גברים, די לצופף שורות

מאת |

זו האחריות שלנו להיאבק באינסטינקט הגברי שלא מאמין לנשים, שמחפש את היד הזדונית ששלחה אותן להעיד נגד מי שתקף אותן. מכתב פתוח ליגאל סרנה שמיהר לגבות בפומבי את חברו נתן זהבי

העיתונאי יגאל סרנה, אדם רב זכויות באמת, פרסם אתמול סטטוס של נתן זהבי בעמוד הפייסבוק שלו. נגד זהבי פורסמו בימים האחרונים עדויות של שתי נשים על כך שהטריד אותן מינית לכאורה. סרנה התייצב לצד חברו וכתב שהוא מכיר את זהבי ואת הפה ג'ורה שלו. עוד הוא כתב שהעדויות המתפרסמות לאחרונה על תקיפות מיניות הן חשובות. אבל אז הוא העלה גם "שאלות" לגבי העובדה שגל החשיפות מופנה אל גברים מתנגדי משטר. זהבי הרי עוסק ברדיפה "הפושע הגדול מכולם", אולי יד נעלמה מעורבת בעדויות נגדו? תוהה סרנה. אז כתבתי לו הודעה ארוכה מאוד ובו והסברתי מדוע הוא צריך למחוק את הפוסט הזה:


יגאל יקר,

אני לוקח אוויר וכותב לך אחרי שקראתי כמה פעמים את הסטטוס שפרסמת על הנשים שהעידו כי נתן זהבי תקף אותן. אני פונה אליך כי זה סטטוס רע, רע מאוד, שלא היה צריך להיכתב, ומשנכתב צריך להימחק, אני מקווה שתקשיב.

אתייחס בהמשך בקצרה למה שכתבת על נתן זהבי עצמו, אבל עיקר הסטטוס שלך הוא האמירות הכלליות. בחרת במילים הנכונות: קראת לגל ההאשמות הנוכחי "חשוב" ו"הכרחי", קראת לטיהור, אבל ה"אבל" שכמובן מיד הגיע האפיל לחלוטין על המילים האלו. ה"אבל" שלך הוא החשש שמסתנן לכאן גל של רדיפת מתנגדי משטר. זהבי רודף את נתניהו, אז אולי "יד זדונית" שלחה את הנשים האלו להעיד?

בעודי בא להתווכח עם השורה התחתונה הזאת אני מבין שבעצם זה בכלל לא העניין. הפוסט שלך רע ושגוי לא בגלל שהוא לא מבוסס סטטיסטית או לוגית. הפוסט שלך פסול מוסרית, וזה התחיל עוד לפני התהיות הפוליטיות שהעלית:

שתי נשים סיפרו לכתבת גל"צ הדס שטייף שהן הותקפו מינית. הן סיפרו על "נשיקה" כפויה ואלימה, הן דיווחו על מין בלי הסכמה, מתוך שכרות, על התפכחות כואבת מהאלכוהול וההתמודדות עם ההבנה שהן הותקפו מינית. אלו סיפורים קשים, יגאל, והכשל המוסרי הגדול היה שבמקום לחשוב על אותן שתי נשים בו ברגע, במקום להקשיב להן, במקום לכאוב או לזעוק, במקום להציע עזרה או פיצוי, במקום לחשוב על המחיר העצום שהתלונות האלה יכולות לגרום, במקום לחשוב על הקושי להעיד – במקום כל אלו אתה חשבת על דבר אחד: אתה חשבת על ביבי.

וזו טעות חמורה, כי גם אם כל מה שכתבת נכון, ורוב מוחלט של הסיכויים שלא, אבל גם אם כן – ביבי הוא לא הסיפור.

> הפעם הראשונה שהעזתי להתעמת עם מי שהטריד אותי

תגובה טיפוסית של גברים לקמפיין MeToo. יגאל סרנה (רובי קסטרו / פלאש 90)

תגובה טיפוסית של גברים לקמפיין MeToo. יגאל סרנה (רובי קסטרו / פלאש 90)

אני לא יודע מה התגובה ה"נכונה" לעדויות כאלה, אבל די ברור לי מה מאפיין את כל התגובות הלא-נכונות: כל התגובות האלו לא מתייחסות לנשים שהותקפו ולמה שעובר עליהן, כל המגיבים האלה חשבו שלהגיד את הדבר הלא מאוד מבוסס שלהם יותר חשוב מאשר לעצור רגע ולהקשיב.

תגובה כזאת שמה אותך יגאל הרבה יותר קרוב "אליהם" ממה שאתה רוצה להיות, וזה קריטי בגלל שזו תגובה טיפוסית, מקובלת, של גברים בקמפיין הזה ובכלל. זה נוראי, זה כוחני, זה חייב להיפסק. וזו הסיבה היחידה שאני מרשה לעצמי לבקש, להפציר – אתה יודע מה? לדרוש ממך להוריד את הפוסט הזה. אני הרבה יותר צעיר ממך, הרבה פחות מותקף ממך, אני פונה בתור גבר שאתה לא מכיר בכובע היחיד שאני מרגיש שווה אליך: אנחנו, הגברים, חייבים להפסיק עם זה. חייבים.

השבוע שמעת נשים שמדברות על חבר, מכר, אדם שחשוב לך. הן סיפרו שהוא עשה דברים נוראיים. אני לא יכול לדמיין, לשמחתי, את האגרוף בבטן ברגע שנודע שמדובר בחבר. למרות שברור לי שהאופציה שזה יקרה גם לי קיימת ואפילו סבירה, אני לא יודע לעוץ לך עצות "מקצועיות" מה לעשות מול החבר שלך, מה לעשות מול המתלוננות. אבל אני כן מרשה לעצמי להגיד לך מה לא לעשות:

ראשית, כאשר סיפורים כאלה על השולחן אז אפשר לא לדבר על לב הזהב שלו ועל הפה ג'ורה שלו. יש סיכוי טוב מדי שהלב הטוב הזה פגע בהן. שהפה ג'ורה הזה היה תוקפני ולא לעניין. אתה יכול לדבר עם חבר שלך, לבדוק לשלומו, לשמוע, לייעץ. אבל הגיבוי הפומבי נשמע כמו גיבוי לתקיפות.

שנית, אל תחשוד בהן. תזכור את המחיר שנפגעות ומתלוננות משלמות, תעצור ותקשיב לסיפור כולו, תבדוק עם עצמך אם זוהי התנהגות שמקובלת על חברך, מקובלת אצלך.

ולסיום – כתבת ש"יש להיות ערניים" לאופציה שהנשים המעידות על התקיפה שהן עברו הן שקרניות שנשלחו על ידי השלטון. וכאן אתה טועה, יגאל, טעות קשה: אנחנו כל כך ערניים לאופציה הזאת כל הזמן. גדלנו להיות ערניים אליה, לימדו אותנו לבדוק כל מילה, לחפש את השקר. הפוך סרנה. בדיוק להפך: זו האחריות שלנו להיאבק באינסטינקט "הגברי" שלא מאמין, חושד, מבקר, מעקם פרצוף, מגונן, מצופף שורות ולא מקשיב. ואת האופציה הזאת צריך להוריד מהשולחן.

> גם אני עדיין לומד איך להשתחרר מהסקסיזם שלי

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

מאז הילדות אני מסתובב הרבה סביב מילים. אני חושב בעברית וקורא עברית, וכאשר שמעתי על "שיחה מקומית" החלטתי לראשונה לכתוב באופן סדיר. אכתוב מירושלים ועל ירושלים, העיר שמארחת אותי בשנים האחרונות ולאחרונה אני מעז לקרוא לה בית. בנוסף, הערוץ ישקף את עבודתי בחינוך פורמלי ובלתי-פורמלי ואת האקטיביזם החינוכי והאנטי-מיליטריסטי שאני לוקח בו חלק.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf