מה קורה למבקשי מקלט מאריתריאה אחרי שישראל מגרשת אותם?

פייסל. (צילום באדיבות המוקד לפליטים ומהגרים)

פייסל. (צילום באדיבות המוקד לפליטים ומהגרים)

יום לפני המבצע האנושי שיזם ראש העיר התפרסמה באתר וואלה!NEWS הקלטה מפגישה שקיים ראש העיר ברוורמן עם ועד ההורים העירוני ובה התייחס לסוגיית הזרים בעיר ואמר כי "אתה עובר בכיכר המייסדים אתה רואה חבר'ה שחורים שותים בירה, לא נעים"


אלו דבריו של פייסל:

לי לא ניתקו היום את החשמל. אבל אולי זה עוד יקרה. אני שומע על משפחות שנשארו בלי חימום, בלי מקרר, בלי אוכל. החיים בפתח תקווה קשים לנו מבקשי המקלט. מהרגע ששחררו אותנו מ"חולות" קשה לנו לחיות, אנחנו סובלים.

הדבר הכי קשה זה למצוא דירה שאפשר לגור בה: בעלי בתים לא רוצים להשכיר לנו דירות כי על הויזה שלנו כתוב שאסור לנו לעבוד, למרות שיש לנו אישור לעבוד בפועל, והם חוששים שלא נוכל לשלם להם בזמן. חוץ מזה יש הרבה גזענות: בעלי בתים אומרים שהם לא רוצים להשכיר דירות לסודנים ואריתראים כי אנחנו שחורים. שמעתי את זה בעצמי הרבה "אנחנו לא רוצים להשכיר לשחורים".

הפליטים שגרים כאן עובדים בעבודות שישראלים לא רוצים לעבוד בהן, בעבודות כפיים – במסעדות, במלונות. מרווחים מעט, משלמים מיסים כמו כולם, שוכרים חדרים עלובים ב-2500 שקל. תעשו חשבון – כמה אתם חושבים שנשאר לנו בסוף מהמשכורת? ואיך חיים מזה? איך אוכלים? משלמים על מים וחשמל?

גם ברחובות העיר התחושה היא של גזענות כלפינו. אתמול השארתי את האופניים שלי ליד איזו חנות ושמעתי את המוכר אומר למישהו אחר "יש כאן עכשיו מלא עובדים זרים שבאים לעיר רק כדי לגנוב". כל הזמן אומרים עלינו שאנחנו גנבים, אבל לכולם גונבים את האופניים, גם לי גנבו את האופניים, וזה בכלל היה ישראלי שגנב לי.

אנשים מדברים אלינו לא יפה. אבל אני חושב שזה הכל בגלל מה שהם קוראים בחדשות, בעיתונים. שם זה הכל פוליטיקה, וכל אחד רוצה להשתמש בסודנים ובאריתראים בשביל המשחק הפוליטי. להגיד "אני לא רוצה שחורים פה, לא רוצה אפריקאים", והאזרחים הולכים אחרי זה. הם מאמינים לחדשות ולאתרים יותר ממה שהם רואים בעיניים, למרות שמשקרים להם. הרי אנחנו לא מפריעים לאף אחד.

אנחנו לא כאן כי אנחנו רוצים להישאר. הגענו לכאן כי היינו חייבים. אני הגעתי לישראל מדארפור בגלל המלחמה. רצחו שם את הדודים שלי ואת סבא שלי. השארתי את המשפחה שלי שם והגעתי לבד דרך סיני. הגשתי בקשת מקלט כבר לפני הרבה שנים אבל עוד לא קיבלתי תשובה. אני כבר 10 שנים כאן ועוד לא קיבלתי מעמד, ואין לנו אפילו את מעט הזכויות הבסיסיות. אנחנו סובלים כבר כל כך הרבה שנים ואין אף אחד שיעזור. רק מסתכלים עלינו ואומרים "אנחנו לא רוצים אתכם".

רוצים לגרש אותנו למדינות אחרות אבל גם שם אנשים נרצחים. המדינה יודעת את זה, אבל פשוט מכסים את העיניים. אנחנו רק מבקשים מעמד של פליטים, לא יותר מזה.

> לא שחור לבן: כל מה שלא מספרים לכם על דרום תל אביב

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

פעילה במאבקים לחופש, שוויון וזכויות אדם ואשה בישראל ובשטחים הפלסטינים הכבושים. רכזת המדיה והפעילות ציבורית (בישראל) של ארגון התקשורת Just Vision , ועורכת שותפה של האתר שאתם קוראים בו ממש עכשיו.

לפני שהצטרפתי ל-Just Vision עבדתי כדוברת של ארגון רופאים לזכויות אדם-ישראל. בין הקמפיינים התקשורתיים שהובלתי במסגרת התפקיד: המאבק לשחרורם של העצורים המנהליים הפלסטינים שובתי הרעב בתחילת שנת 2012, הקמפיין לחשיפת מחנות העינויים בסיני בהם נכלאים פליטים למטרות כופר, ועוד. לאחר מכן שמשתי כאשת התקשורת של קמפיין "האקדח על שולחן המטבח" לצמצום תפוצת נשק קל במרחב הציבורי בישראל.

בגלגול המקצועי הקודם שלי עבדתי כתראפיסטית בגישה התנהגותית לילדים ואנשים עם קשיים בתחום התקשורת והלמידה. מהמטופלות והמטופלים שלי למדתי שהדרך הטובה ביותר להעביר מסר היא תמיד זו הפשוטה, הכנה והישירה.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf