נבי סאלח: מפגין נהרג מירי אש חיה במהלך הפגנת תמיכה באסירים

מאת |

סבע נידאל עוביד נפגע במותנו באש חיה מרובה רוגר והוא ההרוג השביעי בשנתיים האחרונות מכלי הנשק שצה"ל מחשיב כ"לא קטלני". עדי ראייה: לחיילים לא נשקפה כל סכנה. דו"צ: נעשה שימוש באמצעים לפיזור הפגנות כדי "לשמור על הסדר הציבורי"

צעיר תושב אזור סלפית בגדה המערבית נהרג היום מירי אש חיה של כוחות הבטחון במהלך הפגנה שנערכה בכפר נבי סלאח בתמיכה בכ-1,600 האסירים הפלסטינים שובתי הרעב.

לדברי צלמי עיתונות ופעילים שנכחו במקום, ההפגנה כבר הייתה לקראת סיום והתקיימה ברובה באזור הכביש שבין הכפר להתנחלות חלמיש, שהשתלטה על מעיין הכפר. במרחק משם התפתחו עימותים בין כעשרים נערים לבין שוטרי מג"ב וחיילים. הנערים ידו אבנים לכיוון החיילים, שהיו רחוקים מעל לחמישים מטר מהם ומוגנים מאחורי שלד של בניין. לדברי עדי הראייה בשל המרחק הרב הנערים לא היוו סכנה על החיילים. בתגובה ירו החיילים כמויות גדולות של כדורי גומי, ספוג, וגם עשו שימוש רב באש חיה. לפחות שני נערים נפגעו מכדורי הגומי.

צלם אקטיבסטילס מיקי קרצמן שהיה במקום מספר על ירי רב של אש חיה ברובה מסוג רוגר, רובה שהצבא עושה בו שימוש הולך וגובר כאמצעי לפיזור הפגנות והתמודדות עם מיידי אבנים. לדבריו החיילים לא היו נתונים בסכנה שהצדיקה ירי אש חיה.

הצעיר שנהרג, סבע נידאל עוביד בן 23 מאזור סלפית, נפגע מירי מרובה רוגר במותנו ופונה לבית החולים בסלפית, שם נקבע מותו. אשת "בצלם" שרית מיכאלי שנכחה במקום סיפרה לשיחה מקומית כי הצלף שעשה שימוש ברוגר ירה כמה פעמים בטרם פגע בעוביד. גם לדבריה לא היתה שום סכנה לכוחות שהצדיקה שימוש באש חיה. "הרוגר, שהוא כאילו פחות מסוכן (מרובה אמ-16, י.מ), הפך לדרך של הצבא להתמודד עם זריקות אבנים. אבל שמירת סדר היא לא סיבה לירי אש חיה", היא אמרה. "מה שקורה זה שהצבא יורה אש חיה על זורקי אבנים גם בנסיבות שאין בהן הצדקה לזה. משתמשים באש חיה לפיזור הפגנות. הטוטו הוא כביכול פחות קטלני, ולרוב הנערים שיורים עליהם "רק נפצעים", אבל מידי פעם הוא גם הורג, כמו שראינו היום".

> "אני מקווה ששביתת הרעב תימשך עוד חודש. הרחוב הפלסטיני מתעורר"

סבע נידאל עוביד בן 23 מאזור סלפית, זמן קצר לאחר שנורה בכפר נבי סאלח. 12 במאי 2017. (צילום מיקי קרצמן/אקטיבסטילס)

סבע נידאל עוביד בן 23 מאזור סלפית, זמן קצר לאחר שנורה בכפר נבי סאלח. 12 במאי 2017. (צילום מיקי קרצמן/אקטיבסטילס)

על פי נתוני "בצלם", עוביד הוא ההרוג השביעי מירי טוטו בשנתיים האחרונות, מאז חידש צה"ל את השימוש בכלי הנשק ה"לא קטלני" הזה. "הצבא מתייחס לכלי הנשק הזה כעוד אמצעי לפיזור הפגנות", אמרה מיכאלי. "זו פשוט הפכה להיות מדיניות – לירות על מנת לפצוע מידי אבנים ברגליים. אבל ברגע שאת יורה בכלי נשק קטלני על מישהו אין מחויבות שזה יסתיים תמיד בפציעה".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה כי "לפני זמן קצר התבצעה הפרת סדר אלימה בהשתתפות כ-100 פלסטינאים אשר יידו אבנים לעבר כוח צה"ל סמוך לכפר נבי סלאח. כוחות הביטחון השתמשו באמצעים לפיזור הפגנות על מנת לשמור על הסדר הציבורי במרחב".

עשרות מפגינים נוספים נפצעו היום בהפגנות סולידריות עם האסירים הפלסטינים השובתים רעב שהתקיימו ברחבי הגדה. זהו השבוע הרביעי לשביתת הרעב בה לוקחים חלק כ-1600 אסירים.

השביתה יצאה לדרך ב"יום האסיר הפלסטיני" לאחר חודשים של הכנות, ולוקחים בה חלק אסירים מארגונים שונים. שב"ס התכונן גם הוא לשביתה, אמצעי המחאה הבלתי אלים היחיד בו יכולים לנקוט אסירים – והגיב מיד בהעברתם של אסירים בין אגפים, ושליחת חלק ממנהיגי השביתה לבידוד. בנוסף, נמנעו מפגשים של עורכי דין עם אסירים, הוחרמו חפצים, ובוטלו ביקורי המשפחות של כל האסירים הפלסטינים, השובתים והלא שובתים. המטרה של שב"ס בפעולות אלו היא לבודד את האסירים, ובעיקר מנהיגיהם, כדי לשבש את התקשורת והתיאום ביניהם וגם כדי שלא ידעו אם לפעולות המחאה שלהם יש אפקט מחוץ לכלא.

האסירים שובתי הרעב מציבים שורה של דרישות, החל בהפסקת השימוש התכוף שעושה ישראל בבידוד ובמעצרים מנהליים, ודרך שורה של דרישות (אותן ניתן לקרוא כאן במלואן) העוסקות בתנאי הכליאה הבסיסיים של אסירים פלסטינים, השונים באופן מהותי משל אסירים אחרים. הדרישות הללו כוללות בין היתר התקנת טלפונים ציבוריים במטרה לאפשר לאסירים לשמור על קשר עם משפחותיהם; שיפור במדיניות ביקורי המשפחות; שיפור שירותי הבריאות הירודים והמחפירים הניתנים לאסירים; יחס אנושי בנסיעות בין בתי כלא ובתי משפט, אפשרות להיבחן לבגרויות, ועוד.

> לימודים, טלפונים ומשפט הוגן: דרישות האסירים שובתי הרעב

סבע נידאל עוביד בן 23 מאזור סלפית, זמן קצר לאחר שנורה בכפר נבי סאלח. 12 במאי 2017. (צילום מיקי קרצמן/אקטיבסטילס)

סבע נידאל עוביד בן 23 מאזור סלפית, זמן קצר לאחר שנורה בכפר נבי סאלח. 12 במאי 2017. (צילום מיקי קרצמן/אקטיבסטילס) 12 במאי 2017. (צילום מיקי קרצמן/אקטיבסטילס)

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

פעילה במאבקים לחופש, שוויון וזכויות אדם ואשה בישראל ובשטחים הפלסטינים הכבושים. רכזת המדיה והפעילות ציבורית (בישראל) של ארגון התקשורת Just Vision , ועורכת שותפה של האתר שאתם קוראים בו ממש עכשיו.

לפני שהצטרפתי ל-Just Vision עבדתי כדוברת של ארגון רופאים לזכויות אדם-ישראל. בין הקמפיינים התקשורתיים שהובלתי במסגרת התפקיד: המאבק לשחרורם של העצורים המנהליים הפלסטינים שובתי הרעב בתחילת שנת 2012, הקמפיין לחשיפת מחנות העינויים בסיני בהם נכלאים פליטים למטרות כופר, ועוד. לאחר מכן שמשתי כאשת התקשורת של קמפיין "האקדח על שולחן המטבח" לצמצום תפוצת נשק קל במרחב הציבורי בישראל.

בגלגול המקצועי הקודם שלי עבדתי כתראפיסטית בגישה התנהגותית לילדים ואנשים עם קשיים בתחום התקשורת והלמידה. מהמטופלות והמטופלים שלי למדתי שהדרך הטובה ביותר להעביר מסר היא תמיד זו הפשוטה, הכנה והישירה.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf