newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לידיעת הילדים המגורשים: בפיליפינים תבור זה שם של רובה

בנימוקי הגירוש לפיליפינים של רוהאן פרס, ילד שנולד והתחנך בישראל, נכתב ש"לא מן הנמנע שירגיש שם בבית". מה שעשוי להזכיר לו את הבית בישראל הם שמות כלי הנשק שישראל מוכרת למשטר הרצחני שם – נגב, תבור ומצדה. הגיע הזמן להפסיק את הייצוא הזה

מאת:

במהלך חודש יולי החל משרד הפנים במבצע גירוש מישראל של כ-100 עובדות זרות, רובן פיליפיניות, יחד עם ילדיהן – שנולדו בישראל וגדלו בה. לאחרונה החליטה השופטת צילה צפת מבית המשפט המחוזי בתל אביב לדחות את בקשת הצו הארעי לעצירת גירושם של העובדת הפיליפינית רוזמרי פרס ובנה בן ה־13, רוהאן, שנולד בישראל, גדל בה כל חייו, התחנך במערכת החינוך הישראלית ודובר את השפה העברית. החלטה זו סותרת את עמדת הגורמים הטיפוליים, שקבעו כי גירוש הילד עלול לגרום לו נזקים בלתי הפיכים. השופטת צפת נימקה את החלטתה בכך ש"לא מן הנמנע כי ירגיש שם בבית".

מִפּסק הדין משתמע שהשופטת צפת סבורה כי מוצאה של האם די בו ליצירת תחושת בית לילד במדינה שזרה לו לחלוטין. זאת טענה בעייתית ביותר, המזכירה את קריאתו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, מ-14 ביולי לארבע חברות קונגרס פרוגרסיביות לעזוב את ארה"ב ולשוב ל"מדינות הכושלות" שמהן באו, אף על פי ששלוש מהן נולדו בארה"ב (אחת אפרו־אמריקאית, השנייה בת למשפחת פליטים פלסטינים והשלישית בת לאם מפורטו ריקו) והרביעית היא אזרחית ארה"ב, שבשנת 1995 הגיעה כפליטה מסומליה.

לישראל יש דרכים מוזרות להזכיר לילדים המגורשים לפיליפינים את העובדה שנולדו בישראל. רוהאן פרס לפני גירושו מישראל (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

לישראל יש דרכים מוזרות להזכיר לילדים המגורשים לפיליפינים את העובדה שנולדו בה. רוהאן פרס לפני גירושו מישראל (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

המשטרה והמיליציות יורות באנשים ברחוב

אבל בעצם יש דרך לגרום לילדים ממוצא פיליפיני, שנולדו במדינת ישראל וגדלו בה כל חייהם, "להרגיש בבית" בפיליפינים: אם הם יתגוררו בשכונת העוני הלא נכונה, הם ובני משפחתם עלולים להיות מוצאים להורג בידי כוחות המשטרה ומליציות, המשתמשים בנשק ישראלי במסגרת "המלחמה בסמים"; ילד, שיזכור את טיול בית הספר לנגב, עלול לפגוש בשכונת העוני שוטרים הנושאים מקלעי "נגב"; ילד שזכורות לו הכנסיות בהר התבור, עלול להיפגש עם שוטרים הנושאים רובים מדגם תבור; וילד שהביקור באתר מצדה הותיר בו את חותמו, עלול להיפגש עם שוטרים הנושאים אקדחים מדגם מצדה.

על פי הערכות של ארגוני זכויות האדם, מאז כניסתו של רודריגו דוטרטה לתפקיד נשיא הפיליפינים ביוני 2016, המשטרה הפיליפינית ומליציות מטעמה הוציאו להורג לפחות 12 אלף בני אדם ללא משפט במסגרת "המלחמה בסמים". בדרך כלל מדובר ברעולי פנים המגיעים לשכונות העוני, תופסים גברים ונערים ויורים בהם למוות.

דוטרטה משתמש ב"מלחמה בסמים" כדי לבצר את שלטונו וכדי להצדיק את החלשת המוסדות הדמוקרטיים, שהתבססו במדינה לאחר נפילת משטרו של הדיקטטור פרדיננד מרקוס ב-1986. כמו הרודן הסיני שי ג'ינפינג, המשתמש ב"מלחמה בשחיתות" כדי לחסל יריבים פוליטיים ולהלך אימים על עובדי הציבור ברשויות הממשלתיות השונות, כך משתמש דוטרטה ב"מלחמה בסמים" כדי לאיים על יריביו הפוליטיים ולהשתיקם.

במקום להתמודד עם הבעיות האמיתיות השוררות בפיליפינים, דוטרטה בוחר להשקיע את המשאבים המצומצמים של המדינה הענייה בניהול "המלחמה בסמים", בניגוד לחוק הבינלאומי ובדרך התואמת את קמפיין הבחירות שלו, שבמהלכו הבטיח כי אם ייבחר יהרוג 100 אלף בני אדם בששת החודשים הראשונים לנשיאותו.

האסטרטגיה של דוטרטה לפתור בעיות פוליטיות וחברתיות ולבצע הנדסה חברתית באמצעות הרג מהיר של המונים אינה רעיון חדש. גם שתיקתה של הקהילה הבינלאומית, שלכל היותר מגַנה את ההרג בקול ענות חלושה, אינה חדשה. אף על פי כן, יש לצַפות כי במוקדם או במאוחר יקבעו הקהילה הבינלאומית והאו"ם, שדוטרטה וכוחות הביטחון שלו מבצעים הפרות חמורות ביותר של החוק הבינלאומי ושל זכויות האדם והאזרח הבסיסיות – עד כדי פשעים נגד האנושות. כבר בפברואר 2018 הודיעה התובעת בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג כי פתחה בבדיקה ראשונית כדי לברר אם במסגרת ה"מלחמה בסמים" של דוטרטה מבוצעים פשעים נגד האנושות.

מאז שעלה לשלטון, המשטר של הנשיא דוטרטה הוציא להורג כ-12,000 אזרחים. רונלד רוזה, מפכ"ל המשטרה לשעבר והיום סנאטור, עם מקלע נגב תוצרת ישראל (צילום: משטרת הפיליפינים)

מאז שעלה לשלטון, המשטר של הנשיא דוטרטה הוציא להורג כ-12,000 אזרחים. רונלד רוזה, מפכ"ל המשטרה לשעבר והיום סנאטור, עם מקלע נגב תוצרת ישראל (צילום: משטרת הפיליפינים)

למה דוטרטה אוהב נשק ישראלי

בראשית חודש ספטמבר 2019 הגיע דוטרטה לביקור רשמי בישראל, וחשף בפגישתו עם נשיא המדינה, ראובן ריבלין, את התנהלותה המבישה של מדינת ישראל. דוטרטה אמר באותה הזדמנות, מול הנשיא ועיתונאים מישראל ומהעולם, כי הורה לכוחות הביטחון שלו לרכוש נשק רק מישראל, מאחר שלהבדיל מארה"ב, גרמניה ואפילו סין – מדינת ישראל אינה מציבה שום מגבלות.

אף על פי שממשלת נתניהו חוזרת וטוענת כי היא מעניקה סיוע לגיטימי לדוטרטה בהתמודדותו עם בעיות הביטחון של הפיליפינים, בפועל מרבית הנשק והאימונים הישראליים מסופקים לכוחות המשטרה המשתתפים ב"מלחמה נגד הסמים" ולא למלחמה בדאע"ש. מידע זה פורסם בדפי הפייסבוק הרשמיים של המשטרה הפיליפינית; של חיל הים הפיליפיני; של חברת נשק בפיליפינים המתווכת בעסקאות נשק עם ישראל; וגם בדו"חות ובפרסומים רשמיים של המשטרה, של משרד הביטחון ושל סוכנות הידיעות הממשלתית בפיליפינים. הצלחתם של פעילי דאע"ש להשתלט על עיר גדולה בדרום הפיליפינים במאי 2017 היא ביטוי מובהק לכישלון מדיניות הביטחון שמוביל דוטרטה.

רונלד רוזה, חבר בסנאט הפיליפיני שכיהן קודם כמפכ"ל המשטרה במדינה – שהוביל את ה"מלחמה בסמים", היה אחראי על קליטת הנשק הישראלי במשטרה ואף הצטלם בגאווה עם נשק ישראלי – עורר סערה ציבורית כאשר הביע תמיכה בשוטרים שהרגו בתחילת חודש יולי ילדה בת שלוש בשם מיקה אולפינה (Myka Ulpina), ואמר "shit happens".

ב־18 בספטמבר יתקיים דיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעתירה לעצור את היצוא הביטחוני לפיליפינים. גם אם העתירה תתקבל, לילדים הישראליים שיגורשו לשם הדבר עלול להיות מאוחר מדי וגורלם עלול להיות כגורלה של מיקה.

עו"ד איתי מק הוא פעיל ועורך דין לזכויות אדם, הפועל להגברת השקיפות והפיקוח הציבורי על היצוא הביטחוני הישראלי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf