כשגרנט פגש את א-סיסי: המשחק בין גאנה למצרים הוא הרבה יותר מכדורגל

מאת |

בעיצומו של משבר כלכלי, חברתי ופוליטי, תארח הערב נבחרת מצרים את גאנה למשחק גורלי במוקדמות המונדיאל. הרבה נמצא על כף המאזניים וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון שאת נבחרת גאנה מאמן אברם גרנט הישראלי

בחודשיים האחרונים עלה סף הרתיחה במצרים. משבר כלכלי בו נתונה המדינה, לרבות עליית מחירים דרמטית, מחסור במוצרי מזון בסיסיים וצניחת שער הלירה המצרית, הצטרף למצב פוליטי מעורער. אחרי הכל, יותר מחמש שנים חלפו מאז יצאו המצרים לרחובות, והשינוי שאליו הם קראו – לקראת דמוקרטיה, שינוי השיטה וצדק חברתי – נדמה כרחוק מאי פעם.

מצרים אמנם הצליחה לקבל היום אישור להלוואת הענק מקרן המטבע הבינלאומית – 12 מיליארד דולר לשלוש שנים המהווים את ההלוואה הגדולה ביותר מסוגה שניתנה אי פעם למדינה מזרח תיכונית – אולם ישנם המעריכים כי כל הצעדים הכלכליים שבהם נוקט הנשיא א-סיסי לא יצליחו להוציא את מצרים מהבוץ.

זאת ועוד, יותר ויותר מחאות "מלמטה" החלו להתעורר במצרים; מהסרטון הוויראלי של נהג הטוק-טוק ששאל "איך זה שבטלוויזיה מספרים לנו שמצרים הפכה לווינה בעוד במציאות התדרדרנו למצב של סומליה" ועד להפגנות שהתקיימו ברחבי מצרים ביום שישי האחרון, ה-11.11, תחת הכותרת "מהפכת הרעבים". ההפגנות היו בסופו של דבר מצומצמות למדי, אולם מוטיב הפחד, כך לפי רבים, היה זה שמנע את יציאת ההמונים לרחובות.

העיתונאי המצרי עומר ח'ליפה דיווח ב-Middle East Eye על פריסה ביטחונית חסרת תקדים ברחבי הערים שנועדה לדכא את ההפגנות שתוכננו, וכן שבמסגדים בקהיר היו "יותר רובים ממתפללים" – מדגים בכך את הכמות הרבה של כוחות ביטחון אל מול אזרחים שהגיעו לתפילות יום השישי. אל-ג'זירה דיווחה כי בהוראת הצבא נסגרה מבעוד מועד תחנת המטרו "סאדאת" המובילה לכיכר תחריר, ואתר ערב48 העלה תמונה בה נראה הכביש המוביל לכיכר תחריר חסום על ידי טנקים. בהפגנות שכן התקיימו נשמעו הקריאות "איסקאט אל-ניזאם" ("להפיל את המשטר") וגם "יסקוּט יסקוּט חוּכְּם אלעסְקר" ("להפיל את הממשל הצבאי") לצד קריאות נגד המצב הכלכלי ועליית המחירים ("קוּל לי יא בּאשה, קוּל לי יא בֶּיה, אל-אסעאר בּיתוולע לֶיה?" – "תגיד יא פאשה, תגיד יא בֶּיה, למה המחירים ממשיכים לעלות?").

> החומר ממנו עשויות מהפכות? נהג טוק-טוק מאיים על הממשל המצרי

הפגנות ה-11 בנובמבר במצרים. המפגינים קוראים "יסקוט יסקוט חוכם אל-סיסי" (יופל שלטון א-סיסי):

עכשיו תוסיפו טירוף של כדורגל

ואל תוך הקלחת הזו נכנס הכדורגל, הספורט הפופולרי ביותר במצרים ובמזרח התיכון. ללא ספק, המצב הפוליטי המורכב במצרים הופך את המשחק שיתקיים בין מצרים לגאנה היום, יום ראשון בערב באלכסנדריה, לציון דרך שיכול מצד אחד להיגמר במפח נפש נוסף במצרים, ומצד אחר בניצחון – ובמעט אופטימיות שהממשל כל כך חפץ בה.

ומשטר א-סיסי, כזכור, יודע היטב למה דווקא כדורגל, ומהו פוטנציאל הכוח הטמון בכדור. בשנת 2014 בתקופת א-סיסי, הורה בית המשפט להוציא שני ארגונים אל מחוץ לחוק, תוך שהוא מגדיר אותם ארגוני טרור: "האחים המוסלמים" מחד, וארגוני אוהדי הכדורגל, "האולטראס", מאידך. הנשיא א-סיסי ידע אל נכון, כי מחאה מאורגנת נגד הממשל עלולה לצמוח משני אתרים – המסגדים ומגרשי הכדורגל – ולכן הוא ביקש להגדיל את הפיקוח על שניהם באופן מיוחד.

ארבע השנים האחרונות היו נקודת שפל בהיסטוריה של הכדורגל המצרי, לפחות בכל האמור למתח פוליטי ולמיעוט קהל. שני אסונות אירעו בליגת העל המצרית, שניהם עם הקשרים פוליטיים. בפברואר 2012 נהרגו 74 אוהדי "אל-אהלי" (שנודעו במחאה העקבית שלהם נגד שלטון מובארכ ונגד המועצה הצבאית הזמנית ששלטה אז) במשחק נגד אל-מסרי בפורט-סעיד, בסופו לפי מספר דיווחים איפשרו כוחות הביטחון לאוהדי אל-מסרי לפגוע באוהדי אל-אהלי. לאחר מכן, בפברואר 2015, נהרגו 19 אוהדים של "זמאלכ" בעימותים עם המשטרה כשניסו להיכנס לאיצטדיון "דאר אל-דיפאע אל-ג'ווי" ("איצטדיון ההגנה האווירית"), מגרש בבעלות הצבא במזרח קהיר.

המהומות בפורט סעיד ב-2012. 74 אוהדים נהרגו:

בשל האסונות הללו, וגם בשל החלק שהיה לשיתוף הפעולה הארגוני בין האולטראס של אל-אהלי לאלו של זמאלכ במהפכת תחריר בשנת 2011, ההחלטה הגורפת בארבע השנים האחרונות היא כי משחקי הכדורגל בליגה המצרית יתקיימו ללא קהל. היו כאלו שהאמינו שהשנה סוף סוף המשטר יתרצה, אך בספטמבר האחרון הודיע ח'אלד עבד אל-עזיז, שר הספורט של משטר א-סיסי, כי גם עונת 2016/2017, זו השנה הרביעית ברציפות, תיפתח ללא קהל.

רבים רבים ממשחקי הליגה המצרית בארבע השנים האחרונות אכן שוחקו ללא קהל, עדות נוספת לפחד של הממשל ממחאות שעלולות לצמוח מהטריבונה. לעיתים אישר הממשל לקיים משחקים עם קהל, אבל רק בנוכחות מוגברת של משטרה, רק במשחקים ללא השתתפות של קבוצות צמרת, ורק עם מספר מוגבל של צופים.

המדיניות הייתה לא עקבית, והדבר התבטא גם במשחקים בינלאומיים של נבחרת מצרים. למעשה, רק במשחק הבית האחרון של מצרים – לפני שנה, בשלב שקדם לשלב הבתים הנוכחי (בניצחון 4-0 על צ'אד בנובמבר 2015) – קיבלה התאחדות הכדורגל המצרית בפעם הראשונה "אור ירוק" מהממשל לפתוח את שערי האיצטדיון לאוהדי הכדורגל. אבל גם אז היה חשש גדול, ואל איצטדיון בּוּרג אל-ערבּ המכיל 86 אלף מקומות, אישר משרד הפנים את כניסתם של רק 22 אלף אוהדים.

מצרים נגד גאנה: רק אחת תעלה למונדיאל

מאז עברה שנה. מצרים הצליחה לעבור את המשוכה של צ'אד ולהעפיל לשלב הבתים של המונדיאל. היא שובצה לבית ה' במוקדמות אפריקה, ביחד עם קונגו, אוגנדה וגאנה החזקה. מהבית הזה רק קבוצה אחת תזכה בכרטיס הנכסף למונדיאל שייערך ברוסיה 2018, והגנרל-נשיא א-סיסי יודע היטב שהעפלה של מצרים למונדיאל שווה מבחינתו זהב. הנבחרת המצרית, "הפרעונים", לא עלתה למונדיאל מאז 1990, ואם יצליחו שחקני הנבחרת לעשות זאת במהלך השנה הקרובה, במשמרת של א-סיסי ועל רקע הקשיים הרבים מסביב, הם יוכלו להכניס מעט גאווה לאומית למצרים, שנדמה שכל כך חסרה שם אל נוכח המשבר המתמשך.

העניין הוא שה"כוכבים השחורים" (the Black Stars), כינוייה של נבחרת גאנה, הם קבוצה מצוינת, והכוכבים שלה בוודאי לא מתכוונים לוותר. הם גם המתחרים הגדולים על הכרטיס היחיד למונדיאל, וגאנה, למי שלא זוכר, העפילה לכל שלושת המונדיאלים האחרונים. לכן, ובמיוחד אחרי שבמשחק הראשון בבית לא הצליחה גאנה לנצח את אוגנדה (המשחק הסתיים בתוצאה 0-0) בעוד מצרים חזרה מקונגו עם ניצחון 2-1 (מוחמד סלאח המשחק ברומא ועבדאללה סעיד המשחק באל-אהלי כבשו) הופך המפגש בין גאנה למצרים הערב באלכסנדריה לחשוב מאין כמוהו.

גאנה מביסה את מצרים במוקדמות מונדיאל 2014:

אם היה צריך הוכחה לכך שהמשחק כה דרמטי, הרי שלראשונה מאז המהפכה בכיכר תחריר קיבלה התאחדות הכדורגל המצרית אור ירוק לפתוח את שערי האיצטדיון כמעט במלואם. בתחילה הודיע משרד הפנים כי יש אישור ל-50,000 אוהדים, לאחר מכן ל-55,000 אוהדים, ובשבועיים האחרונים התקבלה ההחלטה לאפשר ל-75,000 אוהדים מצרים – המספר הגדול ביותר מאז תחילת המהפכה – לעודד את נבחרתם במשחק ביתי.

המוסד נגד אברם גרנט נגד מצרים

עכשיו צריך לקחת רק עוד כמה נתונים "קטנים" בחשבון. ראשית, שאת גאנה מאמן לא אחר מאשר אברהם גרנט. לפי אתרי ספורט בגאנה, הדבר הוסיף מתח רב למשחק. לפי הדיווח, גורמים בארגון המוסד יצרו קשר עם גרנט והזהירו אותו שלא לצאת למצרים, במיוחד בעת הזו. ההחלטה, כך לפי כלי התקשורת בגאנה, הייתה של "בכירים במוסד" והתקבלה "פה אחד": להמליץ לגרנט שלא לנסוע למצרים. לפי אתר times of Israel, התאחדות הכדורגל המצרית קיבלה גם היא איומים בהם ביקשו קיצונים מצרים לפגוע בגרנט, המגיע למצרים עם דרכון פולני. גרנט עצמו אמר בתחילה כי הוא חושב שיש מקום להעביר את המשחק לארץ אחרת בשל המצב.

אך למרות זאת, בציטוט לקראת המשחק היה נראה שגרנט דווקא מבקש להתרכז בכדורגל. אתר החדשות הגנאי Ghana Web מדווח, כי גרנט אמר שהוא "מאמן כדורגל שמגיע לכאן (למצרים) רק בשביל כדורגל." "אני לא פוליטיקאי", וכי "ספורט הוא משחק עולמי שצריך לקדם אחדות, לא משנה מאיפה אתה בא… לכן אני לא חושב הרבה על האיומים… יש לי מספיק ענייני כדורגל לחשוב עליהם…". גרנט אכן יצא למצרים, ואתר הספורט הישראלי One כבר הוציא תמונות ראשונות של גרנט אחרי נחיתתו במצרים. לפי הדיווח, שדה התעופה באלכסנדריה הפך לשטח סטרילי, הנחיתה התבצעה תחת אבטחה כבדה מאוד ולמאמן הוצמדו מאבטחים.

לזה צריך להוסיף עוד עניין "קטן". רק לפני שנתיים נפגשו גאנה ומצרים למשחק מכריע – אז על העלייה למונדיאל 2014. במשחק הראשון שהתקיים בגאנה ניצחו הגנאים 6-1, ולא השאירו למצרים למעשה שום סיכוי ריאלי להעפיל למונדיאל (בגומלין במצרים ניצחו הפרעונים 2-1). השישייה שחטפה מצרים אז, אותה ניתן לראות כאן, צרובה עדיין בזיכרון הכדורגל הקולקטיבי של אוהדי הנבחרת כאחת התבוסות המשפילות בתולדות הנבחרת.

> ראו כאן עדכון על תוצאות המשחק

הערב זה יקרה

הערב, יום ראשון, בשעה 18:00, אל מול 75 אלף צופים משולהבים, באחד הרגעים היותר רגישים של מצרים, אל נוכח משבר כלכלי ופוליטי, ויומיים אחרי הפגנות "מרד הרעבים", אל מול ממשל שמשווע לניצחון כלשהו, ואל מול ציבור שנדמה שפקעה סבלנותו ושכבר חדל להאמין בעתיד טוב יותר, יעלו אל כר הדשא באיצטדיון בורג אל-ערב הסמוך לאלכסנדריה, 22 שחקנים. הנבחרת המצרית רוצה מאוד לנצח, להישאר ראשונה בבית, ולהתקדם לעבר מונדיאל 2018. מנגד, אם היא תפסיד, בבית, ליריבה המושבעת מגאנה, ועוד למאמן ישראלי, ברגע כל כך שברירי של הכלכלה ויחסי המשטר עם העם, יכול להיות שלהפסד הזה תהיה משמעות מיוחדת.

> אקזיסטנציאליסט של האהבה: פרידה מלאונרד כהן

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

אני בדרך כלל מספר את סיפור חיי דרך השפה הערבית. למדתי ערבית בכל המסגרות הישראליות הרשמיות וה"רגילות": בית ספר, חטיבה, תיכון, בגרות ואז בין היתר בצבא. וכך, בגיל 22 הייתי אמנם אחרי 10 שנות "ערבית", אבל לא יכולתי להגיד מילה, ולא הכרתי בעצם אף פלסטיני באמת.

נפתחתי לעולם והשתניתי מכל הבחינות בזכות הערבית האחרת, החיה והנושמת, שנחשפתי אליה מאז: בבית הספר הדו-לשוני בירושלים, בבית ספר חסן עראפה ביפו, ברופאים לזכויות אדם, בלימודי תואר שני במחלקה למזרח תיכון בלונדון, ובדוקטורט בקיימברידג' עם מנחה פלסטיני.

הערבית הזו לקחה אותי למסע שעודנו נמשך: אל עבר ההיסטוריה של לימודי הערבית בארץ, אל קשר אחר שהתקיים בין יהודים לבין ערבית, ובין יהודים לבין ערבים, אל עבר המציאות הפלסטינית והחיים של אלו החיים בצל אפליה מכאן ותחת כיבוש משם, וגם אל הפוטנציאל הטמון בערבית. במילים אחרות, התחלתי להבין איך אפשר – דרך השפה הערבית –  לחשוב כאן על מציאות אחרת.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf