"מי שלא זורם עם פוליטיקת השנאה של ארדואן הופך למטרה"

למרות השליטה של ארדואן בתקשורת והרדיפה הפוליטית אחר מיעוטים הצליחה "מפלגת העמים הדמוקרטית", "הרשימה המשותפת" התורכית, להפוך לשלישית בגודלה בפרלמנט. בראיון מיוחד לשיחה מקומית מדבר אחד מסגני יו"ר המפלגה על ההסתה והאלימות נגדם, התפוררות הדמוקרטיה, והקשר בין המאבק הכורדי למאבק הפלסטיני נגד הכיבוש

א א א

למטה הראשי של מפלגת העמים הדמוקרטית באנקרה הגעתי בנסיעה קצרה במונית. "תראה שאי אפשר יהיה לפספס את הרחוב הקטן והקצת נחבא שאתה מחפש, בזכות מחסומי המשטרה", הסביר לי הנהג, ולא טעה.

ניידות רבות, עשרות שוטרים ומחסומים גבוהים סגרו היטב על הרחוב ויצרו תחושה של מחנק. בצד חנתה משאית לפיזור הפגנות, אחת מאלה שפגשתי בימי דיכוי המחאה בפארק גזי בקיץ 2013, כשזרנוק המים שעל גגה רק מחכה לסיבה להכנס לפעולה.

נראה שיותר משנועדו לספק ביטחון לעובדי מטה המפלגה או לבאים בשעריו, עמדו שם כל אלה בעיקר כדי לבודד ולסמן את יושביו ולייצר איום והרתעה. "כל השוטרים הרבים והמחסומים לא ממש עזרו לנו באותו ערב לפני מספר חודשים בו המון ימני מוסת העלה באש את הבניין שלנו והמשטרה עמדה חסרת מעש", יאמר לי מאוחר יותר גונאי קובילאי, בכיר במפלגה השמאלית-רדיקלית ואחד מסגני יושב ויושבת הראש של המפלגה יוצאת הדופן הזו.

אחד השוטרים במחסום סימן לנו לפתוח חלון ושאל לאן אנחנו נוסעים תוך שהוא סוקר אותי במהירות. בראש ראיתי כבר איך הכל מסתבך והלב התחיל לדפוק. עיתונאי זר, ישראלי, מגיע למטה המפלגה שחבריה מואשמים תדיר על ידי הממשלה בכך שהם מעודדים טרור. תורכיה מחזיקה בשיא עולם בכליאת עיתונאים. הנהג נחלץ לעזרתי ופשוט ענה ביובש במקומי "למטה מפלגת ה-HDP".

אחרי רגע קצר של שתיקה שהרגיש כמו נצח המחסום נפתח ואפשרו לנו לעבור. רציתי לצלם את מראה הרחוב הנצור שקידם את פני, אבל זכרתי היטב כמה לא כדאי להסתכן מול השוטרים התורכים, שחופש העיתונות הוא הדבר האחרון שמעניין אותם. אחר כך, בתוך הבניין, לקח לי דקה או שתיים להרגע מהרגע המכווץ ההוא שם בחוץ. אלו הם פניה של תורכיה כיום. מדינה ספק דמוקרטית תחת מעטה מתגבר של דיכוי.

> כורדים, פמיניסטיות ולהט"ב הם המנצחים הגדולים בבחירות בתורכיה

הפגנת נשים של "מפלגת העמים הדמוקרטית" לרגל יום האשה הבינלאומי, 8 במרץ 2015. (צילום באדיבות צוות המדיה של ה – HDP)

הפגנת נשים של "מפלגת העמים הדמוקרטית" לרגל יום האשה הבינלאומי, 8 במרץ 2015. (צילום באדיבות צוות המדיה של ה – HDP)

המפלגה של השקופים והמודרים

מפלגת העמים הדמוקרטית (HDP) הייתה להפתעת הבחירות בתורכיה, כשהצליחה ביוני האחרון לעשות את הבלתי אפשרי ולראשונה להכנס לפרלמנט. על הדרך היא הצליחה למנוע ממפלגת "הצדק והפיתוח" של הנשיא ארדואן את הרוב אליו התרגלה, ושאפשר לה עד אז לשלוט בלי צורך בקואליציה.

אחוז החסימה האימתני, עשרה אחוזים גובהו, שהיה עליה לצלוח בדרך, הוא ירושה עגומה מימי ההפיכה הצבאית בשנות ה-80 ונוצר בדיוק בשביל להבטיח את השארתם של הכורדים ושאר מפלגות שמאל מחוץ לבית המחוקקים. וה-HDP היא בדיוק זה: מפלגה כורדית בבסיסה, שהרחיבה את מצעה ואת שורותיה לפעילים חברתיים, פמיניסטיות, להט"ב ועוד. לא מעט פרשנים השוו את המהלך של הרכבתה ושל הצלחתה לזה של הרשימה המשותפת בישראל.

מה גרם פתאום לכשישה מיליון תורכים, לא כורדים בלבד, לסכן כך את פתק ההצבעה שלהם ולבחור דווקא במפלגה הזו? מדוע גרם הנצחון הזה לסחרור פוליטי כה עז, שהביא את הנשיא ארדואן להחליט על בחירות כלליות חוזרות שהתקיימו בחודש שעבר? איך זה גרם לקריסת תהליך הפיוס עם הכורדים והביא לחידוש הלחימה עם מחתרת ה- PKK תוך סחיפת המדינה כולה לתקופה של חוסר יציבות, התגברות הקיטוב ההסתה והאלימות? על כל אלה ועוד ביקשתי לדבר עם קובילאי.

לטובת הקורא הישראלי שלא מאוד מכיר את מפלגת העמים הדמוקרטית, מהי בעצם המפלגה הקצת שונה הזו בנוף הפוליטי התורכי?

"ההבדל הבולט ביותר ביננו לבין מפלגות אחרות בתורכיה הוא שהפוליטיקה של כל שאר המפלגות מבוססת בעצמה כזו או אחרת על סוגים שונים של הדרה. כך למשל עבור כל שאר המפלגות נתפסת התורכיות כלאום לגיטימי יחיד, האסלאם הסוני נתפס כפרקטיקה המוסלמית היחידה, וככלל קבוצות וזהויות רבות המרכיבות יחד את החברה התורכית פשוט מודרות מהמשחק הפוליטי.

"בניגוד לכל אותן מפלגות אנחנו ב-HDP מייצגים בדיוק את שלל הקבוצות המודרות הללו. כמו כורדים, אלווים, ארמנים, יזידים, נשים, עובדים, מהגרים, קהילת הלהטב"ק ואחרים. מפלגת העמים הדמוקרטית היא בעצם האלטרנטיבה התקפה היחידה לשוחרי השלום, החירות, הצדק, השוויון האזרחי והדמוקרטיה בתורכיה.

"ואכן בבחירות הכלליות בתורכיה בקיץ האחרון הצלחנו לעבור את אחוז החסימה הבלתי אפשרי כמעט ולזכות באמונם של למעלה משלושה עשר אחוזים מקהל הבוחרות והבוחרים והכנסנו לפרלמנט התורכי שמונים נציגים וקולות שעד אז לא זכו לייצוג".

> הגרילה הכורדית מציעה מזרח תיכון בלי לאומנות ודיכוי נשים

גונאי קובילאי, סגן יו"ר מפלגת העמים הדמוקרטית (אבי בלכרמן)

גונאי קובילאי, סגן יו"ר מפלגת העמים הדמוקרטית (אבי בלכרמן)

אני זוכר את השמחה המתפרצת, במיוחד בדיארבקיר בירת החבל הכורדי, באותו ליל בחירות. אבל האופוריה לא שרדה הרבה זמן. הממשלה וחלק מהתקשורת האשימו אתכם בתמיכה בטרור, המדינה הלכה לסבב בחירות נוסף ואתם איבדם כמיליון קולות וכוחכם בפרלמנט נחלש. מה בעצם קרה?

"הנשיא ארדואן וממשלת מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) התקשו לקבל את התוצאה ששינתה את המפה הפוליטית ולמעשה דחקה אותם ממצב של שלטון חד מפלגתי אימתני. הם בחרו בהכרזת מלחמה עלינו ועל דבר הבוחר והובילו כמעט מיד לבחירות חוזרות בתקווה לתקן את התבוסה. כל ההתנהלות שלהם מאז פרסום התוצאות הייתה בלתי לגיטימית ומנוגדת למוסר, והאמת היא שזה קצת הצליח להם. אם כי חשוב להדגיש שהם לא הצליחו לדחוק אותנו החוצה מהפרלמנט ועדיין הצלחנו לעבור באופן ברור את אחוז החסימה.

"חשוב להבין שלאחר הבחירות ביוני המציאות הפוליטית כאן השתנתה באופן יסודי. הנשיא כפה על העם התורכי מלחמה מיותרת וחוסר יציבות, שנועדו להשפיע על תוצאות הבחירות החוזרות עליהן הכריז וכמובן לדחוק החוצה את מפלגת העמים הדמוקרטית, שכניסתה לפרלמנט היא זו שהביאה להחלשת מפלגתו. אחד הצעדים הקיצוניים בהם נקט היה הקפאת תהליך השלום שהלך ונרקם עם מנהיג המאבק הכורדי הכלוא ,עבדאללה אוצ'אלן.

"השיא היה התכחשות להסכם דולמה באחצ'ה, שנחתם בין הצדדים כשנה קודם לכן בסיומו של משא ומתן ממושך, ופתיחה במתקפה צבאית על כורדיסטן התורכית ועל בסיסי הכורדים בעיראק, שהפכה למלחמה של ממש בין צבא, תורכיה ל-PKK (מפלגת הפועלים הכורדית, המוגדרת בתורכיה ארגון טרור, א.ב.). בפועל הם הכריזו מלחמה גם עלינו".

מה פירוש הכרזת מלחמה? אילו ביטויים היו לכך?

"למעלה מ-200 מבנים שלנו הותקפו במהלך החודשים הללו, כולל הצתת המטה הראשי שבו אנחנו יושבים עכשיו, ומספר דומה של אזרחים נפגעו מאלימות המדינה וכנופיות מוסתות. נוסף על הפגיעה בנו גם המרחב הציבורי הפך מקום מסוכן לחופש הביטוי וההתאגדות.

"שני פיגועי תופת גדולים המיוחסים לדאע"ש פגעו בציבור שהתכנס למחות על המצב. אחד ביולי בעיר סורוץ', הסמוכה לעיירה קובני שבצד הסורי. קבוצות נוער סוציאליסטי שביקשו לעבור את הגבול ולסייע בשיקום העיירה קובני הותקפו בידי מחבל מתאבד ועשרות נרצחו. פיגוע קשה שני אירע באוקטובר באנקרה בכינוס שלום בו נהרגו למעלה ממאה ונפצעו מאות. בשני המקרים הללו הייתה תחושה קשה של אדישות המדינה במקרה הטוב והעלמת עין במקרה הרע.

"כדי להבין את גודל ההישג שלנו חשוב להבין שהבחירות האחרונות התנהלו כשבחוץ מתחוללת מלחמה וכשהשלטון באמצעות השליטה המתהדקת שלו על התקשורת מטיל אמברגו של ממש על הסיקור שלנו ולא מאפשר לנו להגיע לקהל הבוחרים שלנו. למעשה ניצחנו את הבחירות הללו בלי לנהל כמעט קמפיין. תחשוב על זה: למרות אובדן של כמעט מיליון קולות הפכנו למפלגה השלישית בגודלה, ותוצאות הבחירות החוזרות אמנם החזירו לארדואן את הרוב בפרלמנט, אך עדיין מונעות ממנו את ביצוע השינויים החוקתיים בהם הוא מעוניין.

"גם הטענות שעולות נגדנו, שאנחנו לא משמיעים קול מספיק ברור ביחס למלחמה בחבל כורדיסטן (ובכך בעקיפין תומכים בטרור, א.ב.), הן פשוט לא נכונות ומהוות חלק מההסתה נגדנו. אולי היסוד החשוב ביותר עליו מושתת הפוליטיקה שלנו הוא יסוד החתירה לשלום כבחירה אסטרטגית. כשהחלה המלחמה ביולי ה-HDP שבה וקראה לצדדים באופן עקבי להניח הדדית את הנשק ולשוב לשולחן המשא ומתן".

> בתמונות: ביקור במחנות פליטים על גבול תורכיה-סוריה

פיגן יוקסגדאה, אחת מיושבות הראש של מפלגת העמים הדמוקרטית, בעצרת בעיירה נוסייבין (צילום באדיבות צוות המדיה של ה – HDP)

פיגן יוקסגדאה, אחת משני יו"ר של מפלגת העמים הדמוקרטית, בעצרת בחירות בעיר הכורדית נוסייבין הסמוכה לגבול הסורי, ולעיירה הכורדית קמישלי בצידו הסורי של הגבול. בסוף 2013 הקימה תורכיה חומת הפרדה במקום שגרמה לתסיסה רבה משני עברי הגבול במחאה על הניתוק הכפוי והמכוון (צילום באדיבות צוות המדיה של ה – HDP)

לא ראיתם אפשרות לחבור למפלגת הצדק והפיתוח השלטת אחרי הבחירות הראשונות ולנסות להשפיע מבפנים? יכול להיות שבכך הייתה נמנעת גם שפיכות הדמים וקריסת תהליך השלום.

"צריך להבין שארדואן פשוט לא מעוניין בהרחבת הדמוקרטיה בתורכיה. זה פשוט לא חלק מהפוליטיקה שלו, ולכן מבחינתו הוא לא נזקק לשלום אלא דווקא למלחמה ולחוסר יציבות. לפיכך לא באמת היה סיכוי להקמת קואליציה שלנו עם מפלגתו, כיוון שלא היה על מה להסכים".

האם אתם חוששים לשלום מנהיג ומנהיגת המפלגה שלכם ולשאר הנציגים בפרלמנט?

[בשבועות האחרונים היינו עדים לפגיעה ביושבת הראש, פיגן יוקסגדאה, שרימוני גז ומטחי מיים נורו לעברה שעה שהגיעה לעיר הנצורה סילבן שהייתה תחת התקפה צבאית ועוצר. לפני כשבוע בעיר דיארבקיר נעשה נסיון התנקשות ביושב הראש, סלהטין דמירטש, שעה שנסע במכוניתו המשוריינת. בתחילת השבוע בוצעה התנקשות, כפי הנראה משטרתית, באמצע מסיבת עיתונאים ברחוב בדיארבקיר בעו"ד טאהיר אלג'י, שעמד בראש תא עורכי הדין במחוז דיארבקיר והיה קול חשוב במאבק למען זכויות אדם ונגד הדיכוי. -א.ב]

"מבחינתנו האחריות הפוליטית לכל המתרחש היא על הממשלה ועל העומד בראשה מר אהמט דאוטואלו. באופן כללי חשוב להבין שישנה בעיה עמוקה של בטחון פוליטי בתורכיה: ההתקפות לא מכוונות רק אלינו. במציאות הנוכחית כל מי שמדבר על שלום על חירות ועל דמוקרטיה ואינו זורם עם פוליטיקת השנאה והקיטוב של ארדואן הופך כאן למטרה. יש כאן תחושה של חזרה לימים אפלים של פעילות הקאונטר-גרילה ימים של חיסולים פוליטיים בלתי מפוענחים".

שני חברי פרלמנט מה- HDP שובתים רעב בכניסה לעיר נוסייבין שנמצאת תחת עוצר בכורדיסטן. (צילום באדיבות צוות המדיה של ה – HDP)

עלי אטלאן וגולסר יילדרים, חבר וחברת פרלמנט מה- HDP שובתים רעב בכניסה לעיר נוסייבין שבחבל כורדיסטן בזמן שהיתה נתונה תחת עוצר ומתקפה צבאית תורכית בנובמבר 2015. (צילום באדיבות צוות המדיה של ה – HDP)

מה עמדתכם ביחס למתרחש כיום בסוריה ובעיראק בכלל ובחבלים הכורדים במיוחד? מהו הפתרון שאתם רואים למצב בסוריה ולשאלה הכורדית והאם יש ציפייה כלשהי מהקהילה הבינלאומית?

"נתחיל דווקא בציפייה שלנו מהקהילה הבינלאומית. אנחנו מצפים מכל הכוחות הדמוקרטים באשר הם להתייצב בתמיכה ובשיתוף פעולה עם העם הכורדי ולתמוך בדרישותינו ובמאבק הלגיטימי לחירות והגדרה עצמית. חשוב להבין שמה שמכונה הבעיה הכורדית או השאלה הכורדית הוא מעבר לעניין של מדינה אחת: זו שאלה עם היבטים לוקאליים ואזוריים כאחד המשפיעים אלה על אלה. לכל אחת מהמדינות מאפיינים פוליטיים וחברתיים ייחודיים ולפיכך גם הפתרונות בתחומי כל אחת מהמדינות הללו (תורכיה, סוריה, עיראק ואיראן – א.ב.) יהיו חייבים להתבסס על הדינמיקה הייחודית בכל מדינה.

"מה שמתרחש כעת באזור רוג'אבה, מושבם של הכורדיים בסוריה, משפיע השפעה רבה על המצב כאן בכורדיסטן התורכית. אם סוריה תצליח לצעוד בסופו של דבר במסלול של פתרון פוליטי דמוקרטי ומעמדה של רוג'אבה יוכר על ידי הקהילה הבינלאומית יש לכך משמעות עבורנו, ולהיפך. עמדתנו לפיכך היא כי נדרש פתרון מוסכם בסוריה שיביא קץ למלחמת האזרחים ולסבל הנורא שם, וכמובן נדרשת הכרה בינלאומית בעצמאותו של מחוז רוג'אבה.

"אשר לשאלה הכורדית בחבל כורדיסטן התורכית, הפתרון לכך הוא בכינונה של חוקה חדשה ודמוקרטית ותכנית עומק לדמוקרטיזציה אמיתית של תורכיה. לשם אנו חותרים. העם הכורדי כאן לא רוצה בהכרח מדינה או טריטוריה. אנחנו זקוקים ליכולת לחנך את ילדינו בשפת אימנו, בכורדית, ולחיות כאן כאזרחים שווים, וכפי שקורה בכל מדינה דמוקרטית על העם הכורדי בתורכיה לשלוט בגורלו ולזכות בשלטון עצמי שעליו יוסכם".

> ח'אמנהאי: דאע"ש הוא תוצר של כפיית תרבות המערב על האזור

זו לא הגדה המערבית, אלא העיר דריק שנמצאת תחת עוצר ומתקפה צבאית (צילום באדיבות צוות המדיה של ה – HDP)

זו לא הגדה המערבית, אלא העיר דריק בכורדיסטן התורכית בזמן שהייתה נתונה תחת עוצר ומתקפה צבאית לאחרונה (צילום באדיבות צוות המדיה של ה – HDP)

מאבק עממי שבו האדם במרכז

במהלך הראיון עם קובילאי קשה היה לי שלא להרהר בהשוואה הבלתי נמנעת בין שם לכאן אצלנו. אני עוקב מקרוב אחרי המתרחש בתורכיה מאז מחאת גזי שהתפרצה בקיץ 2013 ושאותה סיקרתי מאיסטנבול. קשה היה לפספס מאז את התגברות הדיכוי המדינתי, הפגיעה בחופש הביטוי וההתאגדות, התעצמות ההסתה, הכיתתיות והדרת המיעוטים המתמשכת ואת התעצמות הפוליטיקה של השנאה וליבוי הפחד.

המחשבה על תהליכים דומים או מקבילים המתרחשים כאן בבית מצמררת. ההסתה הגוברת כלפי חברי הכנסת הערבים ונסיונות מתמשכים לפגוע בזכותם של אזרחי ישראל הערבים לייצוג, שחיקה גוברת בחופש ההפגנה והביטוי הפוליטי, התגברות עריצות הרוב, הטלת מורא על התקשורת ובתי המשפט, ליבוי הצדקנות ותחושת הרדיפה, שימוש גובר באלימות מדינה תוך עידוד אזרחים לפעול באלימות גם הם. לפעמים אני מרגיש שהתורכים אולי מקדימים אותנו בצעד או שניים, אבל שכיוון הצלילה דומה. עם עוד קצת מאמץ והתמדה נהיה שם. אנחנו בדרך. זו מחשבה מטרידה שלא נותנת מנוח.

> איימן עודה מגיע לארה"ב לשחק במגרש של הגדולים, וסופג ביקורת מבית

סלהטין דמירטש, מנהיג מפלגת העמים הדמוקרטית של תורכיה, עם איימן עודה בארה"ב (הרשימה המשותפת)

סלהטין דמירטש, מנהיג מפלגת העמים הדמוקרטית של תורכיה בפגישה בארה"ב השבוע עם יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה, לאחר ששני המנהיגים נבחרו לרשימת "100 הוגי הדעות המשפיעים בעולם לשנת 2015" של המגזין פוריין פוליסי (תמונה באדיבות הרשימה המשותפת)

לסיום הראיון אני שואל את קובילאי על עמדת מפלגת העמים הדמוקרטית כלפי המתרחש אצלנו בבית, ואולי גם על חיבורים אפשריים בין כאן לשם והוא משיב:

"אנחנו מתנגדים למיליטריזם, לפוליטיקה הגמונית וכיתתית ולדיכוי באשר הם. הקיום המשותף בשוויון אזרחי מלא של כלל הקבוצות והאנשים במזרח התיכון הוא נר לרגלינו. לכן כמתבקש אנחנו גם תומכים בהקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית. הדור שלי, הוותיק קצת, עקב בעניין רב כבר בשנות השבעים אחר הקונפליקט הישראלי-פלסטיני ותנועת השחרור הפלסטינית. עוד בזמן שלטונו של מנהיג העם הפלסטיני, יאסר ערפאת המנוח, חשנו בכוחה החי והמעורר של ההתנגדות לכיבוש ולא הסתפקנו בתמיכה מרחוק. אני יכול לספר לך שפעילים לא מעטים יצאו לפלסטין לתמוך במאבק, לחזק את רוחם וללמוד מהמאבק העממי הפלסטיני גם עבור המאבק שלנו כאן.

"קיבלנו השראה רבה מהאינתיפאדה הפלסטינית, ובעיקר מהמאבק העממי – שכלל בתוכו יסודות דמוקרטים ומהפכניים רבים, ביניהם רעיונות של קהילתיות וסוציאליזם, חילוניות, פרקטיקות של ניהול עצמי ודרישה לשלטון עצמי.

"אחד הדברים יקרי הערך שלמדנו מהמאבק הפלסטיני הוא שתנועה ששורשיה אינם עממיים, שליבה אינו האנשים עצמם, לא תצליח לנהל מאבק כה ממושך בן למעלה משישים שנה כפי שמקיימת תנועת השחרור הפלסטינית נגד פוליטיקת הדיכוי הציונית של ממשלות ישראל. גם אצלנו הצבא התורכי הוא גדול ורב עצמה וגם המאבק שלנו בדיכוי לא היה מתאפשר לאורך כמעט ארבעים שנה אילולא השתמשנו בפרקטיקות הללו של מאבק עממי, דמוקרטי, קהילתי וכזה ששם את האדם במרכזו.

"ביטוי עכשווי לתפיסות העומק הללו אפשר לראות למשל במאבק ההרואי באזור רוג'אבה, שם הגיעו לרמה מאוד גבוהה של ניהול עצמי דמוקרטי ועממי והיחיד שיכול גם לכוחות דאע"ש. אפשר לומר שמרביתה של תנועת השחרור הפלסטינית ותנועת השחרור הכורדית הן שתי התנועות החילוניות היחידות המתנהלות במזרח התיכון. סיבלו של העם הפלסטיני תחת הדיכוי המדינתי דומה מאד לסבלו של העם הכורדי המדוכא גם הוא בתורכיה. שני העמים נאבקים במשטרי רוב מדירים, כוחניים, לאומניים וגזעניים ותובעים את חירותם ואת זכותם לשלטון עצמי. אנו מושיטים יד לשיתוף פעולה הדוק יותר עם העם הפלסטיני ועם כל שוחרי השלום והדמוקרטיה באזורינו".

לאתר מפלגת העמים הדמוקרטית באנגלית.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> מה הפריע לאיימן עודה להכנס למשרדי הסוכנות היהודית בניו יורק?

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

מדיניות של טיוח. רזאן נג'אר מטפלת בפצועים בהפגנות השיבה (צילום: עבד אל-עזיז נג'אר)

תחקיר בצלם: הפרמדיקית רזאן נג'אר נהרגה מירי מכוון

בעקבות הסערה שחוללה הריגתה של החובשת הצעירה במהלך הפגנות השיבה בעזה, הצבא מיהר להתנער מהאחריות למותה ואף פתח במסע הכפשה נגדה. בצלם: מדיניות נפשעת המגובה במערכות טיוח צה"ליות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf