והיום, תלמידים, נלמד על אי-שוויון ועל צדק חברתי

"מי למעלה, מי למטה?" - כך נקראים מערכי שיעור שהכינה עמותת "קדמה" כדי לאפשר לתלמידים להבין את המציאות האי-שוויונית שהם חיים בה. כשרואים את ההיצע הדל של משרד החינוך בתחום, מבינים למה הפרויקט הזה נחוץ כל כך

מאת:
השאירו תגובה
א א א

שמתם לב שעברנו מערכת בחירות שלמה בלי לדבר על צדק חברתי? אז לאחרונה פרסמה עמותת "קדמה לשוויון בחינוך" סדרה של מערכי שיעור בנושא אי שוויון, המבוססים על חומרים של מרכז אדוה. התכנית: "מי למעלה? מי למטה?" מיועדת לתלמידי החטיבה העליונה ומחולקת לשש יחידות: שכר, מגדר, חינוך, פריפריה, עוני ו"איך לעשות שוויון?". בכל יחידה יש חמישה עד שישה מערכי שיעור וכן עזרי הוראה ולמידה הניתנים להורדה מהרשת (בהרשמה, וללא עלות).

העזרים הם רבים ומגוונים: פירושים של מושגים מרכזיים כגון "פריפריה", "מדד העוני", "ביטחון תזונתי" וכדומה; אין ספור הפניות לטקסטים, מאמרים וסרטוני מידע ברשת; מידע על ארגונים אקטיביסטים הפועלים בתחומים שונים להגברת השוויון כגון מאבק הדיור הציבורי, כוח לעובדים ועוד; מידע סטטיסטי רב באמצעות גרפים, לוחות ומפות; וכן שירים ודברי הגות מעוררי השראה.

התלמידים מבינים: תנאי הפתיחה של הילדים אינם שווים

מבין מערכי השיעור בחרתי שניים שמצאתי אותם מקוריים במיוחד. יחידה 3 מוקדשת לאי שוויון בחינוך, נושא שרלוונטי ביותר לתלמידים. השיעור נפתח בטענה הניאו ליברלית שמערכת החינוך, הפועלת מתוקף חינוך חובה חינם לכול, מעניקה הזדמנות שווה לכל הילדים והילדות. מכאן נסיק שתלמידים שאינם מצליחים בלימודים, הם ככל הנראה אלה שפחות רוצים או מתאמצים. אני מניח שרבים מהקוראים שמעו ממוריהם את הטענה שהם יכולים יותר, אם רק ירצו ויתאמצו.

מערכי השיעור בוחנים את הטענה הזאת לעומק ומובילים למסקנה המתבקשת: תנאי הפתיחה של הילדים אינם שווים, ולכן גם אין שוויון ביכולת שלהם לנצל את ההזדמנות שמערכת החינוך מספקת. יחידת הלימוד עוקבת אחר מסלול ההתקדמות של שני ילדים: האחד קיבל תמיכה נמוכה מגיל לידה, והשני קיבל יותר בזכות המשאבים שעמדו לרשות הוריו. שפע הנתונים מוכיח כיצד הפער בין הילדים בעת לידתם נשמר במהלך השנים, ומקבל ביטוי בסיכוי של כל אחד מהם לעמוד בדרישות בחינת הבגרות, להתקבל ללימודים על-תיכוניים ולעבוד בבגרותם תמורת שכר גבוה או נמוך.

לשבור את התפיסה הניאו-ליברלית שכל מי שרוצה - מצליח. בית ספר ברהט (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

לשבור את התפיסה הניאו-ליברלית שכל מי שרוצה – מצליח. בית ספר ברהט (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

בהקשר זה כדאי להזכיר: מחקרים שבחנו פערים בחינוך מצאו שהפערים בהישגים הלימודיים בין תלמידים בתוך כל כיתה גדולים ברוב המקרים מהפערים בין בתי ספר שונים. כלומר, אי שוויון בחינוך הוא דבר נוכח במציאות המוכרת לתלמידים. מכאן החשיבות של מערכי השיעור: הם שמים את ההווה של התלמידים על שולחן הלימודים כדבר לגיטימי להתעמק בו ולנתח אותו.

מערך שיעור שני שמצאתי מיוחד עוסק בתכנון החברה השוויונית (יחידה 6). כאן עורכים התלמידים את תרגיל "מסך הבערות" שפיתח הפילוסוף ג'ון בורדלי רולס. בתרגיל נדרשים התלמידים להציע חוקים למדינה, מבלי שהם יידעו מה יהיה מעמדם או זהותם במדינה העתידית. הם יכולים להיות גבר או אישה, צעיר או מבוגר, מצליח או נכשל, בן תרבות הרוב או המיעוט, מוגבל פיזית או בריא וכמובן עשיר או עני.

פרופ' דן אריאלי הציג תוצאות של תרגיל כזה בהרצאת טד. כאשר אנשים מתכננים חברה צודקת, מבלי שידעו את זהותם בתוכה, הם מוכנים לקבל פערי עושר של פי שלוש לערך בין העניים ביותר לעשירים ביותר. בפועל הפערים גדולים הרבה הרבה יותר: החמישון העליון באוכלוסייה מחזיק 84.5 אחוז מהעושר, בעוד החמישון התחתון מחזיק רק ב 0.1 אחוז מהעושר.

תוכנית במשרד החינוך: דיון על עמדות בלי בסיס של ידע

חשיבותה של תכנית קדמה לשוויון חברתי מתברר כאשר בוחנים מה יש למשרד החינוך להציע בחינוך החברתי-אזרחי לתלמידי החטיבה העליונה. צריך לסייג ולומר שהטיפול בתחומים אלה תלוי ביוזמה של הצוותים בבתי הספר, וסביר שיש בתי ספר רבים שבהם נעשים דברים נפלאים. אולם כאשר בוחנים את מה שמשרד החינוך מציע, מתמלאים בושה.

הלקונה המרכזית היא שבמשרד החינוך התחום מחולק בין המינהל הפדגוגי, המופקד על תכניות הלימודים, לבין מינהל חברה ונוער, המופקד על החינוך הערכי. ההפרדה השרירותית בין השכלה לבין משמעותה לחיים פוגעת בשני התחומים: הלימודים העיוניים נעשים במנותק מהמציאות שחווים התלמידים, והדיון הערכי מנותק מידע ועובדות. אדגים טענה זאת.

חינוך ערכי חברתי לתלמידי תיכון, כפי שמוגדר בחוזר המנכ"ל, כולל שישה תחומי תוכן:
מנהיגות נוער, התנדבות וזיקה לקהילה, טיפוח זהות יהודית-ישראלית, אורח חיים דמוקרטי, מחויבות למדינת ישראל, וסולידריות ואחריות חברתית. לגבי הנושא האחרון נכתב כי הוא כולל: "ערנות לתחושות עוול בחברת השווים […] תוך דיון באקטואליה על בסיס ערכי".

כיצד עושים זאת? התכנית מופעלת במסגרת שעת חינוך שבועית, וכן באירועים מיוחדים כגון טקסים, סמינרים נושאיים ופעילות התנדבותית בקהילה. לטובת שעת החינוך הוכנה תכנית לימודים המוצגת באופן שונה בשני אתרים של המשרד: פורטל עובדי הוראה שם מחולקת התכנית לשישה נושאים שונים מאלה שהוזכרו לעיל, ובקטלוג הפרסומים של מינהל חברה ונוער, שם מחולקת התכנית לעשרים ושניים נושאים אחרים.

תלמידים מכירים אי-שוויון על בשרם. תלמידים בשיעור טכנולוגיה בתל אביב (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

תלמידים מכירים אי-שוויון על בשרם. תלמידים בשיעור טכנולוגיה בתל אביב (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

אחד ממערכי השיעור נקרא "בין רגישות חברתית למעורבות חברתית" ובו מתבקש המורה לדון עם התלמידים במצבים כגון זה: "משפחתך יצאה לטייל בגליל וחיפשה מקום לפיקניק. הגעתם לחניון מסודר של קק"ל בדיוק כשמשפחה אחרת עוזבת את המקום. אתם רואים שהם משאירים אחריהם לכלוך רב". התלמידים צריכים לבחור בתגובה: להעיר למשפחה המלכלכת, לנקות אחריהם או להתעלם.

אין שום רע בדיונים "ערכיים" כגון אלה, מלבד העובדה שאין בהם כלום. לא התמודדות עם ידע חדש ולא מוכר, לא בחינה ביקורתית של עמדות ובטח שלא הנעה לפעולה. ערבוב של מה שהתלמידים יודעים או לא יודעים, שמתחיל תמיד ב"לפי דעתי" שרירותי, כאשר לכולם ברור מה המורה רוצה לשמוע.

רק 350 תלמידים בשנה לומדים לעומק על אי-שוויון

תכנים חברתיים-אזרחיים מופיעים גם בתכנית הלימודים באזרחות, שהיא תכנית חובה לכל תלמידי התיכון בישראל. הלימודים בתכנית הם עיוניים ואקדמיים, בנושאים כגון מאפייני מדינת ישראל כמדינה יהודית, מחויבות ישראל לעם היהודי בתפוצות, זכויות מיעוטים בישראל, עקרון הפרדת הרשויות וכדומה.

אחד מעשרות המושגים הנלמדים הוא "הזכות לשוויון". לפי ספר הלימוד "להיות אזרחים בישראל" (הוצאת מעלות) על התלמידים לדעת זאת: "בעוד הזכות לשוויון היא זכות יסוד של היחיד, ומשמעותה יחס שווה לכול, העדפה מתקנת היא דרישה לעשיית צדק עם קבוצה מקופחת, ומתן הטבות והעדפות לפרטים בקבוצה כדי לצמצם פערים חברתיים" (עמוד 146). זהו. תלמיד שידע לשנן הגדרה זאת יצליח במבחן הבגרות, אבל ספק אם יידע להעביר את הידע אל המציאות שלו ושל חבריו לכיתה ולשכונת מגוריו.

רק כדי להראות שאפשר, יש ספר לימוד בתכנית באזרחות שנקרא "אתגר הרווחה במדינה הדמוקרטית" (הוצאת מטח). הספר מציג לתלמידים שתי השקפות עולם חברתיות: סוציאל-דמוקרטיה אל מול ניאו-ליברליות. בהמשך בוחנים התלמידים כיצד מפרשת כל אחת מהגישות נושאים אקטואליים כמו רווחת הפרט, מעורבות המדינה בכלכלה, שוויון וצמצום פערים. הספר משופע בהפניות למאמרים שהתלמידים נדרשים לנתח, ומציג מידע סטטיסטי רב על החברה בישראל. אלא שהספר המצוין הזה מיועד רק לתלמידים שבוחרים ללמוד אזרחות במגמה מוגברת (חמש יחידות). בשנים האחרונות היו כ-350 תלמידים כאלה בכל שנתון.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"פגישת הפיוס". במרכז: הזמר תאמר נפאר. שני משמאל: ראש עיריית אום אל פחם ד"ר סמיר מחאמיד, ולידו מנכ"ל מרכז מוסאוא געפר פרח (צילום: מרכז מוסאוא)

"פגישת הפיוס". במרכז: הזמר תאמר נפאר. שני משמאל: ראש עיריית אום אל פחם ד"ר סמיר מחאמיד, ולידו מנכ"ל מרכז מוסאוא געפר פרח (צילום: מרכז מוסאוא)

המאבק בין דת לחופש תרבות בחברה הערבית עולה מדרגה

באום אל פחם בוטלה הופעה של הזמר תאמר נפאר. באבו גוש ניסו לבטל הופעה של הזמרת רולא עאזר. האם השמרנות מנצחת, או דווקא ההפך?

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf