newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"זאת הפעם האחרונה שאתם מוחקים טרנסיות שחורות!"

בשנים האחרונות אדם טרנסג'נדר נרצח בארה"ב בממוצע פעם בשבועיים. ברוב המקרים מדובר בנשים טרנסג'נדריות, וכשהן אינן לבנות שיעור הרצח מזנק באופן דרמטי. קבוצת "טרנס לייבס מטר" נאבקת בדיכוי שיושב על צומת הצבע והמגדר, ואין לה כל כוונה להיות נחמדה

מאת:

ביום שישי האחרון, כשמתמודדי המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב אליזבת וורן, בטו או'רורק, פיט בוטיג'ג' וקמלה האריס הופיעו ב"אסיפת עיר" (אירוע מתוקשר של שאלות ותשובות עם הקהל) בנושא זכויות להט"ב, פעילות מקבוצת "טרנס לייבס מטר" (Trans Lives Matter "חיי טרנסים נחשבים") תיכננו פעולת מחאה.

כשהגיע תורו של או'רורק, הסנטור הדמוקרטי לשעבר מטקסס, לענות על שאלות, בלוסום ס. בראון, שחקנית טרנסית ופעילה בקבוצה, חטפה את המיקרופון ממי שעמדה לשאול שאלה ואמרה: “נשים טרנסיות שחורות נרצחות במדינה הזאת, ו-CNN, אתם מחקתם נשים טרנסיות שחורות – וזו הפעם האחרונה!”. לאחר שהיא הוזמנה לפאתי הבמה על ידי המנחה דון למון, שאמר שהערב נועד "לאשרר אנשים כמוך", בראון השיבה בכעס: “המעשים שלכם צריכים להיות חזקים יותר ממילים. אף אשה טרנסית שחורה לא קיבלה את המיקרופון הערב. ואף גבר טרנס שחור לא קיבל את המיקרופון הערב".

הקבוצה שאירגנה את הפעולה, טרנס לייבס מטר, צמחה מתוך שיתוף פעולה בדיוק בצומת שבין גזע ומגדר, ונותנת משמעות חדשה לסיסמה המפורסמת "בלק לייבס מטר". בעידן שבו האגף המעונב והמכובד של הקהילה הלהט"בית כבר קיבל את הזכות להינשא, פעילות "טרנס לייבס מטר" מאתגרות את פוליטיקת המכובדות של הקהילה; הן לא נחמדות, הן כועסות, הן שחורות, ובכל זאת הן מתעקשות שיתייחסו אליהן כאל בנות אדם וייקחו את הזעקה שלהן ברצינות.

תרבות האונס מגיעה לאי הצבים

כדי להבין את עומק הדיכוי המגדרי הזה, כמו גם את הכוחות הנדרשים כדי להיאבק בו, צריך ללכת אחורה בזמן.

כשהקולוניאליסטים האירופאים הגיעו לראשונה לאי הצבים – האזור שהיום נקרא צפון אמריקה – הם מצאו תרבויות ילידיות שהיו להן רעיונות שונים מאוד לגבי מגדר מאלה שהמתיישבים הביאו אתם מאירופה של תקופתם. בחלק מהתרבויות הילידיות, אנשים טרנסג'נדרים ואינטרסקס לא רק שלא דוכאו ונרצחו, אלא נחשבו לבעלי סגולות רוחניות חשובות. הילידים קראו להן "בעלות שתי נשמות", והן היו כוהנות ומנהיגות בקהילות שלהן. חלק מבעלות שתי נשמות נישאו לגברים וחיו אתם חיי משפחה.

הקולוניאליסטים האירופאים ראו בחופש המגדרי הזה לא רק תועבה נגד ישו והכנסייה, אלא גם עדות מובהקת נוספת לנחיתות התרבותית החייתית של המתיישבים. כמי שהגיעו מתרבות היפר-סקסיסטית והיפר-גברית, שבה מגדר היה קו החלוקה החשוב ביותר שקבע את מסלול חייו של אדם, ונשיות נחשבה לנחיתות מהותית, המתיישבים לא יכלו, כמובן, לסבול את קיומם של בעלי שתי הנשמות. כחלק מרצח העם המתמשך נגד התרבויות הילידיות של אי הצבים, הם שמרו אלימות מחרידה במיוחד ל"סדומאים".

התרבויות הילידיות של אי הצבים הושמדו כמעט לחלוטין, ובמקומם ניצבה חברת העבדים שבנו הקולוניאליסטים על גבם של מיליוני אפריקאים שנחטפו והובאו בכוח ל"עולם החדש". כמו השמדת הילידים, גם העבדות היתה מבוססת על אידאולוגיה מגדרית ברורה: גבריות היא הזכות האלוהית לשלוט בכל מה שסביבך, ולכן אף עבד שחור איננו גבר אמיתי.

אם יש תרבות בהיסטוריה שניתן לכנות אותה "תרבות אונס" במלוא מובן המילה, הרי שזאת תהיה החברה של ג'נטלמנים לבנים משכילים, שקראו וכתבו את עקרונות הנאורות הנעלים שעליהם הושתתה מגילת הזכויות האמריקאית, בין מעשה אונס אחד לשני בגופן של נשים שחורות. זה היה גורלה של סאלי המינגס, שה"בעלים" והאנס שלה היה האב המייסד תומס ג'פרסון, אותו ג'פרסון שכתב בפתח מגילת העצמאות האמריקאית את המילים האלמותיות "מקובלות עלינו אמיתות אלה כמוכחות מאליהן, שכל בני-האדם נבראו שווים". התרגום מעט מטעה כאן, כי ג'פרסון לא כתב "בני אדם", הוא כתב Men, גברים, והוא התכוון לכך, וספציפית לגברים כמוהו: לבנים ומשכילים, מהמעמד הגבוה.

הן לא נחמדות, הן כועסות, הן שחורות, ובכל זאת הן מתעקשות שיתייחסו אליהן כאל בנות אדם, וייקחו את הזעקה שלהן ברצינות. עצרת תמיכה בטרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות בפנסילבניה (פליקר Governor Tom Wolf CC BY 2.0)

רצח פעם בשבועיים

מאחר שהחברה האמריקאית היא עדיין חברה גזענית ופטריארכלית עד העצם, זה לא מפתיע לגלות שהצומת של צבע שחור עם מגדר נשי ומעבר מגדרי הוא עדיין מטרה לכמות מטורפת של אלימות. מבין 22 האנשים הטרנסג'נדרים שנרצחו בארה"ב בין ינואר לאוקטובר 2019, 21 היו על הספקטרום הטרנס-נשי, ו-19 היו נשים טרנסיות לא-לבנות. אחת מכל 8 נשים טרנסיות שחורות בארה"ב מוצאת את מותה ברצח, כלומר פי 700 ממקרי הרצח באוכלוסייה (16.3 ל-100 אלף), ואין מגמת שיפור באופק; ב-2018 נרצחו בארה"ב 26 אנשים טרנסג'נדרים, 29 ב-2017, ו-23 ב-2016, כך שבאופן קבוע, אדם (ברוב המוחלט של המקרים אשה) טרנסג'נדר נרצח בשנים האחרונות בארה"ב בממוצע פעם בשבועיים.

גופתה של בי לאב סלייטר, אשה טרנסית שחורה בת 23 מפלורידה, נמצאה שרופה במכונית שלה בתחילת החודש שעבר. דווח על כך שסלייטר נקשרה ונורתה למוות, אבל הדיווחים לא זכו לאישור רשמי, בין השאר בגלל ההשחתה של הגופה. כמו בחלק גדול ממקרי הרצח של נשים טרנסיות בארה"ב, למשטרה אין חשודים. מאז, הצטרפו לרשימת הנרצחות גם אלישה שאנל סטנלי, אשה טרנסית שחורה בת 46 מפנסילבניה, ואיטלי מרלוו, אשה טרנסית שחורה בת 29 מבירת הרצח של נשים טרנסיות שחורות, טקסס.

נראה שעבור טרנסיות שחורות, אימת הלינצ'ים לא חלפה מעולם. ולא רק הלינצ'ים. ב-2014 נעצרו דיוויד רודריגז ג'וניור ואשתו קריסטינה הרפר מלואיזיאנה, לאחר שבמשך שנתיים החזיקו אשה טרנסית כשפחת מין, ואף הטביעו בגופה ברקוד. דיון "סטרוברי" המפטון, אשה טרנסית שמרצה עשר שנים בכלא באילינוי על פריצה, תבעה בשנה שעברה את הרשויות בטענה שכשהוחזקה בכלא הגברים (למרות תחנוניה לעבור לכלא נשים), היא שימשה כשפחת מין, הן של אסירים אחרים והן של הסוהרים.

בחזרה לדיון המתמודדים ב"אסיפת העיר". מוקדם יותר באותו ערב, פעילות הקבוצה צעקו מהקהל גם בזמן שהמועמדת קמלה הריס והמועמד פיט בוטיג'ג' דיברו. מעבר לאומץ ולעוצמה של המחאה של הפעילות האלה, מה שהיה מדהים לראות הוא האהדה שבה המחאה התקבלה – הן מצד הקהל, שמחא כפיים לבראון, והן מצד המנחים והמועמדים. לאחר האירוע, או'רורק הגיב לבראון בטוויטר: “בלוסום, תודה שהשמעת את קולך הערב. אנחנו נכנס אסיפת עיר שתתמקד בנשים טרנסיות לא-לבנות, ואני מקווה שתהיי שם".

אי אפשר להגיד שמצבן של נשים טרנסיות שחורות בארה"ב טוב, אבל נראה שבאקלים הפוליטי הנוכחי של המפלגה הדמוקרטית, שהולכת ונוטה שמאלה, הן ימשיכו להשמיע את קולן – והפוליטיקאים לא יוכלו להתעלם מהן.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf