החומר ממנו עשויות מהפכות? נהג טוק-טוק מאיים על הממשל המצרי

מאת |

ראיון טלוויזיוני אקראי עם נהג טוּק-טוּק בקהיר הפך לדרשה מזוקקת בת שלוש דקות נגד עוולות המשטר המצרי ונגד כל הדברים שאסור לדבר עליהם. הסרטון הפך ויראלי תוך שעות ספורות והמשטר במצרים מנסה לאתר את הנהג

לשדר של ערוץ הלוויין המצרי "אל-חיאת" לא היה מושג שנהג עגלת הטוּק-טוּק אותו הוא מראיין על המצב במדינה עומד להפוך לדמות הכי מדוברת במצרים, בטח לא תוך שעות בודדות מרגע שידור התכנית. מרגע שידור התכנית, ביום חמישי אחר הצהריים, ועד שעות הערב כבר צפו בה מעל 2.2 מיליון איש, היא זכתה עד כה למעל ל-90 אלף שיתופים בפייסבוק, ומאז מאות אלפים במצרים מגיבים על הקטע, מהללים אותו וחלקם – תומכי משטר בעיקר – מבקרים אותו.

הסערה סביב הריאיון הייתה כה גדולה, שמישהו "שם למעלה" כנראה חשש שמדובר באיום על היציבות במצרים, והסרטון הורד מהאתר של ערוץ "אל-חיאת". זאת ועוד, מפיק הערוץ, עמרו אל-לישי, כתב בעמוד הפייסבוק שלו כי הוא קיבל שיחת טלפון מלשכת ראש ממשלת מצרים ובה הוא התבקש להעביר לממשלה את שם נהג הטוק-טוק. אל-לישי ענה כי אין לערוץ כל מידע על האיש, וכי הוא המשיך בנסיעה שניות אחרי שהריאיון הסתיים.

הראיון עם נהג הטוק-טוק (התרגום המלא לעברית מובא בהמשך הפוסט):

"אל תחתכו אף מילה שאמרתי"

בריאיון מותח הנהג ביקורת נגד ההידרדרות של מצרים, שהפכה ממדינה יציבה ומבוססת לכזו המושמת ללעג על ידי מדינות האיזור. הוא גם לא חוסך ביקורת משלטונו של הנשיא א-סיסי, שכזכור זכה בבחירות האחרונות (2014) ברוב מוזר משהו של כמעט 97%, ומתפקד מאז כשליט צבאי נבחר. טרם הפיכתו לנשיא, א-סיסי היה קצין בכיר מאוד, בדרגת פילדמרשל, ולאחר מכן, בתפקידו כשר הביטחון (והאחראי על הצבא), הוא הדיח את הנשיא הנבחר מוחמד מורסי והכריז על התנועה שזכתה קודם בבחירות – תנועת האחים המוסלמים ("מפלגת החופש והצדק") – כבלתי חוקית.

הביקורת של הנהג, "האיש הפשוט מהרחוב", עוררה כל כך הרבה הדים, כנראה כי דיבר מתוך גרונם של רבים שחשים מצוקה אמיתית; החל ממצוקה כלכלית – גירעון ענק, מחסור חמור במטבע חוץ, היעדר צמיחה, משבר כלכלי נמשך, הישענות גמורה על סיוע סעודי – וכלה במצוקה פוליטית: לרבות ההפיכה במדינה שלדעת רבים לא הביאה לשינויים הנדרשים, הדיבורים על דמוקרטיזציה של המערכת אל מול ההוצאה של תנועה פוליטית גדולה אל מחוץ לחוק, השחיתות ועוד.

כביכול נבחר להיות השליט הצבאי. נשיא מצרים א-סיסי. (צילום: לשכת העיתונות הרוסית, ויקימדיה)

כביכול נבחר להיות השליט הצבאי. נשיא מצרים א-סיסי. (צילום: לשכת העיתונות הרוסית, ויקימדיה)

הנהג מתייחס בדבריו לחגיגות הנוצצות הצפויות, לכבוד 150 שנה לפרלמנט המצרי, ומשווה אותן מנגד למצב הכלכלי של האזרחים החיים במצרים האמיתית. הוא מצטט מהקוראן ומרבה לדבר על הדו-פרצופיות של המשטר הכביכול מערבי ודמוקרטי של מצרים. הוא מדבר בהתרגשות רבה. קולו עולה ורועד לעיתים, והמשפטים שלו, כולם בערבית מצרית מדוברת, לעיתים רצוצים. אבל המסר ברור, ברור מאוד. בסוף הריאיון, מבקש נהג הטוק-טוק האלמוני בקשה אחת: "תשדרו את הדברים שלי כמו שהם, אל תחתכו אותי".

גם בשביל הקול המדויק, הזועק והאמיתי של האדם מהרחוב, וגם בגלל עומק השבר שחושפים הריאיון והתגובות לו, מערכת שיחה מקומית מעלה כאן את התרגום המלא של הסרטון מערבית:

"בטלוויזיה אנחנו וינה, במציאות סומליה"

שדר ערוץ "אל-חיאת", שמראיין אנשים ברחוב הקהירי על המצב במצרים, ניגש אל נהג ריקשה שעצר לידו, מקרב אליו את המצלמה והמיקרופון ושואל: "ואתה, איזה תלונות יש לך על המצב?".

נהג הטוק-טוק מתקרב עם פניו אל המצלמה ומתחיל:

"אני רוצה לשאול אותך שאלה אחת בלבד… מצרים היא מדינה שיש לה פרלמנט, ויש לה מוסדות צבאיים ומוסדות של ביטחון פנים וביטחון חוץ, ושיש לה 20 משרדי ממשלה… למען השם, לפני שהתקיימו הבחירות האחרונות לנשיאות מצרים (בשנת 2014. י"מ) היה לנו סוכר, והיה לנו אורז, והיינו אפילו מייצאים אותם… כל זה הלך, ואנחנו רוצים להבין איך? אנחנו צופים בטלוויזיה ורואים ששם מצרים היא וינה. אבל אנחנו יורדים לרחוב ומגלים שהיא הפכה לבת דודה של סומליה… מה לעזאזל קרה כאן ומה הפתרון?…

> צפו: שוטרים התאמנו עם רימוני הלם בין אזרחים ברחובות ירושלים

"אנחנו צופים בטלוויזיה ורואים ששם מצרים היא וינה. אבל אנחנו יורדים לרחוב ומגלים שהיא הפכה לבת דודה של סומליה". רחובו בקהיר (צילום: MusikAnimal ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

"אנחנו צופים בטלוויזיה ורואים ששם מצרים היא וינה. אבל אנחנו יורדים לרחוב ומגלים שהיא הפכה לבת דודה של סומליה". רחובו בקהיר (צילום: MusikAnimal ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

"בזמן שהאנשים שם למעלה יוצאים לחגוג, ואני לא מתנצל על זה, בזמן שהאנשים שם למעלה הולכים לחגוג, בזמן שהם מביאים 38 משלחות (לחגיגות הפרלמנט המצרי באחוזת נופש יוקרתית בשארם אל-שייח', י"מ) ומוציאים עליהן 25 מיליון לירות מצריות (כ-11 מיליון שקל, י"מ), באותו זמן האזרח העני לא מוצא קילו אורז ברחוב… האם זה גורם לאלוהים שמחה?! האמן לי, אלוהים יבוא ביום הדין וישאל (ציטוט מהקוראן, י"מ): 'איפה המלכים שלכם? איפה המנהיגים שלכם? למי שייך כל היקום הזה?…'.

"אני אומר את זה כי האנשים לא מוצאים אוכל, והאנשים גמורים, והם רואים שבטלוויזיה אומרים שמצרים מתפתחת וזוקפת קומה, הולכת ובאה, ושיש אפילו כסף לבזבז על כל מיני פרויקטים לאומיים שאין לנו כל צורך בהם… כל זה בזמן שמערכת החינוך שלנו מרוסקת ומידרדרת לדרגה שלא ניתן לתאר… ואני… אני אומר את זה בתור בן אדם לא מלומד…".

"אני בוגר טוק-טוק"

בשלב הזה של הריאיון, שואל אותו המראיין "אתה בוגר של מה?" (של איזו מערכת לימוד? כמה שנות לימוד? י"מ) ונהג הטוק-טוק עונה לו במשפט שהפך לסמל של המחאה שכבר החלה להירקם סביבו: "אַנָא חַ'רִיג טוּק-טוּק, סִיבְּנִי בַּס אָכַּמֶל (אני בוגר של עגלות טוק-טוק, אבל תן לי לסיים את דבריי)", ולאחר מכן הוא ממשיך בדבריו החדים:

"כמו שאמרתי, ואני לא מתנצל, איך אתה יכול לקחת אדם כמוני, בן אדם שהוא לא משכיל, בן אדם רעב, בן אדם שמצבו הבריאותי לא טוב, ומה שאתה נותן לו (כתשובה לבעיות שלו, י"מ) זה פרויקטים לאומיים כמו זה (חגיגות הפרלמנט בשארם אל-שייח', י"מ)… זה גורם לי לדפוק את הראש בקיר… זו דאגה מספר אחת… הדאגה השניה קשורה בגורמים שיכולים באמת לגרום למצרים לזקוף קומה, והם שלושה: חינוך, בריאות וחקלאות… בארץ כמו זו, אם הבן אדם השיג את שלושת הדברים האלו, אני נשבע לך באלוהים שהוא יהיה מרוצה ושאף אחד לא יוכל עליו, אף אחד מלבד אלוהים…".

> היסטריה מיותרת: החלטת אונסק"ו לא שוללת את קשר היהדות להר הבית

חגיגות בכיכר תחריר עם ההכרזה על פרישתו של חוסני מובארכ, 11 בפברואר 2011 (פליקר CC BY 2.0Jonathan Rashad)

מחאה שהובילה להפלת נשיא. חגיגות בכיכר תחריר עם ההכרזה על פרישתו של חוסני מובארכ, 11 בפברואר 2011 (פליקר CC BY 2.0Jonathan Rashad)

אנשים מתחילים להתגודד סביב הנהג, נשמעות מעט מחיאות כפיים מאחור, והאיש ממשיך:

"רק לפני 100 שנים, יפן הייתה צריכה ללמוד ממצרים מה זה פיתוח… איזו בושה מה שקרה למצרים… למען השם, אני שואל אותך – האם זו מצרים? האם זו מצרים? איך זה קרה שמצרים, שבעברה נתנה הלוואות לבריטניה… מצרים, שהייתה המדינה השנייה בעולם בה הוקמה מסילת ברזל… מדינה שהעתודות הכלכליות שלה היו הגדולות בעולם… איך זה קרה שהמדינה הזו הגיע לשפל כזה?

"איך זה קרה שמדינות שהיו מתחתינו בהרבה, מדינות כמו צ'אד וסודאן וסעודיה, וכל מדינות המפרץ הקטנות, עכשיו צוחקות עלינו, ולועגות לנו… אומרות לנו 'אנחנו מוכנות לעשות לכם (טובה) ולתת לכם ולעשות בשבילכם'… רק לפני 70 שנה, אפילו את הכיסוי של הכעבה (בסעודיה) הם היו צריכים לקבל מאיתנו, ממצרים…  האם כל זה הולם את מצרים של היום? האם כל זה הולם את המצב של מצרים היום?

"האם אין אף אחד (מהאנשים שם למעלה) שאכפת לו ממצרים? האם אין אף אחד שהלב שלו דואג למצרים? מישהו שמוכן להגיד 'לא, חראם על מצרים'. מישהו שמוכן להודות בצורה גלויה שמה שקרה כאן הוא ברור מאוד: שחבורה של עסקנים פשוט עשתה צחוק מהאנשים. היא עשתה מאיתנו צחוק בשם הדמוקרטיה, הפטריוטיזם וצדק חברתי, ובסופו של דבר מה שנעשה כאן היה הכי רחוק שרק אפשר מדמוקרטיה, מפטריוטיזם ומצדק חברתי. האמן לי שזה חוסר צדק. האמן לי שזה לא משמח את אלוהים כלל וכלל."

בשלב הזה, נשמעות כבר יותר מחיאות כפיים, והאיש מבקש רק עוד בקשה אחרונה: "בשם אלוהים, אני מבקש ממך, תשדר את הדברים שלי כמו שהם. אל תחתוך אף מילה מהדברים שאמרתי". השדרן נראה טופח לנהג על השכם ומבטיח לו: "אל דאגה, אני אעלה לשידור כל מילה שאמרת".

המשך, כנראה, עוד יבוא.

> חיילים הרגו נער בעזה בירי בכינון ישיר של פצצת תאורה

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

אני בדרך כלל מספר את סיפור חיי דרך השפה הערבית. למדתי ערבית בכל המסגרות הישראליות הרשמיות וה"רגילות": בית ספר, חטיבה, תיכון, בגרות ואז בין היתר בצבא. וכך, בגיל 22 הייתי אמנם אחרי 10 שנות "ערבית", אבל לא יכולתי להגיד מילה, ולא הכרתי בעצם אף פלסטיני באמת.

נפתחתי לעולם והשתניתי מכל הבחינות בזכות הערבית האחרת, החיה והנושמת, שנחשפתי אליה מאז: בבית הספר הדו-לשוני בירושלים, בבית ספר חסן עראפה ביפו, ברופאים לזכויות אדם, בלימודי תואר שני במחלקה למזרח תיכון בלונדון, ובדוקטורט בקיימברידג' עם מנחה פלסטיני.

הערבית הזו לקחה אותי למסע שעודנו נמשך: אל עבר ההיסטוריה של לימודי הערבית בארץ, אל קשר אחר שהתקיים בין יהודים לבין ערבית, ובין יהודים לבין ערבים, אל עבר המציאות הפלסטינית והחיים של אלו החיים בצל אפליה מכאן ותחת כיבוש משם, וגם אל הפוטנציאל הטמון בערבית. במילים אחרות, התחלתי להבין איך אפשר – דרך השפה הערבית –  לחשוב כאן על מציאות אחרת.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf