מול הימין הקיצוני נדרש איחוד יהודי-ערבי בין מרצ וחד"ש

גם הימין וגם מה שמתקרא שמאל-מרכז אינם מאמינים שיש עתיד לדו-קיום בארץ הזאת. דווקא ריצה משותפת של מרצ וחד"ש יכולה לספק תשובה ניצחת לשאלה: האם ערבים ויהודים יכולים לחיות יחד?

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: יאיר רון

מילת הקסם של בחירות 2015 היא "איחוד", אך בין האיחודים המדוברים חסר איחוד כוחות אחד, שהוא דווקא חשוב ומתבקש יותר מכולם. ההתלהבות מאיחוד השמאל-מרכז המהולל מוקדמת מדי. מול ימין קיצוני דרושה עמידה נחושה ואמיצה, ועד כה לא נצפו סימנים לכך בחבורה הרופסת של התנועבודה.

גם האיחוד הצפוי בין המפלגות הערביות אינו מלהיב, על אף נחיצותו. ברור שחלק מהן חייבות להתאחד כדי לעבור את אחוז החסימה, אבל לא כולן. בציבור הערבי קיימים פערים אידיאולוגיים עמוקים, שאינם כה שונים מהפערים שקיימים בציבור היהודי. הדרישה לאיחוד כל-ערבי שיתעלם מהבדלים אלה פשוט אינה הוגנת. יתר על כן, איחוד כל המפלגות הערביות ישחק לידי יוזמי החוק, והוא אולי אף המטרה הנסתרת שלהם. כך תיחקק סופית האמירה שכל הערבים הם אותו דבר, כולם זועביז וברור שאין עם מי לדבר.

מה שדרוש היום הוא איחוד עקרוני וחיוני פי כמה: איחוד בין מרצ וחד"ש. הדגל האדום כבר דהה מזמן וההבדלים בין שתי המפלגות אינם גדולים, למעט עובדה אחת: מפלגה אחת פונה בעיקר לקהל יהודי והשנייה לקהל ערבי, גם אם היא מגדירה את עצמה ערבית-יהודית. הריצה המשותפת תספק תשובה ניצחת לשאלה שמלווה את מדינת ישראל מאז הקמתה: האם יהודים וערבים יכולים לחיות כאן יחד בשלום, כשווים מול שווים?

> בחד"ש אין כל חדש

זהבה גלאון (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

זהבה גלאון (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

ישראלי-יהודי יכול להעביר חיים שלמים בלי להכיר ערבי בתור שכן, חבר לספסל הלימודים, חבר לעבודה או חבר סתם. האפשרות, או חוסר האפשרות, לחיות בשלום עם הערבים שבתוכנו ומסביבנו הוא הקונפליקט המרכזי של המדינה. למרבית הצער, יש בנושא זה תמימות דעים בין הימין ובין מה שמתקרא שמאל-מרכז. שניהם אינם מאמינים שיש עתיד לדו-קיומנו המשותף בארץ הזאת, וחלוקים רק לגבי דרך התגובה.

השמאל-מרכז רוצה שנמשיך לעשות את עצמנו כאילו אנחנו מאמינים ברעיון היפה-אך-בלתי-אפשרי הזה, נתחזה לדמוקרטיה נאורה ובפועל נקיים כאן מדינת אפרטהייד בתמיכת צבא ההגנה למתנחלים; הימין הוריד את המסכה ומודה בפה מלא שאין כל דרך לחיות כאן יחד. הימין שומר על עמימות בנוגע לתכניותיו לאותו גייס חמישי, אך ברור שהן אינן כוללות שוויון זכויות מלא.

לכן חייב השמאל לשמש דוגמה ומופת לאפשרות של חיים משותפים. יש הרבה יותר מהמשותף בין מצביעי מרצ וחד"ש מאשר ביניהם לבין בוחרי הליכוד, בנט וליברמן. אזרחי ישראל הערבים אינם אויבים. להיפך. למרות האפליה וההפרדה המתמשכת, רבים מהם – ובוודאי מצביעי חד"ש – חולקים ערכים חברתיים ותרבותיים עם הרוב היהודי, ויעדיפו לחיות כמיעוט שווה זכויות בישראל דמוקרטית מאשר תחת שלטון פלסטיני או ערבי אחר.

הלאומנות וההקצנה הדתית הן אויבות השמאל, הדמוקרטיה וזכויות האדם, והן מאיימות באותה מידה על היהודים ועל הערבים. מצביעי מרצ חייבים להבין כי גורלם כרוך בגורל הערבים, וכי השנאה וההתנכלות אליהם צפויות רק לצמוח תחת כל ממשלה שתקום. השמאלנים והערבים, שני מושאי השנאה של הימין הקיצוני והלא כל כך קיצוני, נמצאים כבר מזמן באותה סירה. רק אם נאחד כוחות, נצליח אולי לשמור עליה מפני השואפים להטביעה.

> ריצה לבחירות ברשימה ערבית אחת תשרת את הימין

חברי הכנסת דב חנין, חנה סוייד ומוחמד ברקה בהפגנה נגד הריסות בתי בדואים (צילום: אקטיבסטילס)

חברי הכנסת דב חנין, חנה סוייד ומוחמד ברכה בהפגנה נגד הריסות בתי בדואים (צילום: אקטיבסטילס)

בימים הרעים האלה, הדבר החשוב ביותר הוא לחזק את כוחו של המחנה השפוי, המאמין עדיין בערכים נשכחים כמו דמוקרטיה, שוויון והומניזם. כאשר ערך בסיסי ומובן מאליו כמו "מדינת כל אזרחיה" – ערך שעליו חלמנו ונאבקנו כמיעוט נרדף במשך מאות שנים – נחשב לאמירה שמאלנית קיצונית, חייב לקום גוף שאומר "עד כאן!"

מרצ וחד"ש רחוקות מלהיות מפלגות קיצוניות. בשתיהן יש פרלמנטרים מעולים הנלחמים באומץ לא רק נגד הכיבוש הממאיר אלא גם למען צדק חברתי ואיכות הסביבה. מרצ לוקה אמנם בתסמונת "שקט יורים", הגורמת לה לעמוד דום בתחילת כל מלחמה מיותרת, אבל בסופו של דבר לבה מצוי במקום הנכון. חד"ש היא המפלגה היהודית-ערבית היחידה, גם אם התמיכה בה בקרב היהודים אינה גדולה. דב חנין, אולי חבר הכנסת הטוב והמוערך ביותר שיש לנו, התמודד ב-2008 בבחירות לעיריית תל אביב וקיבל את קולותיהם של 34 אחוז מהתושבים.

נותרו רק שתי שאלות גדולות: הראשונה, האם איחוד כזה יעלה באיבוד מצביעים? מצד מרצ, אין סיבה שמצביעי שמאל נחושים יימנעו מהצבעה לרשימה משותפת. הבעיה היא עם "מצביעי האווירה" הצפים ומרחפים להם, חלקם צעירים ומצביעי פעם ראשונה. עבורם הצבעה למפלגה חצי ערבית יכולה להיות מחסום גבוה מדי, אך יש להניח שקולותיהם יישארו בגוש השמאל-מרכז.

לגבי מצביעי חד"ש – עצם הריצה המשותפת לא אמורה להוות עבורם בעיה, ומה שיכול להפריע הוא זהותה הציונית של מרצ. איחוד יהודי-ערבי יחייב את מרצ לבחון מחדש את ערכיה ולברר מהי המשמעות המדויקת של להיות ציוני בימים האלה.

עם קצת אופטימיות, ניתן להניח שאיחוד מרצ-חד"ש לא יביא פחות מעשרת המנדטים שיש להן כיום, ואולי אף יחולל אנרגיות חדשות ויזקיף את קומתו של השמאל. בתרחיש של ניצחון שמאל-מרכז, יתקשו הרצוג ושותפיו לשלב בממשלתו מפלגה ערבית לגמרי, אך יוכלו אולי לעכל מפלגה שרובה יהודית.

השאלה השנייה, והגדולה יותר, היא האם מנהיגי שתי המפלגות יהיו מוכנים לעשות את הפשרות והוויתורים הדרושים למען חזון הריצה המשותפת אל הקלפי. זה בכלל לא בטוח, ולכן מה שנדרש הוא קריאה חזקה וברורה מצד בוחרי שתי המפלגות: יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים. למען השלום, הדמוקרטיה והשמירה על צלם אנוש, בכנסת הבאה חייבים מרצ חד"ש.

יאיר רון עוסק בקופירייטינג ואסטרטגיה שיווקית, והיה מעורב בקמפיינים פוליטיים, מוניציפליים וחברתיים.

> איך בדיוק נולדה האגדה שציפי לבני יכולה להגיע להסכם עם הפלסטינים?

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
41% מהנשים המוכות הן ערביות, אבל רק שלושה מ-14 המקלטים מיועדות לנשים ערביות, אבל ארדן רואה במקלט נוסף סימן לכניעה. השר גלעד ארדן (צילום: פלאש 90)

41% מהנשים המוכות הן ערביות, אבל רק שלושה מ-14 המקלטים מיועדות לנשים ערביות, אבל ארדן רואה במקלט נוסף סימן לכניעה. השר גלעד ארדן (צילום: פלאש 90)

מרוב גזענות, ארדן שכח שהוא עצמו קידם מקלטים לנשים ערביות

גלעד ארדן הזהיר שממשלה עם איימן עודה עלולה להביא לנו הקמת "עוד מעונות לנשים מוכות" במגזר הערבי. הוא לא זכר שוועדה שהוא עומד בראשה אישרה הצעה דומה. אבל כשההצעה באה מעודה, אין לו בעיה לזלזל בביטחון הנשים הערביות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf