המועמד הפלסטיני שפרש מהבחירות בי-ם: "הקיום שלנו הוא ההתנגדות"

עזיז אבו סארה פרש מהמירוץ לעיריית ירושלים בעקבות לחצים שהופעלו עליו הן מהצד הישראלי והן מזה הפלסטיני. בראיון נרחב הוא מדבר על ההחלטה ההיסטורית להתמודד, על הקשיים וההצלחות, ועל הצורך האקוטי בחשיבה מחודשת על מצבם של התושבים הפלסטינים בעיר

מאת:
השאירו תגובה
א א א

פחות מחודש אחרי שהכריז על כוונתו להתמודד בבחירות לראשות עיריית ירושלים ולהפוך לראש העיר הפלסטיני של העיר, עזיז אבו סארה, 38, אקטיביסט, יזם חברתי ובלוגר לשעבר במגזין 972+ הודיע כי הוא ורשימתו, "אל-קודס לנא" ('ירושלים שלנו') יפרשו מההתמודדות הן לראשות העירייה והן למועצת העיר, שיתקיימו בסוף אוקטובר.

בפוסט שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו, אבו סארה ציין שתי סיבות להחלטתו. הראשונה היא שרשויות המדינה הודיעו לו לאחרונה כי הן "בוחנות" את מעמדו כתושב קבע בירושלים המזרחית בגלל "נסיעותיו ועבודתו בחו"ל" עם חברת נשיונל ג'אוגרפיק וחברת התיירות שבבעלותו, מג'די טורס. כמו מרבית האוכלוסיה הפלסטינית בירושלים המזרחית הכבושה, אבו סארה לא מחזיק באזרחות ישראלית, ומעמדו כתושב עלול להישלל בקלות בגלל שלל סיבות (מאז 1967 ישראל שללה את התושבות של יותר מ-14,500 תושבים בעיר).

הסיבה השניה היא התנגדותן התקיפה של קבוצות פלסטיניות שונות להשתתפות רשימתו של אבו סארה בבחירות המקומיות, בהתאם לחרם ארוך השנים שמטילים התושבים הפלסטינים על הבחירות. קבוצות אלה, לדברי אבו סארה, "הפעילו לחץ כבד על המועמדים שלנו ובני משפחותיהם" לבטל את הקמפיין. תחת הנסיבות הללו, הוא החליט כי מוטב לבטל את ההתמודדות.

אבו סארה מעולם לא היה נאיבי ביחס למניעים שהביאו אותו להכריז על ההתמודדות, או ביחס לקשיים איתם יצטרך להתמודד. לאורך כל הקמפיין הוא הדגיש את חוסר האמון העמוק שלו כלפי המוסדות הפוליטיים הישראליים, שהעמיקו את הכיבוש בירושלים המזרחית לאורך 50 שנה ושללו מתושביה הפלסטינים את הזכויות הבסיסיות ביותר. ובו בזמן, הוא מתח גם ביקורת חריפה על חוסר היכולת של ההנהגה הפלסטינית להציע חלופה או אסטרטגיה פוליטית פרגמטית לתושבי העיר, ששוקעים בתחושות של הזנחה והעדר כיוון. "רציתי לדחוק בישראלים ובפלסטינים לחשוב מחדש על המצב", הוא אמר.

למרות פרק הזמן הקצר שלה, התמודדותו של אבו סארה הצליחה לעורר מחדש את השיח השנוי במחלוקת, גם בקרב הפלסטינים, לגבי העתיד והפוליטיקה שלהם בירושלים, כמו גם את המחלוקת סביב השאלה האם יש להמשיך בחרם על הבחירות או שמא הגיע הזמן לסיימו. את השיחה הזו עם אבו סארה קיימתי ביום לאחר שהודיע על פרישתו.

מאיפה הגיע הרעיון להתמודד בבחירות לעיריית ירושלים? האם זאת היתה יוזמה אישית שלך או רעיון של מישהו אחר?

"היו עוד כמה צעירים פלסטינים ששקלו להתמודד בבחירות באותו הזמן. נפגשנו והחלטנו שאנחנו צריכים לעשות את זה ביחד. עלתה שאלה אם אנחנו רוצים רשימה פלסטינית בלבד או רשימה יהודית-פלסטינית משותפת, והחלטנו שהאפשרות הראשונה עדיפה כי אנחנו צריכים קודם כל לייצג את הקהילה שלנו בירושלים.

"הסיבה הראשונה שבגללה רציתי לעשות את זה היא שראיתי כמה משפחתי סובלת במצב הקיים. אחי לא יכל למצוא בית בירושלים, אז הוא נאלץ לעבור לשכונת כפר-עקב שנמצאת מצדה השני של חומת ההפרדה [אך רשמית עדיין בשטח המוניציפלי של ירושלים, א.ע.], ועלולה להתנתק מהעיר כליל. שנית, במשך כל חיי, עבודתי ונסיעותיי, ראיתי במו עיני את הבעיות הרבות איתן צריכים תושבי השכונות הפלסטיניות להתמודד. הם לא יכולים לבנות בתים חדשים, הם נמצאים תחת איום מתמיד של הריסות, את הזבל שלהם לא מפנים. זה גרם לי לחשוב על ההתמודדות בבחירות המקומיות.

"אנשים כל הזמן שאלו אותי למה שארצה לעשות דבר כזה – יש לי חיים טובים למדי, ובמסגרת עבודתי אני נוסע מסביב לעולם. אבל השאלה שכל הזמן שאלתי את עצמי היא – למה לא לעשות את זה? ואם לא אעשה זאת עכשיו, אז מתי? אני מפה, זאת העיר שלי, ויש לי אחריות לעשות את מה שאני יכול בשבילה".

"הקיום שלנו הוא ההתנגדות, ואם זה מצריך התמודדות לעירייה אז הבה נעשה זאת". עזיז אבו סארה (עזיז אבו סארה/TED)

כשהכרזת על כוונתך להתמודד, ציפית לתגובה חריפה מצד השלטונות הישראליים. כעת הם "בוחנים מחדש" את מעמדך כתושב. איך זה קרה?

"לפני כמה ימים הלכתי למשרד הפנים כדי לחדש את מסמכי הנסיעה שלי. המשרד אליו הלכתי בירושלים המזרחית הפנה אותי למשרד בירושלים המערבית, ושם שלחו אותי לנמל התעופה בן גוריון בתל-אביב. הפקיד שם הסתכל במחשב ואמר שאני לא מופיע בתור תושב רגיל בגלל שאני נוסע הרבה לחו"ל. אמרתי לו 'נכון, אבל אני חוזר כל חודש. אני מחלק את זמני בין הבית לעבודה, ואני לא רואה מה הבעיה. ישראלים עושים את זה כל הזמן'. פקיד משרד הפנים ענה לי 'אה, אבל אתה לא ישראלי'. הפתרון שהוא הציע היה לקבל ויזת תייר, מה שהיה אומר לבטל את מעמדי כתושב ירושלים. התקשרתי לעורך הדין שלי, ונאמר לי שבמצב הזה לא אוכל להתמודד על ראשות העיר.

"זאת בדיוק המהות של המאבק שלי: ישראל עדיין רואה בפלסטינים כזרים. באופן חוקי יש להם את הזכות לבטל את התושבות שלי, אבל מה שחוקי איננו גם בהכרח מוסרי. כל מה שעשו לי הוא חוקי. חוקי ומגוחך. החוקים האלה נועדו למזער את אפשרויות ההצלחה של הפלסטינים בירושלים. הם מכריחים אותנו להישאר עניים ובורים, וכשאנחנו בכל זאת מצליחים, הם מעיפים אותנו מהעיר. זאת מדיניות של עוולה. זאת האחריות של הישראלים לדחוק בממשלה שלהם לשנות את החוקים האלה".

איך ניסית לגייס את הקהילה הפלסטינית ליוזמת הבחירות שלך?

"בהתחלה קיימתי פגישה גדולה במרץ, בהשתתפות 40 או 50 איש מבני משפחתי המורחבת, כדי לדבר איתם על רעיון ההתמודדות. ידעתי שההחלטה שלי תמשוך הרבה אש לכיוונם, אז רציתי לדעת מה הם חושבים על זה. הופתעתי לגלות שהם גילו פתיחות רבה כלפי הרעיון. ציפיתי שבמקרה הטוב רק כמחציתם יתמכו, אבל בפועל הרוב המוחלט היה בעד. הם הסכימו שמוכרחים כבר לעשות משהו.

"אחר כך התחלתי להיפגש עם אנשים בעלי השפעה בקהילה הפלסטינית בעיר, כולל חברי פת"ח ומפלגות אחרות. חיפשתי אנשים שאולי ירצו להצטרף לרשימה. למרות שהיתה הרבה תמיכה ביוזמה, הרבה אנשים אמרו שהם לא יכולים לשים את השם שלהם ברשימה כזו, במיוחד מפחד התגובה הפלסטינית.

"כבר מההתחלה הבנו שלא נוכל לשכפל את מודל הקמפיינים הישראליים במערב העיר, כמו לקיים מפגשים ציבוריים; המתנגדים הקשים שלנו בקהילה עקבו אחרינו לכל אירוע. לכן קיימנו מפגשים קטנים יותר כמו למשל עם קהילות מקומיות או קבוצות מורים, כדי לדבר על היוזמה".

האם דיברתם עם גורמים רשמיים באש"ף? מה היתה תגובתם?

"כן, דיברנו. בהתחלה היו אנשים שאמרו שיש להם הסתייגויות. היו שאמרו אוף-דה-רקורד שהם תומכים בנו אבל צריכים לקבל אישור מדרגים בכירים יותר. רובם לא יצאו בכל הודעה פומבית. הדבר היחיד ששאלתי כל הזמן זה אם הולכת להיות תגובה אלימה, והם אמרו 'בשום פנים ואופן לא', שאיש לא יאיים או יפעיל נגדנו אלימות. ברגע שאש"ף החליט לצאת נגד הקמפיין שלנו, האנשים האלה לא יכלו יותר לומר דבר".

האם דיברתם גם עם הנהגת האזרחים הפלסטינים בשטחי 48', כמו הרשימה המשותפת וועדת המעקב? למה הם נעדרו מהשיח הציבורי הזה?

"דיברנו איתם, אבל הם לא היו מוכנים להתגייס לעניין. קיבלנו את הרושם שהם סברו שזה לא המאבק שלהם. אני חושב שזה משונה. לדוגמה, המפלגות הקומוניסטיות בשטחי 48' ו-67' (חד"ש והחזית העממית) התנגדו ליוזמה שלנו, אבל על פי מה שקראתי בכתבים המרקסיסטיים, זה עומד בסתירה לאידיאולוגיה שלהם עצמם אשר בין היתר גורסת שאתה יכול לנצל את המנגנון הקיים לטובת האינטרסים של הקהילות והמעמדות העניים. אתה לא יכול לקרוא לעצמך קומוניסט אם אתה לא קורא אפילו את הכתבים הקומוניסטיים עצמם".

איך לדעתך רואים תושבי ירושלים הפלסטינים את ההנהגה הפלסטינית בתוך ישראל, כדוגמה להשתתפות של פלסטינים במוסדות הפוליטיים הישראליים?

"עמדה אחת של הפלסטינים בירושלים גורסת שאזרחי ישראל הפלסטינים לא השיגו דבר על ידי ההצבעה לכנסת, ורואים בניסיון שלהם כישלון. אחרים מתפעלים מהיכולת של חברי כנסת פלסטינים לעמוד בכנסת ולומר לנתניהו ולשרי ממשלה אחרים בפנים שהם גזענים. הם מצליחים לחשוף כל כך הרבה ממה שקורה בישראל, ולדבר הזה יש בפני עצמו חשיבות עצומה".

הריסות הבית הבוקר בשכונת ראס אל עמוד במזרח ירושלים. 13.09.2017 (צילום: קבוצת פרי ג'רוזלם)

לאן הולכים המיסים? הריסת בית בשכונת ראס אל עמוד במזרח ירושלים. 13.09.2017 (צילום: קבוצת פרי ג'רוזלם)

אמרת שקיבלת גם הרבה תמיכה מפלסטינים על התמודדותך. אתה יכול לתת כמה דוגמאות ספציפיות?

"מצאתי שהתמיכה באה בעיקר מצד הצעירים, למרות שקיבלנו תמיכה גם מהדור המבוגר. גם כמה בעלי עסקים שסובלים קשות מעיריית ירושלים הביעו תמיכה. אלה האנשים שמשלמים את הארנונה ונענים באפליה וסבל יום יומי. העירייה עושה כל שביכולתה כדי למרר להם את החיים.

"הבחנתי גם בהבדלים ניכרים בדעות בין השכונות הפלסטיניות השונות. בשכונות המעט מבוססות יותר, כמו בית חנינא ושיח' ג'ראח, אנשים התנגדו יותר להתמודדות שלנו. בשכונות שבהן המצב הוא הקשה ביותר, כמו ג'בל מוכבר ומחנה הפליטים שועפאט, האנשים יותר תמכו. אם אתה מתגורר בכפר עקב, בצד השני של החומה, אתה צריך לעבור מחסום כל יום, אין לך מדרכה סלולה, ואתה בפחד מתמיד שתאבד את התושבות שלך. האנשים העניים והפגיעים ביותר לא עסוקים באידיאולוגיות פוליטיות, הם רק רוצים לחיות".

מה לגבי הטענות בדבר הנורמליזציה והצורך להתנגד להכשרת הכיבוש הישראלי של העיר המזרחית?

"כשמאשימים אותי בנורמליזציה, אני עונה שנורמליזציה היא השארת המצב הקיים כפי שהוא כעת. במצב הנוכחי, ידו של הכיבוש הישראלי על העליונה. שליש מהמתנחלים הישראלים בגדה המערבית גרים בירושלים המזרחית. ברגע שהכרזתי על מועמדותי, אריה קינג הודיע על תוכנית לבנות התנחלות חדשה בלב בית חנינא. באותו שבוע נהרסו ארבעה או חמישה בתים.

"זה, לשיטתי, נורמליזציה. החושים שלנו כל כך קהו עד שאנחנו לא מדברים יותר על מה אפשר לעשות כדי לעצור את זה. אז ננאם על כמה המצב נורא, אבל נאום איננו אסטרטגיה. אנחנו משלמים מיסים, ואם אלה לא מושקעים בשכונות שלנו הם הולכים לבניית התנחלויות יהודיות לידינו. אם אנחנו לא נמצא דרך להישאר בירושלים ולבנות את הקהילות שלנו, זאת נורמליזציה. הקיום שלנו הוא ההתנגדות, ואם זה מצריך התמודדות לעירייה אז הבה נעשה זאת. זאת ההתנגדות האמיתית.

"הרבה צעירים פלסטינים מבינים את זה, כשאתה חי בירושלים, יש גבול לכמה אתה יכול להשתמש בכלי החרם. איפה החרם מתחיל ואיפה הוא מסתיים? האם אתה יכול להחרים בתי חולים, קניונים, כבישים? למה זה חייב להיעצר בעירייה? דיברתי עם פלסטיני אחד שהתנגד נחרצות להתמודדות שלנו בבחירות לעירייה, אבל אחיו עובד בתפקיד בכיר באותה העירייה עצמה. לא היתה לו כל בעיה עם זה שאחיו עובד בשבילם, אבל הוא מאמין בלב שלם שמה שאני רציתי לעשות זה בגידה בפלסטין.

"זה מעיד על הסכיזופרניה בפוליטיקה שלנו. תמיד אמרו לפלסטינים בירושלים שאסור להשתתף בבחירות המקומיות, אבל עבור הרבה מאוד צעירים הדבר הזה לא הגיוני יותר. אנחנו מרגישים זנוחים על יד ישראל, על ידי הקהילה הבינלאומית, ועל ידי אש"ף. שני הצדדים, הישראלי והפלסטיני, מנופפים בסיסמאות הלאומניות שלהם – 'ירושלים היא הבירה המאוחדת של ישראל' או 'ירושלים תהיה הבירה המשוחררת של פלסטין', אבל לאף אחד מהם לא באמת אכפת מאיתנו, אף אחד מהם לא חי כאן".

אילו עוד גורמים השפיעו לדעתך על ההתנגדות להתמודדות שלך?

"המתנגדים לנו החדירו את הדת לשיח הפוליטי, זאת היתה אכזבה גדולה. המופתי של ירושלים, שממונה על ידי גורמים פוליטיים פלסטיניים, הוציא פתווה נגד ההשתתפות בבחירות, ומנהיגי הכנסיות נקטו בעמדה דומה. חלק מהאנשים שדיברתי איתם אמרו שהם תומכים בקמפיין שלנו, אבל המופתי אמר שזה חראם. הייתי צריך תחילה להזכיר להם שפתווה איננה פסיקה דתית אלא דעה, ושנית הזכרתי להם שאיש דת שממונה על ידי גורמים פוליטיים חייב את הנאמנות שלו למי שממנה אותו".

ציפית להיכנס לעירייה?

"לא חשבתי שאנצח בבחירות לראשות העיר, אבל ציפיתי להיכנס למועצת העיר, לכל הפחות. הרשימה שלנו היתה יכולה לזכות בכמה מושבים. היתה לנו תמיכה אפילו מכמה ישראלים, שאמרו לנו שהם מרגישים שסוף סוף יש להם עברו מי להצביע".

אני חושב שהמימד הסמלי באתגר שהצבנו הוא חשוב, אבל מדובר יותר בהעלאת מודעות. הרבה אנשים בישראל ובחו"ל לא יודעים שהפלסטינים מהווים 40 אחוז מאוכלוסיית ירושלים, ושאנחנו מנועים מבחינה חוקית מלהתמודד על ראשות העיר כי אנחנו תושבים ולא אזרחים. איך יתכן שאנחנו מהווים כמעט מחצית מתושבי העיר אבל לא יכולים להחזיק בתפקיד הבכיר ביותר בה?

בפוסט שפרסמת לאחרונה בפייסבוק כתבת ששלוש המטרות שלך בהתמודדות היו להתעמת עם חוסר הצדק במדיניות הישראלית, לאתגר את כישלון מדיניות החרם הפלסטינית נגד ההצבעה בבחירות, ולתת קול לתושבי העיר הפלסטינים. נשמע שניסית להבהיר איזו עמדה. האם זו מטרה פוליטית ראוי לכשעצמה בעיניך?

"אני חושב שהמימד הסמלי באתגר שהצבנו הוא חשוב, אבל מדובר יותר בהעלאת מודעות. הרבה אנשים בישראל ובחו"ל לא יודעים שהפלסטינים מהווים 40 אחוז מאוכלוסיית ירושלים, ושאנחנו מנועים מבחינה חוקית מלהתמודד על ראשות העיר כי אנחנו תושבים ולא אזרחים. איך יתכן שאנחנו מהווים כמעט מחצית מתושבי העיר אבל לא יכולים להחזיק בתפקיד הבכיר ביותר בה?

"רציתי לדחוק בישראלים ובפלסטינים לחשוב על המצב מחדש, לחשוב מה יקרה אם פלסטיני יתמודד על ראשות העיר. במשך 51 השנים האחרונות ראשי עיר יהודים מחליטים מה יקרה בקהילות שלנו. מה יקרה אם מישהו כמו אחמד טיבי יעבור להתגורר בירושלים ויתמודד על ראשות העיר? האם ישראלים ופלסטינים יקבלו את זה? אני טוען שאני מתאים יותר לתפקיד מכל שאר המתמודדים להיות ראש העיר: אני דובר ערבית ועברית בצורה שוטפת, אף לא אחד מראשי העיר דיברו ערבית. הצוות שלי כולל פלסטינים ויהודים, גרתי ולמדתי בשני חלקי העיר. רציתי לעורר את השאלות האלה. ככה משנים את הסטטוס-קוו".

אילו תובנות ולקחים נוספים אתה מפיק מהניסיון הזה? מה צריך לעשות, ריאלית, כדי לקדם אקטיביזם פוליטי אפקטיבי יותר בירושלים?

"אנחנו מפולגים מאוד, וממהרים להאשים את אלה שרוצים לאתגר את הסטטוס-קוו בבגידה. אנחנו חייבים להיות פתוחים יותר לדיאלוג וחוסר הסכמה בקהילה שלנו. אנחנו זקוקים להשתתפות פעילה יותר בפוליטיקה, לא רק של אנשים המוצנחים מלמעלה. בגיל 15-16 הייתי פעיל ומארגן פוליטי, בגיל הזה היינו יוצאים למחות נגד הקמת התנחלות או בניית המנהרות מתחת לעיר העתיקה. אני מסתכל על הצעירים היום – הם לא מרגישים שיש להם את היכולת לעשות משהו כזה, ואת זה חייבים לשנות. זאת לא חייבת להיות מחאה, העניין הוא מעורבות קהילתית. איך אנחנו גורמים לצעירים להאמין בעצמם, ולהחזיק בתקווה? זה מה שהנהגה צריכה לעשות, אבל אין לנו כיום הנהגה".

אתה רואה את עצמך נכנס שוב לפוליטיקה בעתיד?

"אני פתוח לרעיון, אבל לא יודע באופן ודאי. כאן אני יכול לעסוק רק בפוליטיקה מקומית. אם הפלסטינים בירושלים המזרחית יוכלו אי פעם להשתתף בפוליטיקה הפרלמנטרית, אולי אוכל לנסות את זה. או שאנסה דרכים אחרות, נראה. אני עדיין מנסה להבין מה אני יכול לעשות, ואיך אני יכול לקדם את התפקיד הזה הלאה".

אמג'ד עיראקי הוא בלוגר באתר 972+ שם פורסם הפוסט במקור באנגלית. תורגם על ידי אורלי נוי.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
אוסלו לא היתה טעות, אוסלו היה כישלון, יש הבדל בין השניים. פרופ' סרי נוסייבה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

אוסלו לא היתה טעות, אוסלו היה כישלון, יש הבדל בין השניים. פרופ' סרי נוסייבה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

סרי נוסייבה: טעיתי, אולי הציונות לא מסוגלת לעשות שלום

עשרות שנים היה סרי נוסייבה מעורב בשיחות עם ישראלים. עכשיו הוא עושה חשבון נפש. ערפאת, וגם אני - אומר נוסייבה - האמנו שדו קיום בין הציונות לתנועה הלאומית הפלסטינית אפשרי. אני כבר לא בטוח

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf