מעמד הביניים הערבי החדש כבר לא מתבייש להצביע ליהודים

היעלמות הסכסוך מסדר היום הפוליטי, כישלון האביב הערבי והעמקת ההשכלה והרצון למצוא תעסוקה שהולמת את הכישורים מובילה תהליכי שינוי בקרב הציבור הערבי בישראל. במפלגות היהודיות מזהים את זה, ומסתערים על הקול הערבי באגרסיביות

מאת:
השאירו תגובה
א א א

המפלגות היהודיות גילו את הערבים. והערבים, יש לומר, גילו את המפלגות היהודיות. בעצם, זו אינה ההגדרה המדויקת. הרי בכל מערכות הבחירות לדורותיהן, כל המפלגות רצו את קולות הערבים. קול הוא קול, וכל קול נחשב – לפחות עד אחרי הבחירות. תמיד היו גם ערבים שהצביעו למפלגות ציוניות, מתוך שיקולים אישיים או קהילתיים. אלא שבמערכת הבחירות הנוכחית, כך נראה, קורה משהו אחר: הכרה הדדית שאי-אפשר עוד אלה בלי אלה.

לא עוד ברית דמים, ולא עוד נציגות-מחמד. המציאות כפתה על שני הצדדים סוג של ריאל-פוליטיק והכרה בצורך ההדדי. דווקא בעידן של חוק הלאום, דווקא בעידן של עוד חקיקה גזענית ואווירה של אלימות גזענית בשטח וברשת. התהליכים הסוציו-פוליטיים הם הרי אף פעם לא ליניאריים. השמאל-מרכז הישראלי הבין שהערבים אינם עוד רק חלקי חילוף למצביעים היהודים שנעלמו לשמאל ומהססים במרכז. הם הופכים במידה רבה לפרטנרים בעלי אינטרסים משותפים.

מה שמאפשר את התהליך הזה הוא בין השאר היעלמותו של הסכסוך הישראל-פלסטיני כנושא משמעותי במערכת הבחירות – אצל היהודים והערבים כאחד. גם אם הפלסטינים אזרחי ישראל לא ויתרו על שאיפותיהם הלאומיות, הנושא איבד את מרכזיותו.

"אכן כך", מאשר דב חנין, עד לא מכבר חבר כנסת בחד"ש והרשימה המשותפת. "הימין הצליח. הוא עירער בציבור היהודי ובציבור הערבי את האמונה ביכולתם להשפיע או לשנות משמעותית בשאלת הסכסוך הישראלי-פלסטיני. על רקע תחושה זו – ואני אומר זאת בצער – מפנים את הפעילות ואת השאיפות לנושאים אחרים, שבהם מקווה המצביע להשפיע על החיים שלו ושל קהילתו. זה משותף ליהודים ולערבים בו זמנית".

זה גם הרקע שהוליד את הצהרתו השנויה במחלוקת של יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה, בנוגע לנכונותו להיות חלק מקואליציית מרכז-שמאל. אף שהציג תנאים שאינם מקובלים על רוב החברה היהודית, ההצהרה נותרה כקול מהדהד – שמעצב אפשרות למציאות אחרת.

ח״כ איימן עודה במהלך ארוע השקת הקמפיין בעברית של הרשימה המשותפת בתל אביב, 20.8.2019 (צילום: אורן זיו)

מנסה לרצות את מעמד הביניים הערבי. ח"כ איימן עודה במהלך ארוע השקת הקמפיין בעברית של הרשימה המשותפת בתל אביב, 20.8.2019 (צילום: אורן זיו)

עודה גם בא לרצות בכך את אחד מקהלי היעד המרכזיים שלו, מעמד הביניים הערבי הצומח בישראל, שמתחיל לשנות את המציאות. גם תשדיר הבחירות של הרשימה המשותפת נותן לכך ביטוי: הוא אומר, בערבית ובעברית – "מלחמה בגזענות, צמצום פערים, חופש ביטוי, שוויון זכויות, ביטחון אישי". תמצאו יהודי שלא מסכים לך, גם אם ייצוק לערכים אלה משמעויות אחרות.

מעמד הביניים מחפש להשתלב

"123 אלף קולות הלכו למפלגות ציוניות בבחירות באפריל 2019, 30% מכלל קולות הערבים. זה במובהק קולו של מעמד ביניים שמחפש להשתלב", אומר ל"שיחה מקומית" פרופ' עזיז חיידר, יליד מג'ד אל כרום, חוקר במכון ון ליר, שמשלים כעת כתיבת ספר בנושא מעמד הביניים ערבי והשפעתו הפוליטית. חיידר מכנה את התהליך החדש "אינטגרטיבי-קונפליקטיבי" – כזה המשלב נכונות לאינטגרציה תוך כדי קונפליקט עם המדינה.

לדברי חיידר, "מי שמתווה את אופייה של הפוליטיקה הערבית כיום הוא מעמד הביניים. הא זה שמוביל. גם מי שאינם משתייכים למעמד זה מאמצים התנהגות פוליטית של המאבק המוביל. בדיוק כמו אצל הרוסים והמזרחים בישראל".

להערכתו, 70%-80% מהערבים אזרחי ישראל נמצאים במחנה גדול ששואף לאינטגרציה ולעמדות השפעה. שני מוקדי התנגדות מובהקים למגמה הזאת הם בני הכפר והתנועה האסלאמית. מדי פעם מתנגדים לכך גם אינטלקטואלים לא מאורגנים שמעמדם נשחק, בדיוק כמו אינטלקטואלים בחברה היהודית.

על קרקע המציאות המשתנה הזאת, צועדות בתחושה של ביטחון גובר המפלגות היהודיות. נוכחותן בשטח גברה עוד יותר, אחרי שהבחירות באפריל הוכיחו את צדקת המאמץ וההשקעה.

חיידר מעיד כי "כל המפלגות היהודיות מתנפלות עכשיו על הקול הערבי באופן הרבה יותר אגרסיבי. כולם חשים שיש שם עוד מאגר שאפשר לנצל, בייחוד בקרב אותם 50% שכלל לא הצביעו באפריל. אני עוקב בדבקות אחרי התקשורת והמדיה החברתית בערבית. הבלבול בחברה הערבית, כמו גם הכעס על המפלגות הערביות שלא התפוגג לגמרי, בהחלט עשויים להעלות את שיעור ההצבעה למפלגות היהודיות".

פרופ' עזיז חיידר: "הבלבול בחברה הערבית, כמו גם הכעס על המפלגות הערביות שלא התפוגג לגמרי, בהחלט עשויים להעלות את שיעור ההצבעה למפלגות היהודיות"

בתוך המורכבות הזאת, מעניינים במיוחד ממצאי המחקר שערכה עמותת יוזמות אברהם, בראשות המנכ"לים המשותפים ד"ר תאבת אבו-ראס ואמנון בארי-סוציליאנו, אחרי הבחירות באפריל. המחקר מצא כי בעוד שמסרים של שוויון ושותפות פוליטית יחזקו את האמון של המצביעים הערבים ואת שיעור ההצבעה שלהם – הם לא צפויים לפגוע בתמיכת הציבור היהודי במפלגות המרכז-שמאל. אך שיתוף ערבים בקואליציה – זה כבר סיפור אחר.

בסקר שפירסם תאגיד השידור השבוע, תמכו 68% מהציבור הערבי בכניסה לממשלה, אך רק 9% מהציבור היהודי תומכים בהכללת ערבים בקואליציה. "הערבים נוהרים לקלפיות" אולי כבר פחות עובד בספטמבר 2019, אבל יש גבול. אבל גם אם השינוי בקרב הציבור הערבי עמוק יותר, בכל זאת מסתמן גם שינוי בעמדות הציבור היהודי.

"פועלים בין הפטיש לסדן"

ניתן לזהות כמה נקודות מפנה שחוללו – ועדיין מחוללות – את השינוי הגדול בחברה הערבית. יש המצביעים על כשל קמפ דיוויד, והכרזתו של ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, כי "אין פרטנר", כנקודת תפנית שדיכאה לא רק את מחנה השלום היהודי, אלא גם את הציבור הערבי – שלא הצליח מאז לאושש את האג'נדה הזאת. לדברי פעיל מרכזי, "פחות מדברים על זה ופחות מאמינים בזה".

ודיע עואודה מכפר כנא, סופר ופרשן לענייני ישראל ב"אל קודס אל ערבי" שכותב גם ל"שיחה מקומית", מדגיש את האקדמיזציה של החברה הערבית ואת הגידול המשמעותי בהשתתפות נשים בשוק העבודה כתהליכים מחוללי שינוי מרכזי בתוך ישראל.

בנוסף, כמו רבים אחרים, הוא מצביע על הליכי העומק בעולם הערבי – ביניהם כישלון האביב הערבי והאיום של דאע"ש על המיעוטים – כגורמים שגרמו לדמורליזציה בחברה הערבית בישראל, לשחיקה של המאבק הלאומי והתכנסות פנימה.

לדברי עואודה, "התקשורת הערבית לא דנה בזה, ואת הפעילים והאינטלקטואלים שכן עוסקים עדיין בסוגיות הלאומיות תמצאי בעיקר בארגונים לא ממשלתיים, לא במסגרות של הפוליטיקה הממסדית. הרשימה המשותפת מבקשת בעיקר לתת לה את הכוח להשפיע על החיים של הפרט, בסוגיות כמו חינוך בריאות. הם שמים דגש משמעותי על הנושא האזרחי-חברתי".

"הרדיפה והדה לגיטימציה של הממשלה כלפי בל"ד, כאילו אנחנו השטן, דווקא עוזרת לאיש הפשוט לחשוב ולבחור נכון". היבא יזבק (צילום: דוברות בל"ד)

לא מתכוונת להביא את המאבק הלאומי אל הכנסת. היבא יזבק (צילום: דוברות בל"ד)

לפני כמה ימים ריאיין עואודה את חברת הכנסת היבא יזבק מבל"ד-הרשימה המשותפת. הוא מספר כי הופתע מעט מכך שגם יזבק אמרה בראיון כי היא לא מתכוונת להביא את המאבק הלאומי אל הכנסת, אלא להקדיש את פעילותה הפרלמנטרית לסוגיות אזרחיות ולנושאי רווחה, ולהותיר את המאבק הלאומי למסגרות אחרות. גם חד"ש והתנועה האסלאמית (לבד מסוגיות הלכתיות) מאמצות ומובילות אג'נדה חברתית-אזרחית דומה מאוד בקמפיין הבחירות שלהן. המפלגות הציוניות נמצאות במרחב פעילות דומה.

העמקת ההשכלה בחברה הערבית, למשל, עומדת בסתירה חריפה ליכולת לממש את ההשכלה הנרכשת בעבודה שהולמת את הכישורים. היכולות מייצרות מעמד חדש, והפערים בין היכולת למציאות מעוררים ייאוש, שמעודד אדישות. המסרים של המפלגות הציוניות פונים בדיוק לשם – ומבטיחים לסגור את הפער הזה.

על אף השינוי החברתי-פוליטי המרחיק לכת, יש דברים שאינם משתנים. כחול לבן בולטת מאוד בשטח בפנייתה למצביע הערבי, אך בכל הנוגע לישיבה בקואליציה – ממש לא, כפי שנזעקו במפלגה כשעודה שלח את בלון הניסוי שלו.

בראש המטה הערבי של המפלגה עומד ח"כ רם בן ברק, סגן ראש המוסד לשעבר. הרי מי מבין ערבים טוב יותר מאנשי מוסד. לכחול לבן יש גם דף פייסבוק פעיל ואין סוף פעילות שטח ביישובים הערבים. אחת הפעולות החשובות ביותר בתחום הזה היא "האמנה החברתית" של המפלגה, שיעדה המוצהר הוא "קידום ברית כתובה עם בני המיעוטים בישראל, מתוך מטרה לייצר שיח מכבד ומשתף". האמנה, שעוד לא התפרסמה, כוללת שישה פרקים עיקריים – משרד לבני מיעוטים, חינוך, ביטחון פנים, תעסוקה ופיתוח כלכלי, תשתיות ותחבורה ציבורית, ותוכנית מתאר ארצית.

האמנה החברתית של כחול לבן, מתוך עמוד הפייסבוק המוקדש לנושא

העבודה-גשר פועלת כמובן בממדים קטנים יותר, אבל המסרים שלה דומים. לדברי אחסן חלאילה, ראש המטה הערבי במפלגה, "אני פועל בין הפטיש לסדן. הפטיש הוא המדינה, הסדן הוא הציבור הערבי. כשהם מכים זה בזה, יש הרבה חברתי וכלכלי. הציבור הערבי יכול להיות גשר פוליטי וכלכלי. הזהות שלנו היא בעיקר ישראלית, שרוצה להשתלב בחברה הישראלית תוך שמירה על הזהות הערבית שלנו".

לילי גלילי היא עיתונאית ומרצה בסוגיות בחברה הישראלית, מחברת הספר "המיליון ששינה את המזרח התיכון" (עם רומן ברונפמן). הספר עוסק בהשפעת העלייה מבריה"מ עם החברה והפוליטיקה בישראל

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מסע הדה-לגיטימציה דרכן את הבוחרים הערבים לצאת לקלפיות. קלפי בכפר מנדא (צילום: אורן זיו)

מסע הדה-לגיטימציה דרכן את הבוחרים הערבים לצאת לקלפיות. קלפי בכפר מנדא (צילום: אורן זיו)

הבוחרים הפלסטינים הוכיחו שהפחדת הימין לא עובדת

ממשלת נתניהו ניסתה לכרסם באזרחות של הפלסטינים בישראל. התשובה של הבוחרים הערבים בקלפי היתה שדווקא דרך האזרחות שלהם הם ישמרו על זהותם הלאומית. שלוש נקודות שהבחירות אתמול העלו

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf