העולם נעשה מורכב ופתוח, אבל במשרד החינוך מתרכזים בעיקר בעבר

דו"ח של ה-OECD מצביע על האתגרים בחינוך היום בעולם: מדינות הלאום נחלשות, הערים מתחזקות, רבע מיליארד בני אדם היגרו מארצותיהם. ומה התשובה לעולם המשתנה בישראל: תקציב משרד החינוך לזהות היהודית גדול פי 500 מהתקציב למחקר ופיתוח

מאת:
השאירו תגובה
א א א

השבוע פורסם דוח OECD חדש תחת הכותרת: "מגמות מעצבות חינוך 2019". הדוח נועד "לתמוך בקבלת החלטות לטווח הארוך בתחום החינוך" על בסיס סקירה רחבת היקף של השינויים שאנו חווים במציאות חיינו בשנים האחרונות.

בדוח אין תשובות, ולא מוצגת בו תפיסת חינוך חדשה כזו או אחרת. במקום זאת הוא מציף את הקורא במידע רב, ומעורר שאלות נוקבות לגבי תפקידן של מערכות החינוך. מהסקירה עולה שהעולם אינו משתנה בכיוון מסוים, אשר מאפשר לנו לדמיין תמונת עתיד ברורה, ולהכין את תלמידנו לקראתה. מגמות השינוי הן מורכבות ולעיתים סותרות. מכאן שתפקיד החינוך לצייד את הצעירים בעיקר ביכולת לרכוש מידע ולהפעיל עליו בקרה, הערכה ושיפוט עצמיים. בניגוד גמור לצרכים אלה, משרד החינוך שלנו משקיע הררי כסף בהסתגרות שמרנית ובחזרה אל העבר. מעל 1.6 מיליארד שקלים מושקעים בחיזוק הזהות היהודית, בעוד שרק 3.5 מיליון שקלים מושקעים במחקר ובפיתוח של חינוך עתידי (תקציב 2019). הנה משימה לשר החינוך הבא:

עולם בתזוזה: 4 מיליארד אנשים טסים מדי שנה

אזכיר בקצרה מעט מעשרות התחומים המוזכרים בדוח: תוחלת החיים נמצאת בעליה מתמדת, זה לא חדש. משנת 1970 ועד 2015 נוספו לכל אחת ואחד מאתנו (בממוצע, כמובן) עשר שנות חיים, כאשר שמונה מהן נחייה בבריאות טובה. זה קרה בזכות ההתקדמות במדעי הרפואה והתזונה, שיפורים טכנולוגיים שצמצמו את המתים בתאונות, והשלום העולמי: הסיכוי של אדם לחיות במדינה מסוכסכת צבאית עם שכנותיה צנח מאז מלחמת העולם השניה מ-45 אחוזים לפחות מחמישה אחוזים כיום.

מגמות סותרות (מימין): פחות מלחמות, יותר זליגת מידע פרטי ויותר אסונות טבע (דוח oecd קישור בראש הטקסט)

אלא שלצד החיים הארוכים, הבריאים והשלווים, הופיעו גם סכנות ואיומים חדשים, שעלינו ללמוד להתמודד איתם. מספר אסונות הטבע המתועדים בעולם גדל, במיוחד מאז שנות השישים של המאה הקודמת, מעשרות בודדות ועד למאות אירועי אסון בכל שנה. מידע אישי ומסווג, שאמור להיות שמור ברשת האינטרנט, דולף בכמות עולה, והגיע בשנת 2018 לארבעה מיליארד רשומות מסווגות שפורסמו בטעות, נחשפו עקב אבטחה לקויה או נפרצו בידי האקרים. בתחום הכלכלי, מאז שלהי המאה הקודמת, יש ירידה מתמשכת של היקף החסכונות של משקי הבית, בצד עליה מתמשכת של היקף החובות. הפער ביניהם מציב את כל אחת ואחד מאתנו במצב סיכון, שלא בהכרח נוכל לשלוט בו, כפי שקרה במשבר האשראי בשנת 2008.

153 מיליון בני אדם היגרו מארצותיהם בשנת 1990, ובשנת 2017 מספרם הגיע ל-258 מיליון. את התוצאה של זה ניתן לראות בכל כיתה בישראל

העולם נעשה יותר ויותר גלובלי, וגם בזה אין חדש. הסחר העולמי גדל מאז שנת 1995 פי שלושה בסחורות ופי חמישה בשירותים. בשנת 2015 טסו בין ארצות קרוב לארבעה מיליארד נוסעים בדרך האוויר, בעוד שבשנת 1970 תעבורת האוויר הייתה 300 מיליון טסים בלבד. אנחנו לא רק מבקרים בעולם כתיירים וכסוחרים, אלא גם משתקעים בארצות אחרות. 153 מיליון בני אדם היגרו מארצותיהם בשנת 1990, ובשנת 2017 מספרם הגיע ל 258 מיליון. את התוצאה של זה ניתן לראות בכל כיתה בישראל.

לא רק אנשים וסחורות עוברים מקצה עולם אחד לאחר, אלא גם הכסף. בשנת 1970 כ-50 מיליארד דולר עברו כסיוע ממדינות עשירות לעניות. בשנת 2015 סכום הסיוע העולמי גדל רק במעט לכ-150 מיליארד. אולם ההשקעה הפרטית בארצות אחרות, והעברת כסף פרטית (של עובדים זרים השולחים כסף למשפחותיהם) נסקו מכמעט כלום לכ-500 מיליארד דולר בכל אפיק.

גלובלי מול לוקלי: יותר תנועה אווירית בין מדינות, ויותר התאגדויות עצמאיות של השלטון המקומי (דוח oecd קישור בראש הטקסט)

מדינת הלאום, שהייתה הארגון החברתי השכיח במאה הקודמת, אינה מאוימת רק מבחוץ, לנוכח הגלובליות, אלא גם מבפנים. אחוז ההצבעה בבחירות במדינות ה-OECD נמצא בירידה מתמדת, מ-76 אחוזים בשנת 1990 (בממוצע המדינות) ל-68 אחוזים בשנת 2010. בחלק מהמדינות מעל מחצית האזרחים אינם מעורבים כלל בבחירת מנהיגיהם.

לצד זה, עולה כוחו של השלטון המקומי. בראשית המאה הקודמת היה רק ארגון אחד של קשר בין ערים ברחבי העולם. מספר איגודי הערים, והיקף פעולתם נמצא בעליה, וכיום מוכרים מעל 200 איגודי ערים בין-לאומיים. הגדול שבהם נקרא UCLG והוא עוסק בכל תחומי החיים שבעבר היו עניינם של מדינות בלבד.

שינוי נוסף בתפיסת האזרחות מתרחש לנוכח נגישות המידע ברשת האינטרנט. בעשור האחרון גדל שיעור הצורכים חדשות ברשת מ-20 אחוזים מהאוכלוסייה עד ל-65 אחוזים. מרבית המידע הזה ניתן בחינם. אולם הרשת מאפשרת לכל אחת ואחד להפוך בקלות גם לספק של מידע, לא תמיד ספק מקצועי ואחראי, ולעיתים ספק שיש לו אינטרס להציג מידע חלקי ומוטה.

ישראל מסתכלת קדימה אל העבר

תוחלת החיים עולה, אך סכנות חדשות מאיימות על ביטחוננו; איכות החיים עולה אך לצידה מתרחבים הפערים בחברה; העולם גלובלי יותר, אך כוחו של השלטון המקומי דווקא מתחזק; המשפחה נחלשת ואנחנו יותר אינדיבידואלים, אולם הרשת מאפשרת לנו קשר לאלפי אנשים שמעולם לא פגשנו; יש יותר מודעות לזכויות אדם, אולם אזרחים רבים אינם מנצלים את זכותם הדמוקרטית להשפיע; יש יותר מידע, אך טיבו מפוקפק או לפחות ראוי לבקרה עצמית; ועוד. בעולם כזה מתעצמת החובה של כל אחת ואחד מאיתנו לדעת יותר, להבין תהליכים, להעריך ולשפוט את מה שקורה, ולתרגם את הידע, ההבנה והשיפוט שלנו לכלל פעולה ותגובה מתאימות.

ומה עושה בעניין זה משרד החינוך של מדינת ישראל? מסתער על העבר! הוא מנסה בכוח תקציבי הענק שלו לשמור על ילדינו בבועת ידע שגבולותיה נקבעו בעולם הישן, באמצעות דרכי הוראה שמונעות מהיחיד גמישות, שיקול דעת ובחירה. הסתגרות במקום פתיחות והתמודדות.

ניתן להוכיח זאת באמצעות סדרי העדיפויות בתקציב החינוך. יש במשרד אגף אחד שתפקידו להתמודד עם שאלות העתיד המורכבות: אגף מו"פ ניסויים ויזמות. ראו למשל את המסמך "פדגוגיה מוטת עתיד" המציע מאפייני חינוך חדשים, שיתאימו לעולם שבו אנו חיים. התקציב שאושר לאגף מו"פ לשנת 2019 הוא 3.5 מיליון שקלים.

לצד זה, משקיע משרד החינוך הררי כסף בשימור הזהות היהודית של ילדינו. בתקציב 2019 אושרו 10 מיליון שקלים "הקצבות ללימוד מקצועות המורשת ותרבות יהודית ישראלית", 7 מיליון "העצמה רוחנית ממלכתית דתית", 5 מיליון "פעולות בנושא תרבות יהודית ישראלית", 5 מיליון "פעולות אגף מורשת", 41 מיליון "תגבור לימודי יהדות", 32 מיליון שקלים תקציב "המנהלת לזהות יהודית", 42 מיליון "תמיכה בלימודי יהדות" ומי יודע עוד כמה סעיפים נסתרים, שלא איתרתי. אם כל זה נשמע לכם הרבה, בוודאי בהשוואה לתקציב המו"פ, עוד לא הבנתם כלום. בתקציב 2019 אושרו בנוסף לנ"ל 1,512,675,000 שקלים (מיליארד וחצי)! לסעיף "תמיכות בנושא יהדות". ורק להבהיר שלא מדובר בתקציב השוטף של זרמי החינוך העצמאי והתורני והמינהל לחינוך דתי.

שורה תחתונה: משרד החינוך משקיע כמעט פי חמש מאות בשימור העבר בהשוואה לחקר העתיד. אז אם כבר פנינו אל העבר, אולי כדאי ששר החינוך הבא יחזור אל המחנך יצחק אפשטיין, שכתב בשנת 1921:

בית הספר השכלתני מציג בפני תלמידיו את העולם ואת החיים במצב של מנוחה, כדברים שנגמרה מלאכתם, ואילו העולם אינו אלא תנועה, והכל בו נמצא במצב של התהוות. עולם שכלו תנועה, וחיים שכולם התהוות, אין אתה יכול להשיג ולהבין על ידי מנוחה.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

ארכיון המדינה בירושלים (יונתן זינדל/ פלאש90)

מדוע עדיין מסתתרים מאות אלפי מסמכים מסווגים בארכיון המדינה?

בארכיון המדינה מאוחסנים 300 אלף תיקים שמוסתרים מעיני הציבור. החל ממסמכים מהמאה ה-19 דרך תיק דיר יאסין ועד הפנתרים השחורים. מדוע מתעקשת המדינה להמשיך להסתיר מסמכים בני 70 ואפילו 200 שנים?

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf