הבחירות במצרים: הרודן שחיסל כל התנגדות פוליטית צפוי להיבחר שנית

אחרי שהדיח את קודמו בהפיכה שהעמיקה את המשבר במצרים ולאחר שחיסל את יריביו הפוליטיים, צפוי עבד אל-פתאח א-סיסי לזכות שוב בבחירות שאין בהן אלטרנטיבה אמיתית. הנדוניה שמחכה לו: מדינה מוכת עוני ועם מיואש

א א א

היום (שני) יוצא העם המצרי לבחור נשיא למדינתו מוכת הסכסוכים, העוני והשחיתות. מול הבוחר המצרי עומדות שלוש אפשרויות: הראשונה היא הנשיא המכהן, עבד אל-פתאח א-סיסי, שעלה לשלטון לאחר הפיכה צבאית נגד הנשיא הנבחר הראשון של מצרים, איש האחים המוסלמים, מוחמד מורסי. אפשרות שניה היא לבחור במוסא מוסטפא מוסא, מועמד אנונימי שבעברו הביע תמיכה במועמדות א-סיסי, ואפשרות שלישית היא הכלום. בכל מקרה, זו כרוניקה של בחירות שתוצאתן נקבעה מראש: עבד אל-פתאח א-סיסי הולך להמשיך לקדנציה נוספת. יגידו מה שיגידו המקטרגים, א-סיסי לא בוחל באמצעים ולא רואה בעיניים במלחמתו על כס הנשיאות.

קשה מאוד להסביר כיצד הצליח א-סיסי להוריד את הבחירות של מצרים לרמה של בחירת ועדה לכיתה ג', אבל הדמוקרטיה אצל א-סיסי היא מנקודת מבטו של הרודן המתבונן. כל מתמודד פוטנציאלי שעלה לכותרות בזמן הגשת המועמדויות פשוט נכלא או אולץ לפרוש, בהם שמות פופולריים ביותר כמו הגנרל סמי ענאן, שהיה מבכירי המועצה הצבאית ומהדמויות המובילות בפוליטיקה המצרית. אך האם זו יד הברזל בה מכה סיסי כל קול שמתרומם נגדו ונגד משטרו? או שמא זה הייאוש שפשה בקרב העם המצרי שיצא לכיכרות לפני 7 שנים בהמוניו והביא להדחתו של חוסני מובארק במהלך מעורר השראה?

> סוריה טייק 2: תימן בוערת, והעולם לא אומר דבר

כל המתמודדים האפשריים נעלמו, בהם מובילי מפלגות ותיקים ושועלי פוליטיקה, גנרל מוערך ואנשי מאבק אזרחי. עבד אלפתאח אל-סיסי (פליקרC BY-SA 2.0 Erin A. Kirk-Cuom)

עידן הקצינים במצרים

על מנת להבין את המתרחש במצרים יש להבין את הרכבה של הפוליטיקה המצרית, וכדי להבין את הפוליטיקה המצרית עלינו לחזור כמה עשורים אחורה, עד לשנת 1952, למהפכת הקצינים החופשיים. זאת אמנם נקראה מהפכה, אך בפועל היתה הפיכה צבאית שהצמיחה חונטה של קצינים וגנרלים ששולטים ביד רמה במצרים כבר שנים. במהלך השנים הללו שלטו במדינה – כולל א-סיסי – שישה גנרלים. את תקופת השלטון של מוחמד מורסי בין 2013-2015 אינני מחשיב כלל, שכן היא התאפיינה בחוסר יציבות ובמתחים פוליטיים פנים מצריים, עצומים ביותר.

הראשון מקבוצת הקצינים החופשיים, שיותר מאוחר ייסדו את המועצה הצבאית העליונה, היה מוחמד נג'יב ששלט למשך תקופה קצרה, אחריה השתלט על המושכות חברו לחונטה, ג'מאל עבד-אלנאצר, סוציאליסט ופרו-סובייטי. נאצר חולל שינויים רבים במבנה הכלכלה המצרית כאשר הלאים את תעלת סואץ תוך צפצוף על המעצמות, דבר שהמיט על מצריים מלחמה עם כוחות המערב. נאצר גם הביא לשיפור משמעותי בחיי האיכרים המצריים והקים את סכר אסואן הגבוה. הוא מת שלוש שנים אחרי מלחמת ששת הימים שבה הובסו צבאות ערב על ידי ישראל, שהצליחה לכבוש את סיני ורמת הגולן.

נאצר הותיר אחריו נעליים גדולות. לא רק העם המצרי נותר המום עם לכתו, אלא כל האומה הערבית ממערב למזרח. אבא שלי מספר לי למשל שבשנת 1970 כאשר נאצר הלך לעולמו הוא בכה עם כל הבוכות והבוכים על לכתו, ואבא שלי היה ילד ובור בפוליטיקה. למקום של נאצר נכנס ללא בחירות אנוואר סאדאת ששלט עד 1981, עד שאיש האחים המוסלמים התנקש בחייו במהלך מצעד צבאי. ליד סאדאת ישב אז מפקד חיל האוויר המצרי דאז, חוסני מובארק, והוא היה האדם שהמשיך את הדרך של קציני המועצה.

חוסני מובארק היה הקורבן הבא של האביב הערבי שהחל בטוניסיה ב-2011, הרודן השני שנפל במדינה ערבית בטווח של חודש בערך אחרי שזין אל-עאבדין בן-עלי ברח מטוניסיה וביקש מקלט לפי חלק מהמקורות בסעודיה. מובארק נכנע לכאורה ללחץ של העם וויתר על כיסא הנשיאות, וצייר מצג שווא כאילו העם ניצח, אך הצהלות והשמחה של המצרים החמיצה את המזימה הגדולה של הריבון האמתי במדינה: המועצה הצבאית.

חבר המועצה הצבאית העליונה ונשיא המדינה בפועל עומד לסיים את תפקידו, והשלטון של הקצינים בסכנת הכחדה. זה היה זמן לקבל החלטות נבונות. רגע לפני הפרישה של מובארק, הוא דאג להאציל את כלל סמכויותיו לשר ההגנה והחבר הבכיר של המועצה: פילדמרשל מוחמד חוסיין טנטאווי. לאחר התפטרות מובארק, מצרים נכנסה לתקופת מעבר ארוכה בשליטתו של טנטאווי, שמיאן לקדם את תהליכי הדמוקרטיזציה. לבסוף ולאחר תקופה ארוכה, מצרים הלכה לבחירות דמוקרטיות לראשונה, והנשיא הנבחר הגיע מהזירה האזרחית: ד"ר מוחמד מורסי, ממנהיגי האחים המוסלמים במצרים.

> ישראלית ופלסטינית סטרו לחייל. נחשו מי עדיין נמצאת בכלא?

הפגנה למען עצמאות מערכת המשפט מחוץ למשדי איגוד העיתונאים במצרים, קהיר 2006 (Hossam el-Hamalawy CC BY-NC 2.0)

הפגנה למען עצמאות מערכת המשפט מחוץ למשדי איגוד העיתונאים במצרים, קהיר 2006 (Hossam el-Hamalawy CC BY-NC 2.0)

מדינה דמיקולו

לאחר בחירת מורסי, החל הנשיא סבב מינויים והדחות, כאשר ראשון המודחים היה פילדמרשל טנטאווי, ובמקומו מונה ראש המודיעין הצבאי, עבד אל-פתאח א-סיסי, שלימים יוביל הפיכה שתדיח את הבוס שלו. זו הייתה הפיכה שלא עברה חלק ממש, והיא גבתה קורבנות רבים ויצרה אווירה של כאוס למשך חודשים רבים במדינה, שפצעיה רק העמיקו ודיממה יותר – כלכלית וביטחונית.

לאחר ההפיכה א-סיסי פרש לכאורה מכל עשייה צבאית, וביקש להיות מועמד לנשיאות המדינה לאחר הדחת הנשיא הנבחר. בבחירות שאמינותן מוטלת בספק, א-סיסי אכן זכה במעמד הנכסף, אך קיבל לידיו מדינה מוכת עוני, משבר אינפלציוני עצום, חובות ענק ואשראי שהולך ומדלדל. כל אלה לא מנעו ממנו לבסס את כוחו ולדכא כל ניסיון של התנגדות או מחאה, תוך חיזוק קשרים עם משטרים רודניים ורצחניים כמו סעודיה ואיחוד האמירויות, שערבות להישרדותו של א-סיסי.

בבחירות שמתקיימות היום, התמונה ברורה: א-סיסי שוב ייבחר, אלא אם יקרה נס. כל המתמודדים האפשריים נעלמו, בהם מובילי מפלגות ותיקים ושועלי פוליטיקה, גנרל מוערך ואנשי מאבק אזרחי. כאשר לנשיא יש כל כך הרבה כוח ריכוזי על מנגנוני הביטחון, אנשי אמונו חולשים על המנגנונים בכל רובד שלטוני אפשרי: אם זה בצבא, אם זה במשרד הפנים ואם זה בשירותים החשאיים של מצריים, מנגנונים שמטילים אימה על המצרי הפשוט, שאם בכלל חושב להתקומם כמו שקרה ב-2011, המחשבה שלו תיקבר בעודה בסתר לבו. הנשיא המצרי המכהן שייבחר מחר לעוד כהונה, השלים את השתלטותו על אחת המדינות שפעם היתה לה השפעות אסטרטגיות עצומות על פוליטיקות האזור, והיום היא לא יותר ממדינה דמיקולו.

> חייו המשונים של וגיה גאלי המצרי שהתפרסם כסופר ארוטי בישראל

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מנכ"ל בצלם חגי אלעד (צילום: גארי ביצ'י)

מנכ"ל בצלם חגי אלעד (צילום: גארי ביצ'י)

למה אני הולך לדבר במועצת הביטחון של האו"ם

הפרת זכויות אדם היא עניין אוניברסאלי, ולכיבוש צריך להתנגד גם בניו יורק ולא רק בח'אן אל אחמר. לקראת נאומו ביום חמישי הקרוב (17:00 שעון ישראל), חגי אלעד, מנכ"ל בצלם, כותב על מה ולמה הוא נוסע לדבר באו"ם

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf