מהתנועה האסלאמית ועד לאקדמיה: שנה של ניצחונות לנשים הערביות בישראל

מינוי שופטת שרעית ראשונה, שריון מקומות לנשים ברשימת התנועה האסלאמית לכנסת, כניסה משמעותית של נשים לבחירות המקומיות וזינוק במספר הסטודנטיות – אלה רק חלק מההישגים שרשמו הנשים הפלסטיניות בישראל בשנה האחרונה. המאבק הנשי נמצא עדיין בעיצומו, אבל כדאי לחגוג גם את הניצחונות בדרך

א א א

בתחילת השבוע צפיתי בכוכבות הוליווד חוגגות יציאה המונית מהארון הפמיניסטי בטקס חלוקת פרסי האוסקר. הן דיברו שם בגאווה על קמפיין me too ודרשו, בצדק, יחס מכבד יותר ובעיקר תקצוב הוגן ליצירות קולנועיות של נשים ועל נשים, בתעשיית הפנאי העולמית בלוס אנג׳לס.

אבל מה לי לרחף ולקנא בנשות הוליווד; חזרתי לכאן ועכשיו ונקלעתי לסערה שהתעוררה עם הידיעה המבזה שוועדת פרס ישראל לא הצליחה למצוא ולו אישה ראויה אחת לפרס, בדיוק כמו הוועדה למינוי שופטים שנכשלה אף היא במשימה הקשה.

למען האמת, כפמיניסטית פלסטינית לא חפצה נפשי בשום פרס ממדינת ישראל כרגע. אני לא מרגישה חלק מהשיח הזה בכלל. ובו בזמן, כפמיניסטית אני עדיין עומדת מאחורי הנשים היהודיות שדורשות ייצוג בפרס הציוני הנחשק בעיניהן, ומאחלת להן הצלחה במאבק על מתיחת הפנים שאישה זוכה אחת תוכל להעניק לרב-תרבותיות והדמוקרטיה בישראל.

נטשתי את הדיון הזה וצללתי למסע נשי בתוך החברה שלי, החברה הערבית, כדי לסכם לכם ולעצמי את השנה של הנשים הערביות. אז עד שאני אצליח להיכנס לשמלה שחורה צמודה שאראה בה חטובה ורזה ואפתח את המעטפה, ואצהיר בקול נרגש ודמעות בעניים על זכיית דארין טאטור בפרס המשוררת של השנה בטקס פרסי דרוויש את אופיר, עד אז בואו אני אספר לכם מה עשו הנשים הערביות השנה.

> עיתונאיות, מחנכות ורופאות מחוץ לחוק: תכירו את הנשים של התנועה האסלאמית

להכיר ולהוקיר את מעשיהן של כל הנשים בחיינו, בזכותן אנחנו ממשיכות את תקוות השחרור. (צילום: מיכל פטל/פלאש90)

מהפכה נשית בתנועה האסלאמית

לפני כחודשיים התפרסמה ידיעה על החלטת הוועידה הכללית של התנועה האסלאמית הדרומית לפיה התנועה תפעל לקידום ייצוג נשים לרשימת הבחירות לכנסת, כולל שריון, יחד עם שילוב נשים במעגלי קבלת ההחלטות השונים בתנועה. שלא במפתיע, הידיעה הדרמטית הזו כמעט לא זכתה לסיקור בעברית, ומעטים מאד שציינו את השינוי המהפכני בתקשורת הערבית.

עם ריח הבחירות שכבר נושב באופק, הלכתי לבדוק האומנם הביקורת שנשמעת בעניין זה כלפי התנועה האסלאמית לאורך שנים עשתה את שלה, ומה בכלל פשר ההחלטה, שמפלגות חרדיות למשל רחוקות ממנה עדיין שנות אור.

ובכן רבותי, לתנועה האסלאמית יש אמנה חדשה ומתחדשת, שאושרה בישיבה האחרונה של המועצה העליונה ברוב גדול, לפיה במקומות החמישי והשישי ברשימת המועמדים של התנועה לכנסת תשובצנה נשים. שאלתי את דובר התנועה, מנסור עבאס, למה רק מהמקום החמישי?

"מאחר ואנחנו היום ארבעה נציגים בכנסת, לא רצינו שאישה תיתפס כמישהי שתחליף את מקומו של ח״כ מכהן", הוא השיב. "זה היה מעורר התנגדות למהלך". עוד לפני שהספקתי לצעוק ״אז מה שאישה תחליף גבר? מה יקרה?״, הוא הסביר מיד: "נשים יכולות להתמודד גם על המושבים ראשון עד הרביעי, אבל החמישי והשישי ישוריינו להן. כמו כן הוחלט שבפעם הבאה ישוריין להן מושב מבין הארבעה הראשונים. כלומר ההיגיון הוא לא להיכנס לזירת ההאבקות עכשיו נגד חברים מכהנים, אלא לשמור את המערכה לעתיד כדי שחברי הכנסת המכהנים והמצביעים שלהם באסיפה לא יחסמו את המהלך בוועידה".

למרות שהגנת היתר הזו על הנשים בתנועה מחבלי העיסוק בפוליטיקה נגועה בלא מעט פטרונות, אמרתי לעצמי שזה עדיף על כלום. לפי התנהלות הרשימה המשותפת וההסכמים וחצאי המושבים, זה יכול להיות ריאלי בהחלט שהאישה הראשונה עם חיג׳אב תיכנס מטעם המפלגה האסלאמית לכנסת ישראל כבר בבחירות הבאות.

את המהלך הזה בישלו בקפדנות וברגישות הנשים החכמות של התנועה ביחד עם ההנהגה הזהירה, שהפתיעה אותי, אני חייבת לציין. האמנם מדובר בצעד יפה שמבשר טובות?

"כן", אומרת מייסא עאמר, ממנהיגות התנועה, בת 45, בעלת תואר שני בחינוך וייעוץ ארגוני שמנהלת את מערך הגיל הרך של התנועה. "בהחלט, מדובר בתהליך מיסוד של מה שהיה נהוג תמיד. הפעילות של נשים בתנועה האסלאמית לא מתמצה רק בעשייה בתחומי הגיל הרך והחינוך והבריאות, זה היה נורמלי לנוע קדימה בסולם ולשאוף לפוליטיקה".

חשוב לזכור שלא כל הנשים הערביות הן פמיניסטיות. פתיחת שערי התנועה לייצוג נשים מסירה חסמים העומדים בפני נשים שאינן חילוניות להתברג לתוך הזירה הפוליטית. עאמר משוכנעת שהצעד הזה מקרב נשים משכילות שהתחברו לוועד המקומי של התנועה אחרי ההצהרה הזאת. התנועה בתנופה מבחינת פעילות ציבורית ובהרבה מקומות נתפסת כחלופה הגיונית, פרגמטית ומחוברת לעם. זה הדימוי שהתנועה רוצה להנחיל, ועושה רושם שהיא בכיוון הנכון.

עאמר פרסה בפניי את ההיסטוריה שלה בתוך התנועה וחווית התמיכה והעידוד שזכתה לה מאז כניסתה לפעילות כמתנדבת חברתית, "מבחירה חופשית", היא מדגישה. "המשפחה שלי הייתה בהלם, אבא אמר לי 'איך תלכי ללמוד ולהסתדר ולנוע במדינה כזאת עם חיג׳אב?'. החוויה שלי הייתה הפוכה מדיכוי", היא מסכמת. ומי אני שאתווכח עם אישה מרשימה שמנהלת עשרות מסגרות ומאות עובדים?

> חטאתי, פשעתי, הקמתי ארגון נשים ערביות

"הפעילות של נשים בתנועה האסלאמית לא מתמצה רק בעשייה בתחומי הגיל הרך והחינוך והבריאות, זה היה נורמלי לנוע קדימה בסולם ולשאוף לפוליטיקה". מייסא עאמר

כן, כבוד השופטת

הישג נשי נוסף של השנה התרחש גם הוא בתוך עולמן של נשים מוסלמיות במדינה, עם מינויה של הנאא ח’טיב לשופטת השרעית הראשונה במדינת ישראל אחרי 69 שנים, בפיגור של שנים אחרי פלסטין, ירדן, תורכיה ולבנון. בתנועה האסלאמית בטוחים שזה הישג שלהם, בארגוני נשים חגגו את הניצחון המתוק בכל מובן אפשרי, וגם משרד המשפטים בהנהגת שקד עשה סיבוב הסברה פמיניסטי בעקבות המינוי המבטיח.

השופטת עצמה לא מתראיינת, ולא כל כך ברור מה האג׳נדה שלה. אני חושבת שהמינוי המאד מאוחר של הנאא ח’טיב הוא עוד ראייה לאתגרים "מעקבי הקידמה" הנשית בחברה הערבית. מהפכה שמושפעת דווקא לרעה ממדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן ששמרו על החוק העות'מני שעבר למנדט הבריטי ומתוחזק באדיקות במדינת ישראל, במיוחד בכל מה שקשור לנשים וזכויותיהן .

אני מקווה שעם מינוייה נעמוד בפתח עידן חדש לנשים ערביות במערכת המשפט ולא יהיה זה עלה תאנה חד פעמי שאמור לסתום לנו את הפה לדורות.

> שקד מחזירה את המאבק הפמיניסטי נגד רצח נשים 30 שנים לאחור

אפילו משרד המשפטים גזר קופון פמיניסטי. השרה איילת שקד בוועדה לבחירת קאדים (צילום: דוברות בתי המשפט)

המאבק עובר לזירת הפוליטיקה המקומית

זירה נוספת שמתחממת לקראת הגעתן של הנשים בהמוניהן היא השלטון המקומי. מאחר ורוב האזרחים הערבים לא ממש חולמים על הקואליציה והממשלה הבאה, הזירה המקומית היא המקום הכי חם מבחינה פוליטית. התחרות בין המפלגות, הרשימות והמשפחות תמיד עולה על גדותיה ולצערנו מגיעה לפעמים לכדי תקיפות ואלימות קשה ערב הבחירות לרשויות מקומיות .

מאז קום המדינה לא שמענו על ראשת עיר או כפר ערביה, וגם חברות מועצה יש מעט מאד – רק עשר מתוך 750 חברי מועצות ועיריות בחברה הערבית. המצב הזה עומד להשתנות.

חודשים רבים עמלו ארגוני נשים לקדם ייצוג נשים בשלטון המקומי. זן המנהיגים שנהגו בעבר להתבטא נגד כניסת נשים למועצות כמעט נכחד, אם כי בכפר כנא מכהן ראש מועצה שקבע לפני חודש שמועצה מקומית זה מקום לגברים בלבד. אני מאד מקווה שהדינוזאור הזה לא יזכה בבחירות הבאות, ואם כן שישבו מולו כמה נשים סביב השולחן וילמדו אותו לקח מגדרי חד משמעי.

מייסם ג׳לג׳ולי, שזכתה בבחירות האחרונות להסתדרות בתפקיד יו"ר סיעת חד"ש בנעמ"ת, פעילה מאד בנושא ונעה מכפר לכפר כדי לדבר על חשיבותו. היא חלק מקואליציית ארגונים חברתיים ופמיניסטיים שחברו יחד כדי לשנות את המצב הקיים, או לפחות לערער אותו (גילוי נאות: ארגון נע"ם שאני עומדת בראשו גם בקואליציה ). לקמפיין בחרנו את הסיסמה "הקול שלך – העוצמה שלך".

"גם הפעם הבחירות המקומיות בחברה הערבית יתנהלו על 'טהרת החמולה'", אומרת ג'לג'ולי, "לכן ההדרה של הנשים תימשך, כי לנשים אין מקום בהנהגת החמולה המשמרת בקפידה את המבנה הפטריארכלי. המפלגות הפוליטיות הארציות ממשיכות להיחלש ונדחקות ע״י החמולות, וחלק מהסניפים המקומיים אף בונים קואליציות עם חמולות". לכן לדעתה המהלך שיכול לעזור לנשים לפרוץ את החומה הוא הקמת רשימות נשים עצמאיות שיתמודדו בבחירות ובכך יערערו את הסדר שהתקיים עד כה.

בהקשר זה צריך לציין שבכפר מע׳אר, חד"ש בחרה באישה למקום הראשון ברשימתה לבחירות וזה תקדים מאוד חשוב שיכול להוות דוגמא מוצלחת ליישובים נוספים. בנגב נשים יזמו שני מודלים שמיועדים לסדוק את קיר הבחירות המקומיות. הראשון, הקמת רשימות של נשים בלבד כדי להתנייד מבית לבית ולדבר על הנושא, עבודת נמלים של ממש. מונא חבאנין מעומתת נסיכת המדבר מרהט שמניעה את המהלך החתרני בקהילתה מודעת לסיכויים שלה מול הטייקונים בעירייה, אבל משוכנעת שנשים חייבות להתחיל במשהו. "המודל של להתחנן בפני הגברים לשים אתנו כקישוט ברשימה במקום לא ריאלי לא טוב מספיק, הפעם נלך על כל הקופה", היא קובעת. את האסטרטגיה השנייה מוביל ארגון איתך-מעכי, שמנסה להקים מועצת נשים נבחרות בחברה הבדואית, מעין "ועדת מעקב לענייני נשים בחברה הבדואית". עדיין מוקדם לקבוע לאן זה יוביל, אבל כל תזוזה בעיניי מבורכת ומקדמת את המאבק.

> למה נשים ערביות כבר לא מנהלות בתי קולנוע בארץ?

"ההדרה של הנשים תימשך, כי לנשים אין מקום בהנהגת החמולה המשמרת בקפידה את המבנה הפטריארכלי". מייסם ג'לג'ולי

הרחק מהנגב בהרי הכרמל הקימה מיראדה חסון רשימה חדשה בדליית אל כרמל הדרוזית. חסון, בת 57, התחילה את דרכה כפעילה בוועד האבות שהפך בזכותה לוועד ההורים, בנושאי חינוך לגיל הרך ובתי ספר. כצפוי היא הבינה מהר מאד שכדי לקבל תקציבים צריך קשרים, וכדי לבנות קשרים צריך לעסוק בפוליטיקה ולהיות במוקדי ההשפעה ולכן היא צריכה להיבחר.

בחברה הדרוזית זה נשמע כמו סיפור ז'אן דארק, היום כמו לפני עשרים שנה. בבחירות הקודמות הורידו אותה מהעץ לטובת החמולה והכפר. "הפעם זה לא יקרה", היא מצהירה. "אני לא בוחרת לא באח שלי ולא בדוד שלי, רק במה שטוב לי ולבנות הכפר".

איך בכוונתה לעשות זאת? "הקמתי רשימה לבד. זאת רשימה משותפת, גברים ונשים, אבל אני עומדת בראשה והגברים מוזמנים להצטרף. הצבתי עובדות בשטח ואני לא עומדת לוותר, ותראי איזה פלא – התחילו לנהל איתי משא ומתן. גם אם לא נזכה –  ואני מאמינה שניכנס למועצה –  זאת תהיה כבר עובדה שנשים יכולות ורוצות. רוב התומכים שלי היום הם הצעירים מהדור הבא שכנראה הבינו את השינוי הנדרש. מישהי חייבת לסלול את הדרך וזאת כנראה אני בדאליית אל כרמל. השאר יבואו אחריי".

הבחירות לרשויות המקומיות יתקיימו בעוד שבעה חודשים, והרבה דברים צפויים לקרות עד אז – דילים ומאבקים, ניצחונות ואכזבות. אבל דבר אחד ברור לכל מי שדיברתי איתו – הנשים הערביות בדרך למועצה. ואם הפוליטיקה היא באמת עסק מלוכלך, ניקיון אנחנו יודעות לעשות.

בדרך לאקדמיה

מספרן של הנשים הערביות באקדמיה זינק בשנים האחרונות בכמעט בחמישים אחוזים, וכמעט אין מוסד אקדמי שלא השקיע הרבה כסף בנושא סטודנטים ערבים. בהתאמה, מספרן של הצעירות הערביות באקדמיה עולה בכל שנה.

אז מה הביא את המהפכה האקדמית לפתחן של המשפחות הערביות?

ב-2016 הנשים היוו רוב (58.6%) בכל התארים. שיעור הנשים באקדמיה בקרב הערבים היה גבוה במיוחד – 67.9%. בשנים האחרונות עלו שיעורי הסטודנטים הערבים באופן משמעותי בכל התארים: בתואר ראשון – מ-9.8% בתש"ס (1999/2000) ל-14.3% בתשע"ו, בתואר שני מ-3.6% ל-11.7% בהתאמה, ובתואר שלישי – מ-2.8% ל-6.0%.

בעשרים השנים האחרונות ישנה עליה מתמדת במספר הנשים הערביות באקדמיה, אבל הדחיפה הגדולה באה בעקבות שינוי מדינות של ממשלת ישראל. בשנת 2010 קבעה הממשלה יעד ל-2020 לפיו שיעור התעסוקה בקרב הנשים הערביות בגילאי 25-64 יעמוד על 41%, אך השיעור הזה עומד כיום על 34% בלבד. בקרב ערביות אקדמיות עומד שיעור התעסוקה על 75%, ולכן צפוי שיפור בשיעורי התעסוקה של כלל הנשים הערביות. אחרי שמיטב הכלכלנים הסבירו לפוליטיקאים שזה אינטרס לאומי להשקיע בנשים הערביות, שישים שנה של דיבור על "חסמים מסורתיים, חברתיים ותרבותיים" הפכו לתכנית עבודה מפורטת שתביא נשים ערביות לספסל הלימודים. הנשים שגם כך למדו בחו״ל ועשו הכל כדי להשתלב באקדמיה ולשפר מצבן הכלכלי הבינו את המסר ונהרו בהמוניהן ללימודים.

פרויקטים של הכוונה מקצועית אקדמית, תכניות מכינה, הקלות בתנאי הקבלה, תכניות לווי בשנה הראשונה, לימודי אנגלית ועברית ועוד מגוון רחב של תכניות במימון המל״ג והרשות לפיתוח כלכלי בחברה הערבית הביאו למהפכה השקטה של הנגשת ההשכלה הגבוהה בחברה הערבית.

ח״כ ד״ר יוסף ג׳בארין, חבר ועדת החינוך בכנסת וחוקר החברה הערבית, מסביר:

"הנשים הערביות מחוללות בשנים האחרונות מהפכה באקדמיה שבה מספרן הולך וגודל. את פירות המהפכה הזו והשלכותיה החיוביות על החברה הערבית נראה לדעתי בעתיד הקרוב הן מבחינת היקף תרומתן של הצעירות הערביות לחיי החברה והכלכלה והן מבחינת השתלבותן בעמדות השפעה. ככל שהצעירות הערביות ישתלבו בעמדות כוח ויפגינו עצמאות, אני צופה גם התגברות של כוחות הריאקציה בחברה הערבית ומכאן החשיבות להעניק להן את מלוא התמיכה החברתית הנדרשת אל מול הניסיונות להחזיר אותן אחורה".

עם מספרים קשה להתווכח: לצערנו עדיין 25 אחוז מהאקדמיות הערביות מובטלות, וגם התעודה האקדמית המצוינת והגבוהה ביותר לא תפתור את בעיית שוק העבודה הלוקה בגזענות ועוד לא מוכן לקבל אלפי נשים ערביות המחפשות תעסוקה ופרנסה. אבל כמו שאני רואה את המהלכים, גם את המעוז הזה נכבוש בעוד כמה שנים כאשר המשק לא יסתדר בלי חוקרות, רוקחות, רופאות, מהנדסות ומדעניות ערביות. תשאלו את חברת סופר-פארם אם היא יכולה בלעדינו.

> שטח ההפקר: מדוע הרשויות לא מגינות על נשים בדואיות בנגב?

"הנשים הערביות מחוללות בשנים האחרונות מהפכה באקדמיה". ח"כ יוסף גבארין (הדס פארוש/פלאש90)

קוראות וקוראים יקרים, אני רוצה לאחל לכל אישה ערבייה ויהודייה יום אישה שמח ומוצלח, בו נזכור ונחגוג את ההישגים שלנו ושל אחיותינו. המאבק שלנו כנשים בעולם הזה עוד לא תם, יש לנו הרבה זירות להשמיע בהן את קולנו, לקבוע מה אנחנו רוצות ובאיזה דרך לצעוד. המאבק על הגוף, המיניות, הביטחון שלנו, הפרנסה, המעמד החברתי והפוליטי, על התרבות והרוח ועוד עדיין בעיצומו, ולא משנה לי באיזה שפה ננהל אותו – בערבית, עברית, אנגלית, אמהרית, טיגרית, רוסית ועוד.

לכל אחת ואחת זירה וסירה לחתור בה לחוף המבטחים. אני קוראת לכן היום, ביום האישה הבינלאומי, להכיר ולהוקיר את מעשיהן של כל הנשים בחייכן, בזכותן אנחנו ממשיכות את תקוות השחרור ובעזרתן נחייה יום אחד את החלום.

> מדד הגזענות 2017: כל 71 שניות מתפרסם פוסט גזעני נגד ערבים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
סוכת מחאה לתמיכה בסרבני מצפון בתל אביב. הכללים השתנו, אבל אין אחידות (צילום: אורן זיו/אקטיסטילס)

סוכת מחאה לתמיכה בסרבני מצפון בתל אביב. הכללים השתנו, אבל אין אחידות (צילום: אורן זיו/אקטיסטילס)

המבחנים המוזרים של ועדת המצפון בדרך להכרה בסרבנות

אחרי שוועדת המצפון הפסיקה לשאול סרבניות אם יתנגדו לאונס כמבחן להוכחת הפציפיזם שלהן, עדיין נותרו מכשולים גבוהים. אפשר לסרב לשרת את הכיבוש מטעמי מצפון, אבל אסור להשפיע על אחרים. תמונת מצב

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf