ממותה במקום ציפור: רשת חברתית חדשה מאתגרת את כללי המשחק

על רקע האכזבה מהתפקיד שצפו לפייסבוק ולטוויטר בהובלת שינויים חברתיים, מסטודון, רשת חברתית חדשה ומבוזרת, מאתגרת את המשמעות של רשתות חברתיות בעידננו ומציעה ניסוי חדש בארגון קהילתי

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: מיכאל ספיר

שנת 2011 הייתה שנה מלאת תקווה – עבורי, עבור ישראלים רבים ועבור אנשים רבים ברחבי העולם.

לצד גל המחאה שסחף את העולם, בשולי הדברים, הייתה תקווה גדולה בחזית הטכנולוגית. הרשתות החברתיות פרצו בסערה אל השדה הפוליטי ככלי חוצה-גבולות ומהיר להפליא לחיבור בין אנשים, בניית תנועות וארגון פעולות מחאה. פייסבוק איפשרה לפעילים להוציא אלפי אנשים לרחובות לפני שהרשויות אפילו שמעו עליהם, בעוד טוויטר איפשרה לפעילים בשטח לעקוף דוברים רשמיים ולהוציא עדכונים חיים מהחזית ישירות לעוקבים בכל העולם.

בקרב אנשי האינטרנט החופשי זו הייתה תקופה בה הועלו תחזיות זוהרות אודות עתיד בו הפוטנציאל החתרני של האינטרנט פורץ גבולות, מפיל חומות ומשטרים ומביא עידן חדש של חופש אנושי. כבר אז היו כמה אנשי טכנולוגיה שכפרו בנבואות האופטימיות הללו, כמו החוקר יבגני מורוזוב שפרסם בתחילת 2012 ספר על הפוטנציאל הדכאני של האינטרנט.

> מדליק המשואה הערבי במלכודת לתפארת מדינת ישראל

הרשתות החברתיות פרצו בסערה אל השדה הפוליטי ככלי חוצה-גבולות ומהיר להפליא לחיבור בין אנשים, בניית תנועות וארגון פעולות מחאה. המחאה החברתית, קיץ 2011, תל אביב (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הרשתות החברתיות פרצו בסערה אל השדה הפוליטי ככלי חוצה-גבולות ומהיר להפליא לחיבור בין אנשים, בניית תנועות וארגון פעולות מחאה. המחאה החברתית, קיץ 2011, תל אביב (אורן זיו / אקטיבסטילס)

עידן פוסט-סנודן

היום, שנים מעטות לאחר מכן, ובמיוחד אחרי החשיפות האמיצות של אדוארד סנודן בשנת 2013, ברור שנבואות הזעם היו עדינות יחסית למציאות. כל מילה שמוקלדת לתוך הרשתות החברתיות הגדולות זמינה מיד לסוכנויות ביון אמריקאיות לחיפוש חופשי – כולל הודעות "פרטיות". פייסבוק מוסרת את התוכן שלנו לכל רשות אכיפת חוק בעולם שרק מבקשת, אפילו בלי צו שופט או בקרה חוקתית כלשהי. הרשויות הישראליות מאתרות באופן אוטומטי סטטוסים בפייסבוק עם מלים מחשידות בערבית וכולאות עיתונאים ומשוררות על בסיס חוסר-הבנה או תרגום מכונה קלוקל.

פלטפורמות שהבטיחו לאפשר לנו לפעול בחופשיות הפכו במהרה כלי נשק עבור כל משטר שמעוניין לנסות ליצור "משטרת מחשבות" אורווליאנית. עבור פעילים שקיוו למנף את הכוח של הרשתות החברתיות לארגון פוליטי, הן הפכו לחרב פיפיות. כבר אי אפשר שלא להיות בהן – פייסבוק בשנים האחרונות היא "כיכר העיר" של מה שנשאר מהשמאל הישראלי, שם מתקיים השיח ומי שלא שם, לא קיים. אבל גם אי אפשר באמת להתבטא בהן בחופשיות או לארגן דרכן פעילות שעלולה לאיים על מוקדי הכוח בחברה, לפחות אם לא רוצים פגישה אישית עם "רונה" מהשב"כ. במשך שנים קיווינו להזדמנות לברוח באופן קולקטיבי ממלכודת הדבש הזו, ובכל פעם התאכזבנו.

אין אלטרנטיבה?

למרות כל הטכנולוגיה המתקדמת שנדרשת כדי לקיים רשתות עצומות המתעדכנות בזמן אמת, בסיס הכוח של פייסבוק ושל טוויטר הוא לא בטכנולוגיה אלא דווקא באנשים, בקהילה.

כאשר גוגל, עם תשתית טכנולוגית מתקדמת בהרבה משתיהן, ניסתה להתחרות בהן באמצעות רשת "גוגל פלוס", היא נחלה כישלון נחרץ – חרף כל מאמציה, גוגל לא הצליחה לגבש את הקהילה שנחוצה כדי להפוך רשת חברתית למקום אטרקטיבי, מקום לחלוק בו מחשבות ותמונות, לבזבז בו את הזמן, להתווכח, לדון או לארגן אירועים. בלי האנשים, אין מה לעשות שם.

חברות קטנות יותר כמו ello ניסו לפרוץ אל השוק עם רשתות נישתיות ונכשלו גם הן. כאשר אנשי קוד פתוח וחירויות הפרט השיקו את רשת diaspora כמתחרה ישירה לפייסבוק, או את Quitter.se כמתחרה ישירה לטוויטר, הן בקושי הצליחו לחדור אל תודעת המיינסטרים. עד שהגיעה רשת אחות לשתי האחרונות, המבוססת על אותו הפרוטוקול הפתוח (OStatus), והחלה להכות גלים: Mastodon.

> לעמוד בצפירת יום השואה עם רועים פלסטינים בארץ המתנחלים בבקעה

פלטפורמות שהבטיחו לאפשר לנו לפעול בחופשיות הפכו במהרה כלי נשק עבור כל משטר שמעוניין לנסות ליצור "משטרת מחשבות" אורוולית. (צילום אילוסטרציה: עבד רחים חטיב/פלאש90)

פלטפורמות שהבטיחו לאפשר לנו לפעול בחופשיות הפכו במהרה כלי נשק עבור כל משטר שמעוניין לנסות ליצור "משטרת מחשבות" אורוולית. (צילום אילוסטרציה: עבד רחים חטיב/פלאש90)

אודות מסטודון

מסטודון היא רשת חברתית בקוד פתוח. כל אחד יכול להשתתף בפיתוח שלה, ויותר מזה, כל אחד יכול להתקין אותה על שרת משלו ולהתחבר לרשת הרחבה יותר.

מסטודון הושקה בנובמבר האחרון, והיכתה גלים בתחילת אפריל כאשר השרת הראשי ברשת, Mastodon.social, נאלץ לסגור את ההרשמה כי קצב ההרשמות נהיה מהיר ממה שיכל להכיל. הפרויקט הקטן של אויגן רוכקו (Eugen Rochko) הגרמני בן ה- 24 והקהילה הקטנה סביבו החל פתאום לתפוס תאוצה. כתבות שונות נכתבו עליו, רובן באנגלית, והציגו את מסטודון בתור "טוויטר בלי נאצים" – כיוון שבניגוד לרשתות אחיות ומתחרות, במסטודון הייתה נוכחות מאוד מרכזית של להטב"ק מהשמאל הפוליטי, ונאכפו חוקים ברורים נגד הסתה ותקיפות של הימין הקיצוני.

בשבועות הספורים שמאז, הרשת צמחה בקצב מסחרר. בעת כתיבת שורות אלו ידוע על כ- 1,180 שרתים עצמאיים שמריצים מסטודון, בהם רשומים מעל 465,000 משתמשים, ונוספים כל יום עשרות אלפי משתמשים חדשים. הצמיחה הכי גדולה חלה כאשר "יאהו" יפן פרסמו כתבה על הרשת ונוסדו שני שרתים יפניים. אחרי שלושה ימים כל אחד מהם לבדו הכיל יותר משתמשים משרת הבית של רוכקו שהתחיל את הכל.

מסטודון מתחילה להיראות כמו אלטרנטיבה חופשית שמצליחה לפרוץ את מחסום הקהילה ולמשוך קהל גדול מספיק בשביל להיות פלטפורמה אטרקטיבית. נוסף על כך, יש לה יתרונות מבניים בעלי חשיבות גדולה עבור הקהילות שבה בכלל, ובפרט עבור פעילים פוליטיים.

איך זה עובד?

בעוד חוויית המשתמש הבסיסית של מסטודון נראית תחילה כמו חיקוי ישיר של טוויטר, ההבדלים הדקים יכולים להתגלות כמשמעותיים למדי. החשוב ביותר הוא טבעה של הרשת – בעוד טוויטר היא רשת ריכוזית ואחידה המנוהלת בידי תאגיד אמריקאי אחד שמחזיק בסמכות על כל הרשת, מסטודון היא רשת מבוזרת. אף גורם, גם לא רוכקו, לא יכול להחליט שום דבר באופן גורף עבור כל הרשת. כל שרת יכול לבחור לאמץ או לדחות כל פיסת טכנולוגיה וכל כלל קהילתי של צוות מסטודון.

ניהול הקהילות במסטודון נעשה על בסיס קהילתי. פייסבוק וטוויטר מחליטות באופן שרירותי למדי להרחיק או להחזיר משתמשים, כביכול על בסיס חוקי השימוש באתר. בפועל החסימות בפייסבוק כנראה מתבצעות בעיקר באופן אוטומטי על בסיס בינה מלאכותית קלוקלת ומספר הדיווחים המתקבלים, ובטוויטר נראה שהכללים נאכפים רק כאשר מופעל לחץ על החברה בידי גורמים כאלו ואחרים. במסטודון, אפשר להשתיק או לגרש משתמש משרת יחיד, אבל אין דרך למנוע ממנו להירשם דרך שרת אחר. אם מתבצעת חסימה שרירותית, האחראים לכך הם מנהלי השרת, ואפשר ליידע על כך את כל הרשת בקלות.

כל שרת מסטודון מקיים קהילה משלו עם חוקים משלה בתוך הרשת הרחבה יותר. כדי למנוע מצב בו מתקיים "מערב פרוע" של שרתים חסרי-חוקים שהמשתמשים בהם חופשיים לתקוף משתמשים אחרים ברחבי הרשת הפדרטיבית, מנהלי שרתים יכולים לחסום שרת אחר בשלמותו, ומנהלי שרתים אחראיים מתקשרים ביניהם ברציפות כדי להתעדכן על פעילות פוגענית כדי לחסום את השרתים המסוכנים מבעוד מועד.

כך למשל נחסמה משרתים רבים תחילה כל תקשורת עם שרת יפני גדול שמשתמשיו הפיצו תמונות של אלימות מינית כלפי ילדים ("פורנו ילדים"). אבל הרשת הפדרטיבית היא דבר גמיש, ולאחר שחלפה הסערה הראשונית ומנהלי השרת היפני יישרו קו עם עמיתיהם במערב (כולל מדינות בהן מנהל שרת יכול להיאסר על עצם כך שהגיעו אל השרת שלו תמונות שכאלו) שוחררה החסימה בשרתים רבים.

המודל הקהילתי של מסטודון מניח אחריות רבה בידיים של מנהלי השרתים – הן להגן על המשתמשים הרשומים אצלם מתוקפנות שמקורה בשרתים אחרים, והן לדאוג שהשרת שלהם לא יהווה מקלט לגולשים פוגעניים או אלימים. משתמשים מאידך מצופים לבחור היטב אצל אילו מנהלים הם מתיישבים ברשת, וליידע את מנהלי הקהילה שלהם כאשר יש בעיות.

אלטרנטיבה חופשית שמצליחה לפרוץ את מחסום הקהילה? הלוגו של מסטודון

אלטרנטיבה חופשית שמצליחה לפרוץ את מחסום הקהילה? הלוגו של מסטודון

תקווה אחרי הכל?

מסטודון אינה בנויה לפרטיות, וממשלות שירצו לפרוץ לשרתי הרשת יוכלו כנראה לעשות זאת. אבל בניגוד לרשתות הגדולות, הביזור והפיתוח בקוד פתוח מבטיחים שלא ניתן לחבר בסודיות את הרשת כולה ישירות למאגרי מידע ממשלתיים, ויש לה פוטנציאל לפתח יכולות אבטחה מתקדמות עם הזמן – כבר יש מומחי אבטחת מידע שעובדים על זה, בזמנם החופשי ובהתנדבות.

בעיניי הדבר החשוב מכל, אולי, הוא עצם העובדה שמסטודון היא ניסוי בניהול-עצמי. בעוד פייסבוק וטוויטר מעודדות אותנו לגשת אל המדיה החברתית בתור צרכנים, שמקבלים שירות אחיד ומתיישרים בפסיביות לפי הכללים שלו, מסטודון מזמינה אותנו ליצור רשת חברתית משלנו ולהשתתף באופן אקטיבי ככל שנרצה בקביעת האופי והכללים שלה. כל אחד יכול, לפחות עקרונית, להקים שרת. הדבר הופך קל יותר מבחינה מעשית מיום ליום ובקרוב ייתכן שלא יידרשו לכך יכולות טכניות מיוחדות.

בין אם הרשת החופשית תצליח להחליף את הרשתות התאגידיות או אפילו לתפוס נתח שוק משמעותי או לא, אלפי אנשים צוברים ברגעים אלו נסיון בניהול-עצמי קהילתי. זהו ניסוי ענק ודינמי, שקשה לצפות את תוצאותיו – אבל הוא כבר מצליח להעצים אנשים מוחלשים ברחבי העולם ולהציע תקווה בתקופה בה רבים מאיתנו משוועים לה.

כולם מוזמנים להצטרף לניסוי – רשימת שרתים עם הרשמה פתוחה ניתן למצוא כאן.

מיכאל ספיר הוא פעיל פוליטי העובד וגר בתל אביב, ושותף בהקמת וניהול "תותים" (tooot.im), קהילת המסטודון דוברת-העברית הראשונה.

> ברק כהן נגד מירי רגב: יש מצבים שבהם פערי הכוח הם הפוכים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"עסקת המאה היא רק ניסיון לחסל את הזכויות הפלסטיניות". הפגנה בשבת ברמאללה נגד ועידת בחריין (צילום: אחמד אל-באז)

"עסקת המאה היא רק ניסיון לחסל את הזכויות הפלסטיניות". הפגנה בשבת ברמאללה נגד ועידת בחריין (צילום: אחמד אל-באז)

הפלסטינים יוצאים למחאות נגד ועידת בחריין

המפלגות הפלסטיניות הכריזו על מחאה נרחבת בשבוע הבא, במקביל לקיום הוועידה. "העם הפלסטיני דחה בעבר 'שלום כלכלי', הוא דוחה גם היום", כתב איש העסקים באשיר אלמסרי  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf