גזל ואוריינטליזם: המופע המביש של השמלה מהנגב בשבוע האופנה

מאת |

לאחר שגרם לנשות לקייה לתפור שמלה עבור מופע גיוס כספים לתנועה שמטרתה ייהוד הנגב, הציג המעצב את השמלה במופע שלם עמוס בסטראוטיפים על בדואים ומדבר

כמה חוצפה, כסף, אוריינטליזם והסברה אפשר להלביש על שמלה אחת.

סיפור הרמאות של "תנועת אור"  את נשות לקייה, שרקמו בתום לב בדים למעצב צעיר שפועל בשירות תנועה לייהוד הנגב, ממשיך להתגלגל – והפעם, על מסלול שבוע האופנה בניו יורק. המעצב אביעד אריק הרמן, כך הסתבר, משרת את "תנועת אור לייהוד הנגב והגליל", הוא ניצל את תום ליבן והרצון העז של הנשים לעבוד ולהתפרנס – ותפר להן הרבה מעבר לשמלה. בשבוע שעבר הושלמה ההצגה הציונות הגדולה והשקרית, והשמלה הוצגה על גופה של דוגמנית שחומת עור. "יצירת המופת", כפי שקרא לה המעצב עצמו.

> כך נוצלו הנשים הבדואיות לקמפיין בעד ייהוד הנגב והגליל

להרמן יש כנראה עניין מיוחד בשלושה מרכיבים החוזרים זה על זה בעבודותיו: זהב, שירה עברית וכיבוש ציוני. הוא עיצב בעבר את שמלת "ירושלים של זהב" עבור שרת התרבות מירי רגב בפסטיבל קאן, שם הוכרזה (שוב) ירושלים כעיר מאוחדת, ובני יורק נחרטו על פני הדוגמנית המילים "והנגב עוד יהיה פורח" של אריק איינשטיין. על מותן הגלבייה הבדואית הנוצצת נתלתה חגורה מזהב, עליה מוצבים כלי עבודה, דחפור וטרקטור על יד חומה, המסמלת כנראה את הבנייה בנגב ובדרום.

לא ברור האם המעצב התכוון לבניית הנגב, או להריסת הבתים בכפרים הבדואים הבלתי מוכרים? למי אכפת, העיקר שדחפור הזהב עובד שם בחולות גבעת אום אל חיראן. בחפלה הזו בני יורק, אגב, ברור שלא היו בדואים או נשים פלסטיניות במקומן התייצבו שלושה גברים מחויכים, יפי תואר וחשופי חזה, מתופפים על דרבוקות  – שלא ברור מה הם מסמלים.

> "שלילת אזרחות הבדואים היא בלון ניסוי לקראת מהלך מסוכן בהרבה"

אולי אלו נציגיהם של תיירים אמריקאים מהופנטים מחוויה אותנטית מדברית אחרי עישון מריחואנה? הם תופפו בשמחה והתלהבות רבה ובקצב, עד שהיה נדמה שעוד רגע כלת המדבר, המציגה את היצירה על המסלול הצפוף, תצטרף לריקודים. היה חסר שם רק כמה עזים ואוהל על מנת להשלים את ההצגה המכוערת והאוריינטלית הזו.

אין לי מושג כמה כסף אסף הדוכן של תנועת אור בשבוע האופנה של ניו יורק, אך מצאתי ממד סימבולי במופע האבסורד הזה: הנשים, בעלות המקום, שמחוברות בגוף ובנשמה למדבר הנגב, ישבו להן בשקט ושקדו יום וליל עם מחטים וחוטים כדי לייצור את השמלה – אותה לקחו גברים יהודים חזקים עם דחפורי זהב וכסף, כדי להעיף בשמה את הנשים מביתן אחר כך הם עוד יטענו שזה לטובתן, רק כך הרי "הנגב יהיה פורח". מה שבטוח אי אפשר לקרוא לדבר הזה זו "יצירת מופת", בטוח לא כזו "שמסמלת את השותפות, המגוון התרבותי ואת עתיד הנגב" – כפי שטען המעצב בדף בפייסבוק שלו.

> עיתונאיות, מחנכות ורופאות מחוץ לחוק: תכירו את הנשים של התנועה האסלאמית

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

אני אישה שאוהבת אנשים וסיפורי חיים של פשוטי העם כמוני. הם יהיו גיבורי הסיפורים שאכתוב. תשמעו ממני כאן הרבה ביקורת על התנהלות המדינה וגם פתרונות יצירתיים לבעיות של כולנו.

למדתי בחיים ולא לפי סדר כרונולוגי: תפירה, קרימינולוגיה, בישול, עבודה סוציאלית, מגדר, עיצוב אופנה, חינוך וניהול, רקמה וקצת משפטים עד שנרדמתי בכיתה יותר מדי פעמים. על החיבורים בין הדברים תקראו בעתיד.

אני מודה שהתגייסתי לצבא הכי עדין וגדול בעולם, שמנסה להוביל את המהפכה הכי ארוכה והשקטה ביותר בתולדות האנושות: המהפכה הנשית. וכצעד ראשון הקמתי את עמותת נע״ם – נשים ערביות במרכז בלוד, אותה אני מנהלת כמעט בהתנדבות.

לפני ארבעים שנה נולדתי למשפחת פליטים מסג׳רה בצפון (אילנייה היום), ורוב קרוביי במחנות פליטים בכל פינה בעולם. אני חולמת על יום שיהיה בו שלום, חלקם יחזרו, נבנה בית ויהיו לנו שכנים יהודים רגועים ונריב רק על השאלה של מי הכלב (הערבי או היהודי) שעשה את צרכיו ברחוב המשותף.

עד אז אני גרה בנווה שלום – וואחת אל סלאם ומגדלת שלושה בנים יחד עם זוגי (جوزي) עומר, ואין לנו כלב.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf