היו שותפים שהפרו הסכמים, אך לא אתכחש לדגל הפלסטיני

בראיון ראשון לאחר הפגנת ההמונים נגד חוק הלאום מדבר יו"ר ועדת המעקב, מוחמד ברכה, על הביקורות נגד ההנהגה הערבית, על סערת דגלי פלסטין, ועל התוכניות להמשך המאבק. "חשבתי שיש משהו עמוק בתוך החשיבה של היהודים שלא מאפשר להם להידמות למי שטבח בהם"

א א א

ההפגנה נגד חוק הלאום במוצאי שבת האחרונה נתפסה על ידי רבים כמבחן לוועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל: האם היא אכן גוף משפיע או שמדובר בגוף ריק מתוכן וחסר ההשפעה. לפחות במבחן המספרים, ועדת המעקב עמדה בו יפה. ומי שעמד בו יותר מכל, כך נראה, הוא מוחמד ברכה, יו"ר ראש ועדת המעקב, שנשא את הנאום המרכזי בעצרת, נאום שהלהיב את הקהל.

אבל אחרי ההצלחה ותחושת האופוריה, באה ההתנפלות התקשורתית על הנפת דגלי פלסטין בעצרת והעמידה את ההצלחה באור קצת אחר. מה עוד שאין שזה סוד שברכה הוא זה שעמד מאחורי ההחלטה שלא להניף דגלים בהפגנה – לא דגלי פלסטין ולא דגלי ישראל. כמה מהפעילים שהניפו את הדגלים ברחובות תל אביב אמרו במפורש שהם עשו זאת במחאה על החלטה לא להניף אותם. כלומר הדגלים כוונו נגד ועדת המעקב, לא פחות מאשר כהתרסה מול הציבור היהודי.

בראיון נרחב ראשון מאז ההפגנה, ברכה משתדל לא להעמיק את המחלוקת, אבל הוא גם לא מתעלם ממנה. "יש מחויבות לכל מרכיבי ועדת המעקב לדבוק במה שהוסכם עליו", הוא אומר ומודה שהדגלים כוונו פנימה, לתוך הוויכוח בחברה הערבית. יחד עם זה, הוא לא חושב שהדגלים עשו נזק כל כך גדול. ההסתה של נתניהו, הוא אומר, אולי מקווה, לא שינתה הרבה. ההפגנה היתה הצלחה, והיא יכולה לשמש בסיס לקואליציה רחבה יותר עם ציבורים ברחוב היהודי.

מה התחושה שלך אחרי ההפגנה?

הרגשה של התרוממות רוח. גם בגלל ההשתתפות וגם בגלל ההרכב היהודי-הערבי. הוא מהווה תשתית אנושית מבטיחה להמשך המאבק, אם נדע כולנו יחד לאמץ את המשותף ולהמשיך להתווכח על הדברים האחרים. אנחנו קבענו מההתחלה שההפגנה תצעד תחת כמה סיסמאות: לבטל את חוק הלאום, כן לשוויון, כן לדמוקרטיה. ובערבית גם אמרנו 'זו מולדנו', 'ערבית היא השפה שלנו'. אני לא חושב שצריך להרחיב את המכנה המשותף, כי ככל שמרחיבים את המכנה המשותף, מצמצמים את מספר המשתתפים.

"הרגשה של התרוממות רוח". מחמד ברכה בהפגנה נגד חוק הלאום (אורן זיו/אקטיבסטילס)

אמנם היתה השתתפות גדולה בהפגנה, אבל אם נשווה להשתתפות של הדרוזים, ההשתתפות של אזרחים הערבים היתה יותר נמוכה באופן יחסי.

ההפגנה של אחינו הדרוזים הלכה לאימוץ המיינסטרים הישראלי, שהוא במידה לא מועטה מיליטריסטי. ההשתתפות של אזרחים יהודים היתה גדולה מאוד שם. כל קול שקורא תיגר על חוק הלאום הוא דבר חשוב, אבל אני שולל מכל וכל את התנייתה של אזרחות שווה בשירות צבאי או שירות כלשהו. כמו שאמר דוד גרוסמן, שוויון איננו פרס.

למרות זאת אני חושב שעצם העובדה שעשרות אלפים באו לתל אביב בהיענות לקריאת ועדת המעקב זה דבר חשוב. אנשים לא רגילים לבוא במספרים גדולים להפגנות בתל אביב. אני חושב שסימנו נקודת מפנה היסטורית. אני בכלל לא מאוכזב מהמספרים. המבחן שלנו יהיה בצעדים הבאים, והצעד הראשון והמיידי הוא להחתים חצי מיליון אזרחים ערבים, שהם הרוב של האזרחים הבוגרים, נגד החוק, ולהעביר את העצומה לרשויות כאן בישראל ולכל המוסדות בעולם כדי להראות שהאזרחים הערבים אינם מוכנים בשום אופן לחיות עם החוק הזה.

הבנתי שהיתה החלטה של ועדת המעקב שלא יינשאו דגלים בהפגנה, בסוף הונפו דגלים. אמנם אמרת על הבמה שזהו הדגל של העם הפלסטיני, אבל זה היה בניגוד לסיכומים. אתה חושב שהם עשו נזק?

כבר שבוע לפני ההפגנה הערכתי שהיא תהיה מוצלחת, אבל אמרתי שנתניהו יחפש תמונה אחת בכל ההפגנה כדי לנגן עליה. ונתניהו קיבל את התמונה. אנחנו סיכמנו מראש על סיסמאות משותפות שיונפו ואפילו ביקשנו מאנשים שלא יבואו עם שלטים, אלא יקבלו את השלטים שאנחנו הכנו. אבל ברגע שהדגל מונף, אני לא אתכחש לו בשם האג'נדה של נתניהו. הדגל הזה הוא איננו דגל אש"ף אלא דגל העם הפלסטיני ואנחנו חלק מהעם הפלסטיני. הדגל הזה מסמל את ההשתחררות מהכיבוש. לפני שעליתי על הבמה, ידעתי שמבצע ההסתה כבר התחיל ולכן הייתי צריך למקם את הוויכוח מבחינתנו במקום הנכון. אבל הנפת דגלים לא היתה מכוונת לציבור היהודי. היא היתה מכוונת לוויכוח הפנימי בתוך החברה הערבית. זו האמת. כשאמרתי מה שאמרתי על הדגלים בעצרת, ארבע דקות לאחר מכן הדגלים נעלמו כולם. והמבין יבין.

אבל אתה עדיין חושב שזו היתה טעות?

אני חושב, והדבר יידון בוועדת המעקב בימים הקרובים, שיש מחויבות לכל מרכיבי ועדת המעקב לדבוק וליישם את מה שהוסכם עליו.

אתה חושב שסיפור הדגלים גרם נזק של ממש לניסיון לגבש קואליציה נגד חוק הלאום?

אני לא חושב שהשקרים של נתניהו גורמים לאנשים לשנות את דעתם. עצם העובדה שהוא נטפל לדגל שהונח על השולחן בחדר האוכל במשרד ראש הממשלה במפגשים עם ראשי הרשות הפלסטינית – זו צביעות והסתה. יש אולי רצועה דקה מאוד של אנשים שהשתתפו בהפגנה והביעו הסתייגות מהדבר הזה. אבל האמירות של נתניהו אינן תופסות אצל אנשים שמתנגדים לחוק. אני לא רואה שמשתתפי ההפגנה ירו לעצמם ברגל, או ירו לעצמם בדגל, כפי שכתב בן דרור ימיני, המטיף החדש לערבים.

דגל ישראל ודגלי פלסטין בהפגנה נגד חוק הלאום בתל אביב (חגי מטר)

"עצם העובדה שנתניהו נטפל לדגל שהונח על השולחן בחדר האוכל במשרד ראש הממשלה במפגשים עם ראשי הרשות הפלסטינית – זו צביעות והסתה". דגל ישראל ודגלי פלסטין בהפגנה נגד חוק הלאום בתל אביב (חגי מטר)

בעניין אחר, מאות אישי ציבור פלסטינים, משני צידי הקו הירוק, ביניהם סעיד זידאני, סרי נוסייבה ואחרים, חתמו על עצומה שקוראת לחברי הכנסת הערבים להשעות את עצמם באופן מיידי. מה אתה חושב על הדרישה הזו?

אני מאוד מעריך את האנשים שחתמו על העצומה הזו. חלק גדול מהם הם חברים שלי ברמה האישית. אבל אני חושב שהם לא מודעים לכל הדברים, ואלה שמודעים גרמו למצב של הטעיה כלשהי. מה זה להשעות חברות בכנסת, עכשיו, כשהכנסת בפגרה? לקראת מושב החורף, הסיעה של הרשימה המשותפת יכולה לקבל הכרעה על אופן המחאה הפרלמנטרי.

אבל אם מישהו רוצה להוביל להתפטרותם של חברי הכנסת כאקט של מחאה – אני לא מקבל את זה לחלוטין. הרי כל המאמצים של נתניהו ושל הימין הם לקעקע את הלגיטימיות של הערבים. אם זה ב'נוהרים לקלפיות' ואם זה בהעלאת אחוז החסימה, כולל אפילו להאשים אותם בשריפות בכרמל. אז בתגובה אנחנו נתנדב ליישם בדיוק מה שהוא רוצה? מי שחושב שהייצוג הפרלמנטרי הוא סוג של פיקניק, אז בהחלט אפשר לוותר עליו. אבל מי שחושב שהייצוג הפרלמנטרי הוא מקום של התמודדות ומאבק, אז זה סיפור אחר. אני לא חושב שהאזרחים הערבים צריכים לוותר על אף זירה. הרי יש גם כאלה שבאותה נשימה חשבו שעצם הפגנה בלב תל אביב היא ניסיון לקיים שיח ידידותי עם הקונצנזוס הציוני.

אולי הבקשה הזו מחברי הכנסת להשעות את עצמם היא ביטוי לחוסר האמון של הציבור הערבי ברשימה המשותפת. היא נתנה תקווה גדולה, 85 אחוז מהאזרחים הערבים הצביעו לה. היא איכזבה בעיניך?

אין ספק שהמקור של הדעות האלה הוא סוג של אכזבה ואפילו ייאוש מהאפשרות לשינוי פוליטי בישראל. אבל בסופו של דבר הציבור שלנו נתן 13 מנדטים. כל ה-13 האלה פעלו בכיוון הנכון של להפיל את החוק. אם היו לנו 15 מנדטים, החוק לא היה עובר. לכן התשובה היא לא להעמיק את רגשות התסכול והייאוש אלא לאמץ כיוון של הגברת הייצוג. למפלגות העבודה יש לה 24 ח"כים. מה הם עשו שלא עשו חברי המשותפת?

למען האמת הופתעתי. חשבתי שאנשים שאמורים לייצג את ההיסטוריה של היהודים, עם כל המשמעויות ועם כל הקרבנות ועם כל הסבל - ואני באמת לא אומר את זה כדי ללקט אהדה - חשבתי שיש משהו עמוק בתוך החשיבה של היהודים שלא מאפשר להם להידמות, ולו במעט, למי שטבח בהם.

עוד נקודה שעלתה בעצומה של אישי הציבור הפלסטיני היא לכנס "ועידה לאומית" של הציבור הערבי בישראל. מה אתה חושב על הרעיון?

הם חזרו על החלטה שכבר התקבלה בוועדת המעקב. אני הבאתי אותה ואני הובלתי אותה. המוטו הוא שההוצאה שלנו ממעגל האזרחות והלגיטימציה בחוק הלאום הביא אותנו למצב שאנחנו אנשים בלתי מוגדרים, בלתי מזוהים. אמנם אנחנו משוכנעים שוועדת המעקב העליונה הוא גוף מייצג משום שהיא כוללת את כל המפלגות, חברי הכנסת, ראשי רשויות מקומיות וחלקים גדולים בחברה האזרחית, אבל חשבנו לחזק את הייצוג הזה כדי שנבוא ונגיד לעולם: הנה אלה אנחנו, יש לנו כתובת.

אתה ממש מדבר על מעין פרלמנט?

לא, אני לא מדבר על פרלמנט. אני מדבר על חיזוק והרחבה של ועדת המעקב וחיזוק הייצוגיות שלה. הרעיון הוא בתחילתו. אנחנו לקראת הקמת גוף שינהל אותו. יש מחלוקות, וייתכן שהמחלוקות גדולות מכדי שנוכל לחבר מסמך רחב שנוגע לכל שאלות החיים ויהיה מוסכם על כל המרכיבים. אבל אני חושב שעצם הקיום של ועידה שתאגד את כל האוכלוסייה הערבית זה משהו טוב. הנושא כרוך בדיונים שייערכו בימים ובחודשים הקרובים עד שנגיע לוועידה הזו בתחילת השנה הבאה.

אגב ב-1980 כבר הוכרז על ועידה של האוכלוסייה הערבית. אבל בגין, שהיה אז ראש הממשלה ושר הביטחון, הוציא את היוזמה הזו מחוץ לחוק. מי שעמד אז בראש ארגון הוועידה היה ד"ר אמיל תומא, הוגה הדעות הפלסטיני הקומוניסטי. הם חיברו לקראתה מסמך מרתק וחשוב שתקף גם היום. יכול להיות שאפשר להתבסס על הניסיון ההוא שנגדע בגלל צו צבאי.

אחת הטענות נגד ועדת המעקב היא שהגבתם לאט לחוק הלאום. הדרוזים הגיבו לפניכם, לדוגמה. טענה נוספת היא שאתם מסתפקים רק בהפגנות.

לא הגבנו לאט. הגבנו שלושה ימים אחרי קבלת החוק כדי לאפשר למפלגות לבוא עם רעיונות. מייד התחילו משמרות בכל יישובים הערבים, בצמתים, החל מבצע ההחתמה על העצומה. החלטנו לעשות את ההפגנה ב-4 באוגוסט, אבל ברגע שביקשנו את הרישיון התברר שהקצינים הדרוזים כבר ביקשו וראינו שזה לא ראוי לקיים שתי הפגנות באותו מקום ובאותה העיר. לא עבר יום מאז חקיקת החוק בלי פעילות שהגיעה לשיאו בהפגנה בשבת האחרונה. האם מכאן אנחנו יוצאים למנוחה? לא. יש כוונה לארגן שיירת מכוניות לירושלים באחד מימי ראשון שמתכנסת הממשלה, זה יהיה אירוע מרשים ומשפיע. יש לנו תוכנית גם בעניין של השפה הערבית. את השילוט בערבית ביישובים הערביים צריך להחיל כחובה בחוקי העזר העירוניים. אנחנו מתכננים גם חזרה לכפרים העקורים שהוחרבו ב-48' ולקיים שם פעילות תרבותית, מחנות נוער או אפילו שיבה סמלית.

עיריית תל אביב מוארת בצבעי הדגל הדרוזי בהפגנה נגד חוק הלאום (אורן זיו / אקטיבסטילס)

עיריית תל אביב מוארת בצבעי הדגל הדרוזי בהפגנה נגד חוק הלאום (אורן זיו / אקטיבסטילס)

איך אתה רואה את שיתוף הפעולה עם כוחות יהודיים? הרי הוא עורר ביקורת.

נוצרה תשתית מאוד אמיצה ומאוד רחבה. את זה אסור להפסיד. חשוב לייצר מעגל של התנגדות רחב יותר נגד חוק הלאום. גם אם יתלכדו כל הערבים בארץ, הם לא יכולים לבד להפיל את החוק.

זה יכול לקרות בכנסת הנוכחית?

אנחנו צריכים להיות ערוכים למאבק של חודשים ויכול להיות של שנים. אני לא יכול להתנתק מהמחשבה שהורדת חוק הלאום תהיה קשורה בהורדת ממשלת הימין.

באחד הראיונות אתו אמר חסן ג'בארין (מנכ"ל ארגון עדאלה) שעם חוק הלאום, ישראל הפכה ממדינה דמוקרטית פגומה למדינת עם סממני אפרטהייד קולוניאליסטי. אתה חושב שחוק הלאום שינה את המהות של המשטר בישראל?

בהחלט. כל הפרקטיקות הגזעניות של ממשלות ישראל נגזרו מקווי יסוד או ממצעי מפלגות. עכשיו הפרקטיקה הגזענית נמצאת בתוך חוק יסוד. החוק הזה הוא הפנים של המדינה ולא של ממשלה או מפלגה. בעתירה שהגישו חסן ג'בארין וחבריו בעדאלה נאמר בפירוש שיש רק שתי מדינות שניכסו ארץ לקבוצה אתנית: המשטר בארצות הברית, וזה שונה במאה ה-19, ומשטר האפרטהייד בדרום אפריקה במאה העשרים. עכשיו יש לנו את השלישי במאה ה-21 מתוצרת נתניהו.

אתה אישית הופתעת מהחוק? פרופ' קרמנציר בכה ברדיו, הדרוזים לקחו את החוק קשה. אתה הופתעת, נעלבת, או שזה היה צפוי?

אגיד לך בכנות. לא תליתי הרבה תקוות במערכת הפוליטית הקיימת. אני גם מודע לממדים של ההתקרנפות וההתבהמות שקיימות בימין הישראלי ושוללות את קיומו של האחר מעצם היותו אחר. מכאן אפשר לגזור שלא הופתעתי. אבל למען האמת הופתעתי. חשבתי שאנשים שאמורים לייצג את ההיסטוריה של היהודים, עם כל המשמעויות ועם כל הקרבנות ועם כל הסבל – ואני באמת לא אומר את זה כדי ללקט אהדה – חשבתי שיש משהו עמוק בתוך החשיבה של היהודים שלא מאפשר להם להידמות, ולו במעט, למי שטבח בהם. והניסוחים שקיימים בחוק הלאום הם ניסוחים שמחזירים אותנו לשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת ולא מביאים אותנו לסוף שנות השמונים כשהאפרטהייד נפל.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"לא ייתכן שהאחוז העליון של האנושות מחזיק בבעלות על מחצית מעושרו של כדור הארץ, בעוד 70 האחוזים התחתונים של האוכלוסיה בגיל העבודה מחזיקים ב-2.7 אחוזים בלבד מההון". ברני סנדרס (צילום: Gage Skidmore, פליקר CC BY-SA 2.0)

"לא ייתכן שהאחוז העליון של האנושות מחזיק בבעלות על מחצית מעושרו של כדור הארץ, בעוד 70 האחוזים התחתונים של האוכלוסיה בגיל העבודה מחזיקים ב-2.7 אחוזים בלבד מההון". ברני סנדרס (צילום: Gage Skidmore, פליקר CC BY-SA 2.0)

מול הציר הימני החדש צריך להציב חזית פרוגרסיבית בינלאומית

מארה"ב ועד למזרח התיכון, מדובר במגמה: תנועות המונהגות על ידי דמגוגים שמנצלים פחדים, דעות קדומות ומצוקות, צוברות כוח. הסנטור ברני סנדרס קורא להקמת תנועה בינלאומית שתציע סדר עולמי חדש ותתנגד לכוחות שמנסים להפריד בינינו

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf