שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו

חשיפה: הצבא עוקב אחרי הפייסבוק שלכם

מאת |

כתבתם את המילה "הפגנה" בעברית ברשת חברתית? הצבא פוקח עליכם עין. כתבתם "אל-קודס" בערבית בוואטסאפ? יתכן שתוכנה צבאית תסמן אתכם כטרוריסטים. כך שכר הצבא חברות פרטיות כדי לעקוב אחרי אזרחים שכותבים ברשת ובשיחות פרטיות. תחקיר

הפוסט נכתב בשיתוף עם נעם רותם

לפני מספר שנים נכנסה חבורה של קציני צבא במדים לחדר ישיבות במשרדי חברה ישראלית המתעסקת ביום יום במעקב ובניטור השיח ברשת לצרכים מסחריים. החברה בודקת מה חושבים גולשי הרשתות על מותג מסוים, איך הם מתבטאים לגבי מוצר חדש שהושק לא מזמן, ועוד.

עובד לשעבר בחברה, שדיבר עם שיחה מקומית, סיפר כי קציני הצבא לא התעניינו בכל הדברים האלה, אלא ניגשו ישר לעניין: "אנחנו צריכים שתשתמשו במערכות שלכם לניטור מילים נפיצות", הם אמרו.

העובד, ששמו שמור במערכת, מספר על מעורבותה של החברה בפרויקטים בטחוניים: "הם עובדים עם מחלקת טכנולוגיות של המודיעין… מספקים מידע בערבית על התארגנויות מחאה ועל שיחות עם מלים שנשמעות נפיץ. גם בעברית כמובן, כולל מידע על מיקום גיאוגרפי (של המשתמשים), אבל אני לא בטוח באיזו רזולוציה".

באותה פגישה ביררו קציני הצבא גם אם ניתן לרכוש מידע מחברות המפיצות אפליקציות של מקלדות, כדי לקבל ישירות את כל המידע המוקלד בטאבלטים או סמארטפונים.

"יש מלא חברות שאוספות מידע גלוי מהרשת", מסביר העובד. "קח למשל חברה כמו 'גט טקסי'. היא יכולה לבקש רק שיחות על עצמה, שיחות על מוניות באופן כללי, שיחות על תחבורה ציבורית, שיחות על כל כלי התחבורה באשר הם או אפילו את כל מה שנכתב בעברית. טכנית יש גישה למידע גלוי מכל שפה שתרצה, זו פונקציה של מחיר".

את אנשי הצבא שהגיעו לאותה פגישה עניינו מילים אחרות: כמו "חרם" או "הפגנה".

המידע שביקשו לקבל היה את זהות הכותב ברשת החברתית, הפרופיל שלו, תוכן הדברים, ומיקומו הפיזי. את המידע הם ביקשו גולמי וללא ניתוח. שיחות דומות נערכו בלפחות חמש חברות ישראליות נוספות.

> מאסר על הסתה בפייסבוק? רק לערבים

אל תעשו לו לייק. לוחם סייבר בצה"ל (צילום: דובר צה"ל)

אל תעשו לו לייק, זה יחזק מערכת ניטור. לוחם סייבר בצה"ל (צילום: דובר צה"ל)

לא רק חשודים על הכוונת

צה"ל שכר את שירותיהן של חברות מסחריות ישראליות שיבצעו מעקב אחרי פרסומים גלויים ופרטיים של אזרחים ברשתות החברתיות. אגף המודיעין ביקש מהחברות לאסוף מידע, בין השאר, על ישראלים שכותבים בעברית בפייסבוק, וואטסאפ, צ'אטים פרטיים ורשתות אחרות על הפגנות, ומידע על כותבים בערבית שמשתמשים במלים כמו "המדינה הציונית" ו"אל-קודס".

מעדויות שהגיעו לידינו עולה תמונה מדאיגה על רמת והיקף אמצעי הניטור והמעקב שמפעילה מערכת הביטחון נגד יהודים וערבים כאחד.

חשוב להבהיר: החברות האזרחיות האלו לא עוסקות במעקב אחר אנשים שחשודים בעבירות כלשהן, אלא באיסוף רחב מימדים של כל המידע הפומבי בישראל, ולא רק זה המתפרסם ברשתות החברתיות.

ברמה הנמוכה שלו הניטור מאתר מילות מפתח כגון, כאמור, "הפגנה" בעברית או "שהיד" בערבית. כלומר, כל אדם הכותב את אחת המלים הללו אמור לקבל תשומת לב מיוחדת ממערכות המידע של החברה.

ברמה הגבוהה יותר של אותו ניטור כבר מזהים קבוצות של בני-אדם העוסקים בנושא מסוים, אשר מעניין את מערכת הביטחון ובודקים דמיון סמנטי בין פרסומים ברשתות לבין הכתיבה של אנשים "מסומנים". כך מתרחב מעגל ה"מסומנים" כחשודים פוטנציאלים רק על בסיס סגנון הכתיבה שלהם. פעולות אלה מבוצעות בשלבים הראשוניים על ידי אלגוריתם של התוכנה, ובשלבים הבאים על ידי בני אדם.

פרופילים פיקטיביים

לדברי העובד, חלק מדרכי הפעולה של כמה מחברות הניטור המסחריות כולל יצירת פרופילים פיקטיביים ברשתות. הפרופילים האלה מתחברים עם אנשים מסוימים שהמערכת מבקשת לעקוב אחריהם. כך "עוקפות" החברות את מנגנוני הפרטיות, כך שגם כאשר משתמש הגדיר תוכן מסוים כלא-ציבורי, ככזה המיועד לחבריו בלבד, חברות הניטור יוכלו לגשת אליו ולהעביר אותו הלאה לשירותי הביטחון.

בהמשך לעדויות של עובדים בתחום שהגיעו לידינו, פנינו לחברת "באזילה", המתגאה בהעסקה של ראש תחום מיוחד לעניין "ביטחון האומה". ראש התחום אחראי על הובלת הקשר מול ארגונים ממשלתיים בתחום הביטחון בארץ ובחו"ל ועל סיוע בפיתוח הממשק הביטחוני של המערכת של באזילה.

לאחר שיחות עם מספר גורמים בחברה, הופנינו לגיא מור, סמנכ"ל פיתוח משאבים ואחד ממייסדי החברה. מור אישר לנו כי החברה עובדת עם צה"ל, כי הם מנטרים שיח בעברית בכלל וכזה שקשור לחרם על ישראל בפרט.

פרקטיקה דומה משמשת את חברת "IntuView" הישראלית. המוצר של החברה עוסק בניתוח רגשות ויחס של משתמשים ברשתות החברתיות כלפי גופים שונים, למשל כלפי המדינה. בשיחה שקיימנו עם בכיר בחברה, שלומי אמבר, האחראי על פיתוחים טכנולוגיים, אישר לנו זה כי החברה עובדת בשיתוף עם צה"ל, וגורמים אחרים במערכת הביטחון, ומבצעת ניטור ומעקב גם בשפה העברית.

בין החברות הנוספות שעוסקות בתחום אפשר למצוא גם את חברת "טלדור" ומוצר ה-"Kapow" הסקנדינבי שהיא משווקת בארץ, שעוסק בניתוח רשתות חברתיות כגון: בלוגים, פורומים, טוויטר ופייסבוק.

> ח"כים מגיבים לתחקיר: הצבא מרגל אחרי אזרחים בניגוד לחוק

חייל עוצר מפגין עוטה מסכת מרטין לותר קינג, חברון (יותם רונן / אקטיבסטילס)

בשטחים אסור להפגין. בישראל אסור לתמוך בחרם. מתי החומר שנאסף ברשתות ישמש נגדנו? חייל עוצר מפגין עוטה מסכת מרטין לותר קינג, חברון (יותם רונן / אקטיבסטילס)

ניטור במערכה הראשונה, כלא במערכה האחרונה

נזכיר שהמציאות הזו, של מעקב מקיף של הצבא אחרי אזרחים, היא לא איזה חלום בלהות שמתגשם רק עכשיו. היא מתקיימת מזה שנים יום-יום בגדה המערבית וברצועת עזה. לפני כשנה חשפו סרבני 8200, עשרות חיילים וקצינים ששרתו ביחידת האיסוף הצבאית, כי חלק מהמידע שנאסף על ידם היה בנושא הפגנות. זאת בנוסף למידע כמו נטיות מיניות, מידע פיננסי וכל דבר אחר שיוכל לשמש לסחיטה או להפעלת לחץ על האוכלוסייה. המטרה היא "צריבת התודעה" של נתיני המשטר הצבאי, כפי שמכנה זאת הצבא.

בשנת 2011 הקים צה"ל את "מדור דה-לגיטימציה", אשר פועל בתוך יחידת 8200 של אמ"ן, במטרה המוצהרת לאסוף מידע על ארגונים זרים שפועלים בעולם נגד מדיניות ישראל. על הכוונת של הזרוע המודיעינית הושמו מי שמבקרים את ישראל ובעיקר פעילי ה-BDS והמשטים לעזה, כמו גם גופים אשר מנהלים מאבקים משפטיים נגד גורמים ישראלים, למשל בבית הדין הבינלאומי בהאג. אחרי צוק איתן עסקה היחידה באיסוף מידע שיסייע לישראל במאבקה נגד דוחות האו"ם על פשעי מלחמה שבוצעו במהלך המלחמה. מדובר כמובן בהתערבות של הצבא בנושאים פוליטיים ומדיניים מובהקים.

שאלה אחת מטרידה כאן היא הבחירה לגייס ארגון חמוש להתערב בדיונים פוליטיים במהותם. שאלה אחרת וחמורה יותר עולה מתוצאות התחקיר שלנו עכשיו: צה"ל מצהיר ומתגאה באופן רשמי בכך שהוא עוקב אחר גורמים זרים. אולם העדויות שלפנינו מוכיחות שהוא עוקב גם אחרי אזרחים ישראלים. האם יש מקום לערב את הצבא בסוגיות פנימיות של התנגדות למדיניות פוליטית של הממשלה, כשפעילות זאת מיועדת להתנגד למשטר הצבאי?

לא רק אגף המודיעין של צה"ל פעיל באיסוף המידע על אזרחים ישראלים ברשת. ממידע שהגיע לשיחה מקומית עולה כי קציני צה"ל לובשי מדים, המשרתים במינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות (מפא"ת) במשרד הביטחון, הם שמנהלים את המגעים עם החברות האזרחיות. בנוסף, חיילים מיחידות טכניות של מערך התקשוב הצבאי נמצאים גם הם במגע עם החברות המסחריות האוספות עבורם את המידע.

שיתוף הפעולה של צה"ל עם גופים אזרחיים לא מסתיים בחברות מסחריות. גם מחלקת הסייבר באוניברסיטת בן גוריון בנגב שותפה לו בצורת חוזים בגובה עשרות מיליוני שקלים, כמו גם בשיתוף פעולה עם הצבא בקביעת התכנים לתוכניות הלימודים במחלקה, כך שיתאימו לצורכי מערכת הביטחון. במצגת של אחד מחברי הסגל האקדמי העוסקת בניטור מידע ברשת בשפה הערבית, אפשר לראות כי במחקר שנערך במחלקה מסווגות המילים "שהיד" ו"הציונית", למשל, כמילים המשייכות את הכותב לטרור:

מצגת של חוקר באוניברסיטת בן גוריון, בשירות צה"ל

מצגת של חוקר באוניברסיטת בן גוריון, בשירות צה"ל

קראנו את הוואטסאפ שלך

מהמידע שלעיל אנו למדים כי הניטור בשפה העברית אחר פעילים יהודים מתרכז ברובו בפעילות פוליטית בעיקרה. לעומת זאת במידע שנאסף בערבית על אזרחי ישראל נעשה כבר שימוש נרחב, שהוביל לעשרות מעצרים והרשעות, שאילתה למשרד הביטחון  בנושא האכיפה הבררנית נגד ערבים ברשתות החבריות וכן בנושאים שהועלו כאן  הוגשה השבוע על ידי ח"כ מיכל רוזין (מרצ). השימוש במידע רחב וחופשי עוד יותר, מטבע הדברים, כשמדובר בתושבי הגדה המערבית וירושלים המזרחית.
לפי הנתונים שבידינו לא נאסף בשפה העברית מידע על הסתה, בעוד שבערבית הניטור נרחב יותר וכולל מלים כמו "שהיד", "המדינה הציונית" ו"אל-קודס", שהן כלליות ונפוצות יותר בשיח הפוליטי. יתכן כי הבדל זה הוא שמביא לפער בין מספר כתבי האישום שהוגשו נגד ערבים לבין מספר כתבי האישום נגד יהודים. במשפטים שהתנהלו עד כה לא נדרשו גורמי הביטחון להסביר לבתי המשפט את דרכי איסוף המידע, ואת הסיבה לאכיפה הבררנית.

פנינו לדובר צה"ל כדי לברר האם הצבא מנהל מעקב גם אחרי יהודים שמסיתים לאלימות כלפי ערבים, אך בצבא בחרו שלא לענות לשאלה.

דוגמא אחת לאופן שבו המדינה עושה שימוש בניטור הרשתות ניתן למצוא במקרה של פעיל חברתי בדואי  שזומן לפני כחודש לחקירה בתחנת משטרה בדרום. השוטרים הציגו בפניו תדפיס של היסטוריית שיחות הוואטסאפ ממכשיר הטלפון שלו, וטענו כי צייר דגל פלסטין בכפר ערבי שנהרס ב-1948. הפעיל נחשד בעבירה של השחתת אתר טבע. מההודעות הכתובות למדו השוטרים כי הוא קבע עם חבריו לנסוע למקום, ולמרות שזהו המידע היחיד שהיה ברשות המשטרה וקשר בין הפעיל לריסוס הדגל, המידע הזה הספיק להם על מנת לזמן אותו לחקירה כחשוד בפשע.

במקרה הזה אפשר אולי לטעון כי סביר לחדור לפרטיות של אדם החשוד בפשע, וכמובן שאיננו מקלים ראש בפשע של השחתה לכאורה של אתר טבע. אך אכיפה לא בררנית הייתה חייבת לחדור באותו אופן לפרטיות של כמחצית מתושבי ישראל ביום העצמאות בכדי לחקור את אותו הפשע עצמו, דבר שככל הנראה לא נעשה.

הצבא נגד המחאה החברתית

במצב שבו פועלת רשת רחבה כל כך, שאוספת את כל המידע שסוטה מעט מהמיינסטרים, כולנו צריכים להניח שמידע על כל אחד מאתנו שאי פעם התנהל ברשת נאסף והגיע לשרתים של צה"ל. גם אם המידע מועבר בסופו של דבר לשירות הביטחון הכללי ולמשטרת ישראל, וגופים אלו הם המבצעים את האכיפה עצמה, העובדה כי איסוף המידע על אזרחים נעשה על ידי ארגון רב עוצמה ותקציבים כמו צה"ל, כשהוא למעשה חופשי מכל פיקוח ובקרה, חושפת את כולנו למציאות של ניטור תמידי.

גם אם כיום לא נעשה שימוש נרחב במידע הזה, חשוב לזכור שהוא נאגר. בגדה המערבית חל איסור לארגן הפגנות נגד המשטר הצבאי, ומידע על הפגנות כאלה משמש את השלטונות כדי לפעול נגדן. גם החוק שאוסר על ישראלים להביע תמיכה בחרם אושר בכנסת ואושרר על ידי בג"ץ. ניתן לצפות שסטטוס של אזרח שנאגר במערכה הראשונה, כנראה ישמש נגדו הכותב במערכה האחרונה, אם וכאשר המחאות והחרם יתפסו תנופה.

נהוג לדמות את הרשתות החברתיות לכיכר העיר, מקום פתוח ושווה שבו כל אחד יכול לעמוד ולהתבטא בחופשיות. למעשה, נוכח המציאות שנחשפת כאן, אנחנו צריכים להבין כי דימוי מדויק יותר יהיה לחדר סגור המנוטר ברציפות, שכל הנאמר בו נאגר ובמקרה הצורך נעשה בו שימוש. מי שהזדעזע מהופעת ה"רקון" – מערכת איסוף המודיעין הצה"לית – בהפגנות המחאה החברתית בתל אביב, כדאי שיכין את עצמו למציאות בה הוא מנוטר על ידי אמצעים שונים כל יום, כל היום, גם בחשכת ביתו.

זהו דבר חמור מספיק כשאנו מדברים על תוכן פומבי, כאשר הפרמטרים לניטור המתמיד הזה נקבעים על פי צרכים פוליטיים במקרה של יהודים, ותוך אפליה נרחבת על פי השפה והלאום במקרה של לא-יהודים. החומרה גדולה פי כמה כאשר אנחנו מדברים על תוכן שאנחנו מחשיבים כפרטי, כמו אי-מיילים ואפליקציות של התכתבויות אישיות.

יש שיזדעזעו מכך שהגוף שאחראי לכל המעקבים האלה הוא צה"ל, והיו מעדיפים שהשב"כ והמשטרה יבצעו פעולות אלו, בתור הממונים על החוק והסדר בתוך המדינה. ואכן בשבוע שעבר פרסם בעיתון "הארץ" אורי בלאו כי גם גופים אלו ביקשו לקנות כלי פריצה וחדירה לרשתות.

אנו סבורים כי לא שמו של הגוף המבצע הוא העניין העיקרי כאן, גם אם יש טעם לפגם בכך שצה"ל הוא אחראי לכך (אם כי קשה לראות גוף אחר המסוגל להתמודד עם היקף המידע הנאסף), אלא המעשים עצמם.

אנחנו לא יכולים להסכים לחיות במציאות של פיקוח תמידי, המגביל את יכולתנו וזכותנו להתבטא בלי חשש ולפעול בחופשיות לטובת שינוי, כפי שכל אחת ואחד מאיתנו רואה אותו.

פנינו עם תוצאות התחקיר לדובר צה"ל לפני למעלה משבוע וביקשנו שורה של הבהרות ותגובות, בין היתר על אופי ועלות שיתוף הפעולה עם החברות הפרטיות, אם החיפוש אחר תוכן פרטי נעשה באישור בתי המשפט, על המלים שהצבא מתמקד בהן, ועוד. כל מה שקיבלנו הוא התגובה הזאת:

אגף המודיעין מבצע פעילויות איסוף מגוונות אחר גופים ופרטים שאינם אזרחי מדינת ישראל מכוח חוקי מדינת ישראל ובהתאם לשאלות מודיעיניות עליהן נדרש לענות. במקרים מסוימים משתמש אגף המודיעין בטכנולוגיות אזרחיות כמקובל בקרב גורמי המודיעין בשאר העולם.

[עדכון:] שתי שאילתות בנושא הריגול הצבאי אחרי אזרחים שנחשף כאן הוגשו בעקבות פרסום הכתבה על ידי חברות כנסת לשר הביטחון.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> כך נחקרתי בשב"כ על המשט לעזה כשחזרתי מחופשה ביוון

על כיבוש, דיכוי, היסטוריה ומה שביניהם

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

הניוזלטר השבועי של שיחה מקומית מביא את מיטב הכתבות והטורים שלנו עד המייל שלך. להרשמה לחצו כאן
silencej89sjf