לעד נחיה על החרב: נתניהו נתן במתנה קמפיין בחירות לשמאל

מאת |

זו תצטרך להיות הכרעת הבחירות הבאות: האם אנחנו בוחרים בתקווה לעתיד טוב יותר, או בעוד מאותו הדבר, חיים שלמים במלחמה? נתניהו הבהיר מה ההצעה שלו, אנחנו צריכים להראות את שלנו

סביר שלא זה מה שהוא התכוון לעשות, אבל בנימין נתניהו העניק היום לשמאל את מה שיכול להיות הכרטיס לעלייתו לשלטון. "שואלים אותי אם לעד נחיה על חרבנו – כן", אמר בישיבת ועדת חוץ וביטחון, וכך בשמונה מלים קצרות סיכם את כל משנתו וחזונו של הימין הפוליטי בישראל עבורנו.

התקווה? שום תקווה. ידנו מושטת לשלום? לא, רק לנדן. להגיד על תינוק שנולד שכשהוא יהיה בן 18 כבר לא יהיה צבא? למה לשקר לילד. הבטחתם יונה? לא, רק חרב, וסכינים, ומלחמות, ומוות ושכול ואבל ונקמה וחוזר חלילה. זה מה יש. חשבתם שלליכוד אין מצע? דווקא יש לו. וזה מצע זרדים דוקר ודליק.

גם לפלסטינים הוא אומר את אותו הדבר. שלא תהיה להם ציפייה לשום דבר. "בעת הזו צריך לשלוט על כל השטח בטווח הנראה לעין", הבהיר ראש הממשלה, לצד האמירה שמדינה דו-לאומית גם לא תהיה פה. בטוב לא תקבלו כלום, אומר נתניהו, ובכך מזמין את הרע. את המחיר ישלמו שני העמים בדם, וזה הכל.

נכון, זה לא חדש. פרשנים שונים כבר אמרו בעבר שזה הפתרון היחיד של הימין: עוד מאותו הדבר. אבל זו הפעם הראשונה שבה ראש הממשלה עצמו, במילותיו, מבהיר שזה חזונו המדיני. ביום השנה העשרים לרצח רבין אומר מר שלום וביטחון שלא יהיה לא שלום ולא ביטחון.

וזה המקום שבו השמאל צריך להכנס ולהגיד הפוך. אלה לא יהיו הרצוג ולפיד, שההקשר היחיד שבו הם יודעים להגיד "אופוזיציה" הוא במשפט "אין קואליציה ואין אופוזיציה", שנשלף כל פעם שהם מבקשים להצדיק את האין-מדיניות המדינית והביטחונית של נתניהו. אבל זה יהיה שמאל אמיתי, עם מסר ברור של תקווה לשני העמים.

על זה צריך להתבסס קמפיין הבחירות הבא של השמאל. על ציטוטים בולטים, חוזרים, כמו פטיש בראש, של מילותיו של נתניהו, מול החלופה שלנו. לא לנצח נאכל חרב. יש דרך אחרת. כל אדם ואישה שחיות פה ורוצות להמשיך לחיות פה, לכל מי שרוצים לגדל פה ילדים, לכל אלה אנחנו יכולים לתת את התקווה שהימין לעולם לא יוכל לתת.

וצריך להגיד איך, בבירור: אפשר וצריך להשתחרר מהקיבעון שמוביל אותנו פעם אחר פעם להסלמות ברמות האלימות. אפשר לוותר על העליונות היהודית המוחלטת בין הירדן לים. אפשר להתחייב באופן מלא לדמוקרטיה ולשוויון ולחירות לכל מי שחיים כאן. אפשר לבנות חברה צודקת ושוויונית, בלי משטר צבאי בגדה המערבית, ובלי מצור על עזה, ובלי אפליה ונישול מתמשכים נגד הפלסטינים התושבים בירושלים והאזרחים בשאר המדינה. אלה כמה מצורות האלימות הנוראות ביותר בארץ, ואלה הגורמים לכל יתר האלימות הפוליטית. זה יכול להיות בשתי מדינות שותפות, בקונפדרציה, או במדינה אחת – אבל הוויתור על העליונות היהודית והנכונות לחלוק את הארץ בשוויון הוא העקרון הבסיסי.

זה כמובן לא הכל. אנחנו צריכים לדבר גם על החברה הישראלית עצמה, על הפערים הכלכליים-חברתיים ההולכים וגדלים, על ההון שמטפטף רק כלפי מעלה לידי מעטים, על ההפרטה, על מכירת החיסול של משאבי הטבע, על חלוקת הקרקע וכספי הארנונה הלא שוויוניות, על מערכות החינוך והבריאות והרווחה, על האפליה והאלימות כלפי נשים ומזרחים ואתיופים, על תנאי העבודה ושכר המינימום, ועוד ועוד. בהחלט.

אבל נקודת המוצא היא בדיוק העימות המהותי האחד הזה עם נתניהו: האם יש טעם לגדל פה את הדור הבא, כי נלחם ונשקיע ונעשה הכל כדי שהוא יחיה פה טוב יותר מאיתנו? האם יש תקווה בכלל לקיים כאן חיים, או לא? נתניהו אומר היום בבירור שלא. סיסמתו היא לנצח נאכל חרב. הסיסמה שלנו צריכה להיות הפוכה. אפשר, אולי, אם זה לא תפוס, ללכת על "שלום וביטחון".

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> איך יסתכלו על מה שקורה פה עכשיו בעוד מאה שנים?

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

חגי מטר הוא עיתונאי ופעיל פוליטי-חברתי.

אחרי שלוש שנים כאחד מעורכי "שיחה מקומית", כיום חגי משמש כמנכ"ל עמותת "972 – לקידום עיתונאות אזרחית", שהיא המו"ל במשותף של "שיחה מקומית" יחד עם ארגון ג'אסט ויז'ן. זה הבלוג שלו באנגלית במגזין 972+.

חגי הוא גם חבר מזכירות ארגון העיתונאים, חובב חתולים, תה ובישול טבעוני וחותר בירקון. נשוי לאורטל האהובה.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf