בטבריה, בלוד ובמזרח ירושלים, נשים ממשיכות לשלם את מחיר האלימות הגברית

המיתות האלימות של שלוש נשים בשתי היממות האחרונות מעוררות תגובות רגשיות שונות מאוד בקרב הציבור היהודי בישראל. האמת המרה היא ששלושתן קורבנות של אותה מציאות שבבסיסה השפה הכוחנית הגברית

א א א

שלוש נשים סיימו את חייהן במיתות איומות ביומיים האחרונים. בטבריה אישה נרצחה באופן מסויט על ידי הגרוש שלה שערף את ראשה והצית את דירתה. בבית החולים אסף הרופא מתה אתמול מפצעיה סיהאם אזבארקה, שנורתה בתחילת השבוע על ידי גבר רעול פנים. בשער שכם נהרגה מאש שוטרים סיהאם ראתב נמר, לאחר שככל הנראה ניסתה לדקור שוטרים במספריים.

עבור הרוב המוחלט של הציבור היהודי בישראל, שלוש הנשים הללו נמצאות בשלוש נקודות שונות מאוד על הציר הרגשי, הפוליטי והחברתי הקולקטיבי. המוות האלים של האישה מטבריה מזעזע ומקומם אותנו, מטלטל, מחריד, מעורר מיד את השאלות "האם אפשר היה לעשות משהו? מי צריך לתת את הדין על המוות האלים והנורא הזה?"

> סיהאם איננה. מה בכוונתכם לעשות מחר?

האם אפשר היה לעשות משהו? מי צריך לתת את הדין? זירת הרצח בטבריה (צילום: דוברות המשטרה)

האם אפשר היה לעשות משהו? מי צריך לתת את הדין? זירת הרצח בטבריה (צילום: דוברות המשטרה)

בקצה הסקאלה

המוות האלים של סיהאם אזבארקה עדיין יטריד אותנו, אבל צריך להודות – את רוב הציבור היהודי כנראה שקצת פחות. אולי יהיו שאחרי שיפטירו את מילות הזעזוע המתבקשות יוסיפו משהו על האלימות בחברה הערבית, על התרבות "שלהם", וכבר פחות תעסיק אותם השאלה האם אפשר היה לעשות משהו מראש כדי למנוע את הרצח ומי צריך לתת עליו את הדין, כי אולי, רק אולי גם הם יודעים שבקצה השאלה הזו יושב מפכ"ל שאדיש לעובדה שנשים שנרצחות שוב ושוב מהנשק הלא חוקי שהוא מעדיף להעלים ממנו עין כל עוד אלה רק נשים פלסטיניות שמשלמות עליו בחייהן.

ובקצה הסקאלה המדממת הזו, גופתה של סיהאם ראתב נמר. המוות האלים שלה לא רק שלא יזעזע יהודים, אלא יוכתר כמעשה גבורה, "נטרול" מוצלח של כוחותינו את "המחבלת" שבאה לפגע בשוטרים. ולא נזכיר לעצמנו את העובדה שבנה נורה למוות על ידי שוטרים במחנה הפליטים שועפאט לפני חודשים ספורים, ולא נזכיר את העובדה שלא נגד אזרחים היא קמה אלא נגד כוחות חמושים בשטח כבוש, ולא נשאל האם באמת לא היתה כל דרך אחרת "לנטרל" את זוג המספריים בידי אישה מבוגרת אלא על ידי ירי קטלני, סופני.

התודעה הקולקטיבית שלנו אומנה למצב את שלוש הנשים הללו בנקודות רחוקות, מנוגדות, על הספקטרום המוסרי שלנו. אבל בעיני לפחות, שלושתן קורבנות של מציאות מקוללת שיסודות השפה שבה היא מדברת הם אלימות וכוחנות גברית, שהנשים ממשיכות לשלם עליהן את המחיר היקר מכל.

> המצור חונק את החלומות של הנשים הצעירות בעזה

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"לא ייתכן שהאחוז העליון של האנושות מחזיק בבעלות על מחצית מעושרו של כדור הארץ, בעוד 70 האחוזים התחתונים של האוכלוסיה בגיל העבודה מחזיקים ב-2.7 אחוזים בלבד מההון". ברני סנדרס (צילום: Gage Skidmore, פליקר CC BY-SA 2.0)

"לא ייתכן שהאחוז העליון של האנושות מחזיק בבעלות על מחצית מעושרו של כדור הארץ, בעוד 70 האחוזים התחתונים של האוכלוסיה בגיל העבודה מחזיקים ב-2.7 אחוזים בלבד מההון". ברני סנדרס (צילום: Gage Skidmore, פליקר CC BY-SA 2.0)

מול הציר הימני החדש צריך להציב חזית פרוגרסיבית בינלאומית

מארה"ב ועד למזרח התיכון, מדובר במגמה: תנועות המונהגות על ידי דמגוגים שמנצלים פחדים, דעות קדומות ומצוקות, צוברות כוח. הסנטור ברני סנדרס קורא להקמת תנועה בינלאומית שתציע סדר עולמי חדש ותתנגד לכוחות שמנסים להפריד בינינו

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf