newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מדריך ליהודים: כך תתמודדו עם ערבים שצמים ברמדאן

אל תתקרבו אלינו עם קפה, ישיבות חשובות משותפות יש לקיים על הבוקר, וזה ה-זמן לשווק לנו ממתקים או יוזמות צדקה. מורה נבוכים והזמנה לביקורים

מאת:

אכן כן, היום זה מתחיל. רמדאן. חודש הצום באסלאם, שבו חלה חובת הצום על המוסלמים מהזריחה עד השקיעה, במשך 29-30 ימים רצופים, ובסוף חוגגים שלושה ימי חג אל פיטר.

לכל הצמים (כמוני), אני מאחלת ימים קלים שיעברו מהר ובלי גלי שרב מיותרים. גם ככה קשה בחודש הזה מהרבה בחינות, אז לפחות אני מקווה שמזג האוויר לא יהיה אסלאמופובי.

ועכשיו לכל היהודים השכנים, שמתרגשים מיום כיפור אחד בשנה, חשוב לי בתור מוסלמית לשתף אתכם בחוויה שלנו ולהבהיר כמה דברים שאולי יספקו לכם תובנות. אגב, אין לי טענות כלפי כל מי שלא מכיר את החודש הזה מספיק, כמובן, מאחר שבישראל מתעלמים ממוסלמים כחלק ממדיניות הפיכתם של הפלסטינים לשקופים באופן כללי, ובמרחב הציבורי במיוחד.

קודם כל נבהיר שלא מדובר בחופש ממש. הערבים ממשיכים לעבוד, כי חייבים, במיוחד הפועלים שלא יכולים להרשות לעצמם חודש חופש. הוצאות החודש בדרך כלל הן כפולות מאשר בחודשים רגילים, כי האוכל הערבי משתדרג ואין בית שלא מתענג כל ערב מחדש על מאכלים וסעודות בכמויות מופרזות.

> ברמדאן גם נשים פמיניסטיות חוזרות למטבח

מנורות רמדאן, מצרים (Mohd Tarmizi CC BY 2.0)

מנורות רמדאן, מצרים (Mohd Tarmizi CC BY 2.0)

צריכת הסוכר והבשר עולה אצלנו ברמות בלתי נתפסות. כל תהליך מילוי המצברים הזה נמשך כל הלילה כהכנה ליום הצום שאחריו, ונשאר במותניים כמזכרת חמודה להרבה חודשים אחר כך.

"גם מים אסור?"

אם אתם עובדים בסביבת אנשים בצום שימו לב לחולשה שלנו לקפה, לאספרסו ואפילו לתה שלכם על הבוקר. הארומה שמעוררת את החושים נקלטת באפו של הצם כמגרה במיוחד. אל תכנסו למשרד עם הכוס ותפזרו את הריח ואז תצאו במבוכה עם הסליחות. זה נקרא עינוי, לעובד שהלך לישון בשתיים והתעורר בבוקר בלי קפה. אז אנא מכם, לא להפריז גם בדיבור על אוכל והפסקות אוכל ומה נזמין היום לצוות ומה יש במקרר.

מבחינה נפשית האדם שצם חייב להעמיד פנים שהוא בסדר גמור, לא צמא ולא רעב והכל סבבה, כדי לחזק את הרצון שלו. אז זהו, שלא! בימים הראשונים מאוד קשה לצום, כאבי ראש ולפעמים סחרחורת, חולשה וקצת חוסר ריכוז אופייניים ביותר, ואי אפשר לקחת כדורים. רבותיי, אל תציעו לי "תשתי משהו, את לא שתית מים היום", ובבקשה בלי "אה, גם מים אסור לכם? וואי וואי, איך אתם יכולים, לפחות נוזלים, משהו, כלום? הכל אסור?" כן, רבותיי, אסור לשתות או לאכול או לעשן אפילו שום דבר, נקודה. ותאמינו לי שאני מבינה את חשיבות הנוזלים לגוף!

יתרה מכך אסור לקיים יחסי אישות (אהבה) במהלך הצום, אבל החלק הזה כל השנה אצלנו מוצנע, תודה לאל, ואתם לא אמורים להרגיש אותו, אז בואו נחזור להתמקד שוב באוכל ובשתייה. מאחר ועוד לא מת מוסלמי בעולם הזה בגלל שהרעיב את עצמו ברמדאן אלא בגלל שהרעיבו אותו למוות, או שהרגו אותו במלחמה כלשהי בעולם הערבי, כנראה שהמוסלמים ימשיכו לצום כך כל שנה. לכן תתחשבו: בנאדם רעב הוא אדם קצת עצבני, קצר רוח ומצוברח. לכן אם יש לכם ישיבות והחלטות הרות גורל שצריך לקבל ביחד, תעשו אותן על הבוקר ולא אחר הצהריים כאשר התשישות עולה והעייפות משתלטת על האדם הצם.

חשוב לי גם שתדעו שתחושת ההזדהות שלכם (מקווה שיש לכם כזו) לא צריכה להפוך לרחמים ותנחומים. החודש הזה גדוש מפגשים חברתיים ומשפחתיים, לילות נעימים, ביקורים, יציאות למסעדות, אינסוף סדרות מרגשות בערוצי הלוויין השונים, סעודות משותפות ופעילות תרבותית יפה. כך שאנחנו לא בעונש. בואו תחשבו שכל יום אצל הצמים הוא כמו פרסומת של הרכבת הקלה: "קשה עכשיו הקלה אחר כך". קשה ביום הקלה בלילה.

מה אתם רוצים מאיימן עודה?

תדעו לכם, קוראים יקרים, שבחודש הזה החברה הערבית מוציאה המון כסף על צדקה. תרומות אינסופיות ניתנות למשפחות עניות, לחולים, קשישים, ילדים, אמהות חד הוריות ועוד כחלק מחיזוק הערבות ההדדית והסולידריות עם המוחלשים וחסרי האמצעים, וזה מחזק את האמונה שלי שרמדאן עושה טוב בסך הכל לחברה שלנו ורע לחשבון הבנק שלנו.

אני חייבת לגלות לכם עוד סוד, חברים יקרים, כי לא מקובל לשקר ברמדאן: לא כל הערבים צמים. יש לנו חילוניים, פחות מאמינים, או אנשים שעקרונית לא צמים ברמדאן, בדיוק כמו שיש הרבה סוגים של יהודים. כך שמי שתפס את איימן עודה בקפיטריה של הכנסת ברמדאן בשנה שעברה ופרסם את החטא הגדול שלו הטעה את היהודים.

זה לא נדיר שערבי לא יצום. זה קורה, והמון, אבל יש אווירה של צום כללי, כך שגם החילונים המושבעים בחברה הערבית לא ישבו לעשן נרגילה באמצע היום באום אלפחם. יש מקומות שממש מקפידים על צום מוצהר וכללי, ויש מקומות אחרים שמספקים מרחב מוגן לאנשים שהם לא בצום. בין כפייה דתית לכבוד הדדי המרחק עצום. אז תבחנו את עצמכם איפה אתם ממוקמים, ותתנהגו בהתאם בלי שיפוטיות או פטרוניות, והכי טוב: אם התבלבלתם תשאלו סביבם מה מקובל. נצרת היא לא כמו חיפה וזו לא כמו אום אל פחם.

אגב החברות שמייצרות מזון, רשתות השיווק ומקומות הבילוי, מזמן עושים סולחה עם הערבי הבזבזן בחודש הזה ומייצרים כולם כל מיני מבצעים מיוחדים ברמדאן, מהדורות שתייה או אוכל וממתקים מיוחדות של רמדאן. כך שהחיים המשותפים אצל אנשי עסקים הם במצב הרבה יותר טוב ממה שדמיינתם, ואולי הם יובילו תהליך שלום כלשהו.

> מה יש לאוניברסיטת תל אביב נגד גינת הירק של אליעזר המאבטח?

שוברים צום רמדאן על שפת הנילוס (חגי מטר)

שוברים צום רמדאן על שפת הנילוס (חגי מטר)

מלכת הבית

לסיכום, רמדאן הוא חודש מהנה ומיוחד מהרבה בחינות. אני אישית לא הצלחתי לענות לעצמי על השאלה למה אני צמה כל שנה. לפעמים אני חושבת שזה הרגל שנמשך יותר משלושים שנה, ולכן גם השנה אצום כמסורת. לפעמים אני אוהבת את הרעיון שאני מגלה מחדש את היכולת שלי לשלוט בעצמי ולדכא יצרים. לפעמים אני מרגישה את עצמי בתהליך קתרזיס, בו אני מנקה את הגוף מרעלים חומריים ומתמקדת בפן הרוחני התודעתי שמפליג לעוצמות חדשות.

אני אוהבת את המשפחתיות והקרבה והאינטימיות שמתפתחת סביב שולחן האוכל כל ערב (או במלים אחרות: את התלות של משפחתי הרעבה בתבשילים שאני ממציאה), ולפעמים אני מרגישה שאני סתם רעבה וצמאה ומפחדת מהעונש שאקבל ביום הדין, כמו שלימדו אותי בגן לפני המון שנים. לכן אני עושה מה שלימדו אותי, ומסתפקת בוויכוחים סביב הצום שמתנהלים עם הבנים המרדנים שגידלתי.

בכל אופן מכל הבחינות החיובי בחודש הזה עולה על השלילי. השנה הפליטים מסוריה מפוזרים בעולם, והתמונות מעזה מזכירות לעולם האסלאמי שצריך להצטנע, ולתת כמה שיותר לאחינו הרעבים. האירועים בירושלים מדירים את המתפללים משערי העיר העתיקה, שהתפרסמה בחגיגות שלה בכל שנה, והסוחרים שלה התפרנסו מאלפי המבקרים כל החודש. אני מקווה שיהיה בי כוח ואמצא חברים שיארגנו איתי מצעד פנסים בעיר האור באחת מלילות רמדאן.

עד אז, יהודים אמיצים שאוהבים את החיים עצמם, תעשו טובה, תצאו מהבית, תמצאו לכם סיור מיוחד ומאורגן לאחד מהכפרים והערים הערביות, לכו לטייל וליהנות וללמוד ובסוף לאכול כמו שצריך באחת מהתכניות המוצעות לישראלי הממוצע שלא מבין מה מיליון פלסטינים שכנים עושים חודש שלם. אני מבטיחה לכם חוויה מזינה במיוחד.

רמדאן כרים לכולם/ן!

> מחקר: במהלך רמדאן התל"ג לעובד צונח, אבל מדד האושר נמצא בעלייה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf