הכשלון: כך איבד מחמוד עבאס את החברה הפלסטינית

הוא עלה לשלטון בתמיכת ישראל וארה"ב, אבל לא קיבל מהן דבר. הוא מנותק מהעם שלו, חי בפחד מירביו בחמאס ומשותפיו באש"ף, מקיף את עצמו באליטה הכלכלית ונשען יותר ויותר על כידוני כוחות הביטחון - ללא כל אופק לתקווה. הטרגדיה של עבאס, חלק שני ואחרון

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: מנחם קליין

בחלק הראשון של הסקירה הזאת בחנתי את ההיסטוריה של מחמוד עבאס ביחס לתהליך השלום, קשריו הכושלים עם ישראל והתקוות שתלה בארה"ב ונכזבו. בחלק הזה אעבור ליחסים של עבאס עם עמו שלו.

ערפאת ליכד את האומה סביב אש"ף וסימל אותה, אבל תחת עבאס מתפוררת הקהילה הפוליטית. החמאס קמה בעידן ערפאת וקראה תיגר עליו ועל אש"ף, אבל לא גברה עליהם. בתקופת עבאס היא הביסה את פת"ח בקלפי וחוללה תקדים בעולם הערבי. לראשונה הגיעה אופוזיציה לשלטון בבחירות דמוקרטיות, ולראשונה בעולם הערבי זכתה תנועה אסלאמית בבחירות.

לאחר הבחירות התארגנו ארה"ב וישראל (בתמיכת הקוורטט) לפעול להפלת חמאס והחזרת פתח להגה השלטון. הם התנגדו בתוקף להקמת ממשלת אחדות פלסטינית וראו במוחמד דחלאן את האדם שיגרש את חאמס מהשלטון. דחלאן התחבב במיוחד על ג'ורג' בוש שכינה אותו "איש משלנו". לעומת זאת חלק גדול בדור הביניים ובדור הצעיר בפת"ח סבר שמן הראוי לכבד את הכרעת העם או להגיע לאחדות לאומית.

> הכשלון, חלק א': פרויקט השלום של מחמוד עבאס הגיע לדרך ללא מוצא

מחמוד עבאס נואם לכבוד שחרור אסירים, רמאללה, 2013 (אקטיבסטילס)

מה לעשות עם החמאס? מחמוד עבאס ברמאללה, 2013 (אקטיבסטילס)

מחמוד עבאס התלבט. בלחץ סעודי אף חתם במכה בראשית 2007 על הסכם פיוס. אולם שני הצדדים לא מיהרו למלא את התחייבויותיהם. בלחץ מערבי ובתמיכת הצמרת הוותיקה בפתח המשיך דחלאן להכין את כוחותיו להשתלטות על רצועת עזה. כוחות חמאס הקדימו אותם ואנשי דחלאן ניגפו ביוני 2007 לפני כוחות החמאס.

ההתקפה הברוטאלית של חמאס על אנשי פת"ח ברצועה וגירושם ממנה, ההשתלטות על ביתו של עבאס וביזוי תמונתו וסמלי השלטון, דרבנו את עבאס לשתף פעולה עם ישראל והמערב בהטלת מצור כלכלי ופוליטי על חמאס. מטרת המצור הייתה להניע את הציבור להדיח את חמאס, ואם הדבר לא ייקרה לאלץ את התנועה לשנות את עמדותיה.

כספים רבים מתקציב הרשות הפלסטינית שועבדו לתחזוקת בסיס פוליטי של עבאס ברצועת עזה ולגידול בכוחות הביטחון. צעדים אלו גרמו סבל לאוכלוסיה אבל לא הוציאו המונים לרחובות ולא מוטטו את חמאס. בה בעת הם האיצו את המיליטריזציה בגדה המערבית.

בתקופת ערפאת דפוסי הפעולה של כוחות הביטחון היו לא אחת קפריזיים בגלל דפוסי עבודתו של המפקד העליון ערפאת. האימון האמריקני של כוחות הביטחון בתקופת עבאס הפך אותם למקצועיים ויעילים יותר. כתוצאה מכך פגיעתם בחוק ובמוסדות הדמוקרטיים קשה יותר.

השלטון המרכזי מנצל את כוחות הביטחון, שבגלל העימות עם חמאס עברו פוליטיזציה, כדי להגיב בכוח על ביקורת מצד פעילים חברה אזרחית. מנגנוני הביטחון מתערבים במערכת המשפט ומתעלמים מהחלטותיה ולא אחת פועלים בניגוד לחוק. עובדים במגזר הממשלתי מפוטרים מסיבות פוליטיות, וגם קבלה לעבודה מותנית בנאמנות לשלטון. קיימות הגבלות על הבעת מחאה פוליטית בציבור, מוחים צפויים למעצר שרירותי ולפזור ההפגנה בכוח. המפלגות שוקעות, ודועכים האיגודים המקצועיים וארגוני החברה האזרחית.

האסלאם מציע פתרון

התפרקות המוסדות מאז בחירות 2006 הביאה למשברים כלכליים כרוניים, גידול באבטלה ובהגירה החוצה, השענות על החמולה כתחליף לממסד המרכזי וכמקור הכנסות וקיום, ועל משפט מנהגי של סולחה כתחליף לקריסת מערכת המשפט.

כראש ממשלה תחת עבאס פעל סלאם פיאד בין השנים 2007-13 לשקם את המוסדות. פיאד יצר שקיפות תקציבית ופיקוח מוניטארי על משרדי הממשלה, חלו גידול בביטחון האישי, עלייה בצריכה, ירידה בדפוסי השחיתות, וחל שיפור בתפקוד מערכת המשפט. עם זאת נתוני היסוד לא השתנו, והרשות הפלסטינית לא התקדמה משמעותית לתפקד כמדינה.

דעיכת המרכז הפוליטי יוצרת חלל. דור האבות, שתלה תקוות בתהליך אוסלו והתאכזב מרה, נותר מתוסכל ועייף ופנה לדאוג לחיי היומיום. הדור הצעיר, שחווית היסוד שלו היא האינתיפאדה השנייה, התרשם מההפגנות בכיכר תחריר ורצה לאמץ את דפוס הפעולה המצרי אבל נעדר גיבוש אסטרטגי ומנהיגות.

בני דור זה מערערים על הלגיטימציה של הרשות ומצייתים לסמכותה מאונס. מדי פעם מתעוררים גלים של מחאה מקומית, מתנהל דיון ענף ברשת האינטרנט, וקמות קבוצות וירטואליות של צעירים עם קשרים רופפים ביניהן. הן פועלות להחרמה של מגעים עם ישראל ושל כל מראית עין של נורמליזציה אך גם פעילות זו אינה מנוהלת במתואם ובמרוכז. חלק מבני הדור הצעיר מציע לעבור משיח מדינה נוסח עבאס לשיח זכויות אישיות וקבוצתיות, ומתביעה לקבל אותן מהמערכת הבינלאומית לתבוע אותן מישראל. אולם אין להם תשובות משכנעות לבעיות שהצעתם מעוררת. זו יותר מחאה נגד הקיים מאשר חלופה ממשית לו.

למרות שהיא וירטואלית אין להקל ראש במחאה כיוון שהיא שומטת את קרקע הלגיטימיות מהשלטון. זאת ועוד: כל מה שחסר לדור הצעיר מצוי בשפע בקרב האסלאם הפוליטי. מבחינה זו האביב הערבי הגיע לגדה המערבית, אם כי בדרך אחרת.

> נהר של כאב: על הנרצחים, הרוצחים וכולנו

עצרת חמאס בחברון, 2012 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

לראשונה בעולם המוסלמי תפסה תנועה אסלאמית שטון בבחירות. עצרת חמאס בחברון, 2012 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הפיוס שלא היה

מחמוד עבאס אובד עצות ומעדיף להתחפר. התעקשותו עומדת בניגוד גמור לרוח התזזית שאפיינה את ערפאת ואת נטייתו ההרפתקנית לקחת סיכונים. עבאס אינו רוצה לרשום את פירוק הרשות הפלסטינית על שמו, כפי שהציעו קבוצות חשיבה חוץ ממסדיות. ישראל הבהירה לו שאם הדבר יקרה היא מיד תכבוש מחדש את השטח. פירוק הרשות עלול לפתוח את השער לא רק לישראל אלא גם לחמאס, וזו מבחינתו אולי אפשרות גרועה יותר. ישראל, כך הוא מקווה, תאלץ לעזוב, אבל מחמאס יהיה קשה הרבה יותר להיפטר.

עבאס אינו מאמין שחמאס ויתרה על שאיפתה להשתלט גם על הגדה המערבית. האדיקות הדתית של התנועה זרה לו. עבאס אינו אתיאיסט אבל סולד מאדיקות ומפוליטיזציה של האסלאם. הוא מסרב לקבל את הטיעון שכניסתה של חמאס לפוליטיקה הרחיקה אותה מהותית מעמדות היסוד שלה.

אכן, עבאס הסכים להקמת ממשלת פיוס לאומי ביוני 2014 אבל עשה זאת כתגובת נגד להצעות המאכזבות של שר החוץ קרי. גם החמאס היה במצוקה. שלטון האחים המוסלמים במצרים בו תמכה חמאס הופל והמשטר החדש פעל להחלשת המאחז של חמאס ברצועת עזה. חמאס איבדה את בסיסה בסוריה כשסירבה לתמוך באסד. אף שחמאס קיבלה את תנאיו להקמת ממשלת האחדות עבאס לא זנח את החשד העמוק וחוסר האמון בתנועה.

בקיץ 2014, בעיצומה של המלחמה בעזה עבאס האשים את החמאס שהיא יזמה את המלחמה ותכננה הפיכה נגדו בגדה המערבית. את דבריו ביסס על מה ששמע אישית מראש השב"כ יורם כהן. עבאס קיבל את דברי כהן למרות שהמידע בידי השב"כ לא תמך במסקנה כל כך מרחיקת לכת. עבאס דחה את הכחשתו המפורשת של משעל להאשמותיו.

חוסר האמון והיריבות עם חמאס גם מנעו פריצת דרך מדינית. עבאס התעלם מהתמיכה של משעל במשא ומתן שינהל עבאס עם ישראל על הקמת מדינה פלסטינית בשטחי 1967 ובארגון התנגדות לא אלימה לכיבוש הישראלי.

לחשד של עבאס בכוונותיה של חמאס יש משקל רב באי מימוש הסכמי הפיוס ביו פת"ח וחמאס ובקושי לשקם את ההרס הרב שגרמה ישראל ברצועת עזה במהלך לחימתה בחמאס. כך נשמר הפיצול בין הגדה המערבית לרצועת עזה וישראל יוצאת נשכרת. בידול שני האזורים זה מזה הוא אחד מאבני היסוד במדיניותה מאז 2007.

> מה בעצם קרה בנאומי עבאס ונתניהו בעצרת הכללית של האו"ם?

שוטרים פלסטינים, רמאללה (אקטיבסטילס)

פוגעים בחוק ובמוסדות הדמוקרטיים. שוטרים פלסטינים, רמאללה (אקטיבסטילס)

איש החדרים הסגורים

באופיו עבאס אינו יזם פוליטי. בעבר כאשר חלק על ערפאת נהג עבאס לפרוש לביתו ולהסתגר. כנשיא הוא מרבה לנסוע לחו"ל, לשהות הרחק מהבעיות. עבודת מטה שיטתית מעולם לא הייתה נחלת אש"ף ונגדה את אופיו המהפכני ואת שיטת העבודה הכאוטית של ערפאת. העדר תכנון אסטרטגי עדיין מאפיין את הנהגה הפלסטינית.

במקרה של עבאס זו אינה רק תרבות ארגונית אלא גם ביוגרפיה. כמעט ארבעים שנה הוא באש"ף אבל עד שהגיע לנשיאות לא עמד בראש ממסד גדול או יזם את הקמתו. הוא איש החדרים הסגורים ומעדיף מפגשים עם מדינאים בחו"ל על פני סיורים בשטח ובניית מוסדות. בניגוד לערפאת, שהקפיד גם מרחוק לשמור על קשר אישי עם הציבור בכתב ובעל פה, עבאס לא מתחכך בציבור ומתקשה לנהל דיאלוג ישיר עם נתיניו.

חוסר ההתלהבות שלו מהציבור היא למעשה הדדית. הופעותיו הספורות בעצרות מבוימות בגסות כאירועים של תמיכה המונית ספונטאנית אך נראית מאולצת בעליל. נאומיו יבשים וחסרי השראה. הם נישאים בטון מונוטוני לרוב בפתח ישיבת הנהגה או במפגש עם ציבור קטן יחסית.

בין אם מחוסר ניסיון בבניית מוסדות ובהנעת הציבור ובין אם הוא מפקפק ביכולת הארגון והביצוע של אנשיו, עבאס לא מאמין שהציבור הפלסטיני מסוגל לאורך זמן לנהל אינתיפאדה לא אלימה. הוא סרב בשנים האחרונות להיענות לבקשתם של אנשי פת"ח מנוסים שצמחו מהשטח לבנות מנגנון שינהל התקוממות לא-אלימה נגד ישראל.

מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית וישראל מונעים את התפשטותן של ההפגנות הקטנות והמקומיות בשניים-שלושה כפרים בגדה המערבית והפיכתן להתקוממות עממית נרחבת. את דבריו בזכות התנגדות לא-אלימה לכיבוש הוא מיישם באופן בלעדי בפעילות מדינית בינלאומית. אלא שפעילות זו לא נושאת פרי.

> מי אמר שאבו מאזן הוא בכלל פרטנר?

מחמוד עבאס בעצרת הכללית של האו"ם, 2009 (מרקו קסטרו)

מחמוד עבאס בעצרת הכללית של האו"ם, 2009 (מרקו קסטרו)

אמנות הבלתי אפשרי

אבו מאזן מבחין במבוי הסתום, בהתפוררות הקהילה הפוליטית, באובדן הלגיטימציה לשלטונו, בביקורת הפומבית עליו במחנות הפליטים, היכן שמנגנוני הביטחון מהססים להיכנס, ובזמנו האוזל. הוא גם שומע על התמרמרות גוברת בשורות הפת"ח כלפיו. לא כך הוא רוצה לסיים את הקריירה שלו.

מתוך כעס ותסכול הוא קוטע מדי פעם את הפסיביות שלו בהפעלת כוח רב נגד מבקריו ומי שנדמים כאיום פוליטי. ב-2011 הדיח עבאס מהפת"ח את מוחמד דחלאן וכמה מנאמניו. דחלאן שהיה איש חצרו של עבאס ושותף לפעולות קשות נגד חמאס הפך בעיני עבאס לדמון רב זרועות ועתיר ממון. דחלאן עקר לדובאי ותוקף אישית ופוליטית בגסות את עבאס. עבאס השיב לו באותה מטבע. הוא הועמד לדין שלא בפניו ונגזרו עליו שנתיים מאסר.

עוד קודם לכן עבאס חשד שראש הממשלה סלאם פיאד מתכנן לרשת אותו, הצר את צעדיו והביא להתפטרותו ב-2013. ביולי השנה הורה עבאס לביטחון הפלסטיני להחרים את חשבון הבנק של פיאד בטענה שהכספים שם הופקדו למטרת חתרנות פוליטית והתקבלו מדחלאן. ההחרמה בוטלה על ידי בית הדין העליון ברשות.

באותו החודש הוא פיטר את יאסר עבד רבו, מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף, בטענה שגם הוא נמנה על חבורת קושרים בראשות דחלאן. הכאוס הפוליטי ברמאללה ופיטורי ממשלת האחדות בידי עבאס ביוני השנה הקפיאו מהלך מדיני שתכננה צרפת בהתייעצות עם ארה"ב. שיחת היום של דיפלומטים מערביים ואנשי מודיעין מישראל, ארה"ב ומצרים אינה על מהלך מדיני בספטמבר-אוקטובר השנה, אלא על שקיעתו של עבאס ומי יכול להחליפו.

תומכיו המתמעטים של עבאס מתארים אותו כמי שמנסה לשמור על המעט שעדיין קיים. הם נמנעים מלתאר אותו כדמות הירואית ומיתית שמתמודד בגבורה מול כוחות עדיפים, או כגיבור טראגי שנמחץ תחת מכבש. גישתם משקפת את העידן הפוסט-הירואי שנחתם בהלוויית ערפאת. ואולי זהו עידן טרום-הירואי, פסק זמן בין ערפאת למהפכן שיירש את עבאס.

מחמוד עבאס המוחלש מתקשה לקבל החלטה דרמטית. עבאס אינו הרפתקן או מהפכן כערפאת ולכן המצוקה שלו קשה ביותר. עבורו הפוליטיקה היא עכשיו אמנות הבלתי-אפשרי. הוא אינו יכול לממש את חזון המדינה הפלסטינית לצד ישראל, שאיפה שאיתה הוא כל כך מזדהה אישית ופוליטית. ובלתי אפשרי מבחינתו ומבחינת מי שהביאו אותו לשלטון להחליף את המסלול המדיני ופתרון שתי המדינות.

מנחם קליין הוא פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. קליין היה יועץ למשלחת ישראל במשא ומתן עם אש"ף בשנת 2000 ונמנה על מובילי יוזמת ז'נבה. ספרו Lives in Common, Arabs and Jews in Jerusalem, Jaffa and Hebron נבחר על ידי ניו רפובליק כאחד מחמשת ספרי העיון הטובים ביותר של 2014. מהדורה עברית תראה אור בקרוב בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

> ההיסטוריה הלא מדוברת של הקשרים בין הפלסטינים למזרחים

מחמוד עבאס, גרפיטי (thierry ehrmann CC BY 2.0)

מחמוד עבאס, גרפיטי (thierry ehrmann CC BY 2.0)

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

הערכים הנכונים, הרשימה הנכונה. האם יהיה לו גם את האומץ? ניצן הורוביץ (מרים אלסטר / פלאש90)

החיבור בין לוי-אבקסיס ופרץ הוא הזדמנות הפז של מרצ

אחרי שעמיר פרץ בחר בפנייה חסרת תועלת למרכז, השמאל הישראלי זקוק לקול חד ואמיץ. למרצ יש את כל הנתונים להיות הקול הזה. השאלה אם הפעם תשכיל לממש את הפוטנציאל

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf