משבר הרוטציה חושף את היסוד הרופף של הרשימה המשותפת

הסכם הרוטציה שמונח כעת על השולחן שם מראה בפני הרשימה המשותפת. הוא חושף שורה של ליקויים מהותיים בניהול המפלגה, שהחלו עם כינונה והמשיכו עם יחס המפלגות לרשימה, ועם חוסר שיתוף הפעולה המקצועי

מאת:
השאירו תגובה
א א א

הדרמה המתחוללת ברשימה המשותפת סביב הסכם הרוטציה, אינה תוצר של פרשת גטאס שטרפה את הקלפים, אלא היא הסימפטום של היסוד הרופף שעליו מושתתת הרשימה: יסוד שבנוי על חלוקת אחוזים ואיחוד אסטרטגי שיבטיח למפלגות להיכנס לכנסת, ועליו בלבד. חלקיקים שרוצים ליהנות מרשת בטחון במקום הקמת גוף משפיע וגדול, או גוש חוסם. משבר הסכם הרוטציה ממחיש את מה שכולנו יודעים מההתחלה אבל הגיע הזמן לדבר עליו: אין שותפות במשותפת.

אין ספק כי כינון המשותפת מינף את הייצוג של האוכלוסייה הערבית בישראל ומחוצה לה, ונושא ביתרונות רבים עבור החברה הערבית. איני ממהרת להספיד את המודל, אלא ששנתיים וחצי לאחר לידת הגוף החשוב הזה, קשה להמשיך להתעלם מתופעות הלוואי שנוצרו סביבו.

> הכנסת יצאה לפגרה, הסכם הרוטציה ברשימה המשותפת עדיין תלוי באוויר

הציבור הערבי שמאמין בבחירות הישראליות והגדלת הכוח של הערבים בכנסת, דחף בצורה נואשת להקמת הרשימה – זאת בזמן שהמפלגות שיחקו אותה "קשות להשגה" במשך שנים. המאמצים הבשילו רק אחרי שוועד הפיוס לקח על עצמו את משימת ליטוף וריכוך האגו, והחשוב מכל – לקח על עצמו את משימת הכלת והבטחת האינטרסים של המפלגות. שמירת האינטרס של המפלגות הייתה גם במחיר של יסודות שיתוף ואיחוד חלשים. הסכם הרוטציה הוא דוגמה לכך.

הסכם הרוטציה: המפלגות הרוויחו, הציבור הערבי הפסיד

למעשה, אין חשש שהמשבר הנוכחי יביא לפירוק המשותפת. המשבר רק מבטא צעקת מצוקה של תע"ל בהנהגת טיבי וסעדי, שטוענים לקיפוח. להערכתי, בקרוב הם צפויים להתיישר עם החלטת ועדת הפיוס, אחרי שיובטח להם שבסיבוב הבא הם יקבלו שני מושבים שלמים. בסוף כולם מודעים לשדרוג הגדול שהמבנה של המשותפת העניק להם.

חלפו כבר הימים של טרום הקמת המשותפת, כאשר היה צריך להתחנן למפלגות כדי להגיע להסדר כזה. בהתחלה הייתה זו "השונות האידאולוגית" שחסמה את יוזמות האיחוד כל פעם – מה מחבר את הקומוניסטים עם האסלאמיסטים, ואת אלה עם הלאומיים? "אנחנו לא מקשה אחת" הם אמרו, "אנחנו מפלגות עם אג'נדה ופרויקט פוליטי ייחודי". אותן המפלגות שאז הגנו על ייחודן בחוזקה, שומרות היום בקפדנות על המשך המשותפת במתכונתה הנוכחית – לאחר שגילו את החיים הקלים שההרכב הזה העניק להן.

בסופו של דבר, נפתר עניין "השונות האידאולוגית" בתוך יום אחד, על ידי המצאת השם "הרשימה המשותפת" במקום הרשימה הערבית המאוחדת. אף מפלגה לא ביקשה מאחותה לשנות את מצעה כדי שתוכל לשבת אתה יחד. לא היה קשה כל כך למצוא או לנסח את המכנה הפוליטי המשותף, והמפלגות אפילו החלו לגלות סלחנות כלפי השונות החברתית והדתית אחת של השנייה. לעומת זאת, הדיונים על חלוקת המושבים האחרונים היא זו שהשאירה אותנו מתוחים ימים ושבועות, עד שיצא עשן  לבן. העשן של נוסחת "הקסם" של הסכם הרוטציה.

בהסכם הרוטציה כולם יצאו מרווחים ומרוצים: שני המושבים שהסקרים ניבאו למשותפת בנוסף על אלו שהיו להם בנפרד, חולקו בצורה שווה לארבעה חצאים. לציבור הובטחו אמנם 15 מנדטים לפחות, אך המפלגות פעלו רק בשביל התוצאה של 13, כפי שניבאו הסקרים בעקביות. זו התוצאה שכולם נערכו בהתאם לה, והיא אפשרה לכולם לישון טוב בלילה. עד כדי כך שהיה מי שחשב שאם המשותפת הייתה זוכה ליותר מ-13 מנדטים, הדבר אולי היה נחשב לקללה ולא ברכה, זאת בגלל התחושה שמפלגה מסוימת נהנתה מהאיחוד עוד יותר מהאחרות.

> ח"כית שלישית לרשימה המשותפת? "אני מאמינה בהגינות ההנהגה הערבית" 

הישג היסטורי. זחאלקה ושותפים. (יח"צ הרשימה המשותפת)

לפי מהלך העניינים הזה – לא פלא שלאורך מסע הבחירות של המשותפת הובחנה חולשה בפרסום ובהוצאה כלכלית על גיוס בוחרים. בהתחלה נטען על ידי נציגי המפלגות שזה לא קל לאחד ולתאם קמפיין בחירות בין גופים שהתחרו ביניהם עד כה, במיוחד לאור מסגרת הזמן הדחוסה והקצרה שקדמה לבחירות 2015, מצד שני – אחרים לא הסתירו את העובדה שאין צורך בהשקעה, משום שאין להם מתחרה בחברה הערבית.

חמור מכך, בקרב הנציגים נשמעו התבטאויות שמביעות עליונות כלפי הציבור הערבי, וטוענות כי הציבור חייב אפריורית לתמוך במשותפת ללא כל שכנוע, כי הקמתה הייתה תביעה של השטח. המפלגות כביכול גמרו את חלקם על ידי כך שהם הסכימו והואילו בטובן לצעוד יחד ברשימה אחת ולא בארבע שונות.

צריך כמובן לומר שהמפלגות לא עשו טובה לאף אחד שלא התפצלו לשתי מפלגות, מה שהיה אפשרי על אף אחוז החסימה המעודכן. מהר מאד הן גילו שבמודל של המשותפת האחת לא יהיה כלל צורך להזיע. לא היה אפשר לצפות לרשת בטחון יותר טובה מזו.

הסכם הרוטציה הוא המחיר שמשלמים בוחרי המשותפת שרצו בהצלחת הניסיון הזה. המפלגות הרוויחו והציבור הפסיד: במקום 13 מנדטים, המשותפת היא למעשה 11 מנדטים ועוד ארבעה חצאים. זו תוספת כמותית ולא איכותית, על אף שאין זה מעניין אף מפלגה כמובן. חד"ש ותע"ל קיבלו את הקדימות לכהן בשנתיים הראשונות. הקדימות ניתנה לחד"ש בהיותה טוענת לכתר המפלגה הגדולה, ותע"ל בהיותה טוענת לאי צדק, ושמשקלה הסגולי והאלקטורלי הוא יותר ממושב וחצי. בל"ד והתנועה האסלאמית הסכימו להמתין, למרות הסיכון של בחירות מוקדמות.

הרוטציה הכפולה הזו היא לא יותר מבזבוז של שני מושבים יקרים עבור הציבור הערבי. אין חבר כנסת חדש וללא ניסיון – במיוחד אם הוא ערבי – שיכול להשאיר חותם בשנתיים בלבד, או להספיק להשלים חקיקה ולהתמחות בתחום של זכויות או מדיניות. על אף הדברים, אפשר להחריג את ח"כ אוסמה סעדי, שהוכיח אחרת ותיפקד אחרת.

מבחינת בל"ד והמשותפת, שמחכות לפינוי המושבים, פרשת גטאס ועצם העובדה שחבר הכנסת סעדי הוא נכס פרלמנטרי אדיר הן לא דיל ברייקר. הסכם הרוטציה, ובעצם כל צורת בחירת המועמדים במפלגות, יוצאת מתוך נקודת הנחה כי אין שוני בין מועמד לאחר שמתבטאים בתכונות מנהיגות, תפקוד פרלמנטרי, כושר ביטוי ונוכחות תקשורתית. יעילות או השכלה לא משחקים תפקיד. במקום תכונות חשובות אלו, המחשבה הרבה הושקעה בפוליטיקה פנימית של זהויות, שייכות גאוגרפית או דתית.

חוסר תיאום וחוסר מקצועיות: ארבע מפלגות הפועלות לבד

בנוסף להסכם הרוטציה, ישנו מחיר נוסף הנובע מכינון המשותפת, וזוהי אחת הנקודות הרגישות בהסכם השיתוף: חלוקת תקציב המפלגה ומימון המפלגה, הנגוע בקנאות והתחשבנות כספית. פרט זה מסביר למה למרות שהרשימה המשותפת היא המפלגה השלישית בגודלה בכנסת, היא אינה מתפקדת כרשימה בעלת 13 מושבים. הדבר מתבטא הן מבחינת הנוכחות הציבורית והן מבחינת יכולת הארגון וניהול מפלגה בגודל כזה.

עצם העובדה שתקציב המשותפת מתחלק בין המפלגות בלי להקדיש תקציב למנגנון גג שמשרת את כולם – רק מחליש את תפקוד הרשימה. כך למשל אין לרשימה יועץ אסטרטגי תקשורתי שמנווט, מאחד, או מתאם את המסרים התקשורתיים של המשותפת. לא ברור אם בכלל חברי המשותפת – ביחד או לחוד – קיבלו אי פעם יעוץ תדמיתי, הכנה לראיונות, או בכלל אימון לניהול עימותים תקשורתיים כשאלו מתרחשים. תאמינו לי, רבים מהם זקוקים מאוד לפונקציה הזו.

> כך מאיים הסכם הרוטציה על קיומה של הרשימה המשותפת

משבר גטאס תפס את הרשימה המשותפת לא מוכנה ולא מתואמת, ואיימן עודה הופקר לבד (רועי אלימה/פלאש90)

משבר גטאס תפס את הרשימה המשותפת לא מוכנה ולא מתואמת, ואיימן עודה הופקר לבד (רועי אלימה/פלאש90)

נוסף לכך, אין ברשימה המשותפת יועץ בתחומי מדיניות. אדם שיכול לאחד לפחות את שלל הצעות החוק הדומות שחברי המשותפת מגישים במקביל, מה שגרם לא פעם לשליפת ציפורניים ולתחרות על קרדיט. יעוץ כזה יכול לקבוע ביחד עם הרשימה יעדי שינוי מדיניות, לפעול בתחום האפשר ובתוך החלל של החקיקה שבכל זאת יכולה לעבור על אף הכנסת הגזענית.

פונקציה כזו יכולה לספק חוות דעת לגבי כל סוגי המדיניות שהרשימה המשותפת צריכה להצביע עליה, ללא קשר לחברה הערבית. דוגמה לכך אפשר היה לראות בהצבעה על "תאגיד השידור הציבורי", שמראש היה ברור שאין עמדה מגובשת במשותפת. תפקיד כזה, אולי, היה זה שמונע מח"כ חאג' יחיא לא לצאת בהצעת חוק הזויה עם יהודה גליק, המחייבת נוכחות איש דת בוועדות להפסקת הריון.

ולא רק זה. אחד התפקידים החשובים שנעדרים במשותפת הוא מערך לניהול משברים, או היערכות לניהול משברים. ביום התקיפה שביצעו צעירים מאום אל-פחם במסגד אל-אקצה, עברו שעות עד שחברי הכנסת הערבים החלו להגיב לאירוע, אפילו ההתייעצות בין ראשי המפלגות החלה רק שעות אחרי. בנוסף, גם בפרשת גטאס התגלה תוהו ובוהו בהתמודדות ח"כי המשותפת עם המשבר, מצב שהיה מחייב ניהול מחושב ומתואם. במקום זה קיבלנו מופע גידופים ברשתות החברתיות – במיוחד נגד ח"כ איימן עודה, שנדרש להתמודד עם התקשורת העברית ללא גיבוי, וללא תיאום מסודר בין חלקי הרשימה המשותפת.

היום, בעידן שהרשתות החברתיות קובעות ומכוונות את השיח, לא אחת החלטות של חברי המשותפת – בין אם הם יחידניות או קבוצתיות – הופכות לשדה קרב והתגוששות ברשת, כאשר אין למשותפת שום אחיזה מדעית לגבי המצב בשטח. המשותפת מוכיחה בכל פעם שאין לה יד על הדופק, היא לא מפרסמת ולא ברור אם היא מבצעת בכלל בדיקות סטטיסטיות לגבי הלך הרוח בחברה הערבית.

> כך נראה פלונטר: איך מגיבים להרפתקה של באסל גטאס?

דוגמה טובה לזה הייתה ההחלטה להחרים את ההלוויה של שמעון פרס. מצבים מהסוג הזה הם אידאליים עבור כל גורם שמעוניין לגרוע מהמהימנות והאמון של הציבור הערבי במשותפת. כזכור, התקשורת העברית קפצה לערוך סקר בעצמה בעניין של הלווייתו של פרס, במטרה להוציא את חבר חברי המשותפת כתלושים מהמציאות, ומרוחקים מהקהל שלהם, ומשם לקפוץ למיתוס שהם מנסים לקבע והוא שחברי הכנסת הערבים אינם מייצגים את הציבור שלהם.

יש כמה הסברים להזנחת הצורך הזה במשותפת – או שהמשותפת אינה מייחסת חשיבות לדעת הקהל הערבי ומשאירה את החלל הזה למשחקי סקרים של אחרים, או שאינה מחפשת גיבוי ציבורי מהקהל שלה. לפי הערכתי האינטואיטיבית, הסיבה היא משום שהכלי הזה לא קיים בארגז הכלים של המשותפת – ולא הוקדש לו תקציב מתאים.

צריך לומר: עם כינון המשותפת, אף אחד לא ציפה לאיחוד ומיזוג טוטלי עד אבדן זהות בין מרכיבי המשותפת. ולמרות זאת, הציפיות לפעול כתנועה ולהגיע להשפעה כגוף גדול ומתואם קיימת ותישאר. המשותפת חייבת להקדיש משאבים משותפים לבניית מנגנון מפלגתי וארגוני מתפקד, יעיל וחזק. בעיני, המשך מצב הפרגמנטציה הטוטלית מהווה הפרת אמון של הציבור הערבי ברשימה.

הסכם הרוטציה נולד בחטא בעיני, אך יש לקיימו, על כל מגרעותיו. באותה עת, אין מנוס אלא לבחון ולחזק את היסודות שעליהם אמורה המשותפת להיות מושתתת. אחרת, בבחירות הבאות ולפי מה שסקרים מראים, לא יהיה צורך בשום ריב על רוטציה בין המפלגות, והערך הסגולי של האיחוד לא יתממש בקלפי.

> האם חד"ש תטרפד את הרוטציה ברשימה המשותפת?

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
למה לא פרסמת ביוגרפיה? (צילומים: סטפן רוהל/קרן היינריך בל, תומר נויברג/פלאש90, אקטיבסטילס)

למה לא פרסמת ביוגרפיה? (צילומים: סטפן רוהל/קרן היינריך בל, תומר נויברג/פלאש90, אקטיבסטילס)

ההיסטוריה הסודית של המאבק הפמיניסטי נגד הכיבוש

למה נשים לא כותבות ביוגרפיה? איך זה להיות "אויבת העם"? האם לאמהות יש תפקיד במאבק? בעקבות "נאילה והאינתיפאדה", יולי נובק יצאה לדבר עם זהבה גלאון, עו"ד לאה צמל והעיתונאית ענת סרגוסטי, מהנשים שעומדות עשרות שנים בחזית המאבק בכיבוש

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf