לשיר ביונסה עם האסירים במעשיהו

את השורה משיר השירים הם זיהו, מאזכור של גראס התרגשו ובשיר על אהבה כולם האזינו ברגש. הופעה מאחורי הסורגים

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בשבוע שעבר הייתי בכלא. לא כאסיר אלא כזמר. הוזמנתי לתת הופעה ביום האחרון של תוכנית הלימודים בכלא מעשיהו. הסיפור הבא מסופר לא כי יש משהו מיוחד במעשה של ביקור בכלא כאורח פורח, אלא כי במפגשים במקום טעון יש ערך.

אלישה, בת הזוג שלי, הצטרפה אלי. עברנו את הבידוק הבטחוני, הפקדנו את הטלפונים, פסענו דרך כך וכך דלתות ברזל משוריינות. מעשיהו הוא כלא ליושבים שבע שנים לכל היותר, או לאסירים שנותרו להם שבע שנים מעונש ארוך יותר. המתחם שבין החומות נעים ומטופח, ומזכיר יותר מכל בסיס צבאי עם משמעת רס"ר גבוהה. איתנו נכנסו שתי מאלפות כלבים שמעבירות סדנת אילוף שיקומית שבועית לאסירים.

הובילו אותנו לחצר מתחם החינוך. ישבו שם כשישים גברים בלבוש כתום. אחד מהם, גבר מבוגר בכיפה שחורה, ניגש אלינו כשהבחין בגיטרה. הוא שאל מה אני מנגן. "בעיקר שירים שלי", אמרתי.

"אולי אתה מכיר שירים של הבן שלי?" הוא שאל.

"מי זה הבן שלך?"

"איל גולן".

> פחות מאחוז מתלונות אסירים על אלימות סוהרים מובילות לכתבי אישום

חומות כלא מעשיהו (יובל בן עמי)

פריבילגיות של אדם חופשי. חומות כלא מעשיהו (יובל בן עמי)

זה היה רגע האמת הראשון. לא רציתי לחשוב על דברים שהאנשים האלה עשו. באתי לתת להם מוזיקה ולשמח אותם, ויותר מכל הייתי עסוק בלחוש אמפתיה כלפי מצבם. דניאל ביטון קם והזדהה והכריח אותי לזכור: יש סרסורים בקהל, יש עברייני מין. האסירים שכאן סובלים, אבל גם אחרים סבלו, נוצלו, נגזלו ואיבדו. מנגד, ביטון נראה עצוב מאוד וחשתי חום כלפיו. בסופו של יום הוא היחיד שנענש בפרשה. הנה הוא כאן בכתום, עדיין מלא גאווה מהבן, ואילו הבן – בזרועותיה האוהבות של מירי רגב.

נכסנו קצת לחדר המורים, שם עסק הצוות בפעילות קדחתנית. עד שיתפנו אלינו, הכרנו מתנדבת נוספת: מטפלת בביבליותרפיה. בחוץ האסירים גלגלו שיחה סביב שולחנות הפיקניק. האווירה הייתה רגועה ומצד שני רצינית. בסוף התחלנו להתארגן: נתנו לנו כיתה ממוזגת עם מקום לשמונים איש. שני אסירים הביאו ציוד סאונד והרכבנו אותו ביחד.

הזמיר נתן שיר

הכיתה התמלאה. התחלתי לשיר, והפריבילגיה שלי כאדם חופשי (וכבן לשכבה חברתית שמבטיחה את חירותי) נזלה מכל אחד מהבתים. סייגתי: "הרבה מהשירים הם שירי מסע. ומוזר לי לשיר אותם לאנשים שהחופש נגזל מהם. מצד שני. אני יודע שכל אחד כאן עובר מסע אדיר פי כמה מכל מסע שאי פעם עברתי. אז תחשבו על השירים האלה כשירים על מסעות קטנים, קטנטנים".

נראה היה שזה מקובל עליהם. בחיים לא זכיתי בכזה קשב. הם בלעו את המילים. בשיר אחד יש פרפראזה על שורה שכוחה משיר השירים. זאת הייתה הפעם הראשונה שמישהו זיהה אותה. בשיר אחר אני מזכיר גראס. ברגע שהמילה יצאה מפי, השיר הופסק במחיאות כפיים סוערות. הם מתגעגעים לגראס. אלישה אומרת שבשירי האהבה השתרר שקט מיוחד.

הם רצו שהיא תשיר. היא הסבירה שהיא לא שרה. הם לא התייאשו. ובין השירים הריעו לה: "א-לי-שה! א-לי-שה!". התפתח מרד אסירים בגב החדר. הרגשתי שהכי טוב להכיל אותו, אז עברנו לשירה בציבור: "דרך השלום", "היא רק רוצה לרקוד"… התחילה חפלה. ובחפלה כיכבה ההערצה לאלישה.

"א-לי-שה! א-לי-שה!"

"אתם לא רוצים לשמוע אותי שרה", היא הבהירה. "אתם כבר בכלא, מה אתם צריכים עוד עונש?"

שאלתי מי הכשרונות שבחדר. הריעו לבחור אחד יפה תואר עם הרבה קעקועים. הזמנתי אותו למיקרופון. שניים הלכו והביאו מהחדר השני דרבוקה ללוות אותו. הבחור הרביץ ראפ קורע על המצב הגברי, פרי עטו. נפלתי ממנו. אנא, אלוהים, תעשה ממנו סטאר אחרי השחרור. שאלתי מי עוד שר. הריעו לבחור מוסלמי אדוק עם זקן. עלה הבחור המוסלמי ושר שיר תפילה עדין שבעדינים. כולם ספגו אותו באהבה גדולה, כולל חובשי הכיפות.

> שבע שנים לרצח בברנוער: הנוער ניצב בחזית המאבק בלהט"בופוביה

אחר כך הרבצתי בעצמי שיר בערבית, שפתם של לפחות שליש מהנוכחים. התחילו ריקודים. הדרבוקה רתחה. המיקרופון היה שלהם והם שרו מה שבא להם. סוהרים וקצינות חינוך הציצו מדי פעם פנימה, לראות האם הכל טוב, וניכר היה שהכל בעיניהם טוב. ברגע מסוים לקחתי את המיקרופון בחזרה ומיד זכיתי שוב לקשב. הערכתי את זה מאוד.

בסוף אלישה שרה שיר של ביונסה וזה לא היה עונש בכלל. החום שהם שפעו כלפינו הפיק ממנה שיר וגם הניע אותנו במשך כל שארית היום, במשעולי העולם החופשי.

שיקום וכבוד

אני לא אוהב בתי כלא, בראש ובראשונה את אלה שמיועדים ללא-אזרחים במציאות הכיבוש, אבל גם את האזרחיים לא. שיעור מטורף של אסירים נתון במעגל סגור של יציאה מהכלא וחזרה אליו. המערך החברתי-אתני החולה תמיד מונצח על ידי מנגנוני הענישה. מה שעבריינים זקוקים לו ומה שהחברה זקוקה לו הוא בראש ובראשונה מסגרות של שיקום שיש בהן כבוד כלפי היחיד.

הביקור שלנו במעשיהו היה חטוף, אבל הרושם שקיבלנו הוא ששיקום הוא פונקציה חשובה שם ושהחינוך נתפש שם כמרכזי. אני רוצה לסיים את הפוסט בהצדעה לאנשים שמקדישים מעצמם הרבה יותר משעתיים כדי לקדם את אלה שנתונים בין הגדרות, כאנשי מקצוע או כמתנדבים, ובעוד הצדעה, לאלה שמתמודדים עם ייסורי הכלא ומצליחים להתקדם הלאה. אלה מעשים קדושים.

> ההתנגדות לכליאה בדרך למיינסטרים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מסגרות של חלופות מעצר אמורות למנוע שליחת נערים ונערות לכלא. כלא אופק המיועד לנוער (צילום: משה שי / פלאש 90)

מסגרות של חלופות מעצר אמורות למנוע שליחת נערים ונערות לכלא. כלא אופק המיועד לנוער (צילום: משה שי / פלאש 90)

במקום שיקום: משרד הרווחה סוגר חלופות מעצר לנוער

מסגרות המעניקות לנוער בעבריינות סיכוי להשתלב בקהילה נסגרים בזה אחר זה. הוסטלים לשיקום נוער בסיכון קיבלו הודעות סגירה. כשנציג משרד הרווחה שואל בדיון בכנסת "היית מוכן לגור ליד נוער כזה?", אפשר להבין מהי מורשתו של שר הרווחה חיים כץ  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf