נור תמימי לאחר שחרורה מהמעצר: "אני לא מתחרטת"

"אנחנו מודעות למחיר", אומרת נור תמימי בראיון ל"שיחה מקומית" ביום שלאחר שחרורה ממעצר. בין המבקרים שהגיעו לתמוך בה היה גם מוחמד תמימי בן ה-15 שנפצע קשה מאוד כשעה לפני התקרית שהובילה למעצרה. עהד ונרימאן תמימי עדיין מוחזקות בכלא

א א א

כתב וצילם: אורן זיו

"זה קורה יום יום בפלסטין, לצערי זה דבר רגיל שחיילים נכנסים לכפר שלנו, לבתים שלנו. אבל הפעם התקשורת הישראלית ניפחה את הסיפור וכך גם כמות השיתופים ברשתות החברתיות", כך אמרה היום (שישי) נור תמימי בראיון ל"שיחה מקומית", שעות לא רבות לאחר ששוחררה ממעצר. תמימי, בת ה-21 מנבי סאלח, נעצרה לפני כשבועיים בתקרית המתועדת והמתוקשרת במהלכה היא ובת דודתה עהד, ניסו לסלק חיילים שפלשו לחצר ביתן בידיים חשופות. עהד בת ה-16, ואימה נרימאן, עדיין מוחזקות במעצר.

אתמול (חמישי) סמוך לחצות, לאחר שבית המשפט הצבאי לערעורים דחה את ערעור הפרקליטות הצבאית על ההחלטה לשחררה כבר שבוע קודם לכן, היא הועברה מכלא השרון למחסום ג׳בארה ואז לביתה שם חיכו לה בני משפחתה.

> שב"כ מאיים לשלול פרנסת פלסטינים שילדיהם מעורבים בהפרות סדר

נור תמימי וההורים, בושרה ונאג'י. "הרגשה מעורבת". נבי סאלח, 5 בינואר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

נור תמימי וההורים, בושרה ונאג'י. "הרגשה מעורבת". נבי סאלח, 5 בינואר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

שוחחתי איתה הבוקר בביתה, שם התכנסו קרובי משפחה, תומכים וכלי תקשורת פלסטינים. בין המבקרים היה גם מוחמד תמימי בן ה-15 שנפגע בראשו באופן קשה כשעה לפני התקרית שהובילה למעצרה שהגיע כדי לחזק. מזג האוויר סוער, ובכפר לא מתקיימת שום הפגנה, אבל בכניסה לכפר ניצבו חיילים שדאגו להזכיר מה יקרה אם מישהו יחליט להרים ראש למרות הגשם.

"זה לא היה מעצר קל כי זה המעצר הראשון שלי, אבל פגשתי בכלא הרבה נשים שנאבקות כדי לשרוד שם יום יום, במשך שנים", היא מספרת. "החוויה הכי קשה היתה הנסיעה בפוסטה, הרכב שבו מעבירים העצורים. היו לוקחים אותנו בשתיים לפנות בוקר מכלא השרון ומחזירים אותנו באחת עשרה בלילה. רוב השעות לפני ואחרי הדיון בילינו ברכב, שם קר מאוד, ואין גישה לאוכל, שתיה או שירותים". את עהד, שמוחזקת בתא נפרד מנשות תמימי הכלואות מאחר והיא קטינה, היא כמעט ולא פגשה בכלא, אבל כשראתה אותה לאחרונה נראתה "חזקה ובמצב רוח טוב".

תמימי מעודכנת היטב באופן שבו התקשורת הישראלית הממוסדת בוחרת לסקר את האירוע. "למרות שהתקשורת הישראלית אומרת שאנחנו אלימות, בעולם מבינים את הסיפור, שהחיילים באו לבית שלנו ואנחנו רק רצינו שהם יעזבו", היא אומרת.

"הבעיה היא שרבים רואים רק כמה דקות של הסרטון, ומקבלים תמונה חלקית בלבד של מה שקרה. הם לא יודעים מה קרה לפני", מתייחסת נור לאופן בו נתפס האירוע על ידי החברה הישראלית. "הם לא יודעים שלפני כן ירו בנער בפנים, בכפר שלנו, שהוא נפצע בצורה קשה מאוד והיה בסכנת חיים. זה לא דבר נורמלי לעשות לילד. לכן רצינו שהחיילים יעזבו אותנו, זה היה מצב רגיש".

> עהד תמימי ניצחה

מוחמד תמימי בן ה-15 שנפצע כשבועיים לפני כן בראשו מירי של הצבא הגיע גם הוא לחזק. נבי סאלח, 5 בינואר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מוחמד תמימי בן ה-15 שנפצע כשבועיים לפני כן בראשו מירי של הצבא הגיע גם הוא לחזק. נבי סאלח, 5 בינואר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

נשיקה מאמא בושרה. נור תמימי בביתה. נבי סאלח, 5 בינואר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

נשיקה מאמא בושרה. נור תמימי בביתה. נבי סאלח, 5 בינואר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אני שואל אותה אם השהייה בכלא לא גרמה לה למחשבות שניות על כך שיצאה לעמוד מול החיילים, והיא עונה בלי היסוס: ״אנחנו מודעות למחיר. ואין חרטה. כשמשהו קורה אצלנו בכפר מול העיניים שלנו אנחנו פועלות מהלב ולא מהראש, ובלי לחשוב מראש על ההשלכות או התוצאות, זה כדי לשמור את האנושיות שלנו. אז הזמן בכלא לא שינה את זה".

נאג'י תמימי, אביה של נור ומהפעילים המוכרים במאבק העממי בנבי סאלח, שגם ישב בעצמו בכלא הישראלי בשל השתתפותו בהפגנות בכפר, מספר ל"שיחה מקומית" על התחושה לאחר שחרורה: "אני מרגיש טוב, אבל זו הרגשה מעורבת. אני מבסוט שהבת שלי שוחררה אבל אני חושב על עהד ונרימאן שעדיין בכלא. צריך לזכור שגם בשביל נור לא נגמר הסיפור. יש משפט ואולי יעצרו אותה עוד פעם ויש כתב אישום ולא יודעים איך יסתיים ההליך המשפטי".

כמו נור, גם נאג'י חושב שחשוב שהציבור הרחב, במיוחד בישראל, יראה את התמונה המלאה: "חשוב שהם יראו את כל הסיפור ולא רק את הווידאו של שתי הדקות שפורסם. יש ביוטיוב עוד קטעי ווידאו מיום הזה של התקרית, הם יכולים לראות איך הצבא משתמש באלימות נגדנו. חייבים לראות התמונה כולה. הצבא נמצא בנבי סאלח משעה עשר בבוקר עד חמש בערב ויש הרבה אלימות".

"הכיבוש עצמו הוא האלימות", ממשיך נאג'י. "כשהוא מאיים על החיים שלך, על הבית שלך, על הילדים שלך – אני לא יכול להגיד למישהו, כמו לדוגמה נור, 'למה אתה דוחף או צועק?'. הרי רק כמה דקות לפני המקרה הזה הם ירו בילד בן 15 שנפצע קשה מאוד. אנחנו ממשיכים להיאבק. אף פעם לא נקבל את הכיבוש. אנחנו לא רוצים להיות בבית סוהר או בשום מקום מסוכן, אנחנו רק לא רוצים לחיות תחת כיבוש".

> האם כל מה שיש להגיד על שלטון נתניהו זה שהוא מושחת?

מעודכנת היטב באופן שבו התקשורת הישראלית הממוסדת בוחרת לסקר את האירוע. נור תמימי וחברות שהגיעו לתמוך. נבי סאלח, 5 בינואר 2018. (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מעודכנת היטב באופן שבו התקשורת הישראלית הממוסדת בוחרת לסקר את האירוע. נור תמימי וחברות שהגיעו לתמוך. נבי סאלח, 5 בינואר 2018. (אורן זיו / אקטיבסטילס)

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מנכ"ל בצלם חגי אלעד (צילום: גארי ביצ'י)

מנכ"ל בצלם חגי אלעד (צילום: גארי ביצ'י)

למה אני הולך לדבר במועצת הביטחון של האו"ם

הפרת זכויות אדם היא עניין אוניברסאלי, ולכיבוש צריך להתנגד גם בניו יורק ולא רק בח'אן אל אחמר. לקראת נאומו ביום חמישי הקרוב (17:00 שעון ישראל), חגי אלעד, מנכ"ל בצלם, כותב על מה ולמה הוא נוסע לדבר באו"ם

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf