newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

נתניהו אינו הראשון שמפנטז לרוקן את עזה מתושביה

במקום קידום תכניות ל"הגירה" של תושבי רצועת עזה, צעד שמהווה פשע נגד האנושות, מוטב שישראל תשקיע את הכסף בשיפור המציאות הטראגית שהיא עצמה יצרה שם, או שתשנה את המדיניות שמחוללת אותה

מאת:

"בכיר מאוד בפמליית ראש הממשלה" תידרך כתבים שסיקרו את ביקורו באוקראינה כי ישראל פעלה לאחרונה כדי לקדם "הגירה" של פלסטינים מרצועת עזה. נבחרו שדות תעופה בישראל והתנהלו שיחות עם מדינות יעד אפשריות. המקור אמר שישראל ערוכה לממן את המהלך, אך לא נמצאו מדינות שהתחייבו לקלוט את המהגרים.

מבעד לחלון מלבלבת עונת הבחירות, ולכן מותר לצרוך את המידע הזה עם מידה בריאה של ספקנות. עם זאת, מזעזע ומקומם הרעיון שלאחר שנים של מדיניות לחץ והזנחה, ושבחלוף 12 שנות סגר חונק, שמטרתו המוצהרת להביא את תושבי עזה למצוקה, ישראל תמנף את חוסר התקווה שהיא עצמה יצרה כדי לרוקן את רצועת עזה מתושביה. וממילא עולה חשד לניסיון להעברת אוכלוסייה תחת כיבוש, הפרה של אמנת ז'נבה הרביעית לפיה העברה בכוח של אוכלוסייה נחשבת פשע נגד האנושות.

במקום פנטזיות על פשעים נגד האנושות, מוטב לדאוג לתושבים. ירי על מפגינים בעזה (צילום: עבד רחים חטיב/פלאש90)

את המימון שמצאה המדינה כדי לעודד את נטישת עזה עדיף שתשקיע במטרות ראויות יותר. למשל מעבר סחורות נוסף בצפון הרצועה, עליו הוחלט במשרד הביטחון לפני שנים; או שיפור הכביש שעובר דרך יישובי מערב הנגב אל מעבר כרם שלום, החלטת ממשלה שביום שני השבוע נודע כי בוטלה; או טיוב התשתיות ועידוד רכישה של תוצרת עזה, מטרות שהממסד הביטחוני תומך בהן פומבית. יש גם הרבה שישראל יכולה וצריכה לעשות כדי להיטיב עם התושבים מבלי להשקיע אגורה: שינוי במדיניות. למשל, לאפשר לפלסטינים תושבי עזה את חופש התנועה הנחוץ להם כדי לקיים חיים תקינים. אלא שלא טובת התושבים נמצאת לנגד עיני הממשלה, למרות שלא פעם טענה שכן.

פנטזיות על ריקון רצועת עזה לא החלו היום. מיד לאחר כיבושה, ביוני 1967, הן מופיעות בפרוטוקולים של ממשלת ישראל. ראש הממשלה לוי אשכול מביע שם תקווה כי "דווקא בגלל המחנק הזה והמכלאה שם, אולי יזוזו הערבים מהרצועה". במקום אחר הוא אומר, "ייתכן, שאם לא ניתן להם מים במידה מספקת, לא תהיה להם ברירה". הממשלה הנוכחית מנהלת מדיניות דומה, באמצעות מנגנון בירוקרטי מסועף, ומטרתה, מתברר שוב, זהה.

הממשלה הזאת כנראה מעדיפה להעלים את עזה. ההצעה להסתיר אותה מאחורי חומה בגובה שישה מטר חושפת את המאווה הזה. הפנטזיה המסוכנת באמת היא זאת שמבקשת להוציא את רצועת עזה מהמשוואה הדמוגרפית והפוליטית. ישראל לא רק מתכחשת לאחריות שבאה עם שליטתה הניכרת במיליונים של פלסטינים, היא משקיעה יום יום מאמצים עצומים כדי למנוע מפלסטינים תושבי עזה מלהגיע לגדה המערבית, גם אם נולדו בה, וגם אם יש להם שם משפחה ומקומות עבודה מובטחים. ב-2016 היא החלה לאלץ תושבים שביקשו לצאת לחו"ל לחתום על התחייבות שלא לבקש לשוב לביתם לפחות במשך שנה (לאחרונה קוצרה התקופה לחצי שנה).

מהו המשכה של הפנטזיה? בלי הפלסטינים במובלעת עזה יוותרו פלסטינים פזורים במובלעות קטנות יותר בגדה המערבית, שעל סיפוחה מדברים בגלוי מקורבים לבכיר מאוד בפמליית ראש הממשלה. שיטת הסלאמי. ישראל היתה מאוד רוצה שהפלסטינים לא יהיו פה. אבל הם פה. מי שמבקש פתרונות בני קיימא לאזור חייב להבין שאלה לא יבואו על חשבון זכויות האדם של תושביו.

אמיר רותם הוא מנהל המחלקה הציבורית בארגון זכויות האדם גישה – המרכז לשמירה על הזכות לנוע

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf