סגירת הארכיונים: מי מנסה להסתיר את העבר ומה ניתן לעשות בעניין?

למרות שהמידע המצוי במיליוני התיקים שבארכיונים הממשלתיים הוא בבעלות הציבור, בפועל לציבור יש נגישות רק לחלק מזערי מהמידע. התשובה למדיניות ההסתרה חייבת להיות מעורבות ציבורית ענפה בדרך לשינוי המערכתי הנדרש

א א א

מצב חשיפתו לעיון הציבור של התיעוד המופקד בארכיונים הממשלתיים בישראל בכי רע. הארכיונים הממשלתיים והממונים עליהם מזניחים זה עשרות שנים את משימת החשיפה של התיעוד הארכיוני, ואף מרחיבים את ההגבלות על העיון בחלק מהחומרים בלי סמכות חוקית, דרך שגרה. למעשה, הארכיונים הממשלתים מעולם לא התקרבו למלא את אחת ממשימותיהם החשובות ביותר – העמדת התיעוד הממשלתי לעיון הציבור, שהוא בעליו.

הגישה לתיעוד הרשמי של העבר חיונית למימוש זכות הציבור לדעת, לחופש הביטוי, ליכולת להבין את ההווה ולהשפיע עליו ולעקרון אחריותיות הממשל. העיון בחומרי הארכיון הכרחי גם לאפשרות ללמוד על פגיעות שפגעה המדינה בנתונים למרותה, להכיר בהן ולפעול לתיקונן.

אלא שבפועל, מיעוט קטן מבין כ-15 מיליון התיקים המופקדים בארכיון המדינה ובארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, פתוחים לעיון הציבור (בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון פתוח כאחוז אחד בלבד). החוק מחייב את הארכיונים לפתוח את רוב החומרים הללו לעיון באופן יזום, אך הבדיקות הנדרשות לשם כך כמעט שאינן מתבצעות. ארכיונים ממשלתיים אחרים, כמו למשל אלה של גופי הביטחון החשאיים, חסומים לגמרי בפני הציבור, על אף שגם עליהם חלה חובה מסוימת לחשוף חומרים.

אמת קשה לא נעלמת רק משום שלא מודים בה. ארכיון המדינה (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מדיניות ההסתרה מתבטאת בהימנעות מהסדרה של התחום, למשל באמצעות היעדר נהלים רשמיים, הגדרות ברורות, תיעוד, הנמקה, דיווח, בקרה מסודרת או נשיאה באחריות לחשיפה; בתת-תקצוב (מיעוט תקנים קבועים, תור של מיליוני תיקים, קצב חשיפה נמוך מאות מונים מקצב יצירת החומרים), בלי התייעצות משמעותית עם הציבור ובהתעלם מהידע המקצועי שנמצא בידיו.

בנוסף, במשך השנתיים האחרונות הצטרף ארכיון המדינה לנוהג בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון והוא מונע כמעט לגמרי את העיון בתיקי הנייר המקוריים המופקדים אצלו. מלאכת החשיפה של תיקי הארכיון הועברה, בעקבות פרשנות משפטית חדשה, מארכיון המדינה לגופים שיצרו אותם – רובם חסרי תקציב, ידע או ניסיון לביצוע המשימה, ואכן אינם מבצעים אותה. בה בעת, משרד ראש הממשלה מתעכב במינוי גנז מדינה חדש במקום הגנז הנוכחי, שהודיע על סיום מוקדם של תפקידו לפני חודשים ארוכים.

זו, בקצרה, השוקת השבורה שבפניה ניצבים המשתמשים והמשתמשות בארכיונים הממשלתיים בישראל בבואם לחקור את העבר ולהציגו לציבור. כל זאת מתרחש דווקא בתקופה שבה הדרישה הציבורית לגילוי החומרים הארכיוניים שמחזיקה המדינה הולכת וגוברת.


מה אפשר לעשות?

ראשית, אפשר להכיר את מצב מקרוב: בכנס ציבורי שיתקיים היום (ג') באוניברסיטת תל-אביב, יספרו משתמשות ומשתמשים בארכיונים הממשלתיים על הנזקים המעשיים, הממשיים, שגורמים מחדלי החשיפה לעבודתם הדוקומנטרית, האקדמית, הארכיונאית, העתונאית והפוליטית, ולעצם האפשרות להכיר את העבר של החברה הישראלית ושל מדינת ישראל. אפשר להירשם לכנס כאן.

שנית, אפשר וצריך ליזום ולקחת חלק בקבלת ההחלטות הרשמית בתחום. נוכח הכשלון המתמשך של המערכות הממונות לממש את חובת החשיפה שמוטלת עליהן, קידום עיון הציבור בארכיונים הממשלתים מחייב יוזמה ומעורבות מוגברת של הציבור.

ברוח זו, ניסחו כמה עשרות פעילות ופעילים בתחום מסמך קצר המציב סדר יום ציבורי לתיקון מצב החשיפה. סדר היום, שיוצג אף הוא בכנס, מבקש לשמש מפת דרכים למקבלי ההחלטות ומתווה לפעולה ומעורבות ציבורית בנושא.

סדר היום הציבורי קורא להקמתו של מערך חשיפה מקצועי שהוא רחב ומגוון בהרבה מהקיים, אשר יפעל לאור הגדרות ונהלים ברורים וריאליים ובשקיפות מלאה כלפי הציבור. בדרך לשינוי המערכתי, הרחב הזה, מצביע סדר היום לחשיפה על צעדים ושינויים נדרשים נוספים, וביניהם חשיפת הקטלוגים של הארכיונים הממשלתיים (שרובם סגורים לעיון), תיעוד מפורט של השיקולים וההחלטות בבקשות חשיפה (אינם זמינים כיום), התרת העיון בתיעוד האודיו-ויזואלי ובמסמכי הנייר המקוריים ומהלכים נוספים.

חשש וסיכוי

רוב חומרי הארכיון אינם נפיצים כשלעצמם, וחשיפתם אינה כרוכה בסיכון כלשהו לנזק בטחוני, דיפלומטי או אישי. עם זאת, קשה לערער על כך שחשיפה ראויה ומקיפה של החומרים לעיון, כפי שנדרש בחוק וכפי שמחייבת תכלית הארכיון, טומנת בחובה גילויים קשים, ופוטנציאל לערעור מוסכמות והלכי רוח נוהגים בחברה, לשימוש מניפולטיבי, ולפגיעה בדימוי העצמי הישראלי ובדימויה של המדינה.

אך כל אלה אינן סיבות טובות להטלת האיפול על העבר. אם כבר, אלה סיבות לפתוח כמה שיותר מהתיעוד. הרי התרופה למניפולציות היא לחשוף ולהנגיש את המידע כמה שיותר, לא כמה שפחות; ואמת קשה לא נעלמת רק משום שלא מודים בה. היא נוכחת, מתמשכת, מבעבעת ורותחת. ההסתרה רק מגבירה את הקושי ואת הפגיעה. הכנס המתקרב וסדר היום לחשיפה, שיוצג במהלכו, הם גם הזמנה להשתתפות ציבורית רחבה בפעולה לתיקון מצב החשיפה והשבת חומרי הארכיון לבעליהם – כולנו.

ד"ר נעם הופשטטר הוא חוקר בעקבות – המכון לחקר הסכסוך הישראלי פלסטיני, השותף לפעולה הציבורית להרחבת גישת הציבור לארכיונים הממשלתיים בישראל.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
עורכת הדין פליציה לנגר (צילום: UNiesert, ויקימדיה, CC BY-SA 3.0)

עורכת הדין פליציה לנגר (צילום: UNiesert, ויקימדיה, CC BY-SA 3.0)

לזכרה של פליציה לנגר, עורכת הדין שהביאה את הכיבוש לבג"ץ

ניצולת השואה, שהפכה לעורכת הדין ולשם נרדף למאבק המשפטי למען זכויות הפלסטינים, הלכה לעולמה בגרמניה. עו"ד מיכאל ספרד כותב לזכרה של הקומוניסטית שנאבקה באפליה גם מול איומים ושנאה, וסרבה לשמש עלה תאנה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf