מי אמר שנשק תורם לביטחון שלנו?

הפתרון המיידי לכל איום ביטחוני בארץ הוא לשים עוד נשק בידי האזרחים. בפועל הנשק הזה הורג חפים מפשע ברחובות ונשים בתוך הבית

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבת אורחת: טניה רובינשטיין

בימים אלו, ובעצם רוב הזמן, אלימות ברחובות ונשק נמצאים בכותרות הראשיות ללא הרף. מה שנדחק לשולי העיתון והתודעה הן הסכנות שבהתחמשות, במיליטריזציה ההולכת וגוברת של החברה, ובאופן שאלה מייצרות עוד ועוד אלימות בכלל וכלפי נשים בפרט.

הגורמים העיקריים שעליהם מושתתת תחושת הבטחון בחברה הישראלית הם פיתוח התעשיות הבטחוניות והתחמשות מסיבית של הצבא. זו התשובה לכל איום, מוחשי או מדומיין. זוהי חברה שבה הצבא הוא חלק מחיי היומיום של כולנו: במערכת החינוך, במסלול החיים, ברחוב ובקרב כל מי שאנחנו מכירות, ושבה נשק הוא מראה נורמטיבי שנתקלות בו בכל מקום, במרחבים ציבוריים ופרטיים כאחד. גם במרחבים אזרחיים נשק נתפס כמה שמגן עלינו ומעורר תחושה של בטחון בקרב הנושאים אותו והסובבים אותם.

חלק נכבד מהכלכלה הישראלית נשען על תעשיות בטחוניות: על פיתוח, ייצור וייצוא של נשק וטכנולוגיות בטחוניות. הממשלה מעודדת את התעשיות האלה באופן אקטיבי, ומעודדת תחושה כאילו התעשיות האלו נחוצות לצורך שמירה על בטחוננו וחיינו.

בחודשים האחרונים ניתן להבחין לא רק בהקלות על התנאים לקבלת רשיון נשק, אלא אף בעידוד פעיל של התחמשות אזרחית ושימוש בכלי נשק בין אזרחים כמענה לתחושת האיום ברחובות בעקבות מקרי האלימות המתרחשים בתדירות יומיומית.

> לאלימות נגד נשים אין תרבות ולאום

חנות נשק, ירושלים (יותם רונן / אקטיבסטילס)

חנות נשק, ירושלים (יותם רונן / אקטיבסטילס)

אך האם הצפת הרחובות בכלי נשק היא אכן מענה הולם לאלימות?

יש מי שמראה של נשק לא רק שלא מעורר בה או בו תחושה של בטחון, אלא להיפך – מעורר תחושה ממשית של איום וסכנה. אפילו לאדם הממוצע ברחוב נשק מהווה סכנה: רק לאחרונה חזינו במספר מקרים שבהם כוחות הבטחון ואזרחים השתמשו בכלי הנשק שלהם באופן בלתי מידתי ואף במקרים שבהם אזרחים תמימים נקלעו לזירה ונפצעו או נרצחו.

האלימות הגואה אינה מוגבלת למרחב הציבורי. חלק נכבד מהאלימות כלפי נשים מתרחשת בין כותלי הבית. קמפיין "האקדח על שולחן המטבח" הצליח להביא לפרסום ואכיפה של הנחיות מטעם משרד הבטחון בשנת 2013, שמורות לחברות האבטחה לאסוף את כלי הנשק בסוף יום עבודתם של המאבטחים. זאת לאחר שתועדו מקרים רבים של רצח במרחב הפרטי באמצעות כלי נשק של מאבטחים. ואכן, מרגע אכיפת ההנחיה לא תועד אף מקרה רצח של נשים או בני משפחה אחרים על ידי מאבטחים.

אבל החלטה זו בוטלה על ידי השר לבטחון פנים בנובמבר 2014. אז ניתן היתר למאבטחים לשאת את כלי הנשק מחוץ למקום העבודה. הר דאז יצחק אהרונוביץ' הסביר אז שההחלטה נבעה "מהצורך בחיזוק תחושת הביטחון בקרב האוכלוסיה", בעקבות גל טרור.

ההקלות בקבלת אישור לשאת נשק ועידוד האזרחים להתחמש, יחד עם מסרי הפאניקה ותחושת הסכנה ברחובות, מפקירים את שלמות גופם וחייהם של רבים ורבות בימים אלו. עלינו לצאת בקריאה ברורה נגד התרבות שבה נשק הוא הפתרון לכל סכנה וסכסוך, נגד תרבות של אלימות והתחמשות ונגד תרבות שבה נשים סובלות מאלימות שמקצינה עם כל עלייה במתיחות וברמת האלימות ברחובות – שמחלחלת באופן בלתי נמנע גם לתוך הבית.

תפיסת הבטחון המיליטריסטית, שנשענת על עוד ועוד כלי נשק רצחניים ברחובות ובבתים, צריכה להתחלף בתפיסת בטחון ששומרת באמת על חייהן ושלמות גופן של נשים ושל אוכלוסייה אזרחית בכלל, ושואפת להפחית את האלימות בחיינו.

היום (רביעי) יערכו אירועים שונים לציון היום הבינלאומי נגד אלימות כלפי נשים. בתל אביב תיערך צעדה, וברמלה יקיימו מחאה מול המשטרה ובה תתקיים הלוויה סמלית ל-11 נשים שנרצחו השנה בחברה הערבית. גם השנה כמו בכל שנה, נצא לרחובות למחות נגד הפקרת בטחונן של נשים. אסור שהמחאה הזאת תשכח.

טניה רובינשטיין היא רכזת פרויקט "חמושים" בקואליציית נשים לשלום. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> פרידה מאם ובתה, הקורבנות האחרונים של הטרור נגד נשים בישראל

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

כשנוקטים במדיניות של "אפלייה סטטיסטית" גם אנשים שהמדיניות לא מכוונת אליהם יתפסו לפעמים ברשת, כמו זוג ההומואים שביקשו לאכול סושי או מוקפץ במסעדת פרנג'ליקו בנצרת עלית. אילוסטרציה. (צילום: לירון אלמוג / פלאש 90)

פרנג'ליקו. סיפור על תרבות, מעמד ומגדר לא על הומופוביה

עסקים לא רוצים שגברים ערבים או מזרחים ממעמד נמוך ישבו אצלם. בגלל שאי אפשר להגיד: "ערסים החוצה", הם מוצאים דרכים מתוחכמות. במועדונים בת"א ובקיבוצים יש סלקטור. במסעדות בעולם הערבי קובעים ש"הכניסה לזוגות ומשפחות". הומופוביה זה לא

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf