הישיבות לנושרים: הזדמנות שנייה בעולם החרדי או הכנה ליציאה בשאלה?

בשולי עולם החינוך החרדי פועלות ישיבות לנוער נושר. שם נפגשים מי שמורדים בעקרונות הדת ומי שסתם רוצים קצת יותר לבלות. אבל האם מדובר במקפצה להתפקרות? לא בהכרח

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: אריה לופיאן

שתי תופעות חברתיות פוגעות בשנים האחרונות במגזר החרדי באופן קשה: ה"שבבניקים" (מיד אפרט) והיציאה בשאלה. שתי התופעות זוכות להתייחסות ולטיפול שונה, אבל שתיהן נפגשות בצומת חשובה – הישיבות לנושרים. לא מעט יוצאים בשאלה עברו בישיבות האלו ומשום כך ראוי לתהות כיצד הישיבות האלו קשורות לתופעת היציאה בשאלה והאם הן משפיעות עליה. חשוב לי לסייג: אין לי נתונים וכל הניתוח מבוסס על חוויות אישיות, שיחות עם חברים וידע כללי.

שלוש ישיבות נחשבות מרכזיות בתחום הנוער הנושר: שערי יושר, דרך השם ורש"י. את שערי יושר אני מכיר עוד מהשנים הראשונות שלה, בעיקר בזכות קשרי משפחה עם הצוות, את דרך השם מהכרות אישית, ואת רש"י ממפגשים ושיחה אישית עם העומד בראשה, הרב חיים חייקל מילצקי, בנוסף לכך שבן משפחתי התחנך בה כמה שנים.

> תסתכלו על הנשים האלה ותראו תקווה לשלום

אווירה של מסיבות. הרב צביקה גרינבוים בישיבת דרך השם (שלומי כהן, בחדרי חרדים)

אווירה של מסיבות. הרב צביקה גרינבוים בישיבת דרך השם (שלומי כהן, בחדרי חרדים)

ראשית כל נשאלת השאלה מי מגיעים לישיבות האלה. התשובה היא שבבניקים. שבבניקים, מבחינה סוציולוגית, הם השוליים של הנוער החרדי. באופן טבעי, רובם נשרו ממסגרות חרדיות קונבנציונליות, לכן שם מכובד יותר לשבבניקים הוא "נוער נושר", למרות שתופעת השבבניקים עשויה לתאר גם נערים בשולי עולם הישיבות המסורתי.

השבבניקים לרוב מורדים בסמכות ההורית המסורתית, בקוד הלבוש והדיבור המקובלים. ככל שהתופעה גוברת כך נפתחות יותר "ישיבות לנושרים", מסגרות שכוללות שילוב של עבודה ולימודי קודש או לפעמים רק מחסה ומסגרת קבוצתית.

השבבניקים היא תופעה שהחברה החרדית מתמודדת איתה כבר כמה עשורים. בשנים האחרונות, עם הצמיחה המהירה של המגזר, נראה שהתופעה מתעצמת ומאיימת על אופיו של המגזר כולו, לאחר שנראה היה שכבר יכול לה.

הערצת מנהיגים

לישיבה לנוער נושר, להבדיל מישיבה אמיתית, אין תוכן למכור. בעוד ישיבה רגילה "מוכרת" ראש ישיבה למדן, "בורסה של לומדעס" או ותק עם שם של עיירה בבלארוס – ישיבה לנוער נושר מוכרת משהו אחר, משהו קצת אסור באווירה הליטאית: הערצת המנהיג. ההערצה היא לא על שום למדנותו או יראת השמים המתפרצת שלו, אלא בעיקר בגלל הכריזמה והחיבה שהוא נוטה לעדר האבודים המסתופפים בצלו. מין דמות אבהית. בנוסף, הוא גם מצייר את עצמו קצת חתרן, לצדם, זה אתם ואני נגד המערכת. "בדיוק דיברתי אתמול עם מרן הרב שטיינמן כמה אתם מיוחדים", כזה.

סימן ראשון לזה ניתן כבר לראות בכינוי של ראש הישיבה בפי תלמידיו. הוא לא כנהוג "הראש ישיבע", "רבי מוישה", "הרב'ע": הוא "הרב", וזהו. בעברית צחה. זהו כינוי ייחודי לישיבות הללו ובכלל כינוי שלא קיים בעולם הישיבות הליטאי. הכינוי הזה כבר מלמד על סגנון אחר.

הראשון בסדרה הוא הרב משה גולדשטיין משערי יושר, צעירים יותר הם הרב צבי ברוך גרינבוים מדרך השם ומילצקי מרש"י. כל השאר הם שיבוטים ומוטציות שלהם. חשוב אף לומר כי האווירה בישיבות הללו וסוג האנשים הם דינמיים וקשורים למצב הנשירה ברחוב והתחרות בין הישיבות.

> טבח קיביה: מאין בא הנוער שלא חש מעצור לבצע את הזוועה?

הכנסת ספר תורה בישיבת שערי יושר (בחדרי חרדים)

הכנסת ספר תורה בישיבת שערי יושר (בחדרי חרדים)

סמים זה בסדר

שני זרמים מרכזיים יש בין התלמידים בשיבות לנוער נושר: ה"שבבניקים" ו"המשכילים". לא תמיד רואים בשעת אמת את החלוקה הזו. שבבניקים הם לרוב "שובבים", עם הרבה לקויות למידה, מאוד אוהבים לאתגר את המערכת עם בגדים שונים ותסרוקות לא מסורתיות. המשכילים עשויים להיות פחות סוערים, פחות מחפשים בילויים, הם יכולים גם להוות סמן יותר רציני בישיבה. החיכוכים שלהם עם החברה החרדית נוגעים יותר לנושאי ליבה כמו אמונה וגישות מנהיגי הציבור, ופחות לגבי התמודדות עם היצר הרע. האחרונים, להבדיל מהשבבניקים, פחות יקבלו את הטיעון הנפוץ אצל ראשי הישיבות שם: "אפשר להיות חרדי מודרני וליהנות מהחיים".

ראש ישיבת רש"י, מילצקי, אמר לי: "אין לי בעיה עם מעשים, יש לי בעיה עם אפיקורסות". ואכן ברש"י במיוחד תופעת הסמים הקלים הייתה נפוצה מאוד בידיעה של "הרב". היו גם ערבי שכרות יחד עם הרב ותופעות "שובבות" אחרות, כולל העלמת עין מקשרים עם בחורות. בחורים מהזן המשכילי פחות רצויים ברש"י, למרות שפוטנציאל ההצלחה איתם גדול הרבה יותר, שכן אלו שחוזרים לליבת החברה הליטאית הם מהסוג המשכילי ולא מהסוג השבבניקי, שנוטים להישאר אנשי חולצות כחולות בשוליים המודרניים יותר. אולם כגודל הפוטנציאל כך גודל הסיכון עבור "הרב", משום שרוב היוצאים בשאלה שעברו בישיבות האלו היו שייכים לזן המשכילי.

צריך לציין ולהוסיף שהקטגוריות הללו אינן קפואות, ולא מעט מקרים צעירים שהחלו כשבבניקים נעשו ליוצאים "משכילים", וצעירים "משכילים" בחרו באורח חיים בשולי החברה החרדית, וסיימו בתור שבבניקים.

אז כיצד ישיבות שבבניקים משפיעות על תופעת היציאה בשאלה?

יש לא מעט יוצאים בשאלה שעברו בישיבות לשבבניקים. אני אישית הייתי חלק מקבוצה ששוכנעה, די בערמה, לבוא "לחזק" את ישיבת דרך השם. בדיעבד זה היה חלק מפוליטיקה פנימית בינם לבין שערי יושר, של מי מצליח ללכת יותר לכיוון הישיבתי (גרינבוים התחיל בשערי יושר ואחרי סכסוך פנימי התפצל ופתח את דרך השם באותה שכונה).

כמעט כל חברי אותה הקבוצה שהגיעה לחזק את ישיבת דרך השם יצאו בשאלה בתוך שנה וחצי. הבודדים שלא, חזרו לתלם החרדי ולא נשארו שבבניקים. בנוסף, לאורך אותה תקופה הייתה מתיחות בישיבה בין קבוצת השבבניקים הוותיקה לבין קבוצת "הישיבישר'ס" כפי שכונינו אז. כלומר, הייתה הבחנה מאוד ברורה בין ליבת הקבוצות (בעניין זה ראו כתבה ב"הארץ" על הקבוצה הזו).

סיפורה של הקבוצה הדהד בעולם הישיבות לנושרים ושימש תמרור אזהרה לראשי הישיבות. באותה שיחה שהייתה לי עם מילצקי הוא סיפר לי שהטייפקאסט של בחורים כמוני הוא תמרור אזהרה עבורו. ואכן, בשנים שאחרי כן ברש"י, בודדים יצאו בשאלה. לא משום שהישיבה כה מוצלחת במניעת יציאה, אלא משום שהיוצאים בפוטנציה לא הגיעו לשם.

נערים הם לא ירקות

במחשבה ראשונה, רבים סבורים שהישיבות מהסוג הזה מסייעות ליציאה, שכן הנער שמגיע לשם יכול להתפרפר יותר, לבלות יותר, לטעום יותר מהעולם החילוני וכך להגיע לגן העדן החילוני יותר בקלות.

אני חולק על תיאוריה זו משני טעמים. הטעם הראשון הוא שאותם שסבורים כך רואים בתהליך היציאה בשאלה מין תהליך של רקבון, או "קלקול" בעגה החרדית. וכך לשיטתם שבבניקים וישיבותיהן הן חצי קלקול, ויציאה בשאלה היא הקלקול המלא. אם כן, הגיוני להניח שהדרך לקלקול מלא עוברת בחצי קלקול. לדעתי זו טעות, אנשים הם לא ירקות ושבבניקיות היא לא ריקבון.

הטעם השני הוא, שבחור שנמצא במצב שממליצים לו ללכת לישיבת שבבניקים הוא בחור שכבר חשוף לעולם החיצוני בצורה מסוימת. סרטים, ספרים, מוזיקה ואינטרנט כבר לא זרים לו. נדיר שבחור ישיבה קלאסי מבית סגור ללא הכרות עם העולם החיצוני ימצא עצמו לפתע בישיבה לשבבניקים, ומשם בזכות הישיבה יצא בשאלה.

לסיכום, לטעמי אין לישיבות תועלת ליציאה בשאלה. מעבר של יוצא בשאלה בישיבה לשבבניקים לא יתרום לו ליציאה ולהתמודדות שאחרי. ובכלל, עצם השהות בישיבה לשבבניקים מאפשרת לו למשוך זמן שבו הוא לא רוכש שום כלים לחיים או לבניין האישיות, וכנראה שהוא יעביר את זמנו בלא מעט חיכוכים עם צוות הישיבה עקב חוסר הרצון שלו, הכמעט מובנה, לקבל את סמכותם.

אריה לופיאן הוא יוצא בשאלה

> מאמר תגובה: שמחת החיים החסידית מדביקה את נוער השוליים הליטאי

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

"רוצים להצית? תציתו לבד". ארי שמאי מחלק עצות באולפן ערוץ 20, כשלידו יושב המצית (צילום מסך)

לא, הריאיון עם מצית הדו לשוני לא זעזע אותי

למה מזדעזעים מאייטמים מטורללים בערוץ 20? הרי ידוע מי ומה הם. הכעס האמיתי צריך להיות מופנה למערכת המשפט שלא באמת לוקחת ברצינות פשעי שנאה של יהודים, ולערוץ הראשון שהסית והביא להצתת בית הספר

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf