מי באמת מפחד ממימוש זכות השיבה?

מספר סקרים מראים כי כחמישית מאזרחי ישראל היהודים פתוחים לרעיון של זכות השיבה. אז איך זה מתיישב עם התגובה המאוד אלימה של הצבא כנגד האוכלוסיה האזרחית שצעדה בעזה?

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבים אורחים: אלאונור מרזה ברונשטיין ואיתן ברונשטיין אפריסיו

מהו הדבר שמאיים כל כך על הישראלים ב"תהלוכות השיבה" בעזה לעבר הגדר? מהו הדבר שהישראלים מקפידים למנוע? הגדר הזו מסמלת את מהותה של המדינה היהודית, שנוסדה תוך נישול הפלסטינים וגירוש רובם אל מחוץ לתחומיה. חומות וגדרות הוקמו ומוקמות (מעל ומתחת לאדמה) כדי למנוע את שובם של הפליטים. אם צריך, גם בירי. אז, בשנות החמישים, כמו גם בימינו הם ״מסתננים״ מסוכנים. לא הרבה השתנה מבחינת המחשבה והמעשה הקולוניאלי.

לדאבון הלב עלינו להודות שגם אם בכל פעם נמתח גבול הזוועות עוד קצת, אין התגובה האלימה הזו מצד הצבא הישראלי מפתיעה כל עיקר. זה נראה מובן מאליו, אם מותר רגע של כנות. אולי בכך הזוועה האמיתית. שאין בהתנהגות הזו משהו מפתיע. שמצב החירום האנושי נהיה לעניין יומיומי וטריוויאלי.

בדיוק בשל כך היה מפתיע לגלות את תוצאותיו של סקר חדש שנערך ע״י מכון גיאוקרטוגרפיה בקרב 500 ישראלים יהודים עבור ספרנו "נכבה בעברית" שיצא לאחרונה לאור. מהסקר עולה כי לא מעט מהם, או לפחות – הרבה יותר ממה שחשבתם, תומכים בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים.

יום שישי השלישי במסגרת צעדות השיבה בעזה (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

נתונים מפתיעים לפניך/ לפנייך

זהו נוסח השאלה שהוצגה בסקר: "ב-1948, בזמן מלחמת העצמאות, הפכו רוב הפלסטינים שהיו בארץ לפליטים והם פזורים מאז ועד היום ברחבי העולם. זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים מתייחסת לאפשרות של כל פליט פלסטיני (וצאצאיו) לבחור בין חזרה בפועל למקום בו חיו עד 1948, ובין הסדר אחר, של פיצוי. משמעות ההכרה בזכות השיבה עשויה אפוא להיות שלמעלה משבעה מיליון פליטים פלסטינים יבחרו לשוב חזרה לארץ. באיזו מידה אתה תומך או מתנגד לזכות השיבה כפי שהצגתי אותה?".

הניסוח המפורט של השאלה והכללה מפורשת של מספר הפליטים, "למעלה משבעה מיליון", נעשו כדי לוודא שהנשאלים יבינו לאשורה את משמעות ההכרה והמימוש של זכות השיבה. זה נעשה לאחר שבשני סקרים קודמים הניסוח היה מפורש פחות והניב תוצאות של למעלה מעשרים אחוז תמיכה בזכות השיבה. ועדיין תשובתם של 16.2 אחוזים מהנשאלים בסקר היתה "כן" או "כן בתנאי שהפליטים ישובו בתנאי שלום".

על-פי ממצאי הסקר, נשים ישראליות תומכות בזכות השיבה בשיעור כמעט כפול מגברים, 17.2 אחוזים לעומת 9. נתון אופטימי במיוחד נמצא בפילוח התשובות לפי גיל: הצעירים (18-34) תומכים בזכות בשיעור גבוה במיוחד – 25.9 אחוז, לעומת מבוגרים מעל גיל 55 שתומכים בשיעור של 15.1 אחוזים, וגילאי הביניים שתומכים בשיעור של 7.3 אחוזים בלבד. נתון מעניין נוסף הוא שבעלי הכנסה ממוצעת תומכים בשיעור כפול מבעלי הכנסה מעל הממוצע בזכות השיבה: 21.9 אחוזים לעומת 12.7.

בפילוח התשובות על פי מידת הדתיות מתקבלת תמונה צפויה וברורה למדי. חילונים תומכים בזכות השיבה פי ארבעה (!) משיעור הדתיים-חרדים: 22.3 אחוז לעומת 5.2. הבדל מעניין נמצא גם בין ילידי הארץ דור שני לעומת ישראלים שהוריהם נולדו באירופה וישראלים שהוריהם מזרחים. הראשונים תומכים בשיעור גבוה בהרבה, 22.6 אחוז לעומת מי שנולדו למהגרים אירופאים – 14.1 אחוזים ומי שנולדו להורים מזרחים 11.7 אחוז.

התוצאות הגבוהות והמפתיעות הללו נתמכות גם מתוצאות סקרים אחרים. הראשון בהם נעשה גם כן עבור הספר "נכבה בעברית" על ידי מכון גיאוקרטוגרפיה שבמרץ 2015 שאל 500 ישראלים יהודים כך: "אם ההכרה בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים לא תהיה כרוכה בעקירה של ישראלים יהודים מהבתים בהם הם חיים, האם אתה באופן אישי תתמוך בכך?". 20 אחוזים השיבו בחיוב לעומת 60.8 שענו בשלילה.

בסקר שנערך על ידי מכון סמית ביולי 2017 עבור הטלוויזיה החברתית נשאלו 400 יהודים החיים בצפון הארץ כך: "האם את/ה תומך/ת או מתנגד/ת לזכותם של ערבים לשוב ולהתגורר בשטחים שבהם התגוררו לפני 1948, כל עוד אין מתיישבים יהודים בשטחים אלו כיום?". על כך השיבו בחיוב 26 אחוזים. יתכן שהתוצאה הגבוהה במיוחד נובעת מניסוח השאלה שלא מבהיר מי הם אותם ערבים שישובו. כלומר, לא מצוין שמדובר גם בפליטים החיים מחוץ לתחומי המדינה. מעניין שגם בסקר זה שיעור כמעט כפול של נשים לעומת גברים תמכו בשיבה: 30 אחוז לעומת 17 אחוז בהתאמה.

לא פותרים עוול בעוול

כיצד ניתן אם כן ליישב בין התגובה הישראלית האלימה והחד משמעית שמונעת תוך ירי את צעדות השיבה, לבין תוצאות עקביות בסקרים שונים שמראות שכחמישית מהישראלים (היהודים) פתוחים לאפשרות של שיבת פליטים פלסטיניים?

לדעתנו הפער נובע מתנאי השיח השונים בסוגיית השיבה. השיח הציבורי הרווח בישראל הוא שיח לעומתי, שואתי, משחק סכום אפס. כלומר ששיבה שלהם משמעותה שלנו הישראלים אין מקום בארץ. לפני מספר ימים שאלנו את עדנאן מחאמיד, פליט מא-לג׳ון, בביקור בכפרו ההרוס, מה יהיה על היהודים שחיים על האדמות של כפרו (למשל קיבוץ מגידו) במצב שתוכר זכותו לשוב. תשובתו ריגשה את שומעיו: "אנחנו לא רוצים לגרום לאחרים את הסבל שאנחנו עוברים. נמצא דרך להתפשר על האדמות הללו".

מתברר שכאשר שואלים ישראלים על זכות השיבה כזכות אדם בסיסית, שמטרת ההכרה בה היא לחיות בשלום בארץ, לא מעטים מהם נענים בחיוב לחזון של עדנאן הפליט.

עניין השיבה בפועל של הפליטים הפלסטינים ראוי לדיון נפרד ומעמיק, שגם הוא הולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות. כאן רק נציין שהדרישה העקבית של הפלסטינים להכרה בזכות ומימושה בפועל לא לוותה מעולם בתביעה לסילוק היהודים כדי לממש את שיבתם. אדרבא, מימוש זכות השיבה הוא במסגרת התנאים שהשתנו בתכלית מאז הנכבה, מבחינה דמוגרפית ותרבותית. תשובתו של עדנאן היא אפוא מייצגת את התפיסה הרווחת בקרב הפלסטינים, פליטים ומי שחיים על אדמתם ההיסטורית. השיבה לא תלווה בעקירה בכוח של אנשים מהבתים בהם הם חיים.

מסקנתנו היא שכדי לקדם צדק ופיוס בארץ צריך לפתח שיח שמכיר בעוולות העבר ומבקש חיים משותפים. אין טעם להתווכח על "זכותם מול זכותנו", חייהם לעומת חיינו וכו׳. הוויכוח הזה הוא מה שמתחזק את הגדר ומעניק את ההצדקה לירות על כל מי שמתקרב אליה. עלינו לתרגל שפה חדשה שמכילה את כל תושבי הארץ ופליטיה. זו תהיה התחלה לתהליך שמטרתו לחדול מלהיות מתנחלים וכובשים בארץ כדי לחיות בה יחד עם תושביה ופליטיה.

אלאונור מרזה ברונשטיין ואיתן ברונשטיין אפריסיו מנהלים במשותף את דה-קולונייזר.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

זה הזמן להעמיד בראש משרד החינוך מנהיג שמאמין בחינוך כוללני, איכותי ושוויוני. לא הוא. שר החינוך רפי פרץ (צילום: פלאש90)

ישראל בהבטחה לאו"ם: חינוך כוללני, שוויוני ואיכותי עד 2030

ישראל התחייבה בפני האו"ם לעמוד ב 17 היעדים של התכנית לפיתוח בר קיימא 2030. זה הזמן להעמיד בראש משרד החינוך מנהיג שמאמין בחינוך כוללני, איכותי ושוויוני, ולא מישהו כמו שר החינוך הנוכחי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf